מרגרינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרגרינה בקערה

מרגרינה היא שומן צמחי מוקשה. מקור שמה של המרגרינה היא המילה היוונית "margaron" שמשמעותה פנינה וזאת נוכח צורתם של המשקעים הכדוריים של חומצת שומן במרגרינה. המרגרינה הומצאה על ידי הכימאי הצרפתי היפוליט מורי, שנענה לאתגר שהציב נפוליאון השלישי - למצוא תחליף זול וזמין לחמאה.

חומצות השומן המרגרי התגלו לראשונה על ידי מישל אז'ן שוורל בשנת 1813.

המרגרינה מיוצרת משומן צמחי, שהוא בדרך-כלל דל בחומצות שומניות רוויות, ונטול כולסטרול. עם זאת, בתהליך המימנון, שנועד להקנות למרגרינה מרקם מוצק יותר, חלק מהקשרים הכפולים בחומצות השומניות הופכים לקשרים יחידים, וכך בעצם עולה אחוז השומן הרווי במרגרינה. באופן כללי, ככל שהמרגרינה מוצקה יותר, אחוז השומן הרווי בה גבוה יותר, ולכן היא נחשבת גם מזיקה יותר, ובעלת פוטנציאל גבוה יותר לגרום למחלות לב וטרשת עורקים (משום שהיא מקטינה את היחס LDL/HDL בדם). מרכיב נוסף במרגרינה הנוצר בתהליך המימנון הוא חומצות טראנס שומניות. חומצות אלה אינן מופיעות באופן טבעי בממברנות שבגוף האדם, וצריכתן עלולה לשבש את המבנה והתפקוד התקינים של הממברנות, וליצור מבנים תאיים מעוותים. חומצות הטראנס מעלות אף הן את היחס LDL/HDL, וצריכתן מעלה את הסיכון ללקות במחלות לב, סרטן, סוכרת, יתר לחץ דם ואבני מרה. לאחרונה פותחו תחליפי מרגרינה, אשר אינם מכילים כלל שומן מוקשה או שומן טראנס; יש להניח שאלו פחות מזיקים ממרגרינה, ולכן עדיפים עליה.

במהלך הפקת השמנים הצמחיים לצורך ייצור המרגרינה נעשה שימוש בממסים כימיים הדומים במבנם הכימי לבנזן, חומר הידוע כמסרטן. הממסים מורתחים כדי להפרידם מן השומנים, עד לדרגת ניקיון של 10 חלקים למיליון. בשלב אחר בתהליך נעשה שימוש בניקל כזרז. מן הניקל נותרות שאריות של 50 חלקים למיליון. בנוסף, נעשה שימוש באנטיאוקסידנטים מבוססי נפט, אשר מאמינים כי גם הם מסרטנים.

קיימת סברה כי צריכת מרגרינה על ידי אשה הרה עשויה לפגוע בהתפתחות היילוד.

ראו גם [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]

מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרגרינה&oldid=14142715