טיוטה:עבדות ילדים
עבדות ילדים היא העבדה של ילדים מתחת לגיל בגרות (18).
לאורך ההיסטוריה האנושית ניתן לראות תופעה נרחבת של העבדת ילדים.[1][2] אפילו לאחר ביטול העבדות, ילדים עדיין משועבדים ונסחרים בימינו, בעיקר במדינות מתפתחות.
בעבר, ילדים רבים נמכרו לעבדות על מנת שהמשפחות שלהם יוכלו לשלם על חובות או פשעים, או להרוויח כסף במשפחות עניות.
ברמה הגלובלית, מספר הילדים העבדים בין הגילאים 5–17, מוערך להיות כ-167 מיליון.
61% מהילדים העבדים נמצאים באסיה, 32% באפריקה ו-7% באמריקה הלטינית. האחוז הגבוה ביותר של ילדים עבדים בין הגילאים 5 ל-14 הוא באפריקה, אף על פי שכמות הילדים העבדים באסיה הוא הגבוה ביותר על פי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO, 1996).[3]
סקירה היסטורית[2][4][עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדות ילדים הייתה קיימת משחר ההיסטוריה האנושית, אך הגיעה לקיצוניות חדשה בתקופת המהפכה התעשייתית.[5]
הארייט ביצ'ר סטואו כתבה על אישה שנקנתה על ידי סוחר בעבדים על מנת שתביא איתו ילדים שיוכל למכור. הציפיות מהילדים שנקנו או נולדו לתוך עבדות היו שונות. מלומדים אמרו "גיל ויכולת פיזית, כמו גם רמת התלות או אי תלותם קובעים את התנאים של אינטגרציה של ילדים למשקי בית".[2]
החובות שהיו לילדים עבדים היו שונות על פי מלומדים שונים. ישנם מספר תיעודים של החיים שהיו לילדים עבדים. אם ילדים התבקשו לעשות אי אילו מטלות, זה היה לבצע משימות בית פשוטות, כמו "להיות מאורגנים ב'חבורות זבל' ולאסוף דברים מסביב לשטח". מאידך, ישנם מלומדים שטענו כי ילדים שהיו עבדים היו חסרי ילדות ונאלצו להתחיל לבצע משימות של מבוגרים בגיל מאוד צעיר. יש שאומרים שילדים נאלצו לבצע משימות בשדות אף בגיל 6.[4] נטען גם שבאזורים מסוימים ילדים היו צריכים לבצע עבודות בדרך קבע וזה היה הזמן בו העבדים למדו רוטינות עבודה, אך גם חונכו למשמעת וקיבלו עונשים על מעשיהם. בנוסף לכל אלו, קיים גם שימוש צבאי בילדים ובנערים.
מידה מסוימת של עצמאות הייתה מוגשת למבוגרים, אך ילדים שמרו על תלות גם לאחר שהפכו לבני משפחה פרודוקטיביים. חוקרים דיווחו כי המעמד המיוחד הזה עיצב את מעמדם של הילדים במשקי הבית המשפחתיים והשאיר אותם כפופים גם לאחר האמנציפציה בארצות הברית. חלק מבעלי העבדים לא רצו עבדים ילדים או נשים בהריון מחשש שהילד היה לוקח יותר מדי מזמנם.
תנאי העבדות של נשים בהריון היו שונים מבחינה אזורית. ברוב המקרים, נשים עבדו בשדות עד ללידה וביצעו משימות קטנות. נראה כי ארבעה שבועות היו תקופת "חופשת הלידה" עבור נשים ששימשו כעבדות בדרום ארצות הברית כולו. לעומת זאת, בעלי העבדים בצפון וירג'יניה הרשו לעצמם תקופת השהייה ממוצעת של כשבועיים לפני החזרת האימהות הטריות לעבודה. האחריות לגידול וטיפול בילדים הפכה אז למשימה של ילדים עבדים אחרים ועבדים קשישים. ברוב המוסדות של העבדות בעולם, ילדי העבדים הפכו לרכושו של הבעלים. זה יצר אספקה מתמדת של אנשים לבצע עבודה. זה היה המקרה עם, למשל, thralls ועבדים אמריקאים. במקרים אחרים, ילדים היו משועבדים כאילו היו מבוגרים. בדרך כלל, לפי מעמד האם נקבע האם הילד יהיה עבד, אך מספר חוקים מקומיים נתנו את ההחלטה לאב. בתרבויות רבות, העבדים יכלו להרוויח את החופש שלהם באמצעות עבודה קשה וקניית החופש שלהם.
עבדות ילדים בימינו[6][7][8][עריכת קוד מקור | עריכה]
עם ביטול העבדות בחלק גדול של העולם הצטמצמה עבדות הילדים משמעותית, אך הבעיה ממשיכה, במיוחד במדינות מתפתחות. על פי , אף על פי שאין עוד מדינה אשר מבחינה משפטית תאשר לאדם להחזיק אדם אחר כעבד, ביטול העבדות לא אומר שזה חדל להתקיים. יש מיליונים של אנשים ברחבי העולם - בעיקר ילדים – החיים בתנאים של עבדות. היא גם מציינת כי העבדות, במיוחד העבדות של הילדים, הייתה במגמת עלייה בשנת 2003. בנוסף היא מציינת שיש אינספור צורות אחרות של עבדות אשר לא נכללות במובן המשפטי הצר. ב-1990 הגיעו דיווחים על עבדות מבחר אל-ע'זאל, אזור דינקה בדרום סודאן. בשנת 1995 דיברו אימהות דינקה על ילדיהן החטופים. בסודאן בשנת 1999 דווחו כ-20,000 עבדים. במהלך 20 השנים האחרונות, כ-200,000 ו-300,000 ילדים מעורבים, רובם במרכז הודו. ילדים רבים באסיה נחטפים או לכודים בשעבוד, שם הם עובדים בבתי חרושת ובסדנאות ללא תשלום ובאופן קבוע חווים התעללות. עבדים חזרו בעקבות נתיבי סחר העבדים הישנים במערב אפריקה. הילדים נחטפים או נרכשים ב-20–70 דולר כל אחד במדינות עניות יותר, כמו בנין וטוגו, ונמכרים לעבדות מין או כמשרתים ביתיים שלא יקבלו שכר תמורת 350.00 דולר כל אחד במדינות עשירות נפט עשירות יותר, כמו ניגריה וגבון.
סחר בילדים כולל גיוס ילדים, גידולם והובלתם באמצעות שימוש בכוח או בהונאה, לשם הפצתם לביצוע מעשים לא רצוניים כגון ניצול מיני מסחרי (לרבות זנות) או עבודה בלתי רצונית, כלומר שעבוד. יש הרואים בסחר בבני אדם צורה מודרנית של עבדות לשימוש בהם על ידי פושעים למטרות רווחים כספיים. רוב קורבנות הסחר הם מבוגרים, בעיקר נשים שנכפתה עליהן זנות (אם כי גברים נסחרים גם), אך ילדים מהווים מספר ניכר של הקורבנות שנמכרו לזנות גם כן.
בסקר שנערך על ידי הארגון הלא-ממשלתי "La Strada-Ukraine" בשנים 2001–2003, על סמך מדגם של 106 נשים שנסחרו מחוץ לאוקראינה, נמצא כי 3% היו מתחת לגיל 18, ובארצות הברית מחלקת המדינה דיווחה בשנת 2004 כי מספר המקרים של קטינים שנסחרים גדל. בתאילנד העריכו ארגונים לא ממשלתיים, כי עד שליש מהזונות הן ילדים מתחת לגיל 18, רבים מהם נסחרו מחוץ לתאילנד.
הדו"ח המיוחד של האומות המאוחדות על מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים מעריך כי כמיליון ילדים באסיה לבדם הם קורבנות סחר המין.
בעקבות רעידת האדמה בהאיטי ב-2010, הארגון "", "" ו"" קראו להפסקה מיידית של אימוץ ילדי האיטי מהחשש כי סוחרי הילדים יכולים לנצל את חוסר הרגולציה. משרד דובר הנציבות העליונה לזכויות אדם אמר כי שעבוד ילדים וסחר הוא "בעיה קיימת ויכולה להתגלות בקלות כנושא רציני בשבועות ובחודשים הקרובים".
עבדות ילדים במדינות שונות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדות ילדים באפריקה[9][עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך הרבה זמן סחר ועבדות ילדים במערב אפריקה היוו מוקד להתעניינות המדיה. עיתונאים דיווחו באימה כי 250 ילדים מועברים ב"אוניית העבדים" מבנין לגבון בשביל לעבוד. אף על פי שמספר הילדים שהיה על אנייה זו התברר כנמוך יותר, תקרית זו הראתה כי ישנם עשרות אלפי ילדים הנסחרים במערב אפריקה. על נושא זה הארגון "" יצא במסע פרסום למשך מספר שנים.
סחר בעבדים כולל התעללות, הטעייה או הכרחה בכוח לעבודה ועבדות. במערב אפריקה מצב זה רווח והוא תוצאה של מערכת מסורתית שבה משפחות אמידות מטפלות בילדים עניים. באופן מסורתי המשפחה תספק לילד השכלה או הכשרה כלשהי בתמורה לעבודתם. למשל בחברת אשנטי, הילדים שהיו נלקחים כשבויים במלחמות היו ניתנים לראשי השבטים בכדי שאלו ידאגו להם. הילדים שולבו במשפחות בתמורה לשירות שנתנו, אך מערכת זו מלאה בהתעללות. ילדים בגיל 6 נלקחים למסעות ארוכים בים וביבשה מארצות עניות למחוזות עשירים יותר: מבנין, מאלי וטוגו לגבון וניגריה.
המקור להתעללות זו הוא העוני, כלומר ניצול של החלשים והפגיעים על ידי אלו החזקים יותר. הסוחרים מבטיחים למשפחות שילדיהם יהיו ממוקמים בעמדות טובות, ירכשו כישורים שימושיים, ירוויחו כסף וישלחו כסף זה בחזרה למשפחתם. אך במציאות, רוב הילדים מוצאים את עצמם עובדים בתנאים מחפירים מבלי לקבל על כך שכר כלל. הילדים מבודדים ממשפחותיהם, קהילתם ותרבותם ובכך הם נתונים לשליטתם המוחלטת של הסוחרים ושל המעבידים שלהם וחשופים להתעללות וניצול.
במערב אפריקה זהו אינו מצב חדש שילדים עובדים, אך תחת המחסה של תרבות מקובלת שבה הילדים גרים עם בן משפחה אחר ועוזרים לו, זה הופך להיות צורה לא מקובלת של ניצול הילדים במצב סוציו-אקונומי נמוך המתברג באזור. מצב זה נובע מחוסר ועוני, אך גם בגלל העלייה במספר הילדים במשפחות עניות.
ככל שמספר הילדים העבדים גדל כך גם הסחר בילדים עלה. UNICEF העריכה כי כ-200,000 ילדים נסחרים במדינות במערב אפריקה ובחלק משכנותיהן במרכז אפריקה (2001).
הכמות האמיתית של סחר הילדים אינה ידועה וקשה להעריך אותה, ה-ILO מעריכים שכ-125 מיליון ילדים עובדים במשרה מלאה, כשמתוכם 2/3 מועסקים בתנאים הגרועים ביותר של עבדות ילדים. לא כל הילדים עובדים בתנאים של עבדות אך מיליונים מהם כן. על מיליוני ילדים כופים לעבוד בשביל שכר זעום, אם בכלל, תחת איומים ואלימות או צורות אחרות של עונשים.
הרבה מהילדים שנסחרו במערב אפריקה מועסקים כמשרתים, כשרובם הן בנות. הבנות הן הביקוש העיקרי מכיוון שהן נחשבות צייתניות וכוח עבודה זול. הבנים נסחרים למגוון גדול של מטרות למשל לעבודות בשדות וחוות לייצור קקאו, כותנה וכו'.
כאשר חקרו את צורת ההעברה של הסוחרים גילו כי הילדים מועברים בסירות קאנו ארוכות ופתוחות המשאירות את הילדים לשרוד מסעות של יומיים עד ארבעה ימים איך שרק יוכלו. כלי תחבורה אלה נמנעים מנמלים רגילים ושולחים את המטען האנושי שלהם דרך עיירות דייגים למשל.
עבדות ילדים באירופה[10][עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2012, אירופה הכריזה על תוכנית תלת שנתית לזכויות ילדים שמכוונת למטרת "בניית אירופה עבור ובשביל ילדים". אחד מהעקרונות האסטרטגיים של התוכנית הוא "הבטחת שמירה על זכויות ילדים במצבים רגישים".
מאז המעבר לכלכלת שוק, עבדות ילדים באירופה נמצאת במגמת עליה, בייחוד במרכז ומזרח אירופה. יש עדויות כי עבדות ילדים מתרחשת בכל המדינות האירופאיות, במדינות מסוימות סוגי עבודה מסוימים נחשבים מקובלים כמקור להכנסה משפחתית. בעוד שקשיים כלכליים הם הגורם העיקרי לנטיה להעביד ילדים, הגירה וסחר בילדים הם גורמים נוספים אשר מעמידים את אירופה תחת אור הזרקורים כיעד להעבדה בכוח וניצול של ילדים.
בכול מדינה בעולם, ילדים יכולים לעזור בעבודות הבית, כגון הדחת כלים לאחר הארוחה לפני שהם יוצאים לשחק, לסדר את המיטה, לשמור על אח קטן, לכסח את הדשא, לחלוב עז או להאכיל את התרנגולות. משימות אלו לא מפריעות לחינוך הילד או לזמן המשחק ואף יכולות להוות השפעה טובה על הילד. עם זאת, ילדים שמשועבדים לעבודות בית יכולים למצוא את עצמם עושים את הדברים הבאים: נשיאת משאות כבדים או התעסקות במשימות מסוכנות, כגון ניקיון עם חומרים מסוכנים, בישול ארוחות שלמות לכול המשפחה, כיבוס הבגדים של כול המשפחה, להיות מוערים באמצע הלילה לספק את צורכי האדון שלהם, במשך 7 ימים בשבוע, כול שבוע בשנה.
הם חשופים לניצול פיזי ומיני. הם חייבים להיות מרותקים לבית כול הזמן, לישון על הרצפה במטבח, לסבול מהתעללות פיזית כשהם עייפים או איטיים, חסרי גישה למשפחה, חברים, אוכל ראוי ושירותי רפואה. יש ילדים שאפילו נשארים מחוסרי שם ופונים אליהם במילה שאומרת בשפה המקומית "משרת". זוהי המציאות של ילדים רבים שמועבדים בעבודות בית.
עבדות ילדים באסיה[11][עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ההערכות האחרונות של ה-ILO, נמצא כי בתוך אסיה 122.3 מיליון ילדים בין הגילאים 5–14 פעילים כלכלית. בתחקיר מיוחד הנערך ב-2003, נמצא כי בין 60–115 מיליון ילדים עובדים חיים בהודו ולפחות 15 מיליון מהם עובדים כעבדים. תעשיית המשי ההודית לבדה מעסיקה לפחות 350,000 ילדים, שרובם הגדול כבול (debt bondage).
כפי שהוגדר בדו"ח של משמר זכויות האדם, ילד כבול הוא "ילד שעובד תחת תנאים של עבדות או כדי לשלם חוב". במקרים רבים, הלוואת הילד מבוצעת על ידי ההורים על מנת לשלם עבור הצרכים הבסיסיים ביותר, דבר שמונע מהילד לחפש תעסוקה אחרת, אפילו במצבים של התעללות חמורה. הילד הופך להיות סחורה שמוחלפת בין ההורים למעסיק, בדומה למצרך מותרות.
ישנו אחוז עצום של עבדים כבולים שנשאר ללא יחס, במיוחד בקרב ילדות שעובדות מהבית. הכמות הכי גדולה של ילדים כבולים נמצאת בהודו, שהרבה מהם עובדים בתעשיית הטקסטיל והחקלאות. הממשלה ההודית הוכיחה שאין ביכולתה להילחם בתופעת העבדת הילדים בין גבולותיה.
ישנו קושי במלחמה מוצלחת בהעבדה על מנת לשלם חוב, מסיבות תרבותיות וגם מסיבות כלכליות. מערכת ארבע הווארנות ההודית יוצרת סביבה שמעודדת עבדות כבולה, על ידי שמירה על מסורת זו הודו מצדיקה את ההכנעה של "הבלתי ניתנים לנגיעה" או דליתים. איומים בתגובה חוזרת מקאסטות עליונות יותר, מחסור באדמה ובהזדמנויות כלכליות והציפיה של עבודה בחינם משאירים את הדליתים, מיעוטים דתיים ונשים במיוחד, במצב של התרפסות.
תלות כלכלית מזינה את ההפחדה, האיומים לאלימות מונעים במקרים רבים את הדיווח ובעקבות כך את הטיפול במקרים אלה, כך נשמר מעגל העוני. בהיעדר אפשרויות אחרות לאשראי, כפריים עניים חסרי ביטחון כלכלי פונים בהכרח לבעלי קרקעות מקומיים ומבקשים לעבוד או להעביד את ילדיהם בתור תשלום. מלווה כספים ומאסטר הם לרוב אותו אדם, משפחות מוצאות את עצמן במעגל של חוב ועבדות שבו אינטרסים שונים משולמים בעבדות.
כמו עבדות, כבילות כתוצאה מחוב נותנת לאדון שליטה מרובה, מכיוון שהמועבד צריך להיות זמין לבקשותיו 24 שעות ביממה. במובנים של בריחה מהתנאים הללו, שינויים בתנאי ההעסקה או סירוב מוחלט לעבוד הוא בלתי אפשרי. פרישה לרוב גורמת לענישה פיזית ופסיכולוגית חמורה, הכוללת גם עינויים והכאות. בנוסף, קיום המעמדות הסוציאליים המוזן על ידי מערכת הווארנות גורם לכך שההתנגדות היא מאוד קשה ליישום.
חשוב להבין שכול קמפיין שנועד להילחם בעבדות נוער בכבילה חייב להיות כפול – בחינוך והפחתת העוני באמצעות תיקון הראיה על המעמדות הסוציאליים. התייחסות למעמדות שהושתתו לפני זמן רב היא מאתגרת, אבל זהו שלב חשוב לכיוון רפורמה כוללנית. אחרת, המאמץ לחסל את העבדות הכובלת עלול לפספס את הקבוצות שהכי זקוקות לשחרור.
עבדות ילדים בארצות ערב[12][עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדים בלבנון וברוב ארצות ערב מועסקים לרוב בתעשיות קטנות ומסוכנות, כמו ייצור דברי אמנות, סחר ושירותים בתחום החקלאות, בבתים וכעובדי משק בית. מקומות עבודה כאלו נחשבים לפחות מסוכנים עבור הבריאות של ילדים עובדים מאשר תעשיות גדולות, בייחוד אם הם שייכים לבן משפחה או חבר. עם זאת, ילדים בתחומי האמנות והמוסכים המכניים עובדים תחת תנאים סניטריים מחפירים, כמעט ללא אמצעי הגנה הנדסיים או אישיים, סובלים מקשיים פיזיים, שעות עבודה ארוכות, שכר נמוך וחשיפה מוגברת לרעשים וכימיקלים. כשהבריאות של ילדים כאלו הושוותה לבריאות של ילדים שלומדים בבית ספר ולא עובדים, ההבדלים לא היו מאוד משמעותיים. לעומת זאת, כשחקרו את ההשפעה של חומרים כימיים נמצאו הבדלים משמעותיים מאוד.
ילדים שעובדים במוסכים ותעשיית אומנות, חשופים לחומרים כימיים שנמצאים באוויר בריכוז גבוה הרבה יותר מהמותר עבור מבוגרים, כמו גם באוכלוסיות של ילדים עבדים שמשתמשות בחומרים כימיים במגע עם העור על מנת לנקות את הידיים משמנים למיניהם. ילדים שעובדים במקומות כאלו הושוו לילדים שלא נחשפו לחומרים הנ"ל ולילדים שלומדים בבתי ספר, נמצא כי ילדים שנחשפו לכימיקלים הצליחו פחות במבחנים נוירו-פיזיולוגיים ונוירו-התנהגותיים. לא ניתן לדעת כרגע אם זהו מצב הפיך, או אם יחמיר כתוצאה מהמשך החשיפה לחומרים אלו, בנוסף להמשך העסקת ילדים ותפוקתם.
חשיבות הסכנות שאליהן חשופים ילדים, גם במדינות ערב, חייבת להילקח ברצינות. סכנות אלו עלולות להתגבר כתוצאה מחוסר היציבות הפוליטי והכלכלי באזור, כמו גם כתוצאה מקונפליקטים אלימים בלבנון, עיראק, איראן.
כלכלת עבדות ילדים[13][עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1995, על בסיס נתונים סטטיסטיים מ-100 מדינות, ארגון העבדות הבינלאומי (ILO) העריך כי יש 73 מיליון ילדים עובדים בין הגילאים 10–14 בכול העולם באותה שנה. שנה אחת לאחר מכן, ב-1996 הILO העריך שרק במדינות המתפתחות יש לפחות 120 מיליון ילדים בין הגילאים 5 ל14 שעובדים במשרה מלאה ויותר מפי 2 ילדים שעבורם העבודה היא העיסוק המשני שהם מבצעים. 120 מיליון הילדים שעובדים במשרה מלאה מרכיבים כוח עובד ששווה בערך לזה של ארצות הברית כולה. 250 מיליון הילדים שעבורם עבודה היא העיסוק המשני מרכיבים כוח עובד בגודל כול . כיום, עבדות הילדים מתרכזת בעיקר במדינות המתפתחות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
דוגמה לעבדות ילדים על ידי ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נסטלה ועבדות ילדים[14][עריכת קוד מקור | עריכה]
עבדות הילד היא הפרת זכויות האדם הידועה ביותר לשמצה שבוצעה על ידי חברת נסטלה. נטען כי נסטלה חטפה ילדים לחוף השנהב, שם נמצאים מטעי קקאו, אילצה אותם לעבוד ללא שכר והתעללה בהם נפשית ופיזית. זה יכול להיחשב הפרת זכויות אדם החמורה ביותר אשר נעשתה אי פעם על ידי נסטלה. ילדים הם הדור הבא שישתלט על העולם אחרי הדור הנוכחי. זכותם לחינוך מוכרת על ידי האומות המאוחדות, שכמו כן הם אסרו על עבודת הילדים. ילדים חייבים ללמוד מה מכין אותם להתפתחות עתידית של העולם, ואם הם בילו את הזמן שבו הם אמורים ללמוד בעבודה, החוקים הבינלאומיים רואים בכך עבירה על החוק.
ראשית הם הפרו את הזכות של הילדים לחינוך על ידי סחר בהם עבור מקומות עבודה בחוף השנהב. זוהי גם הפרה חמורה של מדיניות העבודה הבינלאומית של ילדים. בהמשך, נסטלה הפרו את החופש של הילדים מעבדות, על ידי אילוצם לעבוד ללא שכר. לבסוף, הם הפרו את החופש שלהם מעינויים, על ידי מכות והתעללות מילולית בילדים.
עדות למכירת ילדים לעבדות במערב אפריקה כיום[15][9][עריכת קוד מקור | עריכה]
מייק שיל תיעד בצילומים ילדים שנסחרו כעבדים ונכפו עליהם נישואים. בבנין - שבה ילדים נמכרים לעבדות, וגאבון - לשם רבים מהם מגיעים בסופו של דבר. בנין היא אחת המדינות העניות בעולם, לעיתים קרובות אין לאנשים מספיק כסף כדי להאכיל את המשפחה שלהם. אם מישהו מציע לקחת את הילד שלהם זו יכולה להיות הקלה בעבורם. לעיתים קרובות, סוחרי הילדים מוכרים למשפחות. הם או חברים או בני משפחה אחרים שלוקחים את הילדים משם ואומרים שהם יחיו חיים טובים במקום אחר. הילדים נלקחים לניגריה. הם נאספים יחד על סירות עץ פתוחות, כ-100–150 ילדים על כל סירה. הם מגיעים בלילה לאזור קרוב לליברוויל, בירת גאבון, משם הם מופצים למעסיקיהם השונים.
בדרך כלל, הילדים מועסקים בבית, שוטפים רצפות, מנקים, מכינים אוכל כשהם מתבגרים מספיק, וגם יוצאים למכור סחורות ברחוב.
עבדות ילדים בתעשיית הדגים בבנגלדש[16][עריכת קוד מקור | עריכה]
בבנגלדש, ילדים, מתבגרים ומבוגרים נסחרים לעבדות במגזרים רבים במשק, כגון דיג, עבודה ביתית וזנות. תעשיית הדגים היבשים בדבלר צ'אר (Dublar Char), אי גדול ומרוחק באזור יער סונדרבאנס. ממוקמים שם כמה ערוצים של נהר הגנגס. זהו אחד מאתרי היער המנגרובים הגדולים בעולם, סאנדרבאנס מפורסם כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו (2012) על המגוון הביולוגי הייחודי שלו. בתקשורת, דבלר צ'אר מקודמת כיעד תיירותי אקזוטי, המפורסם בפסטיבל הינדי השנתי שלה "ראס מלה" וביופיו הטבעי.
קו החוף מלא סירות דיג. למעשה, Dublar Char ידועה גם בתפקידה בענף הדיג המקומי. דגים טריים ויבשים נלקחים בקביעות מדאבלר צ'אר לחלקים אחרים של המדינה למכירה.
עבור העובדים בתעשיית הדגים היבשים על האי, החיים לא דומים לגן עדן. סיכונים רבים קשורים לעבודה בייצור דגים יבשים, כגון חשיפה לכימיקלים מזיקים המופעלים על הדגים, מחלות עור שנגרמות כתוצאה מעמידה במשך שעות ארוכות במים קרים ומלוחים תוך כדי שטיפת דגים, סכנה לחיתוך אצבעות מסכינים חדות או נפילה מעמודים גבוהים שיש לטפס עליהם כדי לתלות את הדג ותשישות משעות רבות של עבודה חדגונית ללא הפסקות. בעיות אלה מחריפות על ידי מניעת השינה מהעובדים. באי היו כ-1,000 עובדי עיבוד דגים; כולם בנים וצעירים העובדים כ-18 שעות ביום, או יותר מכך. אף אחד מהם לא מקבל שכר על עבודתם.
פרס נובל לשלום לשנת 2014[17][עריכת קוד מקור | עריכה]
פרס נובל לשלום לשנת 2014 הוענק למייסד תוכנית הסמכה הבינלאומית של שהוקמה כדי לשים קץ לעבדות הילדים בתעשיית השטיחים, קאילש סאטיארת'י.
הוא קיבל את הפרס יחד עם מלאלה יוספזאי שנפצעה כאשר נורתה בראשה על ידי אקדוחן של הטליבאן בפקיסטן לאחר מסע הבחירות שלה עבור חינוך לבנות.
קאילש סאטיארת'י עמד בראש צורות שונות של מחאות והפגנות, תוך התמקדות בניצול חמור של ילדים למען רווח כספי. בשנות השמונים, כיהן כיו"ר הקואליציה הדרום - אסיאתית לעבדות ילדים, נלחם נגד העבדות של ילדים בבתי-חרושת. הוא ניהל פשיטות הצלה וילדים משוחררים שסבלו מאלימות קיצונית, חלקם הוכו באכזריות אם ניסו פעם לברוח. בנוסף לחשיפת האמת המכוערת מאחורי שטיחים יפים, סאטיארת'י יצא להקים מערכת הסמכה שתמריץ יצרנים להפסיק לנצל ילדים, כמו גם מדריך לצרכן לרכישות. כך הוקם GoodWeave והפך לארגון בינלאומי מוכר ללא כוונת רווח שמטרתו להפסיק את עבודת הילדים בתעשיית השטיח. היום GoodWeave עובד באזורים שונים בעולם, בהם מייצרים שטיחים. במיוחד לאורך אסיה, ולאחרונה הורחבה הפעילות לאפגניסטן.
בשני העשורים מאז הקמתו הצליח הארגון לצמצם את מספר "ילדי השטיח" באזור בשני שלישים.
בבריטניה כיום יש 16 מעצבי שטיחים של GoodWeave ויבואנים שהתחייבו על ייצור שטיחים ללא עבודת ילדים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Stephenson, Mimosa, "Stowe's Uncle Tom's Cabin: An Argument for Protection of the Family", November 2011
- ^ 1 2 3 Catherine Jones, Ties That Bind, Bonds That Break: Children in the Reorganization of Households in Postemancipation Virginia, The Journal of Southern History 76, 2010, עמ' 71–106
- ^ Hugh D. Hindman and Charles G. Smith, Cross-Cultural Ethics and the Child Labor Problem
- ^ 1 2 Damian Alan Pargas, From the Cradle to the Fields: Slave Childcare and Childhood in the Antebellum South, Slavery & Abolition 32, 2011-12-01, עמ' 477–493 doi: 10.1080/0144039X.2011.601618
- ^ Crusade for the Children: A History of the National Child Labor Committee and Child Labor Reform in America., Quadrangle Books, 1970
- ^ Pat Dolan, Nick Frost, The Routledge Handbook of Global Child Welfare
- ^ Richard Miniter, The False Promise of Slave Redemption, The Atlantic, 1999-07-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Children in the carpet industry, www.anti-slaverysociety.addr.com
- ^ 1 2 Child slavery in West Africa, MIKE DOTTRIDGE, International Union Rights, 2 8, International Centre for Trade Union Rights, עמ' 22-23
- ^ Egan, Suzanne. The International and Comparative Law Quarterly; Oxford Vol. 64, Iss. 3, (Jul 2015): 601-630., TACKLING THE RISE OF CHILD LABOUR IN EUROPE: HOMEWORK FOR THE EUROPEAN COURT OF HUMAN RIGHTS
- ^ Kovasevic, Natasa. Harvard International Review; Cambridge Vol. 29, Iss. 2, (Summer 2007): 36-39., Child Slavery India's Self Perpetuating Dilemma
- ^ Saddik, Basema; Nuwayhid, Iman., Child labour in Arab countries: call for action, BMJ : British Medical Journal 333, 2006
- ^ Hindman, Hugh D; Smith, Charles G. Journal of Business Ethics: JBE; Dordrecht Vol. 19, Iss. 1, (Mar 1999): 21-33., Cross-cultural ethics and the child labor problem
- ^ Ambika Zutshi, Andrew Creed, Amrik Sohal, Child labour and supply chain: profitability or (mis)management, European Business Review, Vol. 21 Issue: 1, pp.42-63
- ^ ABC News
- ^ Kari B. Jensen, Child slavery and the fish processing industry in Bangladesh, Focus on Geography, 2013
- ^ Contract Flooring Journal. (Dec. 2014): p22., Campaigner against child slavery in the rug industry wins a Nobel Prize