יורגוס ספריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורגוס ספריס
יורגוס ספריס

יורגוס ספריסיוונית: Γιώργος Σεφέρης;‏ 13 במרץ [ע"פ הלוח היוליאני: 29 בפברואר]‏190020 בספטמבר 1971) היה אחד מהמשוררים היווניים החשובים ביותר של המאה העשרים, וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1963. הוא גם עשה קריירה בשירות החוץ היווני, והעפיל לדרגה של שגריר בממלכה מאוחדת, משרה שבה החזיק בין השנים 19571962. ספריס הוא שם עט, שהוא פיוטי יותר והוא קיצור חופשי של שם משפחתו ספריאדיס (Seferiadis).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורגוס ספריס נולד באורלה (ביוונית: Βουρλά) בסמוך לסמירנה שבאסיה הקטנה (כיום באיזמיר שבטורקיה). אביו, סטליוס ספריאדיס, היה עורך דין ולאחר מכן פרופסור באוניברסיטת אתונה, כמו גם משורר ומתרגם בזכות עצמו. הוא אף היה ונציאליסט ומבכר של יוונית מודרנית על פני השפה הרשמית (קאטארבוסה). שתי גישות אלה הותירו את חותמן על בנו. ב-1914 עברה משפחתו לאתונה, שם השלים ספריס את לימודיו התיכוניים. הוא המשיך ללמוד בפריז מ-1918 עד 1925, למד משפטים בסורבון. בעת שהותו שם, בספטמבר 1922, הטורקים כבשו את סמירנה מחדש לאחר שתי שנות שלטון כיבוש יווני ואוכלוסייתה היוונית, בכללם משפחת ספריס, נסה על נפשה. ספריס לא ביקר בסמירנה עד שנת 1950; תחושת החיים בגלות מבית ילדותו השאירה את אותותיה על שירתו של ספריס, הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בסיפורי אודיסאוס של ספריס. ספריס הושפע רבות מקונסטנדינוס קוואפיס, תומאס סטרנס אליוט ועזרא פאונד.

ספריס שב לאתונה ב-1925 והחל לעבוד במשרד החוץ היווני בשנה שלאחר מכן. זוהי תחילתה של קריירה דיפלומטית מצליחה וארוכת ימים, שבמהלכה התמנה לשגריר באנגליה (1931 - 1934) ובאלבניה (1936 - 1938). הוא נשא לאישה את מאריה זאנו ("מארו") ב-10 באפריל 1941, ערב הפלישה הגרמנית ליוון. במהלך מלחמת העולם השנייה התלווה ספריס לממשלת יוון החופשית בהיותה בגלות בכרתים, במצרים, בדרום אפריקה ובאיטליה, ושב לאתונה המשוחררת ב-1944. הוא המשיך לשרת במשרד החוץ והחזיק במשרות דיפלומטיות באנקרה (1948 - 1950) ובלונדון (1951 - 1953). הוא מונה לשליח בלבנון, בסוריה, בירדן ובעיראק (1953 - 1956), והיה השגריר היווני המלכותי לבריטניה מ-1957 ל-1961, המשרה האחרונה בה פעל בטרם פרישתו לאתונה. ספריס זכה לאותו כבוד ופרסים רבים, ביניהם דוקטורטים לשם כבוד מהאוניברסיטאות קיימברידג' (1960), אוקספורד (1964), סלוניקה (1964) ופרינסטון (1965).

קפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריס ביקר בקפריסין לראשונה בנובמבר 1953. הוא התאהב באי מיד, באופן חלקי משום דמיונו, בקו החוף, במגוון האוכלוסייה, ובמסורת שלו, לקיצי ילדותו בביתו בלרנקה. האי העניק השראה לספר שיריו Imerologio Katastromatos III, ועיקרי הדברים כתובים שם - והביא לקצה תקופה של שש או שבע שנים שבהן לא הוציא ספריס מתחת ידו שירה. כותרתו המקורית הייתה "קפריסין, היכן שנגזר עלי...", ציטוט מתוך הלנה לאוריפידס, שבה טיאוקרוס מכריז שאפולו ציווה שקפריסין תהיה ביתו; הדבר מבהיר את התחושה האופטימית שחש ספריס כאשר גילה את האי. ספריס שינה את הכותרת במהדורת 1959 של השירים.

באופן פוליטי, קפריסין נקלעה למריבה בין הממלכה המאוחדת, יוון וטורקיה בנוגע למעמדה הבינלאומי. במרוצת השנים הבאות השתמש ספריס במעמדו בשירות הדיפלומטי כדי לחתור לפתרון של הסכסוך הקפריסאי, תוך כדי השקעת עמל רב בדבר. היה זה אחד מהתחומים המעטים בחייו שבהם הוא התיר לאישי ולפוליטי להתערבב.

פרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 זכה ספריס בפרס נובל לספרות "עבור כתיבתו הפיוטית הנכבדה, אשר מקבלת את השראתה מתרבות העולם ההלניסטי".‏‏‏[1] ספריס היה היווני הראשון שזכה בפרס (בא אחריו אודיסאוס אליטיס, שקיבל את הפרס ב-1979). הלאומיות שלו, והתפקיד ששיחק ברנסאנס שחל בספרות ובתרבות היוונית במאה העשרים, היה להם בוודאי משקל בהחלטה להעניק לו את הפרס. אולם בנאום הקבלה שלו, בחר ספריס להדגיש את הפילוסופיה ההומניסטית שלו: "כשהיה אדיפוס בדרכו לתבאי הוא נתקל בספינקס, תשובתו לחידה שהספינקס חד לו הייתה: "אדם". מילה פשוטה זו מוטטה את המפלצת. ישנן מפלצות רבות שעלינו להשמיד. הבה ונהרהר בתשובתו של אדיפוס."‏‏‏[2] בעוד שספריס נחשב לעתים למשורר לאומי, יש ל"הלניזם" שלו חשיבות רבה יותר, בהיותו חוט שני של המשכיות בתרבות ובספרות היוונית.

ההצהרה של 1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית הלאומיות של 1967 השתלטה החונטה הצבאית מהאגף הימני על השלטון ביוון לאחר שביצעה הפיכה. לאחר שנתיים שעמדו בסימן צנזורה כוללת, מעצרים פוליטיים ועינויים, נקט ספריס בעמדה כנגד השלטון. ב-28 במרץ 1969, הוא הצהיר הצהרה ברשת BBC, ולה העתקים שבעת ובעונה אחת הופצו בכל עיתון באתונה. הוא הכריז באופן שאינו משתמע לשתי פנים: "יש להביא לקיצה את האנומליות".

ספריס לא האריך ימים על מנת שיחזה בסופה של החונטה ב-1974, מצב שהיה תוצאת סיום ישיר של פלישתה של טורקיה לקפריסין, שהונע במידה רבה בשל ניסיונה של החונטה להפיל את הארכיבישוף הקפריסאי מקאריוס השלישי.

בהלווייתו ליווה קהל גדול את ארון המתים לאורך רחובות אתונה, שרו את שירו "הכחשה" (Άρνηση), שהלחין מיקיס תאודוראקיס (שאז נאסר להשמעה); הוא נעשה גיבור עממי בשל התנגדותו לשלטון.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה מותקנים לזכרו שני לוחות כחולים (בבריטניה זהו סימן המותקן במקום ציבורי לאות זיכרון כדי לקשר בין המיקום לבין האישיות או המאורע המפורסם) על גבי שניים מבתיו הלונדוניים - ברחוב 51 Upper Brook וב-Sloane Avenue.

ב-1999 נתגלע ריב לגבי קריאת רחוב ב-Ízmir Yorgos Seferis Sokagi (שמו הטורקי של יורגוס ספריס), בגלל טינה מתמשכת שנותרה מחמת מלחמת יוון-טורקיה בשנות העשרים.

ב-2004 הפיצה להקת Sigmatropic את "16 Haiku & Other Stories," אלבום המוקדש ומושפע מעבודתו של ספריס. בין האמנים שהקליטו את שיריו נמצאים לטיציה סדיה, אלחנדרו אסקובדו, קט פאואר ורוברט וייט. ההשיר המפורסם מ-Mythistorema הוצג בטקס הפתיחה של אולימפיאדת אתונה (2004):
הקצתי וראש השיש הזה בזרועותי;
זה מתיש את מרפקי ואיני יודע היכן להניח אותו.
הוא נפל מתוך חלום ואני הגחתי מתוך חלום.
כך שחיינו נעשו אחד ויהיה זה קשה עד מאוד להפרידם שוב.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו שתורגם לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Strofi Στροφή (Strophe, 1931)
  • Sterna Στέρνα (The Cistern, 1932)
  • Mythistorima Μυθιστόρημα (Tale of Legends, 1935)
  • Tetradio Gymnasmaton Τετράδιο Γυμνασμάτων (Exercise Book, 1940)
  • Imerologio Katastromatos I Ημερολόγιο Καταστρώματος Ι (Deck Diary I, 1940)
  • Imerologio Katastromatos II Ημερολόγιο Καταστρώματος ΙΙ (Deck Diary II, 1944)
  • Kichli Κίχλη (The Thrush, 1947)
  • Imerologio Katastromatos III Ημερολόγιο Καταστρώματος ΙΙΙ (Deck Diary III, 1955)
  • Tria Kryfa Poiimata Τρία Κρυφά Ποιήματα (Three Hidden Poems, 1966)

ספרי פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dokimes (Essays) 3 vols. (vols 1-2, 3rd ed. (ed. G.P. Savidis) 1974, vol 3 (ed. Dimitri Daskalopoulos) 1992)
  • Antigrafes (Translations) (1965)
  • Meres (Days–diaries) (7 vols., published post-mortem, 1975-1990)
  • Exi nyxtes stin Akropoli (Six Nights at the Acropolis) (published post-mortem, 1974)
  • Varvavas Kalostefanos. Ta sxediasmata (Varnavas Kalostefanos. The drafts.) (published post-mortem, 2007)

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Complete Poems trans. Edmund Keeley and Philip Sherrard. (1995) London: Anvil Press Poetry. ISBN
  • A Poet's Journal: Days of 1945-1951 trans. Athan Anagnostopoulos. (1975) London: Harvard University Press. ISBN
  • On the Greek Style trans. Rex Warner and Th.D. Frangopoulos. (1966) London: Bodley Head.

ביוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beaton, Roderick (2003). George Seferis: Waiting for the Angel - A Biography. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-10135-X.
  • Tsatsos, Ioanna, Demos Jean (trans.) (1982). My Brother George Seferis. Minneapolis, Minn.: North Central Publishing.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Anders Österling, המזכיר הקבוע של האקדמיה השבדית, פרס נובל בספרות לשנת 1963: נאום הצגת הפרס
  2. ^ יורגוס ספריס, פרס נובל בספרות לשנת 1963: נאום קבלת הפרס (English translation)‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]