יעקב נאכט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב יעקב נכט
Iacob Nacht
צילום משנת 1926 בשבועון "העולם"
לידה 9 בינואר 1873
יאשי, הנסיכויות הרומניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1959 (בגיל 86)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה, פלשתינה (א"י), ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מכתב שקיבל מנחום סוקולוב

הרב ד"ר יעקב נאכט (י' בטבת ה'תרל"ב, 9 בינואר 187221 בינואר 1959, י"ג בשבט ה'תשי"ט) היה רב ברומניה ופעיל ציוני. ב-1932 עלה לארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאכט נולד בעיר יאשי שברומניה, לשלמה הכהן נכט ושל יוטה פייגה, בת לבית שו"ב.[1] אביו היה צאצא למשפחת נאכט מבוצ'אץ' ופודהייצה שבפודוליה, שהייתה אז חלק מהאימפריה ההבסבורגית והיו מראשוני החסידים של רבי ישראל מרוז'ין.[1] אחרי שלמד ביאשי אצל מיטב המורים, בגיל 14, 1886, עבר לישיבתו של הרב חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בסיגט שבמרמורש, אז בממלכת הונגריה, חלק מאוסטרו-הונגריה. לא היה מרוצה מקצב הלימודים שם וחזר הבייתה ללמוד בבית המדרש.[1]בסופו של דבר קיבל סמיכה לרבנות מהרב בנימין אריה וייס מצ'רנוביץ ומהרב יצחק יעקב ריינס[2] שניהל אז ישיבה בלידא באימפריה הרוסית. אחר כך שם פעמיו לגרמניה, ולמד אצל רבני הקלויז של הלברשטאדט.[1] ואחר כך יצא לברלין. בבירת גרמניה הוסמך לרבנות בבית מדרשו של הרב עזריאל הילדסהיימר, כשבמקביל למד באוניברסיטת ברלין עד לקבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. [2]

רב ופעיל ציוני ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לרומניה כיהן למשך 19 שנה (1919-1900) כרב בעיר פוקשאן. בשנים 1924-1919 היה רב בבראילה וב-1929-1924 ברדאוץ.[2] במשך כל שנות רבנותו נלחם נגד ההתבוללות ובעד חינוך דתי והכשרה ציונית לאומית והשרשת הלשון העברית המתחדשת. בפוקשאן הקים איגוד של הנוער האקדמאי היהודי. שהוציאה לאור סדרת ספרים בנושאי יהדות ותרבות יהודית.[3] נודעה פעולתו המוצלחת לעקירת המנהג "מורה ז'ודאיקו" (More Judaico), שבועת היהודים המשפילה שנכפתה שנים רבות על יהודים ברומניה.[2]

ב-1928 הוזמן לשטרסבורג שבצרפת לשם ניהול מכון למדעי היהדות שליד אוניברסיטת שטרסבורג.[2] ב-1932 לאחר שבתו יהודית נישאה ליצחק אבינרי (בנו של הרב משה רבלסקי), עלה לארץ ישראל עם בתו הצעירה, דבורה.

מגיל צעיר נמשך הרב נכט לרעיונות הציונות וניהל התכתבות ענפה עם הרצל[2] השתתף בקונגרסים ציוניים רבים, מן הקונגרס השישי ואילך, ונשא את נאומיו בעברית בלבד.[2]

פעילותו העיתונאית, החינוכית והספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר נאכט כתב בעיתונות העברית של זמנו - למשל, בתלפיות, הצפירה, המליץ והשילוח, כיומונים העבריים בוורשה וגם כן בעיתונים רומנים כמו מוסף של העיתון "אדוורול" לאמנות ולספרות, Curierul Israelit, (ברומנית:השליח היהודי), Institutorul evreu (ברומנית:המורה היהודי), "מבשרת ציון" ו-Mântuirea (מנטואיריה = ברומנית, הגאולה). בשנת 1915 היה חבר מערכת כתב העת "התקווה" שהופיע בעיר גאלאץ. בארץ ישראל כתב בעיתונים דבר והארץ.[2] הרב נאכט פרסם מחקרי פולקלור רבים ("לשון נקיה", "הנעל", "הרגל", "סמלי אישה") וכן מאות שירים שפורסמו בעיתונים שונים[4] בעזבונו הספרותי נותרו כאלפיים שירים שלא פורסמו, וכן ארכיון רב-ערך של מכתבים מגדולי ישראל. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.[5] יחד עם הרב יעקב נימירובר היה הרב נאכט חבר בוועדה להפצת הפשה העברית בקרב התלמידים ברומניה.[2]

הרב נאכט נפטר בתל אביב בשנת 1959.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאכט ידע היטב כמה שפות וידע לכתוב בעברית, רומנית, גרמנית, צרפתית, פולנית ואיטלקית.[2] נכדו משה הנעמי היה משורר ומתרגם עברי.

פרסים ואותו הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס הרב קוק[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב נכט, זלמן אפשטיין, י. ל. ברוך (אספו), ידי י. ל. ברוך (ערך), ספר השבת: פרשת השבת, ערכה, גילוייה והשפעתה בחיי עם ישראל ובספרותו מימי קדם ועד היום הזה, תל אביב: אגודת "עֹונג שבת" ("אהל שם"), תרצ"ו 1936. (מהדורה ג עם תוספת: תל אביב: אגודת עונג שבת (אהל שם) על ידי דביר, תש"ו. (הופיע בהדפסות בות נוספות)
  • סמלי אשה: במקורותינו העתיקים, בספרותנו החדשה ובספרות העמים: מחקרי תורה ואמונות, מנהגים ופולקלור; מלוקט ערוך ומבואר עם הערות רבות מאת יעקב נאכט, תל אביב: ועד תלמידיו וחניכיו של המחבר, תשי"ט.
  • ספר הפרנס[דרוש מקור]
  • ספר הילד - Cartea tineretului (ברומנית - ספר הנוער)[2]
  • Izvorul vieții (ברומנית: מעיין החיים)[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ט; יעקב נאכט, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך ב, עמ' 427–428
  • יצחק ברקוביץ, 'הרב ד"ר יעקב נכט', בתוך: על יהודי רומניה בארץ גלותם ובמולדת, תל אביב 1960, עמ' 140–142
  • Baruch Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici - Prezenţe rabinice în perimetrul românesc, Editura Hasefer ,Bucureşti, 2008
  • ברוך טקטין ולוסיאן-זאב הרשקוביץ, 'נאכט הרב ד"ר יעקב בן הרב שלמה הכהן', אנציקלופדיה ליהדות רומניה, כרך ב, ירושלים תשע"ב, עמ' 918–919

(ברומנית) (ברוך טרקטין ולוצ'יאן-זאב הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת "הספר", בוקרשט, 2008 )

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 דוד תדהר (עורך), "הרב ד"ר יעקב נאכט", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 905.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 L.Herșcovici, B.Tercatin 2008 עמ' 399
  3. ^ L.Herșcovici, B.Tercatin 2008 עמ' 401
  4. ^ 1 2 L.Herșcovici, B.Tercatin 2008 עמ' 400
  5. ^ ארכיון יעקב נאכט, בספרייה הלאומית