טוני פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוני פארקר
TonyParker82.jpg
תאריך לידה 17 במאי 1982 (בן 32)
מקום לידה ברוז' שבבלגיה
עמדה רכז
גובה 1.88 מטר
מספר 9
דראפט בחירה מספר 28, 2001
סן אנטוניו ספרס
קבוצות
1999-2001
2001 -
פריז BR
סן אנטוניו ספרס
הישגים אליפות ה-NBA ‏4X ‏ (2003,2005,2007,2014)
MVP של סדרת הגמר (2007)
אליפות אירופה בכדורסל (סלובניה 2013)
MVP של אליפות אירופה (2013)
מלך הסלים של אליפות אירופה 2X ‏ (2011,2013)
בחירה למשחק האולסטאר (2006, 2007, 2009, 2012 - 2014)
חמישיית העונה השנייה (2012-2014)
החמישייה השלישית של העונה (2009)
חמישיית הרוקיז (2002)
פרס יורוסקאר (2007)

ויליאם אנטוני "טוני" פארקרצרפתית: William Anthony "Tony" Parker; נולד ב-17 במאי 1982 בברוז') הוא כדורסלן צרפתי המשחק בעמדת הרכז בקבוצת סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA ובנבחרת צרפת. פארקר החל את הקריירה שלו בליגה הצרפתית, ונבחר על ידי סן אנטוניו ספרס במקום ה-28 בדראפט ה-NBA של 2001. הוא הפך עד מהרה לרכז הבכיר של סן אנטוניו, וזכה עמה בארבע אליפויות ה-NBA, בשנים 2003, 2005, 2007 ו-2014. הוא זכה פעם אחת בתואר ה-MVP של סדרת הגמר נבחר שלוש פעמים לחמישיית העונה השנייה ופעם אחת לחמישייה השלישית, וכמו כן השתתף בשישה משחקי אולסטאר. בשנת 2013 הוביל את נבחרת צרפת לזכייה בגמר אליפות אירופה.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר נולד בברוז' שבבלגיה, אך גדל בצרפת. אביו, טוני פארקר סניור, ממוצא אמריקאי אפריקאי, הוא כדורסלן בעברו ששיחק באוניברסיטת לויולה שיקגו ובליגות מקצועניות ברחבי העולם. אימו, פאמלה פירסטון, היא ממוצא הולנדי. בילדותו הרבה פארקר, יחד עם אחיו, להיות נוכח במשחקי הכדורסל של אביו. בתחילה התעניין פארקר בענף הכדורגל, אך לאחר שצפה במייקל ג'ורדן מתפתח למעמד של כוכב על בכדורסל, שינה את דעתו והחל להתעניין במשחק הכדורסל. בצעירותו החל פארקר לבנות את יכולות הכדורסל שלו, ושיחק בעמדת הרכז. הוא שיחק במשך שנתיים בליגות החובבים לכדורסל בצרפת, עד שהצטרף לקבוצת פריז BR בשנת 1999, והוחתם על ידיה על החוזה המקצועני הראשון שלו.

בקיץ של שנת 2000, הוזמן פארקר למחנה קיץ מיוחד לזיהוי כשרונות של נייק. תחת עיניהם של מספר סקאוטים מקצועיים ומאמני כדורסל במכללות, הוא שיחק יחד עם מספר שחקני NBA נוספים לעתיד, כדוגמת דריוס מילס, זאק רנדולף ועומאר קוק. במפגש שהתקיים במחנה זה בין שחקנים אמריקאים לבין שחקני "אולסטאר" אירופיים, השיג פארקר 20 נקודות, שבעה אסיסטים, ארבעה ריבאונדים ושתי חטיפות. הופעתו המרשימה של פארקר הביאה להתעניינות בשחקן מצידן של מספר קבוצות כדורסל בכירות בליגת המכללות האמריקאית, כדוגמת UCLA וג'ורג'יה טק, שניסו לשכנע את פארקר להצטרף אליהן. אף על פי כן, פארקר החליט לשלול את המעבר למכללות ולהישאר בצרפת. הוא שיחק במשך שתי עונות במדי פריז BR בליגה הצרפתית, לפני שנרשם לדראפט ה-NBA בשנת 2001.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני דראפט ה-NBA של 2001, הוזמן פארקר למחנה האימונים בקיץ של קבוצת סן אנטוניו ספרס. מאמן הקבוצה, גרג פופוביץ', התרשם מיכולותיו של פארקר. פארקר נבחר בבחירה מספר 28 בדראפט על ידי סן אנטוניו ספרס, מה שהעניק לו חוזה מובטח בליגת ה-NBA.

פארקר שיחק בתחילה כמחליפו של אנטוניו דניאלס, שהיה הרכז הבכיר של סן אנטוניו דאז. בעונתו הראשונה ב-NBA, עונת 2001/2002, שותף פארקר ב-77 משחקים בעונה הסדירה, והשיג ממוצעים של 9.2 נקודות, 4.3 אסיסטים ו-2.6 ריבאונדים למשחק. לאחר ששיחק את משחק הבכורה שלו, מול לוס אנג'לס קליפרס בנובמבר 2001, הפך פארקר לשחקן הצרפתי השלישי בהיסטוריה שמשחק ב-NBA, אחרי טאריק עבדול-וואהד וג'רום מוייסו. פארקר תרם לקצב המשחק של סן אנטוניו ופעמים רבות סידר לחבריו לקבוצה מצבים טובים לקליעה כאשר היה מעורב בהתקפות, וסייע לשני מובילי הקבוצה, טים דאנקן ודייוויד רובינסון. בסיומה של העונה הוביל פארקר את קבוצתו מבחינת האסיסטים והחטיפות, ואף נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, והיה לגארד הראשון שאינו אמריקאי שנבחר לתואר זה. עם זאת, במשחקי הפלייאוף הודחה סן אנטוניו בחצי גמר המערב על ידי לוס אנג'לס לייקרס.

זכייה באליפויות עם סן אנטוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונתו השנייה במדי סן אנטוניו, 2002/2003, זכה פארקר עם קבוצתו באליפות ה-NBA הראשונה שלו. הוא הפך בעונה זו לרכז הבכיר של סן אנטוניו ופתח בחמישייה בכל 82 המשחקים של הקבוצה בעונה הסדירה, בקבוצה שעברה חידוש משמעותי ביחס לעונה הקודמת. הוא שיפר בצורה בולטת את הסטטיסטיקות שלו בעונה הסדירה, כשהשיג ממוצעים של 15.5 נקודות, 5.3 אסיסטים ו-2.6 ריבאונדים למשחק. תפקידו של פארקר כ"פליימיקר" - שחקן המנהיג את התקפת הקבוצה - התבטא בכך שהוא הוביל את קבוצתו באסיסטים ב-49 מקרים שונים במהלך עונה זו. במהלך סוף-שבוע האולסטאר בשנת 2003, שיחק פארקר עם נבחרת שחקני השנה השנייה (ה"סופומורס") נגד שחקני השנה הראשונה (ה"רוקיז"), וכן השתתף בתחרות אתגרית מיוחדת שהתקיימה במסגרת האירוע. במשחקי הפלייאוף של ה-NBA באותה עונה, השיג פארקר שני שיאי קריירה אישים בנקודות, וסן אנטוניו ניצחה בתוצאה 2-4 את ניו ג'רזי נטס בסדרת הגמר וזכתה באליפות. למרות הזכייה באליפות, הציג פארקר יכולת לא יציבה במהלך הפלייאוף, והוחלף מספר פעמים על ידי סטיב קר וספידי קלקסטון לקראת סיומם של המשחקים.

על אף הזכייה באליפות עם סן אנטוניו, רבים הטילו ספק בעתידו של פארקר. סן אנטוניו ניסתה ללא הצלחה להחתים את ג'ייסון קיד מניו ג'רזי נטס במטרה שיחליף את פארקר, אך פארקר שכנע את המאמן, גרג פופוביץ', שייתן לו הזדמנות להמשיך ולהיות הרכז הפותח של הקבוצה, וכי הוא יעבוד קשה על מנת להפוך לשחקן מצטיין. פארקר הציג יכולת טובה במהלך העונה הסדירה בעונת 2003/2004, והשיג ממוצעים של 14.7 נקודות, 5.5 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים למשחק. עם זאת, סן אנטוניו הודחה בחצי גמר המערב במשחקי הפלייאוף על ידי יריבתה הנצחית, לוס אנג'לס לייקרס, על אף שהייתה המועמדת הבולטת לניצחון, וכשלה בניסיונה להשגת אליפות שנייה ברציפות.

במהלך עונת 2004/2005, הציג פארקר סטטיסטיקות משופרות אף יותר בעונה הסדירה - שיאי קריירה עד לאותה עת, של 16.6 נקודות, 6.1 אסיסטים ו-3.7 ריבאונדים בממוצע למשחק. הוא דורג במקום ה-13 בליגה מבחינת כמות האסיסטים הכוללת, ובמקום השלישי מבין הרכזים מבחינת אחוז הקליעות מהשדה. סן אנטוניו ספרס הציגה יכולת חזקה במיוחד במשחקי הפלייאוף באותה עונה, ופארקר היה יעיל בניצחונות על דנבר נאגטס, סיאטל סופרסוניקס ופיניקס סאנס. עם זאת, בסדרת הגמר מול דטרויט פיסטונס לא הצליח פארקר לשחזר את יכולתו הטובה, כאשר הזריקה שלו ממרחק נהייתה לפחות יציבה והוא התקשה להתמודד עם השמירה של בן וואלאס, שנבחר ארבע פעמים לשחקן ההגנה של העונה, והתפקיד של מנהיג הקבוצה עבר לשחקנים אחרים. אף על פי כן, השילוב של מוביל הקבוצה, הסנטר טים דאנקן, יחד עם טוני פארקר והקלע הארגנטינאי עמנואל ג'ינובילי, הוביל את סן אנטוניו לניצחון 3-4 על דטרויט ולזכייה באליפות, שהייתה השנייה של פארקר.

פארקר במשחק מול וושינגטון ויזארדס בעונת 2007/08

בעונת 2005/2006 נבחר פארקר לראשונה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, בעוד הוא משפר פעם נוספת את ממוצעיו בעונה הסדירה, עם 18.9 נקודות בממוצע למשחק וקליעה של 54% מהשדה. בעונה זו ממוצע הנקודות של פארקר היה גבוה אף יותר מזה של טים דאנקן והוא היה הקולע המוביל של סן אנטוניו. יכולתו הטובה הובילה את סן אנטוניו למאזן שיא בתולדות הקבוצה של 63 ניצחונות ו-19 הפסדים בעונה הסדירה, ולמקום הראשון בליגה. אף על פי כן, סן אנטוניו כשלה פעם נוספת להשיג אליפות שנייה ברציפות, לאחר שהודחה בחצי גמר המערב בפלייאוף על ידי קבוצת דאלאס מאבריקס, שהובלה על ידי דירק נוביצקי.

בעונת 2006/2007 המשיך פארקר להיות הרכז הפותח של סן אנטוניו והציג יכולת עקבית עם ממוצעים של 18.6 נקודות, 5.5 אסיסטים ו-3.2 ריבאונדים למשחק, על אף שהפעם לא היה הקולע המוביל של הקבוצה. הוא נבחר בפעם השנייה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של הליגה. סן אנטוניו סיימה במקום השני בבית הדרום-מערבי והעפילה למשחקי הפלייאוף. בשלב חצי גמר המערב, שבו שיחקה סן אנטוניו נגד פיניקס סאנס, שיחקו אחד נגד השני פארקר וסטיב נאש, שנחשבו לשני הרכזים הטובים ביותר בליגה. פארקר הציג יכולת התקפית עילאית בסדרה זו והתגבר על ניסיונות ההגנה של סטיב נאש ושל הפורוורד שון מריון, וסייע לקבוצתו להעפיל לגמר המערב, שם היא ניצחה את יוטה ג'אז. בסדרת הגמר ניצחה סן אנטוניו 0-4 את קליבלנד קאבלירס וזכתה באליפות הרביעית בתולדותיה. פארקר הציג יכולת מרשימה בסדרה עם 24.5 נקודות בממוצע למשחק וזכה לראשונה בקריירה שלו בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, ובכך הפך לשחקן האירופי הראשון שזוכה בתואר זה. בנוסף, הוא זכה בפרס יורוסקאר לשחקן האירופי של השנה.

לאחר האליפות האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2007/2008 השיג פארקר בעונה הסדירה ממוצעים דומים לאלו שהשיג בשתי העונות הקודמות בנקודות ובריבאונדים, ובנוסף קבע שיא קריירה באסיסטים. סן אנטוניו סיימה במקום השלישי באזור המערבי, ופגשה בסיבוב הפלייאוף הראשון את פיניקס סאנס. הייתה זו הפעם השלישית בתוך ארבע שנים שבה שתי הקבוצות נפגשות בפלייאוף. פארקר התבלט במיוחד בסדרת הסיבוב הראשון, כשהשיג כמעט 30 נקודות ושבעה אסיסטים בממוצע למשחק. בסיבוב הבא, נגד ניו אורלינס הורנטס שהובלה על ידי כריס פול, הפסידה סן אנטוניו את שני המשחקים הראשונים. היא ניצחה את שני המשחקים הבאים, כשבמשחק השלישי משיג פארקר "דאבל דאבל" עם 31 נקודות ו-11 אסיסטים. פארקר סייע לקבוצתו לגבור על ניו אורלינס בסדרה של שבעה משחקים, אך בגמר המערב הודחה סן אנטוניו פעם נוספת על ידי לוס אנג'לס לייקרס.

פארקר בעונת 2008/09

בעונת 2008/2009 נבחר פארקר לראשונה בקריירה שלו לחמישייה השלישית של העונה, וכמו כן השתתף בפעם השלישית במשחק האולסטאר. הוא השיג בעונה זו שיאי קריירה בנקודות ובאסיסטים, כולל קליעה של 55 נקודות במשחק נגד מינסוטה טימברוולבס, וסייע לקבוצתו, שהייתה תלויה בו מאוד בשל פציעתו של ג'ינובילי, לחזור מפתיחה רעה של העונה ולסיים במקום השלישי במערב, עם מאזן של 54 ניצחונות ו-28 הפסדים. במשחק הרביעי בסדרת הסיבוב הראשון בפלייאוף, מול דאלאס מאבריקס, קלע פארקר 31 נקודות במחצית הראשונה והשווה את שיא הנקודות בפלייאוף למחצית אחת. למרות זאת, סן אנטוניו הפסידה לדאלאס בסדרה של חמישה משחקים והודחה כבר בסיבוב הראשון.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
פארקר במדי נבחרת צרפת במהלך יורובאסקט 2011
פארקר במדי נבחרת צרפת במהלך יורובאסקט 2011
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of France.svg צרפת
אליפות אירופה
זהב סלובניה 2013 כדורסל גברים
כסף ליטא 2011 כדורסל גברים
ארד סרביה ומונטנגרו 2005 כדורסל גברים

בצעירותו שיחק פארקר עבור נבחרת הנערים של צרפת באליפות אירופה לנערים, בשנים 1998 ו-2000. בטורניר של שנת 2000 הוא זכה בתואר ה-MVP וסייע לנבחרתו לזכות בטורניר, תוך שהוא משיג ממוצעים של 25.8 נקודות, 6.8 אסיסטים ו-6.8 חטיפות למשחק.

פארקר שיחק לראשונה עבור הנבחרת הלאומית של צרפת בטורניר בינלאומי באליפות אירופה בכדורסל בשנת 2001, שהתקיימה בטורקיה. הוא העפיל עם נבחרתו לשלב רבע הגמר באליפות זו, וסיים עמה במקום השישי. ההישג לא הספיק לצרפת להעפיל לאליפות העולם, מאחר שרק חמש הראשונות באליפות אירופה העפילו אליה.

ב-2003 קיבל פארקר את סרט הקפטן של נבחרת צרפת. הוא היה השחקן המוביל של נבחרתו באליפות אירופה בשנה זו. הוא סיים במקום השישי בדירוג הקולעים בטורניר עם 18 נקודות בממוצע למשחק וכמוביל של קבוצתו במדדים רבים, והוביל את נבחרתו עד לחצי הגמר. עם זאת, צרפת הפסידה לאיטליה במשחק על המקום השלישי, ולא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת אתונה. פארקר נבחר לחמישיית המצטיינים של הטורניר.

באליפות אירופה בשנת 2005 הוביל פארקר את נבחרת צרפת לזכייה במדליית הארד, לאחר העפלה נוספת לחצי הגמר וניצחון על ספרד במשחק על המקום השלישי. הוא קלע 11.9 נקודות בממוצע למשחק באליפות זו. כתוצאה מההישג העפילה צרפת לאליפות העולם 2006, אך פארקר לא יכול היה להשתתף בה בשל פציעה במשחק הכנה לטורניר. פארקר הצטיין במיוחד באליפות אירופה 2007 וסיים כסגן מלך הסלים עם 20.1 נקודות למשחק, אך הודח עם נבחרתו ברבע הגמר, לאחר הפסד לרוסיה. הוא הגיע עם נבחרתו לרבע הגמר גם באליפות אירופה של 2009.


באליפות אירופה בכדורסל 2013 הוביל פארקאר את נבחרת צרפת לזכייה באליפות(מדלית זהב)לאחר ניצחון בגמר 80:60 על נבחרת ליטא. בחצי הגמר שיחקה צרפת נגד ספרד וכבר פיגרה ב- 18 הפרש אך בזכות משחק הירואי של פארקר שקלע 32 נקודוהצליחה צרפת לכפות הארכה ולנצח בסוף 75:72 . במשחק הגמר עצמו לא בלט פארקר וקלע רק 12 נקודות אך חבריו השלימו את המלאכה וזכו בגביע.

מחוץ לכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2007 - 2011 היה פארקר נשוי לשחקנית אווה לונגוריה. לונגוריה הגיעה בקביעות למשחקים הביתיים של סן אנטוניו.

ב-2007 קיבל פארקר את אות לגיון הכבוד בדרגת האביר. בשל היותו כדורסלן בולט, הוא הופיע על עטיפת המשחק NBA Live בשנת 2009.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-10 ביולי 2014‏‏[1]‏‏[2]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2001/2002 ספרס 77 72 29.4 0.419 0.323 0.675 2.6 4.3 1.2 0.1 9.2
2002/2003 ספרס 82 82 33.8 0.464 0.337 0.755 2.6 5.3 0.9 0.0 15.5
2003/2004 ספרס 75 75 34.4 0.447 0.312 0.702 3.2 5.5 0.8 0.1 14.7
2004/2005 ספרס 80 80 34.2 0.482 0.276 0.650 3.7 6.1 1.2 0.0 16.6
2005/2006 ספרס 80 80 33.9 0.548 0.306 0.707 3.3 5.8 1.0 0.0 18.9
2006/2007 ספרס 77 77 32.5 0.520 0.395 0.783 3.2 5.5 1.1 0.1 18.6
2007/2008 ספרס 69 68 33.5 0.494 0.258 0.715 3.2 6.0 0.8 0.1 18.8
2008/2009 ספרס 72 71 34.1 0.506 0.292 0.782 3.1 6.9 0.9 0.1 22.0
2009/2010 ספרס 56 50 30.9 0.487 0.294 0.756 2.4 5.7 0.5 0.1 16.0
2010/2011 ספרס 78 78 32.4 0.519 0.357 0.769 3.1 6.6 1.2 0.0 17.5
2011/2012[א] ספרס 60 60 32.0 0.480 0.230 0.799 2.9 7.7 1.0 0.1 18.3
2012/2013 ספרס 66 66 32.9 0.522 0.353 0.845 3.0 7.6 0.8 0.1 20.3
2013/2014 ספרס 68 68 29.4 0.499 0.373 0.811 2.3 5.7 0.5 0.1 16.7
קריירה 940 927 32.6 0.495 0.316 0.752 3.0 6.0 0.9 0.1 17.1

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2001/2002 ספרס 10 10 34.1 .456 .370 .750 2.9 4.0 .9 .1 15.5
2002/2003 ספרס 24 24 33.9 .403 .268 .713 2.8 3.5 .9 .1 14.7
2003/2004 ספרס 10 10 38.6 .429 .395 .657 2.1 7.0 1.3 .1 18.4
2004/2005 ספרס 23 23 37.3 .454 .188 .632 2.9 4.3 .7 .1 17.2
2005/2006 ספרס 13 13 36.5 .460 .222 .810 3.6 3.8 1.0 .1 21.1
2006/2007 ספרס 20 20 37.6 .480 .333 .679 3.4 5.8 1.1 .0 20.8
2007/2008 ספרס 17 17 38.5 .497 .350 .753 3.7 6.1 .9 .1 22.4
2008/2009 ספרס 5 5 36.2 .546 .214 .710 4.2 6.8 1.2 .2 28.6
2009/2010 ספרס 10 2 33.5 .474 .667 .595 3.8 5.4 .6 .0 17.3
2010/2011 ספרס 6 6 36.8 0.462 0.125 0.756 2.7 5.2 1.3 0.3 19.7
2011/2012 ספרס 14 14 36.1 0.453 0.333 0.807 3.6 6.8 0.9 0.0 20.1
2012/2013 ספרס 21 21 36.4 0.458 0.355 0.777 3.2 7.0 1.1 0.1 20.6
2013/2014 ספרס 23 23 31.3 0.486 0.371 0.729 2.0 4.8 0.7 0.1 17.4
קריירה 196 188 35.7 0.463 0.310 0.727 3.0 5.3 0.9 0.1 18.9
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ nba.com, Tony Parker - Career Stats and Totals
  2. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הינם בממוצע למשחק.


MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד

MVP של אליפות אירופה בכדורסל (1985 והלאה)

1985: ארבידאס סאבוניס • 1987: ניקוס גאליס • 1989: דראז'ן פטרוביץ' • 1991: טוני קוקוץ' • 1993: כריסטיאן וולפ • 1995: שארונאס מרצ'יולניוס • 1997: אלכסנדר ג'ורג'ביץ' • 1999: גרגור פוצ'קה • 2001: פרדראג סטויאקוביץ' • 2003: שארונאס יאסיקביצ'יוס • 2005: דירק נוביצקי • 2007: אנדריי קירילנקו • 2009: פאו גאסול • 2011: חואן קרלוס נבארו • 2013: טוני פארקר