יוונית מודרנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוונית מודרנית (νέα ελληνικά)
מדינות בהן מדוברת: יוון, קפריסין, אלבניה, ארמניה, בולגריה, רומניה, טורקיה
אזורים בהם מדוברת: חבל הבלקן, אסיה הקטנה, קווקז
סך כל הדוברים: 13,000,0000
דוברי שפת אם: 12,000,0000
כתב: אלפבית יווני
סיווג משפחתי: שפות הודו-אירופיות
שפות הלניות
יוונית:אטית, יונית, דורית
יוונית מודרנית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: Flag of Greece.svg  יוון
Flag of Cyprus.svg  קפריסין
שפה רשמית בארגונים: Flag of Europe.svg  האיחוד האירופי
ראו גם: שפהרשימת שפות
היסטוריה של היוונית
אלפבית יווני -- כתב לינארי ב'
פרוטו-יוונית
(בערך 2000 לפנה"ס)
יוונית מיקנית
(בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס)
יוונית עתיקה
(בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס)
דיאלקטים יווניים:
איולית, ארקדו-קיפריוטית, אטית-איונית,
דורית; יוונית הומרית
דיאלקט אפשרי: מקדונית

יוונית קוינה
(מ-300 לפנה"ס)
יוונית ביזנטית
(בערך 330 אחרי-הספירה–1453)
יוונית מודרנית (מ-1453)
צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית,
יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית

יוונית מודרנית (Νέα Ελληνικά או Νεοελληνική, כלומר נאו-הלנית; ידועה גם כ-Ρωμαίικα, כלומר רומאית) היא מונח לניבי השפה היוונית המדוברים כיום. יוונית מדוברת כיום על ידי 17 מיליון אנשים, בעיקר ביוון ובקפריסין, אבל גם על ידי מיעוטים רבים ברחבי העולם. בפרספקטיבה היסטורית, המונח "יוונית מודרנית" מייצג את כל סוגי היוונית שדוברו בתקופה שבין נפילת האימפריה הביזנטית (1453) ועד ההווה, למרות שהיו הצעות שונות להרחבת התקופה עוד לשנת 1204 (נפילת קונסטנטינופול בידי הצלבנים של מסע הצלב הרביעי). במהלך רוב הזמן הזה, השפה התקיימה במצב של דיגלוסיה, כאשר הניבים האזוריים התקיימו זה לצד זה. בייחוד, במהלך רוב המאה ה-19 וה-20, היא נודעה בסוגים השונים של ניבים עממיים וה"קאתארבוסה" הנלמדת. כיום, יוונית מודרנית סטנדרטית, המבוססת בעיקר על הניבים העממיים שלה, היא השפה הרשמית ביוון ובקפריסין.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוונית

המונח יוונית יוצר ענף עצמאי של שפות הודו-אירופיות. בתוך היוונית, כל הצורות של יוונית מודרניות שקיימות עד היום (מלבד יוונית צאקונית), הן "צאצאיות" של הקוינה הנפוצה של סוף התקופה הקלאסית. לכן, הן בסופו של עניין יכולות להיות מסווגות כ"צאצאיות" של יוונית אטית, הניב שדוּבר בתוך וליד אתונה בתקופה הקלאסית. צאקונית, ניב מבודד שמדובר כיום על ידי אוכלוסייה הולכת-ופוחתת בפלופונסוס, היא צאצאית של הניב הדורי. למספר ניבים אחרים יש אלמנטים משומרים של ניבים עתיקים שונים, אבל שפת קוינה אטית היא השורש הלשוני של כל הניבים המודרניים.

חלוקה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוונית מודרנית מדוברת כיום על ידי 17 מיליון אנשים, בעיקר ביוון ובקפריסין. בנוסף, ישנן אוכלוסיות דוברות-יוונית בגאורגיה, בולגריה, אוקראינה, רוסיה, מצרים, טורקיה, הרשות הפלסטינית, אלבניה, מקדוניה ודרום איטליה. השפה מדוברת גם בארצות רבות שבהן התיישבו היוונים, ביניהן ארגנטינה, ארמניה, אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, ברזיל, קנדה, דנמרק, צרפת, גרמניה, הולנד, דרום אפריקה, שבדיה, נורבגיה, ארצות הברית ובריטניה.

סטטוס רשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוונית היא השפה הרשמית של יוון, שבה היא מדוברת על ידי בערך 99.5% מהתושבים. יוונית היא גם השפה הרשמית בקפריסין, יחד עם אנגלית וטורקית. בשל חברותן של יוון ושל קפריסין באיחוד האירופי, יוונית היא אחת מ־20 השפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

ניבים יווניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניבים העיקריים של יוונית מודרנית הם:

  • יוונית עממית (דמוטית - Δημοτική): במהלך ימי הביניים, עוד לפני המאה ה-13, השפה המקומית של ביזנטיון, בעיקר ביוון, אסיה הקטנה וקונסטנטינופוליס. יוונית עממית היא כיום השפה הרשמית של הרפובליקה ההלנית (יוון) ושל קפריסין, ונקראת גם יוונית קוינה מודרנית, כלומר יוונית מודרנית נפוצה. ליוונית דמוטית יש מספר צורות אזוריות, השונות אחת מן השנייה במעט. הצורות מחולקות לשתי קטגוריות ראשיות: צפונית ודרומית.

דוגמאות לניבים צפוניים הם רומלית, אפירית, תסלית, מקדונית ותראקית.

הקטגוריה של הניבים הדרומיים מחולקת אף היא לשלוש קבוצות, הכוללות ניבים מ:

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלפבית יווני
Greek alphabet alpha-omega.svg
אלפבית יווני
Α α אלפא Β β בטא
Γ γ גמא Δ δ דלתא
Ε ε אפסילון Ζ ζ זטא
Η η אטא Θ θ תטא
Ι ι יוטא Κ κ קפא
Λ λ למדא Μ μ מו
Ν ν נו Ξ ξ קסי
Ο ο אומיקרון Π π פאי
Ρ ρ רו Σ σ ς סיגמא
Τ τ טאו Υ υ אופסילון
Φ φ פי Χ χ כי
Ψ ψ פסי Ω ω אומגה
אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש
Digamma uc lc.svg דיגמא Stigma uc lc.svg סטיגמא
Heta uc lc.svg הטא San uc lc.svg סאן
Qoppa uc lc.svg קופא Sampi uc lc T-shaped.svg סאמפי
Sho uc lc.svg שו

יוונית מודרנית נכתבת בצורה האיונית המאוחרת של האלפבית היווני. האלפבית הזה נחשב לאלפבית הראשון שבו יש ייצוג מלא לתנועות בערך שווה עם עיצורים, בניגוד לקודמו, האלפבית הפיניקי. הכתבים העתיקים ביותר שהתגלו של האפלבית היווני, מקורם במאות ה-8 וה-9 לפנה"ס. הוא קיבל את צורתו האחרונה באתונה ב-403 לפנה"ס, והחליף סוגים אזוריים אחרים של אלפבית, בגלל שימושו בכתיבת הניב היווני אטי הנפוץ בזמן תקופת יוון ההלניסטית.

האלפבית היווני כולל 24 אותיות, לכל אחת שתי צורות: אות גדולה ואות קטנה (מלבד האות סיגמא שלה יש גם צורה של אות סופית):

אַ‏לְפָא - Α α, וִיטָא - Β β (נהגה כמו ו"ו בעברית), גַֿמַּא - Γ γ (נהגית בדומה לע'ין בערבית), דֶֿלְתָּא - Δ δ (נהגית כ-Th במלה האנגלית They), אֶ‏פְּסִילוֹ‏ן - Ε ε, זִיטַא - Ζ ζ, אֶטַ‏א - Η η, תֶֿטַ‏א - Θ θ (נהגית כ-Th במילה האנגלית Think), יוֹ‏טַא - Ι ι, קַ‏פָּ‏‏א - Κ κ, לַ‏מְבְֿ‏דַֿ‏א - Λ λ, מִי - Μ μ, נִי - Ν ν, קְסִי - Ξ ξ, אוֹ‏מִיקְרוֹ‏ן - Ο ο, פִּ‏י - Π π, רוֹ - Ρ ρ, סִיגְֿמַא - Σ σ ς, טַ‏ף‏ - Τ τ, אִוֿפְּ‏סִילוֹ‏ן - Υ υ, פִֿי - Φ φ, כִֿי - Χ χ, פְּ‏סִי - Ψ ψ, אוֹ‏מֶ‏גַֿה - Ω ω.

  • הצירוף μπ נהגה כבּי"ת דגושה בעברית.
  • הצירוף ντ נהגה כדל"ת בעברית.
  • הצירוף γκ נהגה כגימ"ל בעברית.
  • הצירוף γι נהגה כ-Y באנגלית.
  • הצירוף τσ נהגה כצד"י בעברית.
  • הצירוף τζ נהגה כמו "דְּזְ".
  • הצירוף ευ נהגה כ-אֶב לפני עיצורים קוליים ו-אֶף לפני עיצורים אטומים.
  • הצירוף αυ נהגה כ-אַב לפני עיצורים קוליים ו-אַף לפני עיצורים אטומים.
  • הצירוף ου נהגה כשורוק בעברית.

בנוסף לאותיות האלפבית, ליוונית יש מספר סימנים דיאקריטיים, שרובם הוצאו משימוש רשמי ביוון ב-1982, מכיוון שלא היו נחוצים לציון ההגייה העכשווית של השפה.

דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדקדוק של היוונית המודרנית משמר מאפיינים סינתטיים חזקים מהיוונית העתיקה, כלומר שפה שבה היחסים התחביריים והמשמעות של המשפט נעשים תוך שימוש בהטיות של מילים וחיבור מורפמות. עם זאת, השפה עברה שינויים כחלק מתהליך שעברו שפות הודו-אירופיות אחרות ממבנים יותר סינתטיים - ליותר אנליטיים.

היוונית המודרנית איבדה לחלוטין את ההדיגאמה. אין התאחדות עם עיצורים אחרים. נפילה יכולה להיות בסביבה מוגדרת - באותם מקומות יכול להיות פיצוי. בניגוד לכך, ביוונית עתיקה יש כללים נוקשים מאוד על עיצורים שיכולים לבוא בסוף מילה: רק בעלי סונוריות גבוהה. יש גם הגבלות על צרורות.

הדקדוק של היוונית המודרנית כולל מערכת של 8 זמנים:

  • הווה (Ενεστώτας)
  • לא מושלם (Παρατατικός) - מעין עבר מתמשך. משמש לתאר פעולה ממושכת שנעשתה בעבר.
  • עבר פשוט (Αόριστος) - משמש לתיאור פעולה לא ממושכת בעבר.
  • עתיד עוקב (Εξακολουθητικός Μέλλοντας)- משמש לתיאור פעולה עתידית ממושכת. מבנה המשפט בזמן זה יכלול פה (θα)+פועל.
  • עתיד קבוע (Στιγμιαίος/Συνοπτικός Μέλλοντας) - משמש לתיאור פעולה עתידית לא ממושכת. גם כאן, מבנה משפט יכלול פה (θα)+פועל.
  • הווה מושלם פשוט (Παρακείμενος) - משמש לתיאור פעולה שנעשתה בעבר ויש לה השפעה על הווה. בזמן זה משתמשים בפועל εχω/εχεις/εχει/εχουμε/εχετε/εχουν+פועל. Εχω=יש בגוף ראשון (כמו Have באנגלית).
  • עבר מושלם פשוט (Υπερσυντέλικος) - משמש לתיאור פעולה שנעשתה בעבר והסתיימה. משפט בזמן זה בנוי מהמילה ειχα/ειχες/ειχε/ειχαμε/ειχατε/ειχαν+פועל. Ειχα=יש בגוף שלישי (כמו Has באנגלית)
  • עתיד מושלם (Συντελεσμένος Μέλλοντας) - משמש לתיאור פעולה שנעשה בעתיד ויש ביטחון לגבי מתי היא תסתיים. מבנה משפט בזמן זה יכלול θα+εχω/εχεις/εχει/εχουμε/εχετε/εχουν+פועל. לדוגמה: אסיים את שיעורי הבית עד השעה 18:00. בכתב יווני: Θα έχω τελειώσει τις ασήσεις μου μέχρι τις 6, ובתעתיק לעברית - ת'ה אכו טליאוסה טיס אסקיסס מו מכרי טיס סקסי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]