אברהם אבן-שושן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם אבן־שוֹשן
1906 –‏ 1984 (בגיל 78)
אברהם אבן־שושן
אברהם אבן־שושן
תרומות עיקריות
מחבר "המילון החדש"
אברהם אבן־שושן (מימין) עם אחיו שלמה אבן שושן

אברהם אבן־שושן (רוזנשטיין) (25 בדצמבר 1906, ח' בטבת תרס"ז, מינסק8 באוגוסט 1984, י' באב תשמ"ד, ירושלים), מילונאי עברי ישראלי מהבולטים בתחומו, מחבר "המילון החדש".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם אבן־שושן נולד במינסק שברוסיה הלבנה, באימפריה הרוסית, כבנם השלישי מתוך ארבעה, של חיים דוד (1871–1934, נפטר על סף עלייתו לארץ ישראל; נודע בשמות הספרותיים: חד"ר מד"ן ור' חידקא וכונה "דער הויכער מלמד (מילולית: "המלמד הגבוה"‏[1])) ושל רוֹשְׁקָה רוזנשטיין (נפטרה בירושלים ונטמנה בהר הזיתים בכ"ד בניסן ה'תש"ד). אביו, סופר, כותב מאמרים ועסקן ציוני שנכלא בתקופת שלטון הסובייטים ושהיה מחברם של ספרי לימוד עברית ושל הסידור "שירה חדשה"‏[1], הוא שהעניק לו את ראשית חינוכו. לבד משני אחיו הגדולים, רחל (1896 - 2 באוקטובר 1984) וצבי (1898 - 6 ביוני 1968), היה לאברהם אח צעיר, שלמה.

אבן־שושן קיבל את ראשית חינוכו, בגיל חמש עד אחת עשרה, ב"חדר המתוקן" הראשון בעיר שייסד אביו, שהיה סופר ומורה לתנ"ך, להיסטוריה ולעברית, וכתב גם ב"המליץ". את השכלתו הכללית רכש בבית ספר תיכוני כללי ממשלתי, שנקרא "בית הספר הריאלי". בשנות הפיכת אוקטובר, שהביאו לביטול בתי הספר התיכוניים ולהקמת מסגרת חדשה תחתם שנקראה: "קורסים להשכלה כללית", סיים את לימודיו ובשעות אחר הצהריים ובערב למד תלמוד בישיבת "שערי תורה"‏[1]. הוא עזר לאביו במפעל שהיה עסוק בו באותם ימים: פירוש חדש ל"עין יעקב"‏[1]. ככל שהתמסדה המהפכה, כך קשו חייהם של חובבי העברית; ה"חדר המתוקן" של אביו נסגר, אולם בכל זאת הוסיף האב ללמד עברית בביתו. אבן־שושן ידע גם יידיש ורוסית ברמה של שפת אם‏[1].

בהיותו בן 16 הצטרף לתנועת הנוער הציוני "החלוץ הצעיר" והיה פעיל בה במחתרת. אחרי התיכון למד יחד עם חבריו לתנועה בבית ספר תיכון חקלאי שנה אחת שלמה, כהכנה לעלייתו לארץ ישראל‏[1], עד אשר עמדו השלטונות על כוונותיהם וסילקו אותם מבית הספר. באפריל 1925, כשנתיים מאוחר יותר וכשהיה כבן 18, הצליח לחמוק מעינו הפקוחה של שלטון הקומוניסטים הבולשביקים ועלה לבדו לארץ ישראל בעזרת ויזה ששלח לו אחיו הגדול, צבי, אשר היה מנהל משרד ארץ ישראלי בוורשה. הוא הועבר מהאנייה לבית העולים שבתל אביב, ומשם נשלח לגבעת השלושה והיה במשך חצי שנה חבר פלוגת עין חרוד (שהייתה אז בפתח תקווה). בקיבוץ שובץ כסנדלר‏[2] וכחלוץ חקלאי‏[1]. כעבור חצי שנה, ובעקבות חולי וקושי בעבודתו החקלאית, פנה לעסוק בהוראה, מקצוע שהיה מקורב אליו עוד ברוסיה, שם עסק בהוראה חלקית, כשעזר לאביו, עוד מגיל 12, ללמד את התינוקות. הוא עלה לירושלים והתקבל מיד כתלמיד השנה השלישית בבית המדרש למורים שבירושלים בהנהלתו של דוד ילין. בשנת 1928 סיים את לימודיו והוסמך להוראה. מיד החל לעבוד בבית הספר היסודי הסמוך בבית הכרם, שם העשיר את עולמם של התלמידים בשירים, בקבלות השבת, בראשי החודשים ובחגים ובמועדים‏[3]. הוא מספר:

ביום הראשון שלי בַסמינר, אני זוכר אותו כאילו היה אתמול, הִתחיל מורנו המצוין, זוטא, לקרוא את רשימת התלמידים, עבר על השמות הרוסיים והלועזיים בַּעֲקִימַת אף ואמר: מה זה פה? איזה מין שמות? עלינו להיקרֵא בשמות עבריים! קפצו הנערים, איש איש, וּבחרו בשמות. זה אומר בן־משה; זה אומר בן־אליעזר. נזכרתי אני בפסבדונים שחתם אבי על מאמרים שנוהג היה לשלוח מֵרוסיה לעיתוני ארץ ישראל מחמת עֵינָא בִּישָׁא (כלומר: הצנזורה הרוסית) אבן־שושן ובחרתי בו.

– ע"פ ריאיון של נעמי גוטקינד עם המילונאי

אביו כתב לו באיגרת בתגובה: "איתן, מוצק תהיה כאבן, ופרוח תפרח כשושן! זוהי ברכתי לשינוי שמך! ... ברוכים יהיו לי בניי אהוביי שהחזירו עטרה ליושנה"‏[2].

20 שנה היה אבן־שושן למורה בבית הכרם לכל הכיתות, מ־ג' עד ח'. לימים סיפר כי במהלכן הבחין בחוסרם של תלמידיו בעיתון ילדים, דבר אשר הניע אותו לייסד (עם שותפים) את העיתון "עתוננו" ("עיתון לילד ולנער; יוצא אחת לשבועַים על ידי חבורת מורים"). בבית הספר התיכון של בית הכרם לימד חשבון ובמשך מספר שנים עבד גם בסמינר כמדריך וכמורה ללשון. תוך כדי עבודה למד באוניברסיטה העברית בירושלים: לשון עברית כמקצוע ראשי (והוסמך למקצוע זה בשנת 1943), תנ״ך וספרות כמקצוע שני. ובזכות מלגת לימודים (סְטִיפֶּנְדִּיָּה) של "מחלקת החינוך" (טרם היה קיים אז משרד החינוך) שזכה בה בשנת 1936, נסע לשנת השתלמות בחינוך באוניברסיטת לונדון, במחלקה להתפתחות הילד, ביקר שם בבתי ספר יסודיים רבים, ומהם חזר מלא תובנות על מילונאות ועל מצוקתם של התלמידים הישראליים אשר לא מצאו את מבוקשם במילונים המדעיים והסתבכו בהגדרות המיושנות והאקדמיים מדי, בעיניו. משחזר, כעבור שנה, ארצה, השלים את לימודיו האוניברסיטאיים וקיבל תואר מוסמך אוניברסיטה. מעבודתו כמורה, פרש בשנת 1967, והוא כבן 60‏[1].

בשנת 1931 נישא לצִבְיָה כּגָן (נפטרה ב-1980 י' בטבת תשמ"א ונקברה בבית העלמין שבגבעת שאול בירושלים). לאחר תקופת היכרות קצרה נישאו ונולדו להם הבן יובל, שהיה לימים ספרן בספרייה הלאומית בירושלים, ובתם דפנה שפר.

ראשית עיסוקו בספרות הייתה בשבועון הילדים "עִתּוֹנֵנוּ", שנדפס החל משנת 1932. אבן־שושן נמנה עם שלושת מייסדיו (עם יעקב רזניק וגדליהו אמיתי). אבן־שושן פרסם בו חידות ("אחודה נא"), סיפורים ובדיחות, גרסאות לסיפורי התורה, טקסטים בתחום המדע הפופולרי (את סדרת החוברות "עולם ומלואו", שהוציא לאור במקביל להוראה, תחילה בבית הספר העממי ואחר כך בתיכון בית הכרם‏[1], ואת "מאה פלא ופלא"), וכן שירים ומחזות. הוא תרגם לעברית מספרות הילדים והנוער בעולם ("גונב הגולפשטרום", "מאורעות דובון הקטן", "דובון, נבחן והגמד הרשע"‏[4]). אבן־שושן העיד על המצב הכלכלי בתחילת דרכו של העיתון: "רצינו שיהיה זה לא רק עיתון לענייני ספרות בלבד, אלא שיהיה גם מקור לענייני ההווה ויספר מהמתרחש בארץ ובעולם. מצבנו היה תמיד דחוק. לא יכולנו אפילו לעמוד בהוצאותיו של גיליון אחד – שתי לא"י – והסופרים ויתרו על שכר־סופרים"‏[5]. השבועון היה נפוץ מאוד בארץ, אולם הוצאתו לאור פסקה בשנת 1937 בעקבות המצב הכלכלי הקשה ומשום שלא הצליח לעמוד בתחרות של "דבר לילדים" ושל "הארץ לילדים"‏[1].

בשנת 1943 קיבל אבן־שושן תואר מוסמך מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים במקצועות לשון עברית, מקרא וספרות עברית.

במלחמת השחרור היה אבן־שושן למפקד גזרה בליפתא שבירושלים, ונאלץ להפסיק את עבודתו לכדי שנה. אף בית הדפוס של המילון הופצץ על ידי האויב וכל הַסְּדָר המוכן שלו ("זאַץ") נתפזר ונחרב‏[6]. בשנים 1947–1952 יצאה לאור בהדרגה המהדורה הראשונה של יצירתו העיקרית, "מילון חדש".

בשנת 1951 מונה אבן־שושן לראש לשכת שר החינוך בן-ציון דינור, ובשנים 1951 ו-1952 היה למנהל המחלקה להנחלת הלשון ולהשכלה במשרד החינוך והתרבות. מ־1953 ועד 1967 ניהל את בית המדרש למורים ע"ש דוד ילין, עסק בהוראה פעילה בכיתה ויזם טיולים פדגוגיים ברחבי הארץ לטובת תלמידי בית המדרש, כדי שיוכלו להתחקות אחרי שיטות ההוראה המתקדמות בבתי החינוך של תנועת העבודה בארץ‏[3]. בא' בסיוון תשל"ד (1974) נבחר לחבר־יועץ האקדמיה ללשון העברית, ובי"ד בחשוון תשל"ח (1977) נבחר לחבר האקדמיה. הוא היה חבר ועדת הדקדוק, הוועדה לעברית בת־זמננו והוועדות למונחי דקדוק לבתי הספר ולמונחי הפסיכולוגיה‏[7].

אברהם אבן־שושן נפטר ממחלה קשה‏[2] ב-י' באב תשמ"ד (8 באוגוסט 1984) בביה"ח הדסה בירושלים, ונקבר בהר המנוחות שבגבעת שאול (ירושלים). התגורר ברחוב ארלוזורוב בירושלים.

בתו העידה כי אנשים נהגו לפנות אליו ולבקש שם לתינוק ועצות לעברות שם משפחה, וכי וחברות מסחריות פנו אליו לבקש שם למוצרים או לעסק חדש. בין היתר, המציא את שם החברה "סוגת"‏[2].

אביו, חיים דוד רוזנשטיין, נפטר בגלות רוסיה, במינסק, בכ' באדר ה'תרצ"ד על סף עלייתו ארצה. בימי חייו, שש שנים שלמות לפני שנולד לו בנו המילונאי, קרא מעל דפי עיתון "המליץ" לחיבור מילון עברי מקיף:

בשנת תשל״ג הוצאנו, הבנים בארץ, כרך ״כתבים״ של אבינו חיים דוד רוזנשטיין ז״ל, לשם כינוס החומר לכרך. חיטטנו בכרכי ״המליץ״ ו״הצפירה״ שבבית הספרים הלאומי, והעתקנו משם מאמרים של אבא. יום אחד נכנסתי אצל אברהם בדירתו בירושלים, ומצאתיו רכון על גבי העתק מאמר של אבא ז״ל והוא נרגש מאוד. הוא הושיט לי את המאמר למקרא. היה זה מאמר בשם ״לתחיית השפה״ שנדפס ב״המליץ״ בשנת 1900, בהיות כותבו כבן שלושים. המאמר פותח בשאלה: ״התשוב עוד שפתנו לתחיה בפינו ובפי זרענו?״ והוא ממשיך ודן בקשיים המרובים העומדים לפנינו ברצותנו ״להחיות שפתנו ולהשיב לה ימי נעוריה, עת היתה שפת קודש וחול גם יחד״ ... ומסיים בשאלה: ״ומי יקרא לכל חכמינו, מי יחברם יחד להיעשות אגודה ולעבוד יחד בעבודה הגדולה הזאת, לחבר לנו מילון עברי אשר ישפיק לכל העצמים הנמצאים, הישנים עם החדשים, השונים והמשונים, תולדות זמננו, ולכל המושגים מה שהפה יכול לדבר בשפה אחרת, בקצרה מילון ככל המילונים הלועזיים?...״ולא ידע האברך העברי היושב בגולת מינסק בראשית המאה, וחולם את חלום תחיית השפה ו״המילון העברי המשׂפיק לכל העצמים״, המילון שהוא ״ככל המילונים הלועזיים״, כי בנו יוצא חלציו אשר ייוולד לו שש שנים לאחר מכן הוא אשר יזכה את הרבים, מקץ כיובל שנים ומעלה ובתוככי ירושלים בירת מדינת ישראל, בשברו של החלום ...

– שלמה אבן שושן, "ידיעון עפולה", 5/9/1994

נכדתו היא המחזאית יוספה אבן-שושן‎.

מילון חדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מילון אבן-שושן

בתקופתו הראשונה כמורה וכמחנך עסק הרבה בספרות נוער ובמדע. החל משנת 1943 החל אבן־שושן בעבודה מאומצת על המילון, ופרסם את כרכי "מילון חדש", שזכה להכרה ולתפוצה רבה במהדורותיו השונות, המקוצרות והמורחבות.

ראשית התעניינותו של אברהם אבן־שושן במילונאות עברית מעשית החלה בשנות עבודתו הראשונות בהוראה:

...נתבּקשתי בראשית שנות השלושים, ואז אני מורה צעיר, על ידי המפקח ד"ר אליעזר ריגר להשתתף בצוות העוזרים בִּקביעת אוצר מילות היסוד לפי שכיחותן... עיסוקי השקוד במשך שבועות מספר במניין המילים בטקסט מסוים שניתן לי ורישומם ובתוספת סקרנותי שלי – האומנם רשומות כל המילים שנתקלתי בהן ביחד המילונים העבריים המצויים, ובייחוד במילון השימושי הגדול שמלך אז בכיפה "המילון העברי" של יהודה גור – העמידוני כבר אז על העובדה כי הלשון החדשה החיה, הדבורה והספרותית המודרנית, מתועדת במילון העברי אך במעט, ואשר ניתן נוסח בלשון משכילית למדנית ללא הסבר פשוט... אותה פגישה ארעית, שדוגמתה ראיתי גם בבתי־ספר אחרים, עוררה ממש קנאה בלבי בגויים. בשובי בתום השנה הביתה הצטיידתי בכמה מילוני נוער אנגלים משובחים, והמחשבה לא הרפתה ממני: כלום אין מן הדין שיהא גם לנו מילון מעין אלה לשימוש התלמידים והנוער? אך מי יעז להרים משא כבד זה של חיבור מילון חדש לנוער?

"המילון החדש" בשלושה כרכים וכרך מילואים

זה היה השלב הראשון במסעו הארוך של אברהם אבן־שושן במלאכת חיבור המילון. בתחילה, מטרתו המקורית הייתה חיבור מילון המותאם בעיקרו לתלמידים בבית הספר ולנוער, אך ככל ששקע יותר ויותר במלאכת המילון באיסוף החומר הלשוני ובעיצוב שיטת הגדרותיו, הגיע אבן־שושן להחלטה כי מתכונת זו של המילון, מבנהו ושיטתו מתאימים לכל קורא עברית, וכך צמח רעיון המילון החדש.

ראשית המלאכה – איסוף מילים שאינן מצויות במילונים הקיימים. במשך כשלוש שנים (1942 עד 1945) שקד על מלאכת איסוף המילים. בריכוז כַּרְטֶסֶת המילים הוא עבר על מרבית הסִפרות והשירה העברית, האזין לחידושי השפה ברדיו ובעיתונות הכתובה, בשירה ובספרות העברית, בספרות המדע ובמשק המדינה. הוא רתם לעבודה בני משפחה, חברים, מורים, אנשי לשון וסטונדנטים (את אנשי צוות איסוף המילים כינה "קריינים") והטיל על עשרות המתנדבים (והיו אף שהשתכרו על כך) לסמן כל מילה או צירוף מילים בספרות הכתובה שנראו להם ראויים לציון ("ידידי זיידמן, למשל, עבר בשבילי על כל עגנון"‏[1]). לימים גייס גם את בנו יובל למלאכה, ואת אחיו, שלמה, שהיה מתרגם בעיסוקו, ושאסף עבור המילון מילים מהספרות ומהעיתונות בעיקר. כרטסת המילים הלכה ותפחה. במקביל, הקים אבן־שושן כרטסת מילים לועזיות שכיחות בלשוננו. בשלב הבא, כשהוא מצויד במבחר מילים רחב למדי, הוא החל במלאכת כתיבת המילון לגופה, רישום הערכים וניסוח הגדרות ברורות לכל ערך וערך. בשלב ניסוח ההגדרות למילים נעזר אבן־שושן בצוותי יועצים מקצועיים המומחים כל אחד בתחומו. במקביל, החליט לעטר את המילון בציורים, בין השאר, מעולם החי והצומח, מתוך תפיסה שמראה עיניים, נוסף להסבר מילולי, עשוי לתרום למשתמש.

במשך השנים עד מותו המשיך לעדכן את המילון, בהוצאת כרכי מילואים ומהדורות חדשות. ב־1958 יצא למילון כרך מילואים ובשנים 1966 עד 1970 יצאה לאור מהדורה מורחבת של המילון, שנקראה "המילון החדש". גם למהדורה זו יצא לאור כרך מילואים. מלאכת עדכון המילון והרחבתו נמשכה גם לאחר פטירתו של אבן־שושן על ידי ראובן סיוון ורפאל ספן. בשנת 2003 יצא לאור מהדורה חדשה של המילון שנערך על ידי משה אזר, חבר האקדמיה ללשון העברית, ונקרא על שמו של אבן שושן: "מילון אבן-שושן".

קונקורדנציה חדשה לתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קונקורדנציה חדשה
מכתב שכתב אברהם אבן שושן ליצחק אבינרי

בשנת 1980 השלים אבן־שושן את מפעל "הקונקורדנציה החדשה לתורה, נביאים וכתובים". הקונקורדנציה הייתה ל"מבצע החשוב ביותר"‏[1] של חייו ("התחלתי במה שאני, לפחות, רואה בה את עבודת חיי האמתית – הקונקורדנציה לתנ"ך"‏[1]). מהירות הכנתהּ – ובידי יחיד – דיוקה ונהירות סדר המלים והצירופים שבה, מייחדים אותה מקודמותיה, ומשמשים אנשי חינוך וחוקרי תנ"ך עד ימינו.

בשנת 1981 הוענק לו (ולזאב וילנאי) פרס ביאליק לחכמת ישראל על "הקונקורדנציה החדשה" בסך 1,800 שקל. בנימוקי ועדת השופטים לפרס ביאליק נאמר בין השאר:

הקונקורדנציה החדשה לתורה נביאים וכתובים, ככל מפעליו הלכסיקוגרפיים של אברהם אבן־שושן, היא כלי עזר בדוק לשוחרי מקרא ולשון וכלי מפואר: אבן־חן מלוטשת הקולטת בפֿאותיה הרבות את קרני אורה של שפת ספר־הספרים, ומשברת ומחזירה אותן בשלל צבעים מזוויות שונות.

חיבורים נוספים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 הוציא (יחד עם י' סגל) "קונקורדנציה לשירת ביאליק".

בשנת 1961 הוצא לאור הספר "לשון וּכתב" (הדפסה שנייה).

בשנת 1968 הוענק לו פרס ירושלים לחכמת ישראל ע"ש דויד ילין על מפעליו הלשוניים.‏[8]

בשנת 1978 הוענק לו פרס ישראל ללשון העברית.‏[9]

בשנת 1981 הוענק לו פרס ביאליק לחכמת ישראל.‏[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 ע"פ ריאיון של נעמי גוטקינד עם המילונאי
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "7 ימים", 13 ביוני 2003
  3. ^ 3.0 3.1 ע"פ עדותו של דוד בנבנישתי, אוקטובר 1987, בעיתון בוגרי המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין
  4. ^ במקור: של Mary Tourtel
  5. ^ "ידיעות אחרונות", 22 ביולי 1977
  6. ^ דניאל פרסקי, "הדאר", 22/8/1952
  7. ^ אברהם אבן-שושן באתר האקדמיה ללשון העברית
  8. ^ פרס ירושלים לאברהם אבן-שושן, דבר, 23 באפריל 1968
  9. ^ אבן-שושן ופרופ' רוזן חתני פרס ישראל בלשון העברית ובבלשנות, דבר, 15 בינואר 1978
  10. ^ פרס ביאליק יחולק היום, דבר, 26 במרץ 1981