מצודת כרכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°10′50″N 35°42′05″E / 31.18056°N 35.70139°E / 31.18056; 35.70139

מראה כללי של החצר התחתונה. הדלת הנראית בקצה המרוחק של החצר היא הכניסה למוזיאון. משמאל נראית החומה המערבית וברקע הרחוק ים המלח
מראה מהמצודה מערבה לכיוון ים המלח
החומה הצפונית והשער העות'מאני
תרשים המצודה: 1. השער העות'מאני; 2. השער הצלבני; 3. חפיר; 4. באר ומאגר מים; 5. חלקלקה; 6. קפלה; 7. ארמון ממלוכי; 8. המוזיאון
אולמות האבירים

מצודת כרכ (ערבית قلعة الكرك) היא מבצר צלבני בעיר כרכ (קיר מואב) בירדן. המצודה שוכנת במיקום אסטרטגי בגובה של 850 מטר מעל פני הים, כחצי קילומטר דרומית-מערבית למרכז העיר, והיא שולטת על סביבותיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולק מלך ירושלים החל בהקמתה של מצודת כרכ בשנת 1142, וזו ארכה עד 1161. היא הוקמה בסמוך לדרך המלך בעבר הירדן, המוליכה מדמשק ועמאן בצפון למצודת מונראל (Montreal) בשובכ, למכה ולמצרים בדרום. הצלבנים כינו את המצודה בשם "כרכ של בני מואב" (Crac des Moabites), והיא הביאה לכך שהעיר ירשה את מקומה של שובכ והפכה לבירת הסניוריה של נסיכות עבר הירדן (Oultrejordain).

המצודה עברה בירושה לרשותו של פיליפ דה מילי, הגראנד מאסטר של מסדר אבירי היכל שלמה, אשר הוסיף לה מגדלי שמירה וחפר את החפיר מדרום ומצפון לה. באמצעות נישואין לסטפני דה מילי, שליטת עבר הירדן, עברה השליטה במצודה לרשותו של רנו משטיון בשנת 1176. שטיון ניצל את מיקומה האסטרטגי של המצודה והפכה לבסיס להרפתקאות השוד והביזה שלו. למרות הסכם השלום שנחתם בין צלאח א-דין לבין ממלכת ירושלים, תקף שטיון שיירות שעשו את דרכן למכה לקיום מצוות החאג'. בשנת 1182 החל רנו משטיון פועל גם בזירת ים סוף ואף ניסה לכבוש את הערים הקדושות מכה ואל מדינה אך נכשל. בתגובה שם צלאח א-דין מצור על המצודה בשנת 1183, אך זה הוסר בהתערבות כוחותיו של הרוזן ריימונד מטריפולי. בעת המצור נערכה במצודה חתונתם של איזבל הראשונה ואונפרוא הרביעי, ולפי המסורת הסכים צלח א-דין שלא לטווח את אולם החתונה כמחווה אבירית. בשנת 1186 שוב הפר רנו משטיון את הברית עם צלאח א-דין ותקף שיירה שעשתה את דרכה ממכה. בעקבות מאורע זה ובשל סיבות נוספות פלש צלאח א-דין בשנת 1187 לממלכת ירושלים והביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין. בין האצילים שנפלו בשבי המוסלמי היה גם רנו משטיון, וצלאח א-דין התיז את ראשו באופן אישי. לאחר קרב קרני חיטין שוב שם צלאח א-דין מצור על המצודה והצליח לכובשה בשנת 1188 לאחר שמונה חודשי מצור. הוא הניח לצלבנים לעזוב את המצודה בשלום וחלקם התיישבו בסמוך לה והקימו כפר אשר נודע משך שנים בשם "אל איפראנג'י".

ב-1263 כבש הסולטאן הממלוכי בייברס את המצודה. הוא הרחיב אותה, העמיק את החפירים סביבה ובנה את החצר התחתונה. האתר נפגע ברעידת אדמה בשנת 1293 ושלושה ממגדלי השמירה קרסו. המצודה שמשה את הסולטאן מוחמד בן קלאון והוא בנה בה ארמון ומבנים נוספים בראשית המאה ה-14. המידע על המצודה לאחר תקופה זו מועט, והיא "התגלתה" מחדש בשנת 1812. איברהים פאשה כבש את כרכ ב-1840 והרס חלק גדול מהמצודה, אך בתקופה העות'מאנית עדיין נודעה לה חשיבות אסטרטגית.

מבנה המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה נמצאת בקצה הדרומי של רמה קטנה שצורתה כשל משולש, ושעליה שוכנת גם העיר העתיקה של כרכ. הצלבנים כינו את הגבעה שעליה קמה המצודה בשם "סלע המדבר" (Petra Deserti). אורכה של המצודה הוא 220 מטר ורוחבה נע בין 125 מטר בצפון ל-40 מטר בדרום. היא מוקפת בחפיר בצידה הצפוני (3 במפה) ובמדרונות טבעיים ביתר צדדיה. המדרון הדרומי (3 במפה) הועמק באופן מלאכותי כדי לחצוץ בין המצודה לגבעת אום אל-תלאג'ה הגבוהה ממנה והשוכנת מדרום לה, והוא שימש גם כמאגר מים (4 במפה). מהגבעה נהג צלאח א-דין להפגיז את המצודה. בצידה המזרחי של המצודה משתרעת חלקלקה גדולה, שמעבר לתפקידה ההגנתי, שימשה את רנו משטיון כאתר להשלכת אסירים אל מותם.

שני שערים מוליכים אל המצודה מכיוון צפון - השער הצלבני (2 במפה) והשער העות'מאני (1 במפה). השער הצלבני נבנה לפי כללי האדריכלות הצבאית הצלבנית. המעבר דרכו צר ומפותל ונועד להשהות את כניסת האויב אל המצודה, בין היתר על ידי בניית פרוזדורים ומדרגות שאינם מוליכים לשום מקום. השער העות'מאני רחב יותר ונוח למעבר. שני גשרי עץ קטנים חוצים את החפיר ומוליכים אל שני השערים. שטח המצודה עצמו מחולק לחצר העליונה בצידה המזרחי (החלק הימני במפה) ולחצר התחתונה בצד המערבי (החלק השמאלי במפה). בחצר העליונה שוכנים אולמות האבירים (ליד 3 במפה), הקפלה וחדר המלבושים (6 במפה), המטבח ומבני המגורים ורוב המבנים הממלוכים ששרדו במצודה. החצר התחתונה נבנתה מחדש בתקופה הממלוכית ובין היתר נמצא בה כיום המוזיאון (8 במפה).

בין שני השערים משתרע המבנה המוארך והשמור יחסית של "אולמות האבירים" או "האורוות". למבנה שתי קומות ושתיהן מקורות בקמרון חבית. הוא שימש כמקום מגורים וכמקלט בעת הפגזות, וכן כאורווה. בחלקה הצפון-מזרחי של המצודה נמצאים המטבח שבו נשתמרו אבני רחיים לדישת זיתים, ולידו מחסנים גדולים לשמן זית ולחיטה. ליד המטבח שוכנים תנור גדול, באר ומגורי החיילים.

בחלקה הדרום-מזרחי של המצודה, בסמוך לחלקלקה, שוכנים שבעה תאי מאסר ואולם מוארך שבו קבוע חלון רוזטה אשר העניק לו את שמו. רוב המבנים באזור זה הם ממלוכים, ובין היתר שוכנים בו הארמון הממלוכי שנבנה ב-1311 (7 במפה), מסגד נוסף וצמוד לו אשר שימש את השליט, ובית מרחץ ממלוכי. בקצה הדרומי של מתחם זה הקים בייברס את מגדל השמירה הממלוכי המתנשא לגובה של ארבע קומות. בשל כך שצד זה של המצודה פונה אל גבעת אום אל-תלאג'ה, הביצורים בו הם הכבדים ביותר בכל המצודה. עובי החומה מגיע ל-6.5 מטר ובכל ארבע הקומות קבועים חרכי ירי.

בסלע עליו נצבת המצודה נחפרו מנהרות ומעברים תת-קרקעיים שחלקם טרם נחקר, וייתכן שאלה משתרעים על פני שבע קומות.

המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הארכאולוגי של כרכ שוכן במצודה מאז שנת 1980. בנוסף לממצאים מוסלמים מהתקופה הממלוכית ומהתקופה העות'מאנית, מציג המוזיאון מוצגים מתקופת האבן החדשה, מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. בנוסף כולל האוסף ממצאים מהתקופות המואבית, הנבטית, הרומית, הביזנטית והצלבנית. המוזיאון חודש ונפתח לקהל מחדש בשנת 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצודת כרכ בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Denys Pringle, Karak, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 59-60