יו דאודינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יו דאודינג

יו דאודינגאנגלית: Hugh Dowding;‏ 24 באפריל 188215 בפברואר 1970) היה ראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי הבריטי ("RAF Fighter Command") בעת מלחמת העולם השנייה ובקרב על בריטניה. הוא נחשב כמי שמילא תפקיד מכריע בהגנה על הממלכה המאוחדת ובסיכול תוכניתו של היטלר לפלוש אליה.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו טראנס טרמנהיר דאודינג נולד בסקוטלנד בשנת 1882, בן למנהל בית ספר ונכד לגנרל. בצעירותו למד באקדמיה ומשנת 1900 שירת בחיל התותחנים הבריטי בציילון, גיברלטר והונג קונג. החל משנת 1904 שירת במשך שש שנים ביחידת תותחנים הררית בהודו. כששב לבריטניה למד בשנת 1912 במכללה צבאית לשירותי מטה. בה בעת השתתף בקורס טיס ובשנת 1913 קיבל רישיון טיסה. לאחר סיום הקורס הצטרף לחיל המעופפים המלכותי (Royal Flying Corps) שאך זה נוסד, שהפך במרוצת הזמן לחיל האוויר המלכותי.

במלחמת העולם הראשונה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה היה דאודינג מפקד להק. בתפקידו התעמת עם מפקד החיל, הגנרל יו טרנצ'רד בשל דרישתו של דאודינג למתן יותר שעות מנוחה לטייסים המותשים מהקרבות. כתוצאה מכך הוחזר דאודינג לבריטניה. הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל אך לא השתתף יותר בלחימה ומילא תפקידי מטה, הדרכה, פיתוח ומחקר שונים. בשנת 1929 הועלה לדרגת תת-מרשל. נשלח על ידי משרד המושבות הבריטי לארץ ישראל לאחר שוך מאורעות תרפ"ט, כדי לארגן את כוחות הצבא הבריטי בארץ בעקבות לקחי המאורעות. הוא הגיע לארץ ב-12 בספטמבר 1929. על פי הצעתו חולקה הארץ לשלושה אזורים צבאיים: אזור הצפון, שכלל את הגליל, חיפה ועמק יזרעאל; אזור המרכז, שכלל את יפו ושכם ואזור הדרום, שכלל את ירושלים, חברון ובאר שבע. לאחר שהייה של ימים אחדים בארץ שב לבריטניה.

ב-28 בדצמבר 1929 נתמנה לאחראי על תחום התעופה הקרבית במיניסטריון התעופה הבריטי ובשנת 1933 הועלה לדרגת מרשל והוענק לו תואר אצולה. בשנת 1935 נתמנה לאחראי על תחום המחקר והפיתוח במיניסטריון התעופה. ב-14 ביולי 1936 הועמד בראשו של פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי ובשנת 1937 זכה לתואר של יועץ המלך לענייני תעופה. בתפקידים אלה, שמילא בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה, מילא דאודינג תפקיד מכריע בביסוס כשירותו ועוצמתו של חיל האוויר המלכותי. הוא האמין בחשיבות המחקר והפיתוח ונאבק כדי להשיג להם מימון מספיק. לדעתו חלפו ימיו של המטוס הדו-כנפי והוא דרבן לפיתוח מטוס הספיטפייר. בשנתיים שקדמו לפרוץ המלחמה היה דאודינג משוכנע שמלחמה עם גרמניה הנאצית היא אפשרות ממשית וכי גרמניה לא מסתירה כלל את גידולו ופיתוחו של חיל האוויר שלה, הלופטוואפה. ב-26 באפריל 1937, בזמן מלחמת האזרחים בספרד, הפגינה גרמניה את יכולתו של חיל האוויר שלה להרוס עיר בלתי מוגנת, בהפצצת גרניקה, התקפה אווירית שביצע על העיר הבאסקית גרניקה שבספרד וגרמה להרס נרחב ולטבח באזרחים. דאודינג האמין שבריטניה צריכה להיות במעמד של עוצמה כדי להגן על עצמה מפני מטוסי ההפצצה של גרמניה, והמשיך לדחוף ליייצורם של הספיטפייר וההוריקן, המהירים והחד-כנפיים, ולפיתוח הרדאר שיתן התראה נאותה מפני התקפה אווירית. דאודינג פיתח מערכת יירוט חדשה, שכונתה מערכת דאודינג (The Dowding System) שהתבססה על שילוב הראדר עם תצפיתנים, תקשורת מאובטחת ומערך נ"מ. הוא הגה תוכנית אסטרטגית שבמרכזה עמדה מערכת זו. הוא הבין שאם תפרוץ מלחמה יהיה חיל האוויר המלכותי בעמדת מיעוט מול הלופטוואפה ויעמוד בסכנת שחיקה מבלי יכולת להתמודד מול שיעור אבידות גבוה. מערכת היירוט שפיתח אפשרה להזניק כוחות של טייסות בודדות למקומות הנכונים כדי לא להיגרר לקרבות אוויר ענקיים, דבר שיאפשר לחסוך בכוחות וכן להימנע מחשיפת מלוא כוחו של חיל האוויר המלכותי בפני האויב. תוכניתו הייתה לנצח את האויב על ידי "עקיצות יתוש", קרב התשה מר שיגרום לאויב אבידות בלתי נסבלות לטווח הארוך, תוך שמירה על כוחותיו של חיל האוויר המלכותי.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו דאודינג מלווה את המלך ג'ורג' השישי ורעייתו אליזבת, 1940

דאודינג, שהיה בן חמישים ושבע בשנת 1939, עמד לפרוש ביוני אותה שנה מן השירות הפעיל, אך עקב המתיחות הבינלאומית התבקש להשאר בחיל האוויר עד לחודש מרץ 1940. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התבקש להמשיך בתפקידו עד לחודש אוקטובר 1940. לקראת הקרב על צרפת, שהתחולל בחודשים מאי ויוני 1940, מילא חיל האוויר המלכותי את שורות טייסות הקרב בכל מטוס שהיה בהישג יד, ללא התחשבות בתכונות ובביצועים שלו. בזמן הקרב על צרפת התברר כי גישה זו אינה נכונה, שכן למרות מספרם הרב, לא הצליחו מרבית המטוסים הצרפתיים והבריטיים הנחותים, להשפיע ולעכב ולו במעט את ההתקדמות המהירה של הצבא הגרמני. ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, שאך זה נכנס לתפקידו, היה מחויב להגנת צרפת והתכוון לשלוח עוד עשר טייסות הוריקן, בנוסף לאלה שהוצבו שם לפני המערכה או הוזנקו בשלביה הראשונים. דאודינג, כראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי והאיש האחראי על ההגנה האווירית של בריטניה, התנגד לרעיון. הוא ציפה שעם התפוררות הכוחות הצרפתיים ונפילת צרפת בידי הגרמנים תועתק החזית לכיוון מטוסי הקרב. בחיל האוויר המלכותי הגיעו למסקנה שדרושות לפחות 52 טייסות קרב כדי להגן על שמי בריטניה, וכעת צומצם כוח המגן על בריטניה ל-36 טייסות, שאר הכוח הוצב ביבשת. דאודינג ביקש לנאום בפני הקבינט ובפגישה, שהתקיימה בצהרי 15 במאי 1940, הציג תרשים המתאר את האבידות של טייסות ההוריקן מאז החל הקרב על צרפת, ותיאר את האסון שעלול לקרות אם אבידות אלה ימשיכו לעלות באותו הקצב. דבריו לא נענו ולאחר שנשלחו עשר הטייסות הנוספות, הוא נשאר עם 26 טייסות קרב בלבד, בדיוק מחצית מהכמות הדרושה לטענתו להגנת שמי בריטניה.

בקרב על בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהחל הקרב על בריטניה ב-1 ביולי 1940, שהיה המערכה הצבאית הראשונה בהיסטוריה שהתחוללה בצורה בלעדית בזירה האווירית, נמצא דאודינג בעמדה הקריטית של ראש פיקוד מטוסי הקרב של חיל האוויר המלכותי. תחת פיקודו התנהלה התנגדותו של חיל האוויר לתקיפות הלופטוואפה. מלבד חשיבותה להגנת בריטניה של "מערכת דאודינג", שפיתח לפני המלחמה, הייתה תרומתו רבה בצבירת עתודות של מטוסי קרב וצוותי אוויר לשם מילוי מקומם של מטוסים שיופלו וטייסים שיפגעו. הוא לא השתמש במשך המלחמה ביותר ממחצית כוחו של פיקוד מטוסי הקרב במטוסים וכוח אדם. מפקדיו ביקרו אותו על כי אינו נוהג בתקיפות, וכי אינו משגר את מטוסיו לפגוש במטוסי האויב לפני הגיעם למרחב האוירי של בריטניה, אך הוא דחה גישה זאת כמסוכנת מדי ועלולה להגדיל את מספרם של הטייסים העלולים לההרג.

במהלך הקרב על בריטניה תקפו מפציצי הלופטוואפה בגלים את שדות התעופה בדרום ובמרכז אנגליה וגרמו לנזקים כבדים לחיל האוויר המלכותי. בהמשך החלו לתקוף מרכזי תעשייה וערים מרכזיות. תקיפות הערים שגרמו לאבידות רבות בקרב האוכלוסייה האזרחית ולהרס רב קיבלו את הכינוי "הבליץ". בספטמבר 1940 הורה מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, להפציץ את לונדון, בירת בריטניה. ב"בליץ" נהרגו כ-40 אלף איש ורבעים שלמים נהרסו.

ללופטוואפה לא היו מספיק מטוסי-קרב לליווי המפציצים. בכך הם אפשרו למטוסי הספיטפייר וההוריקן שבפיקודו של יו דאודינג ליירט מספר רב של מפציצים. גם "מערכת דאודינג", שיו דאודינג פיתח לפני המלחמה והתבססה על שילוב הרדאר עם תצפיתנים, תקשורת ומערך נ"מ, איפשרה לגלות את כיווני הטיסה של מפציצי הלופטוואפה וליירטם לפני הגיעם למטרותיהם. מעל לכל היה המורל הגבוה שגילו טייסי הקרב של חיל האוויר המלכותי בפיקודו ובהשראתו של דאודינג, שהתייחס לטייסי הקרב שבפיקודו במסירות והם ראו אותו כמי שדואג להם בכל לבו. הוא נהג לכנותם "הנערים הלוחמים היקרים" (dear fighter boys) או "האפרוחים" (chicks) שלו. אחד מהם היה בנו דארק ששירת כטייס באחת הטייסות. הטייסים בפיקודו ביודעם שהם נלחמים מעל אדמת מולדתם, גרמו להכרעת הקרב על בריטניה לטובת הבריטים, כאשר ריבוי אבידות הגרמנים במטוסי הפצצה ובצוותי אוויר נאלץ היטלר באמצע אוקטובר 1940 להורות ללופטוואפה לחדול מהפצצה מסיבית של בריטניה ולנטוש את המבצע שתכנן לפלישה יבשתית לאדמת בריטניה, "מבצע ארי-הים".

בשל ההכנה הקפדנית מראש של הגנת בריטניה ובשל הניהול הזהיר של המשאבים שברשותו בעת הקרב נחשב יו דאודינג כאבי הניצחון בקרב על בריטניה. ניצחון זה היה מפלתה הראשונה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. לאחר שנואש מכוונתו לפלוש לבריטניה נשא היטלר את עיניו לכיון ברית המועצות והחל לקדם את ביצוע מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות.

סוף הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התהילה שדאודינג זכה לה בעקבות הנציחון בקרב על בריטניה, המשיכו מפקדיו לחלוק על הטקטיקה הזהירה שנהג בה בניהול הקרב ובחודש נובמבר 1941 עודדו את דאודינג, שהיה אז כבר בן 59, לפרוש מתפקידו כראש פיקוד מטוסי הקרב והוא נשלח לארצות הברית בשליחות המיניסטריון לתעשייה האווירית. ביולי 1942 פרש דאודינג מחיל האוויר המלכותי ויצא לגמלאות. שנה לאחר מכן הוענק לו התואר ברון.

יו דאודינג נפטר בשנת 1970 והוא בן 88 שנים.

אופיו ואישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו דאודינג היה אדם נחוש והחלטי שידע להתעמת עם עמיתיו ומפקדיו ועל כן זכה בפיהם לכינוי "Stuffy" - "הנפוח". בניגוד ליריבו הרמן גרינג, מפקד הלופוואפה, שהיה אדם ראוותני ומוחצן, היה דאודינג אדם צנוע. הוא תואר כמי שהתייחס לתפקידו כמפקד פיקוד מטוסי הקרב ממש בקנאות ובקפדנות רבה. אומץ לבו בא לידי ביטוי לא רק באופן בו ניהל את הקרב על בריטניה אלא גם בקו התקיף שנקט בזמן הקרב על צרפת כשהפעיל את השפעתו על ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל שלא לבזבז את משאבי טייסות הקרב בגיחות מעל צרפת שהיו לדעתו חסרות תועלת. הוא עשה זאת בניגוד לעמדתם של קצינים בכירים בחיל האוויר המלכותי, בהם דאגלס באדר, "הטייס הקיטע" בעל היוקרה הרבה, ובזאת העמיד דאודינג בסכנה גם את עתידו ומעמדו.

כאדם פרטי היו לדאודינג מספר תחומי עניין. בצעירותו עסק בסקי ואף זכה באליפות באחת התחרויות. הוא היה אדם דתי והאמין בספיריטואליזם ובקיומן של פיות. לאחר המלחמה היו דאודינג ואשתו השנייה, אותה נשא לאשה בשנת 1951, פעילים בהתנגדות לשימוש בבעלי חיים כשפני נסיון ובשנת 1973 יסד את "האגודה הלאומית נגד נתיחה" - National Anti-Vivisection Society. דאודינג היה צמחוני והתנגד להריגת בעלי חיים לצורך אספקת מזון לבני אדם. ככזה ניסה בשנת 1949 לקבל החלטה בבית הלורדים על איסור השחיטה הכשרה.

בשל אמונותיו אלו תואר הקרב על בריטניה, שנוהל על ידי גרינג מהצד הגרמני ודאודינג מהצד הבריטי, כ"הקרב בין הנרקומן לספיריטואליסט".‏[1] בדיעבד זכה דאודינג לימים להוקרה רבה ונחשב כמי שהציל את העולם החופשי בקרב על בריטניה, אך בסיומו נעזב על נפשו והודח מתפקידו.‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]