סויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פולי סויה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסויה
Soybean.USDA.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: Glycine
מין: סויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Glycine max

סויה (שם מדעי: Glycine max) היא סוג צמח הכולל זנים שונים, ומשתייך למשפחת הקטניות. זהו אחד מגידולי-התרבות העתיקים ביותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל שהסויה התרבותית התפתחה מסוית בר; הסויה השעירה היא המקור העיקרי לגידולי הסויה בעולם. ככל הנראה החלו לגדל סויה בצפון סין ובמרכזה לפני 4,000 שנים, ומכאן התפשטה לכל רחבי המזרח הרחוק. 2000 שנה מאוחר יותר הומצאו חלב הסויה והטופו על ידי לי אן, משושלת האן הקיסרית[דרוש מקור]. רק במאה ה-19 הגיעה הסויה לאירופה ולאמריקה.

גידול סויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו צמח-מאכל חד-שנתי הכולל כ-75 מינים[דרוש מקור]. מוצאו ממזרח אסיה. הוא נפוץ כגידול תרבות גם באפריקה הטרופית ובאמריקה. פולי הסויה אינם זקוקים לכמויות מים גדולות, ואף נחשבים לבעלי צריכת-המים הנמוכה ביותר ביחס לערכם התזונתי[דרוש מקור].

הצמח זקוף או מטפס, עליו תלתניים בדרך כלל, הפרחים קטנים, לבנים או סגולים בעלי צוף והתרמילים שעירים וקצרים. גובהו נע בין 40 ל-120 ס"מ. הסויה נמנית עם קבוצת צמחי היום הקצר והיא רגישה במיוחד לשינויים פוטופריודיים. תקופת הגדילה היא בדרך כלל בין 80 ל-160 ימים, ולעתים אף פרק זמן ארוך יותר, בהתאם לתכונות הזנים ולתנאי הגידול.

קיימים כ-200 זנים של פולי סויה [דרוש מקור] והם מופיעים בגדלים שונים ובמגוון צבעים של קליפה ותרמילים כגון שחור, צהוב, חום, כחול ואף מנומר. בפולי סויה בשלים הקליפה קשה, עמידה מפני חדירת מים ומגינה על הפסיג (עלה זרע) מפני חיידקים ומפני פגיעה מכנית. הצלקת השחורה שעל הזרע נקראת "מבוא". בקצה אחד של המבוא מצויה המיקרופילה.

חלק ניכר מגידולי הסויה בעולם הם מצמחים טרנסגניים (שהושבחו בשיטות של הנדסה גנטית) - זאת על מנת לפתח זנים עמידים בפני מזיקים ובכך להוריד במידה ניכרת את כמות הריסוסים.[דרוש מקור] עם זאת התכונה העיקרית המוחדרת לסויה היא עמידות לקוטלי עשבים.‏[1]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העובדה שמקור צמח הסויה הוא בדרום מזרח אסיה, 45% משטחי הגידול של צמח הסויה ו-55% מהייצור שלו הם בארצות הברית. מדינות ייצור מובילות אחרות הן ברזיל, ארגנטינה, סין והודו. בברזיל נעקרים שטחים עצומים של יערות עד ובמקומם נשתלים שיחי סויה בגלל הביקוש העולמי הגובר.[דרוש מקור]

על פי הנתונים השוואתיים משנת 2004:[דרוש מקור]

  • מדינות גידול וייצור – 40% ארצות הברית, 24% ברזיל, 18% ארגנטינה, 8% סין ועשרת האחוזים הנותרים נחלקים בין הודו, פרגוואי ואחרות.
  • תפוקת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 57% מופק מזרעי סויה, 12% מופק מלפתית, 12% מזרעי כותנה, 9% מאגוז אדמה ("בוטן") ו-10% הנותרים מזרעי חמנייה ולבבות דקל.
  • צריכת שמן מזרעי צמחים בכל העולם – 30% סויה, 29% דקל, 15% לפתית, 8% זרעי חמניה, 18% הנותרים נחלקים בין אגוז אדמה, כותנה, לבבות דקל, קוקוס ושמן זית (המהווה רק 3% מהצריכה העולמית).

שימושים לסויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלב סויה לצד פולי סויה
שבבי סויה

רוב גידולי הסויה משמשים ככוספא לבקר.‏[2] חלק קטן מגידולי הסויה משמשים כמזון לאדם באופן ישיר, הזרעים נאכלים יבשים או מותססים. בתפריט של עמי המזרח הם משמשים מזון יומיומי בדומה לאורז. במערב הם נצרכים בצורת חלב סויה, טופו, פולים או פתיתים יבשים.

שימוש שלא למאכל:

  • הצמח הירוק – למספוא ולזבל ירוק.
  • תעשייה – דבק, קזאין, צבעי מים, סיבים סינתטיים, סבון, דיו, נרות, לכה ותחליף לגומי.

שימוש למאכל:

  • פולי סויה מבושלים, במיוחד פולי סויה צעירים בתרמיל (אדממה).
  • שמן סויה
  • טופו - טופו מעושן, טופו רך, ומאכלי טופו רבים כמו פשטידות, גלידות ועוד.
  • רוטב סויה
  • קמח סויה – מקור מזון לאדם כדברי מאפה ולהכנת חלב, גבינה ותבלינים.
  • חלב סויה בטעמים שונים.
  • מעדני סויה - תחליף למעדני חלב.
  • שבבי סויה [TVP - Textured Vegetable Protein] - גושים או פתיתים יבשים חסרי טעם וללא שמן המיוצרים בתהליך של אקסטרוזיה מקמח סויה או מחלבון סויה מרוכז. הם משמשים כתחליף לבשר לאחר שיחזורם במים חמים ובישולם עם תבלינים, ירקות ורטבים.
  • טמפה
  • הפולים משמשים כמזון בעלי חיים, כמרכיב להשבחת מזונות אחרים וכן כתחליף לקפה.

ערכים תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסויה היא מקור ל"חלבון מלא" (כלומר, מכיל את כל החומצות אמינו החיוניות). בנוסף, הסויה עשירה בוויטמינים מקבוצת B ובמינרלים כמו ברזל, סידן ומגנזיום. ‏[3]

פולי הסויה מכילים 30% (מהמשקל היבש) חלבון, 40% שמן, והיתר הן פחממות. בגלל כמות החלבון הגבוהה האצורה בפולים, הם משמשים גם כתחליף לחלבון מן החי. אחוז החלבון בפולי הסויה הוא הגבוה ביותר מכל מזון אחר מן הצומח.

יתרונות בריאותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן יש בסויה כמויות נכבדות של סידן וויטמין C (אולם בסויה שבושלה בחום, הוויטמין C נהרס). בסויה גם נמצא כמויות גבוהות של חלבון ולכן ניתן להסתייע בתבשילי סויה כתחליף בשר לצמחונים ולנמנעים מאכילת בשר.

בסויה ריכוז גבוה של כולין ואינוזיטול, לכן מסייע לשיפור הזיכרון והעברת מסרים במערכת העצבים.

חלבון סויה מכיל גם ספונינים. הוכח כי רכיב זה הנו בעל השפעה חזקה בתחומים הבאים: מניעת מחלות סרטן, הפחתת רמות גבוהות של כולסטרול, מניעת מחלות לב.

רוב המחקרים המבוקרים מראים שגם אם נצרוך 50 גרם סויה ליום (כמות כפולה מהמלצת ה-FDA) התרומה להורדת ה-LDL תגיע בסך הכל ל-3%. הכמות הזאת אינה משפיעה על רמות ה-HDL או על לחץ הדם כלל, וגם לא על רמות הכולסטרול, הטריגליצרידים או שומני דם אחרים‏[4].

הפיטואסטרוגן המצוי בפולי סויה הוא בעל השפעה על המערכת ההורמונלית הנשית. הוא מסייע להסדרת המחזור, להקלה על תופעות גיל המעבר ולמניעת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס). כמו כן, יש הטוענים שיש לו פעילות אנטי-סרטנית - במיוחד בסרטן השד, מעי הגס, פרוסטטה וכו'. יחד עם מרכיבים נוספים, מפחית כולסטרול ומעכב את התהליכים התורמים להסתיידות העורקים. לכן חשוב לצרוך 25 גרם חלבון סויה ליום לטיפול במחלות לב, כלי דם וטרשת עורקים. (לפי הצהרת ה- FDA)‏[5]

סויה ידועה כבר שנים כמזון המהווה מקור טוב לחומצות אמינו חיוניות, וכמזון העוזר לשמירה על מסת השריר בגוף וגורם לתחושת שובע. מחקר חדש (אפריל 2010) מדווח כי חלבון ספציפי המצוי בפולי הסויה מעכב הצטברות שומן בתאי השומן בגופנו על ידי עיכוב אנזים המכונה fatty acid synthase, ואף מפחית תהליכים דלקתיים בגוף על ידי עיכוב אנזימים שלהם תפקידי מפתח בתגובה החיסונית של הגוף. המחקר החל מתוך רצון להבין כיצד גורמת סויה להפחתה במשקל כפי שנצפה בעכברי מעבדה שהוזנו בסויה ואיבדו ממשקלם.‏[6]

סכנות אפשריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם חוקרים[דרושה הבהרה]

}} המעריכים כי צריכה של סויה ומוצריה עלולה לשבש את מאזן הורמוני המין בבני אדם, שכן היא מכילה פיטואסטרוגן — נגזרת הדומה בפעילותה לאסטרוגן. פיטואסטרוגן זה מצוי בריכוז גבוה בטופו ופולי סויה וביחס קטן יותר של עד פי 6 בחלב סויה. אחת הטענות של חלק מארגוני הבריאות היא שהשימוש הנרחב בסויה הוא הגורם לשיבושים הורמונלים אצל ילדים אך בעיות אילו יכולות להיגרם גם מגורמים אחרים כמון ביספנול A. משרד הבריאות יצא לפני מספר שנים בהצהרה הממליצה להגביל צריכת סויה ל-3 פעמים בשבוע לילדים עד גיל 18‏[7]. בין הנימוקים: תחליפי החלב גורמים לשיבוש בהפרשות, הקדמת גיל הווסת וירידה בספירת הזרע‏[8] וירידה בפעילות בלוטת התריס. במאמר עמדה נכתב שהסויה והפיטואסטרוגנים שבה שנויים במחלוקת לגבי השפעתם החיובית על הבריאות ועל מניעת תחלואה. בעבר נחשדה הסויה גם כגורם מסרטן[דרוש מקור] אך ב-2012 איגוד הסרטן האמריקני (ACS) קבע[דרוש מקור] שככל הנראה הסויה עוזרת למנוע את סרטן השד. קיימים סימני שאלה רבים, כך לדוגמה אין עדין מידע מבוסס על התועלת או הסיכון ארוכי הטווח בצריכת תרכובות מזון לתינוקות על בסיס סויה בינקות. לפיכך המשרד ממליץ לצרוך תרכובת כאלה על בסיס חלב פרה‏[9]. ה-ADA, ארגון הדיאטנים האמריקאי, הוציא בשנת 2012 מסמך הנחיה לגבי בטיחות הסויה בה הוא מציין שצריכה של עד 3 מנות ליום כחלק מדיאטה מגוונת נחשבת לבטוחה, כאשר מנה לאדם בוגר היא חצי כוס טופו או טמפה, או כוס חלב סויה‏[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]