בוצ'אץ'
|
||||||||||||||||||||
בוּצ'אץ' או בוטשאטש (באוקראינית וברוסית: Бучач; בפולנית: Buczacz; ביידיש: בעטשאָטש) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה, בחבל ההיסטורי גליציה המזרחית. היא נמצאת למרגלות הרי הקרפטים, כ-135 ק"מ דרומית-מזרחית ללבוב, על גדת הנהר סטריפה, מיובליו של הדנייסטר. במפקד האוכלוסין ב-2001 מנתה אוכלוסייתה כ-12,500 תושבים. את פרסומה קנתה לה כעיר הולדתו ובחרותו של ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות, וכציר מרכזי שכמה מיצירותיו נעות סביבו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
במקום בו שוכנת בוצ'אץ היה יישוב נאוליתי ומאוחר יותר יישוב קלטי.
הכפר בוצ'אץ' נמנה עם אחוזותיה של משפחת האצילים הפולנית, בוצ'אצ'קי (יש הסבורים שמשמה נגזר שם היישוב[1], ויש הסבורים ששם העיר נגזר משמו הלועזי של עץ האשור - "'בּוּק", שגם חבל בוקובינה הסמוך קרוי על שמו[2]). הידיעות הראשונות על משפחת אצילים זו הן משנת 1260 ו-1379 והיא שבנתה לראשונה את הארמון והמבצר. ערים פרטיות כדוגמת בוצ'אץ' עברו מידי משפחת האצולה אחת לשנייה כתוצאה מקנייה, קשרי נישואין וירושה. בוצ'אץ' הייתה בראשיתה בידי משפחת בוצ'אצ'קי ולאחר מכן עברה לידי משפחת פוטוצקי. העיר בוצ'אץ' נוסדה מחדש בסוף המאה ה-16.
יתרון המיקום: בוצ'אץ התפתחה כאחת מ"ערי הגשר" באזור, כלומר יישוב שהתפתח כתוצאה מכך שבאזור בו הוא נמצא יש אפשרות למעבר נוח מעל נהר. יישובים אלו הוקמו במקום בו הייתה גם אפשרות התגוננות מפני כוחות עוינים. במקרה של בוצ'אץ, הנהר סטריפה מהווה מגן הן מדרום והן ממזרח. ממזרח לסטריפה נמצא נחל נוסף, אולחובייץ', ומסביבו ביצות ובריכות המהוות מכשול אף הן. לחיזוק ההגנה ממערב ומצפון הוקמו בה שתי מצודות (Zamek ו-Podzammeczek).
יהודים היו בבוצ'אץ' עוד בהיותה אחוזה, ומספרם גדל לאחר שהוכרזה כעיר. בתעודות רשמיות נזכרת הקהילה היהודית משנת 1500 ואילך. בסקר שנערך בשנים האחרונות בבית הקברות הישן של בוצ'אץ' (בבית הקברות החדש נקברו יהודים החל מסוף המאה ה-19) תועדו ארבע מצבות יהודיות משנת 1587[3]
בספרו "יוון מצולה" מספר ר' נתן הנובר, עד הראייה למאורעות ת"ח ות"ט (1648 ו-1649), על מלחמות הקוזאקים, העות'מאנים, הוואלכים והטטרים באצולה ובכמורה הפולנית ושלוחיה, החוכרים היהודיים, על יהודים שנטלו חלק פעיל בהגנה ובקרב על ערים רבות בספר הפולני על גבול ערבות הפרא האוקראיניות ובהן בוצ'אץ', בה לפעמים אף תחזקו את התותחים.
בשנת 1672 הכתיב השולטן העות'מאני מוחמד ה-4 למלך פולין מיכאל וישניוביצקי, תחת התרזה הענקית שמאחורי הארמון בבוצ'אץ', תנאי כניעה מחפירים וחוזה שלום. פולין ויתרה לעות'מאנים על פודוליה והתחייבה לשלם מס שנתי. בוצ'אץ' נותרה בידיים עות'מאניות למשך 27 השנים הבאות, עד שבחוזה קרלוביץ שנחתם בשנת 1699 שבה לידיים פולניות.
בשנת 1699 אשרר המגנאט[4] (הגרף) סטפן פוטוצקי את זכויותיהם של היהודים תושבי בוצ'אץ', השווה אותן לאלו של הנוצרים ואף יצר הפליה מתקנת לטובת היהודים. הם הורשו להתגורר בכל חלקי העיר, לעסוק בכל מקצוע ולהיבחר למוסדותיה, וחויבו להשתתף בהגנת העיר. תחת להישפט בבתי הדין העירוניים, עניינים משפטיים בהם מעורבים יהודים הובאו בפני נציגו של פוטוצקי בעיר. פוטוצקי אף פטר את היהודים ממספר היטלים עקב הנזק הרב שנגרם לרכושם בתקופות המלחמה עם הקוזקים, הטטרים והעות'מאנים.
בשנת 1772 סופחה גליציה לאימפריה האוסטרו-הונגרית כתוצאה מחלוקתה הראשונה של פולין. עד לסוף מלחמת העולם הראשונה הייתה בוצ'אץ' חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
בשבת חזון 1865 עלה באש מרכז העיר, תופעה שכיחה בערי גליציה הבנויות עץ. הקהילה היהודית שישבה במרכז העיר נפגעה קשות. לפי דיווח עיתון המגיד ([2], בעמוד השלישי), 300 בתים עלו באש וכאלף משפחות נותרו ללא קורת גג. 'בית הכנסת הגדול' 'בית המדרש הישן' ובתי מדרשיות נוספים על אוצרותיהם הספרותיים (כרכי תלמוד בבלי וירושלמי בהוצאות שונות, לצד ספרי מדרש , פירוש והלכה, לצד ספרי פילוסופיה מתקופת ספרד, ספרי דקדוק, תכונה והנדסה וכתבי יד ישנים וחדשים, שטרם ראו אור), נשרפו.
היהודים היוו כ-70% מאוכלוסיית בוצ'אץ'. בשנת 1879 נבחר בריש שטרן לראש העירייה, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1921.
בין השנים 1907-1905 יצא לאור בסטניסלבוב (לימים איוונו-פרנקיבסק) ובבוצ'אץ' "דער יודישע וועקער", כתב עת שבועי ביידיש בעריכתו של אליעזר רוקח; סגן העורך היה ש"י צ'אצ'קס (לימים שמואל יוסף עגנון).
להרף עין היסטורי (בין נובמבר 1918 ואמצע שנת 1919) הייתה בוצ'אץ' לחלק מהרפובליקה האוקראינית המערבית העצמאית, ישות מדינית אוקראינית קצרת הימים, בגליציה המזרחית, בוקובינה וטרנסקרפטיה.
בשנת 1919, עם תום המלחמה הרוסית אוקראינית, בוצ'אץ' הייתה לחלק מן הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
בשנת 1921, וכאחת מהתוצאות של הסכם ריגה שסיים את המלחמה הפולנית סובייטית, סופחו שטחי אוקראינה המערבית (ובכללם בוצ'אץ') לפולין. היה זה סוף גילגולה הראשון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.
בשנים 1939-1921 הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון פולין כחלק מגליציה המזרחית.
בין ספטמבר 1939 ליולי 1941, הייתה בוצ'אץ' תחת שלטון סובייטי.
בין יולי 1941 ליולי 1944 שלטו הגרמנים בבוצ'אץ', להוציא עשרה ימים במרץ 1944, עת חדרו הסובייטים לעיר.
בשנים 1991-1944 הייתה בוצ'אץ' תחת שליטת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה בגילגולה השני.
ב-1991, עם התמוטטות ברית המועצות, הייתה בוצ'אץ' לחלק מאוקראינה העצמאית.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה והשואה
כפועל יוצא מן הנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ מולוטוב לחלוקתה של פולין בין הסובייטים לגרמנים, נכנסו הסובייטים לבוצ'אץ' בתחילת מלחמת העולם השנייה, ב-17 בספטמבר 1939.
תקופת הכיבוש הסובייטי אופיינה בשקט יחסי לעומת הסערה שהתרגשה ממערב. הסובייטים פתחו בהגלייה של קבוצות אידאולוגיות מתחרות - לאומנים אוקראינים ופולנים, יהודים בעלי נטיות ציוניות, ובעלי הון ואחוזות - לגולאגים שבתוככי ברית המועצות. בדיעבד ניצלו כך המגורשים ממוראות הכיבוש הנאצי.
היוזמה והעסקים הפרטיים נוונו בהדרגה והוחלפו בשיטה הקואופרטיבית. מחד פורקה נציגות הקהילה היהודית ומאידך זכו נאמני הקומוניזם מקרב האוכלוסייה היהודית במשרות בכירות במנגנון הסובייטי המקומי. מחד נסגרו בתי הספר היהודיים ("תלמוד התורה" ו"תרבות") ומאידך נפתח בית ספר ששפתו יידיש והוסרו מגבלות הנומרוס קלאוזוס שכפה השלטון הפולני על החינוך העל-יסודי. חופש הפולחן הדתי נשמר[5], אם כי הוטלו מסים כבדים על מוסדות הדת. הביטחון האישי היה בגדר הסביר.
הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו היו יהודים ברובם. באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחויב לספק כוח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה - לבורקי ווילקי נשלחו גברים וליגלניצה, נשים. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסייה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחויב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה. במהלך יולי-אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגרים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש.
במהלך שהותם בעיר זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים על ידי המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, ייתכן שהוטבעו במי נהר הדנייסטר.[דרוש מקור] בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי. קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה. בבוצ'אץ' לא הוקם גטו במתווה הידוע של סגירת קטע עיר בין חומות וגדרות אלא התפרסם צו (בסוף 1942) שאסר על הימצאות יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בין השנים 1941 ו-1943 במהלך שתי רגיסטרציות וחמש אקציות שהסתיימו בירי בחוצות העיר, ירי לבורות על גבעת הפֶדוֹר, הגטו חוסל בשני משלוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ ומשלוח לגטו טלוסטה, המרוחקת כ-40 ק"מ מבוצ'אץ' ולקופיצ'נצה ושם חוסלו. ביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין. ב-26 במרץ 1944 הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. לא חלפו עשרה ימים והסובייטים איבדו אחיזתם בעיר כתוצאה מלחץ גרמני להיחלץ מהכיתור הסובייטי. העיר נותרה בשליטה גרמנית 3.5 חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ב-27 ביולי 1944[6].
במרץ, עם הכניסה הראשונה של הסובייטים, יצאו מן הבונקרים ושאר מקומות המסתור בעיר בין 800 ל-1,000 יהודים ששרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה. הגרמנים, עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים מן העיר, המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ב-27 ביולי 1944 התברר ששרדו רק 65 יהודים מתוך קרוב ל-16,000 אלף יהודי בוצ'אץ' והמחוז.
לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני כנגד הפולנים.
[עריכה] ההתנגדות לנאצים בבוצ'אץ' והסביבה
[עריכה] קבוצת פרידלנדר (קומוניסטים)
בראש הקבוצה עמד דוד (דוצ'ו) פרידלנדר (1914 בוצ'אץ' - 1944 Medwedowce) [3]. הוא נפל על משמרתו בבונקר היודנראט בבית משפחת בבק (Babak) בכפר Medwedowce צפונית מזרחית לבוצ'אץ'. גרעין החבורה היה בעל אוריינטציה קומוניסטית ועבר במפלגה הקומוניסטית הפולנית שפעילותה הייתה אסורה בתקופת השלטון הפולני. מספר חברי הקבוצה היה נתון לשינויים ולא עלה על עשרות בודדות של בחורים בשנות ה-20 לחייהם, רובם בני העיר. כל חבר דאג מבעוד מועד למחסה עבור משפחתו או מי ממשפחתו ששרד את חמשת האקציות והגירושים. ביולי 1943, משהוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין ולא היה ניתן להמשיך ולקיים חיים יהודיים לאור היום, נכנסו המשפחות (אלו שלא עזבו את העיר לגטו היהודי בעיירות הסמוכות קופיצ'ינצה וטלוסטה) למקומות המחסה.
חברי הקבוצה יצאו לאזורים הכפריים שבפרברי העיר שמטרתם הישרדות למען יוכלו להמשיך ולקיים את משפחותיהם המסתתרות. הקבוצה, מסתתרת בימים ונעה בלילות, פעלה להשגת מימון, להתחמשות, להצטידות במזון ולשיחוד האוכלוסייה המקומית (הרוב האוקראיני והמיעוט הפולני) לבל יסגירו את היהודים המסתתרים בקרבם ובסביבתם. כמו כן ניידו את המשפחות ממקום מסתור אחד למשנהו בהתאם להערכת סיכונים של המצב המתפתח. כאשר שוחד והרתעה לא הניבו את התוצאות המקוות ומקומיים חשפו מקומות מסתור ואף רצחו יהודים במו ידיהם, דאגו חברי הקבוצה לנקום במשתפי הפעולה עם הגרמנים למען יִרְאוּ וְיִרָאוּ. הקבוצה בהכירה במגבלותיה נמנעה ממגע עם יחידות גרמניות סדירות.
מפעולות הקבוצה:
- פריצה לביתו של הלאנדסקומיסר (הממונה על העיר מטעם הגרמנים), רישארד ליסברג, שלמזלו נעדר מביתו באותו הערב. הוחרמו נשק, מדים וכסף. לא פגעו באשתו וילדיו. פעולה זו עוררה הדים רבים והעצימה את ההילה מסביב ל"כנופייה היהודית" - אחד מכינוייה של הקבוצה בפי האוכלוסייה המקומית. יהושע (אוז'ו) פרידלנדר, אף הוא חבר הקבוצה (אחיו של דוצ'ו המפקד), עבד בבית ליסברג והכיר היטב את המשפחה.
- ניסיון להריגת קובלסקי הבן, שחשף מקומות מסתור של יהודים, בלוויית אביו, שגם הוא נהרג מידי חבר הקבוצה. מתוקף תפקידו כעובד עירייה, קובלסקי הבן הכיר היטב את המבואות והמוצאות של תעלות הביוב של בוצ'אץ' ששימשו רבים מהמסתתרים היהודיים.
- את נהיובסקי (לוכד כלבים משוטטים מטעם העירייה), חברו של קובלסקי הבן ושותפו לחשיפת בונקרים בהם הסתתרו יהודים, חיסלו סמי אלברכט וברל גרוס שלא השתייכו לקבוצת פרידלנדר.
- הריגתה של דודזיסקה, אוקראינית מקומית שהסגירה משפחה יהודית.
- החרמת כסף מהפולקסדויטשה (פולני ממוצא גרמני), מילר, מרחוב קוליובה.
[עריכה] תנועת המרי (אנשי בית"ר וציונים כלליים)
[עריכה] ארמיה קריובה
ההתנגדות לשלטון הגרמני החלה מיד עם תחילת הכיבוש. כוח ההתנגדות העיקרי היה "צבא המולדת" (בפולנית "ארמיה קריובה" או AK) הנאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון ואנטי סובייטי בבסיסו. עיקר כוח האדם בארגון זה היה חיילים יוצאי הצבא הפולני, ומתנדבים. ליהודים היה קשה להשתלב בארמיה קריובה הן בשל האנטישמיות המובנית בחברה הפולנית ששברה שיאים במהלך שנות ה-30 והן בשל הדעה שנפוצה באוכלוסייה הכללית לפיה היו היהודים המסייעים הראשיים למנגנון הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין בשנים 1939 – 1941, דעה שהיה לה על מה להתבסס. דוד פרידלנדר, ויהודים קומוניסטים אחרים, חברי המפלגה הקומוניסטית הפולנית הפרו-סובייטית (החוק הפולני אסר על פעילותה ורדף עד חורמה את פעיליה), התנדבו עם כניסת הסובייטים לבוצ'אץ' להצביע עבורם על גורמים אנטי-סובייטיים באוכלוסייה כלאומנים פולנים ואוקראינים, והללו גורשו מזרחה, לגולאגים בתוככי ברית המועצות. חלק ניכר מן המנגנון הסובייטי המקומי בבוצ'אץ', מן התחום הכלכלי ועד לרמת ראש העיר, (דוביד אייזיק סגל, קומוניסט שהבריטים גרשו מארץ ישראל בשנות ה-20 בחזרה למקום ממנו בא - בוצ'אץ', שיש המזהים אותו עם דמותו של 'ירוחם חופשי' ב'אורח נטה ללון' של עגנון, נתמנה על ידי הסובייטים לראש העיר לפרק זמן מסוים) נמסר לידי היהודים הקומוניסטים.
למרות תנאי הפתיחה שהקשו על קבלת יהודים ל-AK, כללה קבוצת ה-AK שפעלה בגזרת בוצ'אץ' בפיקודו של Nedzwiecki מספר יהודים למשך תקופה מסוימת ובהם האחים פריץ (בניו ויאנק) ומשה (מוניו) וייזינגר[7]. וייזינגר, טכנאי רדיו במקצועו, תפקד על תקן של קשב לשידורי ה-BBC מלונדון והיה למעשה הקשר היחידי של בוצ'אץ' לנעשה בעולם. ביולי 1943 התרסק/הופל מטוסו של ולדיסלב שיקורסקי ראש הממשלה הפולנית הגולה. בתגובה, ועל פי הנחיות הממשלה הגולה, הוחלט ב-AK להיפטר מכל האלמנטים החשודים באהדה לקומוניזם, ובראשם היהודים. האחים פריץ הוזהרו מבעוד יום שעומדים לחסלם וברחו. בניו נהרג בנסיון הבריחה ואחיו יאנק הצטרף לקבוצת פרידלנדר שבגופו שישה כדורים. נאמנותו של וייזינגר היהודי לא הוטלה בספק, (שיתוף הפעולה שלו עם הפולנים החל עוד בתקופת השלטון הפולני בבוצ'אץ' ונמשך בתקופה הסובייטית), והוא המשיך לשרת בקבוצה הפולנית.
נאמר שהרופא רטלסקי מבוצ'אץ' היה איש הקשר של קבוצת Nedzwiecki עם המפקדה של ה-AK.
[עריכה] יוצאי בוצ'אץ' בישראל
כמו קהילות רבות נוספות, קם גם ארגון יוצאי בוצ'אץ' בישראל. בראש הארגון עמדה בזמנו הגב' היבש, החליפה מר אנדרמן, וכשנפטר בשנת 2008 החליפו שמעון היבש. הארגון דאג למצבת הנצחה בשדרת הקהילות בבית העלמין בחולון, מצבה שלידה מתאספים מדי שנה יוצאי העיר המתמעטים והולכים לטקס הנצחה. בנוסף לש"י עגנון, נולדו בבוצ'אץ' צייד הנאצים שמעון ויזנטל והסופרת שושנה שילוני.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ש"י עגנון, עיר ומלואה, הוצאת שוקן, 1973.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת בוצ'אץ', בספריית העיר ניו יורק
- "בוצ'אץ'", באתר "Jewish Gen" (באנגלית)
- דף הבית של ארגון יוצאי בוצ'אץ'
- ד"ר נ.מ. גלבר, תולדות היהודים בבוצ'אץ', באתר ארגון יוצאי בוצ'אץ'
- פרויקט תיעוד בית העלמין
- בוצ'אץ' באתר ויקיגניה
- עמוד הבית של בוצ'אץ' באתר הג'ואישג'ן, אתר הגג של הגנאלוגיה היהודית באינטרנט
- 'Return to Buczacz' הפקה של הטלוויזיה הקנדית משנת 1990 המתאר את מסעה של מינה רוזנר לבית פוהורילה (1913-1997) בחזרה לעיירת הולדתה.
- הסכסוך בין דוד (דוצ'ו) פרילדנדר הקומוניסט לבין ד"ר ברנרד זייפר נציג האינטליגנציה בעלת ההון ובעלי המקצועות החפשיים והממונה על "העבודות השחורות" מטעם היודנראט - כמשל לשסעים החברתיים / כלכליים ואידאולוגיים בבוצ'אץ.
- סיפורם של סטיפן ואנה צ'ייקובסקי, חסידי אומות העולם מבוצ'אץ'
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דן לאור, חיי עגנון, הוצאת שוקן, 1998, עמ' 16
- ^ מ. י. ברוור, בוצ'אץ' - רשימה גאוגרפית
- ^
Nosonovsky, Michael, Hebrew Epigraphic Monuments from East Europe, Includes bibliographical references and index. Text in Russian .Printed in Victoria, Canada. 2002. 171 pages. ISBN 1-55395-286-3
- ^ המגנאטים הם בעלי האחוזות והערים הפרטיות הפולניים - שכבת האצולה.
- ^ דעתו של הרב חיים אפרים זייצ'יק, רבה של אחת הישיבות שנותרו בבוצ'אץ' תחת הכיבוש הסוביטי, שונה והוא העלה אותה על הכתב בספרו "המדע והחיים, לזכור את הנס".[1]
- ^ עדויות אחדות נוקבות בתאריך 21 ביולי 1944 כתאריך השחרור
- ^ עדותו של ויזינגר בת 240 העמודים בשפה הפולנית שמורה בארכיון של יד ושם, חטיבה 0.3, תיק 3799.
