יהדות פרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהדות פרו היא אחת מהקהילות היהודיות בדרום אמריקה המתקיימת במקום בו נמצאת כיום פרו.

אין רישום מדויק מתי הגיעו יהודים לפרו, אך נראה כי היה זה זמן קצר לאחר כיבוש הספרדים במדינה זו. כבר במאות ה-16 ו17 היו בפרו יהודים שהסתירו את דתם בערים לימה וקאיאו. בשנת 1569 הוקם בית הדין הראשון של האינקוויזיציה בדרום אמריקה (אחריו קם עוד בית דין אחד בקולומביה בשנת 1618). בשנת 1636 התגלה "הקשר הגדול" - התגלו יהודים בתוך מושבת הסוחרים הפורטוגלית בלימה ו-161 יהודים נאסרו בבית הכלא.

בשנת 1813 קיבלו היהודים בפרו את ביטול האינקוויזיציה אך זו חודשה כבר בשנת 1815, שנתיים לאחר ביטולה. האינקוויזיציה בפרו בוטלה סופית בשנת 1822 עם קבלת העצמאות שלה מספרד.

בשנת 1869 הוקם המוסד היהודי הראשון בפרו, "אגודת גמילות החסדים היהודית" (Sociedad de Beneficencia Israelita "1870")‏.[1]

בשנות השמונים של המאה ה-19 הגיעו לפרו צעירים יהודים ממרוקו, שהגיעו תחילה לברזיל. הם התיישבו בעיקר בעיר איקיטוס שבאזורים הטרופיים של צפון מזרח המדינה ועסקו בייצוא עץ הגומי.

לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה היו גלי הגירה גדולים ממזרח אירופה, האימפריה העות'מאנית וצפון אפריקה לדרום אמריקה. בין גלי ההגירה עברו חלק מהיהודים לפרו.

בתחילת המאה ה-20 הגיעו למדינה יהודים ספרדים מטורקיה ויהודים אשכנזים מפולין, רומניה ורוסיה. בשנת 1917, עם סוף מלחמת העולם הראשונה, היו בפרו כ-300 יהודים, רובם בלימה ואיקיטוס. בשנות השלושים הגיעו מהגרים יהודים מגרמניה שנמלטו מפני אימת הנאצים. בין השנים 1946 ו-1964 היה בפרו משטר צבאי שלא הקל עם התושבים היהודים. באותה תקופה רובם המכריע של היהודים שהיו מפוזרים בפרובינציות שונות התאספו בעיר הבירה לימה. באמצע שנות החמישים היו כ-4000 יהודים במדינה.

הגירה מסיבית לישראל החלה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 כמו מכל שאר קהילות דרום אמריקה. בשנת 1988 מנתה הקהילה כ-3,500 יהודים כאשר לא הייתה כמעט הגירה לתוכה של פרו במשך שנים רבות ורק הגירה מחוצה לה.

כיום יש בפרו כ-2,800 יהודים, בעיקר בלימה ואיקיטוס. היהודים באיקיטוס הם צאצאים של מהגרים יהודים ממרוקו ונשים אינדיאניות מקומיות. חלק מאותם צאצאים עברו תהליכי גיור בסוף המאה ה-20 ויצרו קהילה יהודית חדשה. החל משנות ה-90 החלו חלק מבני הקהילה לעלות לארץ, בעיקר בשני גלי עליה ב-2001 ו-2005. ב-2011, 284 מחברי הקהילה התגיירו על ידי בית דין רבני קונסרבטיבי, אחרי שלמדו יהדות במשך חמש שנים. בשנים 2013-2014 אמורים כ-150 יהודים נוספים לעלות ולהתגורר בעיר רמלה.‏[1]

בפרו ישנם שני בתי חב"ד שפועלים עבור הקהילה היהודית והתרמילאים הישראלים הרבים מגיעים למדינה. הראשון בבירה לימה, והשני בעיר קוסקו. כמו כן בתקופת התיירות יש בית יהודי עבור התרמילאים בעיירה הוארז.

בני משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לקהילות האשכנזית והספרדית והקהילה של איקיטוס קיימת קהילה של כמה מאות מתגיירים אינדיאנים בני אינקה ללא שורשים יהודיים. מנהיגם הוא סגונדו ויינואבה, בן של איכרים אינדיאנים, אשר התעניינותו בתנ"ך הובילה אותו להתגייר בשנות השישים. הוא שינה את שמו לזרובבל צדקיה והקים סביבו קבוצה של מאות תומכים אשר ניהלו אורח חיים יהודי. בשנת 1985 הקבוצה, שכינתה את עצמה "בני משה", יצרה קשר עם הרב מנחם מנדל שניאורסון ולאחר זמן קצר הגיעו לפרו רבנים מישראל אשר התרשמו מההקפדה של בני הקהילה על מצוות התורה ומנחישותם להתגייר. "בני משה" עברו תהליך של גיור אורתודוקסי ורובם עלו לישראל החל משנות התשעים והתיישבו ביישובים יהודיים דתיים אלון מורה וכפר תפוח שבשומרון. מנהיג הקהילה ויינואבה/צדקיה מתגורר בכפר תפוח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות אמריקה הדרומית

אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה · ונצואלה · סורינאם · פרגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה