צביקה פיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| צביקה פיק | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 3 באוקטובר 1951 |
| מקום לידה | ורוצלב, פולין |
| שנות פעילות | 1966— היום |
| סוגה | פופ, רוק |
| חברת תקליטים | סי בי אס, קוליפון, אן אם סי, BMG, הד ארצי |
| מספר אלבומים | 16 |
| להיטים בולטים | "אהבה בסוף הקיץ", "נאסף תשרי", "אני אוהב אותך לאה", "אין מדינה לאהבה", "הרקדן האוטומטי", "מרי לו", "דם חם", "דיווה", "מוזיקה" |
| SvikaPick.com | |
צביקה (הנריק) פיק (נולד ב-3 באוקטובר 1951), זמר ומלחין ישראלי. שנות השיא בקריירה של פיק היו שנות השבעים, שבהם זכה בקביעות לתוארי זמר השנה וכן לגילויי הערצה חסרי תקדים. בשנות התשעים זכה פיק לקאמבק שהחל בסיבוב הופעות עם הלהקה הירושלמית "נושאי המגבעת" נמשך בלחן שכתב לשיר "דיווה" לדנה אינטרנשיונל, שזכה באירוויזיון 1998 ולאחר מכן המחזמר המצליח "מרי-לו", שהוצג בתיאטרון הלאומי "הבימה" לפי להיטיו הוותיקים. אף על פי שזכה להתייחסות מזלזלת מצד חלק מהמבקרים (במיוחד על רקע גינוני הכוכבות שלו) חלק גדול משיריו צלח את מבחן הזמן והם ידועים ופופולריים עד היום.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו
צביקה פיק נולד למשפחת מוזיקאים שגרה בעיר ורוצלב בפולין, בה ניהל סבו קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל 5 החל בלימודי מוזיקה קלאסית, עלה לארץ, ולמד בקונסרבטוריון ברמת גן. בגיל 15 החל מופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו "השוקולדה" לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה כבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונס.
[עריכה] קריירה מוזיקלית
בסוף שנות ה-60 היה פיק חבר בלהקת הקצב "השמנים והרזים" בהנהגת הסולן עוזי פוקס והבסיסט-מנג'ר, ג'ראר קמינסקי. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלית בתחילת שנות השבעים כאשר נבחר לתפקיד קלוד במחזמר "שיער", שבו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו בעלת המיניות המתפרצת. על תפקיד זה נבחר ל"שחקן השנה". בראשית דרכו זכה ללעג הביקורת אך משהחל שר שירים שנחשבו רציניים, ובמיוחד שירי משוררים, כ"נאסף תשרי" (למילותיו של נתן יונתן) החל לזכות באהדה מסוימת.
לאורך שנות השבעים זכה פיק בפרסי פופולריות רבים, ביניהם פרסים רבים של "אלבום השנה" ו"זמר השנה". בשיא הצלחתו התפרסמה הביוגרפיה "מלאך או שטן" שכתב עליו העיתונאי דודו אורן, שבה נתן דרור למחשבותיו ודעותיו הפוליטיות הימניות - כולל דעתו על סאדאת, שהגיע לארץ באותה תקופה ("הוא שחקן, שקרן ומסוכן", טען פיק).
באפריל 1977 הקליט את אחד משיריו המצליחים ביותר, "אהבה בסוף הקיץ", שהפך ללהיט הגדול של החופש הגדול. במקביל, המשיך צביקה פיק להלחין שירי משוררים שאחד מהם, "נאסף תשרי" ("מת אב ומת אלול") של נתן יונתן נבחר כ"שיר השנה". באותה שנה 1977 גם חזר פיק לבמה ולצידה של תיקי דיין השתתף כשחקן ראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". בסרט זה שר פיק שני שירים: דואט עם דיין "טוב להתאהב", ו"בדרנית בחצות". באותה שנה יצאו שירי הסרט על גבי תקליט בעיבודו של המוזיקאי קובי אושרת.
פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות היסטריות. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים. בשנת 1978 הוציא את האלבום "מוזיקה" שמכר למעלה מ-20,000 עותקים בשבוע הראשון והגיע תוך פחות משנה ל-100,000 עותקים. שיא מכירות באותן שנים.
בשנת 1982 חל מפנה נוסף בקריירה של פיק. טעם הקהל השתנה וחיפש תכנים פופיים פחות. צביקה פיק הפך לדוגמה לאמן שמנסה לשחזר עבר מזהיר בלא הצלחה. יואב קוטנר הציע להצמיד שקיות הקאה לתקליטון "ג'וני" שהוציא פיק לאחר הירצחו של ג'ון לנון.
לאחר מספר נסיונות כושלים, בתחילת שנות התשעים, כמעט החליט פיק לעזוב את עולם המוזיקה. ב-1991, בעקבות יוזמה של העיתונאים עמית שהם וגיא אסיף, שערכו קודם לכן סדרה של מסיבות "חזרה לשנות השבעים" הופיע ברחבי הארץ עם להקת "נושאי המגבעת" שביצעה את שיריו עם סאונד עדכני ורועש. הופעות אלה זכו להצלחה בקרב קהל צעיר והחזירו את פיק לתודעה הציבורית ולאהבת המבקרים.
המפנה נמשך ב-אירוויזיון 1998. השיר "דיווה", שהלחין פיק לזמרת דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון באירוויזיון, והביא לו פרסום עולמי רב. מעבד השיר היה המוזיקאי אלון לוין, אך שמו "נשמט" מרשימת הקרדיטים. ועדת בירור שהקימה אקו"ם אישרה את העניין וקבעה כי לוין זכאי לפחות לחצי מהתמלוגים. לאחר דיונים חוזרים ונשנים תבע לוין את פיק בסוף 2004, העניין נדון עדיין בבית המשפט.
ב-2003 הלחין פיק את שירו של המתמודד האוקראיני באירוויזיון, והמילים של מירית שם אור, השיר "Hasta La Vista" הגיעה למקום 14 עם 30 נקודות בלבד.
ב-2005 התמנה לשופט בעונה השלישית של התחרות כוכב נולד. באותה שנה הוקרנה בערוץ ביפ תוכנית מציאות אודותיו שנקראה "המאסטרו", התוכנית עקבה אחר חייו הפרטיים שלו ושל בת זוגו שירה מנור, אז בת 20 שנה (הם הכירו כשהייתה יותר צעירה). תוכנית זו זכתה לביקורת, בין היתר על חוסר הטעם והשעמום שבתיעוד חייו של פיק.
פיק היה נשוי לפזמונאית מירית שם אור, אך השניים התגרשו. הוא אב לשלושה ילדים. בנותיו דניאלה פיק ושרונה פיק הרכיבו צמד מוזיקלי שזכה להצלחה, אך התפרק ב-2005. בנו בנלי פיק הוא מלחין בזכות עצמו.
[עריכה] דיסקוגרפיה
- זוהי הדרך שלי (1972)
- פיק (1973)
- מה עכשיו? (1974)
- תקליט מס' 4 (1975)
- 12 להיטי זהב (1976)
- בדרנית בחצות (1977)
- קליידוסקופ (1977)
- שירי משוררים (1978)
- מוזיקה (1978)
- המראה (1980)
- עכשיו (1982)
- אוסף פרטי (1983)
- 15 שנים (1987)
- צביקה פיק שר חוליו איגלסיאס (1988)
- לעשות אהבה (1995)
- הלילה הוא הלילה (2002)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר הרשמי של צביקה פיק
- צביקה פיק, באתר MOOMA
- מילים לשירים של צביקה פיק, באתר שירונט
- מאמר לגבי תביעת זכויות היוצרים לשיר "דיווה"
- צביקה פיק, באתר E! Online, ערוץ הבידור (ישראל)
| כוכב נולד |
|---|
| זוכים: נינט טייב | הראל מויאל | יהודה סעדו | ג'קו אייזנברג | בועז מעודה |
| מנחה: צביקה הדר |
| שופטים: רוני בראון | צדי צרפתי | ריקי גל | צביקה פיק | מרגלית צנעני | גל אוחובסקי שופטים אורחים: ציפי פינס | יוני בלוך | דפנה לוסטיג |
| מעפילי גמר אחרים: שירי מימון | שי גבסו | הראל סקעת | מאיה רוטמן | מארינה מקסימיליאן בלומין |
