ספרות יוונית
ספרות יוונית מתייחסת לספרות היוונית העתיקה, החל בשנת 800 לפני הספירה, ועד לספרות היוונית המודרנית של ימינו.
הספרות היוונית העתיקה נכתבה בניב יווני עתיק, הספרות נעה בין היצירות הכתובות העתיקות ביותר ששרדו ועד ליצירות מהמאה החמישית לספירה בערך. תקופת זמן זו מחולקת לתקופות הפרה-קלאסית, הקלאסית, ההלניסטית והרומית. הספרות היוונית הקדם-קלאסית נסבה בעיקר סביב מיתוסים וכוללת את יצירותיו של הומרוס ; האיליאדה והאודיסאה . התקופה הקלאסית ראתה את שחר הדרמה וההיסטוריה. שלושה פילוסופים בולטים במיוחד כתבו ביוונית: סוקרטס, אפלטון ואריסטו. בתקופת הרומאים נרשמו תרומות משמעותיות במגוון נושאים, כולל היסטוריה, פילוסופיה ומדעים.
הספרות הביזנטית, ספרות מתקופת האימפריה הביזנטית, נכתבה אטיקיזם (יוונית פשוטה מהמאה ה-1), יוונית ביזנטית ויוונית מודרנית מוקדמת. עיקר הכתבים מתקופה זו היו כרוניקות, אך גם האנציקלופדיות פרחו בתקופה זו.
ספרות יוונית מודרנית כתובה ביוונית מודרנית נפוצה. הפואמה ארוטוקריטוס היא אחת היצירות המשמעותיות ביותר מתקופת זמן זו. אדמאנטיוס קוראיס (המאה ה-19) וריגאס פראיוס (המאה ה-18) הם שתיים מהדמויות הבולטות ביותר.
ספרות יוונית עתיקה (800 לפנה"ס – 350 לספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ספרות יוון העתיקה
ספרות יוונית עתיקה מתייחסת לספרות שנכתבה בניבים יווניים עתיקים. יצירות אלו נעות בין היצירות הכתובות העתיקות ביותר ששרדו בשפה היוונית ועד יצירות מהמאה החמישית לספירה. השפה היוונית נוצרה מהשפה הפרוטו-הודו-אירופית. מספר אלפביתים וכתבי הברות שימשו לתרגום יוונית, אך ספרות יוונית ששרדה נכתבה באלפבית שמקורו באלפבית הפיניקי שצמח בעיקר באיוניה היוונית ואומץ במלואו על ידי אתונה במאה החמישית לפני הספירה. [1]
פרה-קלאסית (800 – 500 לפני הספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל הספרות היוונית העתיקה מקורה במידה מסוימת בעל-פה, והספרות הקדומה ביותר הייתה כזו.[2] היוונים יצרו שירה לפני שעשו שימוש בכתיבה למטרות ספרותיות. שירים שנוצרו בתקופה הקדם-קלאסית נועדו לשירה או לדקלום (הכתיבה לא הייתה ידועה לפני המאה ה-7 לפני הספירה). רוב השירים התמקדו במיתוסים, אגדות שחלקן היו סיפור עם וחלקן חלק מדת. טרגדיות וקומדיות הופיעו בסביבות 600 לפני הספירה.[3]
בראשית הספרות היוונית עומדות יצירותיו של הומרוס; האיליאדה והאודיסאה. למרות שתאריכי החיבור משתנים, יצירות אלו תוקנו בסביבות 800 לפני הספירה או לאחר מכן. דמות משמעותית נוספת הייתה המשורר הסיודוס. שתי יצירותיו ששרדו הן מעשים וימים ותאוגוניה .
קלאסית (500 – 323 לפני הספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התקופה הקלאסית, רבים מהז'אנרים של ספרות המערב הפכו בולטים יותר. שירה לירית, אודות, פסטורליות, אלגיות, מכתמים ; דרמות של קומדיה וטרגדיה ; היסטוריות, חיבורים רטוריים, דיאלקטיקה פילוסופית ומסות פילוסופיות נוצרו כולם בתקופה זו.[4]
שני המשוררים הליריים העיקריים היו סאפפו ופינדר. מתוך מאות הטרגדיות שנכתבו והוצגו במהלך תקופה זו, רק מספר מצומצם של מחזות שרדו. מחזות אלה נכתבו על ידי אייסכילוס, סופוקלס ואווריפידס.[5]
הקומדיה מקורה בטקס לכבוד דיוניסוס. המחזות הללו היו מלאים במעשים מגונים, התעללות ועלבונות. המחזות ששרדו מאת אריסטופאנס הם אוצר של הצגות קומיות.
שני היסטוריונים בעלי השפעה בעידן זה הם הרודוטוס ותוקידידס. היסטוריון שלישי, קסנופון, כתב את "הלניקה", הנחשבת להרחבה של עבודתו של תוקידידס.[5]
הישג הפרוזה הגדול ביותר של המאה ה-4 לפני הספירה היה בפילוסופיה. הפילוסופיה היוונית פרחה בתקופה הקלאסית. מבין הפילוסופים, סוקרטס, אפלטון ואריסטו הם המפורסמים ביותר.
התקופה ההלניסטית (323 – 31 לפנה"ס)[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד שנת 338 לפני הספירה נכבשו רבות מהערים היווניות המרכזיות על ידי פיליפוס השני מלך מוקדון. אלכסנדר בנו של פיליפוס השני הגדיל מאוד את כיבושיו של אביו.
העידן ההלניסטי מוגדר כזמן שבין מותו של אלכסנדר מוקדון לבין עליית השלטון הרומי. לאחר המאה ה-3 לפני הספירה הפכה המושבה היוונית אלכסנדריה בצפון מצרים למרכז התרבות היוונית.
השירה היוונית שגשגה עם תרומות משמעותיות של תיאוקריטוס, קאלימאכוס ואפולוניוס מרודוס. תיאוקריטוס, שחי בערך משנת 310 עד 250 לפני הספירה, היה היוצר של השירה הפסטורלית, סוג שבו שלט ורגיליוס הרומי באקלוג שלו. [6]
הדרמה יוצגה על ידי הקומדיה החדשה, שמנאנדרוס היה המחזאי העיקרי שלה.
אחת התרומות החשובות ביותר של התקופה ההלניסטית הייתה תרגום השבעים של הברית הישנה ליוונית. עבודה זו נעשתה באלכסנדריה והושלמה עד סוף המאה ה-2 לפני הספירה.
התקופה הרומית (31 לפנה"ס – 284 לספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרות ביוונית בתקופה הרומית תרמה יצירות משמעותיות לנושאי שירה, קומדיה, היסטוריה וטרגדיה. חלק גדול מהספרות מתקופת זמן זו היו היסטוריות.
היסטוריונים משמעותיים של התקופה היו טימאיוס, פוליביוס, דיודורוס סיקולוס, דיוניסיוס מהליקרנסוס, אפיאנוס מאלכסנדריה, אריאנוס ופלוטרכוס. היסטוריונים אלו חיו מסוף המאה ה-4 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לספירה.
ארטוסתנס מאלכסנדריה כתב על אסטרונומיה וגאוגרפיה, אך עבודתו ידועה בעיקר מסיכומים מאוחרים יותר. הרופא קלאודיוס גלנוס היה חלוץ בפיתוחים בדיסציפלינות מדעיות שונות כולל אנטומיה, פיזיולוגיה, פתולוגיה, פרמקולוגיה ונוירולוגיה. זו גם התקופה שבה נכתבו רוב הרומנים היווניים העתיקים .
הברית החדשה, שנכתבה על ידי מחברים שונים באיכויות שונות של קוינה יוונית, באה מתקופה זו. הבשורות ואיגרותיו של פאולוס הקדוש נכתבו גם בתקופה זו. [7]
ספרות ביזנטית (350 – 1453)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרות ביזנטית מתייחסת לספרות של האימפריה הביזנטית שנכתבה ביוונית אטית, יוונית ביזנטית ויוונית מודרנית .
הספרות הביזנטית שילבה את הציוויליזציה היוונית והנוצרית על הבסיס המשותף של המערכת הפוליטית הרומית. ספרות מסוג זה התרחשה באווירה האינטלקטואלית והאתנוגרפית של המזרח הקרוב. בספרות הביזנטית יש ארבעה יסודות תרבותיים עיקריים: יווני, נוצרי, רומי ומזרחי .
מלבד התכתבויות אישיות, הספרות של תקופה זו נכתבה בעיקר בסגנון אטיקיזם. חלק מהספרות המוקדמת של תקופה זו נכתבה בלטינית ; חלק מהיצירות מהאימפריה הלטינית נכתבו בצרפתית .
כרוניקות, שונות מהיסטוריות, הופיעו בתקופה זו. גם האנציקלופדיות פרחו בתקופה זו. [8]
ספרות יוונית מודרנית (1453 – הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרות יוונית מודרנית כתובה ביוונית מודרנית נפוצה. בתקופה זו, הצורה העממית המודרנית של השפה היוונית הפכה לנפוצה יותר בכתיבה.
תקופה זו ראתה את תחייתם של לימודי יוון ורומיא ופיתוח ההומניזם והמדע הרנסאנס .[9]
שיר הרנסאנס של כרתים, "ארטוקריטוס", הוא יצירה בולטת של תקופת זמן זו. זהו רומן שנכתב בסביבות שנת 1600 על ידי Vitsentzos Kornaros (1553–1613).
הספרות היוונית המודרנית מושפעת באופן משמעותי מהדיאפוטיסמוס, תנועה שתרגמה את רעיונות הנאורות האירופית לעולם היווני. אדמאנטיוס קוראיס (המאה ה-19) וריגאס פראיוס (המאה ה-18) הם שתיים מהדמויות הבולטות ביותר.
בימינו, הספרות היוונית המודרנית היא חלק מקהילה הספרותית העולמית. הסופרים היוונים ג'ורג' ספריס ואודיסיאס אליטיס זכו בפרס נובל לספרות.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספרות יוונית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Introduction to Classical Greek". lrc.la.utexas.edu. נבדק ב-2016-12-09.
- ^ Reece, Steve. "Orality and Literacy: Ancient Greek Literature as Oral Literature," in David Schenker and Martin Hose (eds.), Companion to Greek Literature (Oxford: Blackwell, 2015) 43-57. Ancient_Greek_Literature_as_Oral_Literature
- ^ "Greek literature". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-2016-12-09.
- ^ "Greek literature". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-2016-12-10.
- ^ 1 2 Schroeder, Chad Matthew (2016-12-09). "Review of: A Guide to Hellenistic Literature. Blackwell Guides to Classical Literature". Bryn Mawr Classical Review. ISSN 1055-7660.
- ^ "Historiography of the Hellenistic Age". 2016-12-09. אורכב מ-המקור ב-2017-10-03.
- ^ "Student Resources in Context - Document". ic.galegroup.com. נבדק ב-2016-12-09.
- ^ "King's College London - A History of Byzantine literature". www.kcl.ac.uk. נבדק ב-2016-12-09.
- ^ "Byzantines in Renaissance Italy". אורכב מ-המקור ב-2018-08-31. נבדק ב-2011-12-05.
- ^ "Modern Greek Studies Association". www.mgsa.org. נבדק ב-2016-12-09.
