יוונית מודרנית

היסטוריה של היוונית אלפבית יווני -- כתב לינארי ב'

פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס)

יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס)

יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-סיפריוט, אטית-יונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית

יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס)

יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453)

יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית, יוונית פונטית

יוונית מודרנית (Νέα Ελληνικά או Νεοελληνική, כלומר נאו-הלנית; ידועה גם כ-Ρωμαίικα, כלומר רומאית) היא מונח לניבי השפה היוונית המדוברים כיום. יוונית מדוברת כיום על ידי 17 מיליון אנשים, בעיקר ביוון ובקפריסין, אבל גם על ידי מיעוטים רבים ברחבי העולם. בפרספקטיבה היסטורית, המונח "יוונית מודרנית" מייצג את כל סוגי היוונית שדוברו בתקופה שבין נפילת האימפריה הביזנטית (1453) ועד ההווה, למרות שהיו הצעות שונות להרחבת התקופה עוד לשנת 1204 (נפילת קונסטנטינופול בידי הצלבנים של מסע הצלב הרביעי). במהלך רוב הזמן הזה, השפה התקיימה במצב של דיגלוסיה, כאשר הניבים האזוריים התקיימו זה לצד זה. בייחוד, במהלך רוב המאה ה-19 וה-20, היא נודעה בסוגים השונים של ניבים עממיים וה"קאתארבוסה" הנלמדת. כיום, יוונית מודרנית סטנדרטית, המבוססת בעיקר על הניבים העממיים שלה, היא השפה הרשמית ביוון ובקפריסין.

סיווג

ערך מורחב – יוונית

המונח יוונית יוצר ענף עצמאי של שפות הודו-אירופיות. בתוך היוונית, כל הצורות של יוונית מודרניות שקיימות עד היום (מלבד יוונית צאקונית), הן "צאצאיות" של הקוינה הנפוצה של סוף התקופה הקלאסית. לכן, הן בסופו של עניין יכולות להיות מסווגות כ"צאצאיות" של יוונית אטית, הניב שדוּבר בתוך וליד אתונה בתקופה הקלאסית. צאקונית, ניב מבודד שמדובר כיום על ידי אוכלוסייה הולכת-ופוחתת בפלופונסוס, היא צאצאית של הניב הדורי. למספר ניבים אחרים יש אלמנטים משומרים של ניבים עתיקים שונים, אבל שפת קוינה אטית היא השורש הלשוני של כל הניבים המודרניים.

חלוקה גאוגרפית

יוונית מודרנית מדוברת כיום על ידי 17 מיליון אנשים, בעיקר ביוון ובקפריסין. בנוסף, ישנן אוכלוסיות דוברות-יוונית בגאורגיה, בולגריה, אוקראינה, רוסיה, מצרים, טורקיה, הרשות הפלסטינית, אלבניה, מקדוניה ודרום איטליה. השפה מדוברת גם בארצות רבות שבהן התיישבו היוונים, ביניהן ארגנטינה, ארמניה, אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, ברזיל, קנדה, דנמרק, צרפת, גרמניה, הולנד, דרום אפריקה, שבדיה, נורבגיה, ארצות הברית ובריטניה.

סטטוס רשמי

יוונית היא השפה הרשמית של יוון, שבה היא מדוברת על ידי בערך 99.5% מהתושבים. יוונית היא גם השפה הרשמית בקפריסין, יחד עם אנגלית וטורקית. בשל חברותן של יוון ושל קפריסין באיחוד האירופי, יוונית היא אחת מ־20 השפות הרשמיות של האיחוד האירופי.

ניבים יווניים

הניבים העיקריים של יוונית מודרנית הם:

• יוונית עממית (דמוטית - Δημοτική): במהלך ימי הביניים, עוד לפני המאה ה-13, השפה המקומית של ביזנטיון, בעיקר ביוון, אסיה הקטנה וקונסטנטינופוליס. יוונית עממית היא כיום השפה הרשמית של הרפובליקה ההלנית (יוון) ושל קפריסין, ונקראת גם יוונית קוינה מודרנית, כלומר יוונית מודרנית נפוצה. ליוונית דמוטית יש מספר צורות אזוריות, השונות אחת מן השנייה במעט. הצורות מחולקות לשתי קטגוריות ראשיות: צפונית ודרומית.

דוגמאות לניבים צפוניים הם רומלית, אפירית, תסלית, מקדונית ותראקית.

הקטגוריה של הניבים הדרומיים מחולקת אף היא לשלוש קבוצות, הכוללות ניבים מ:

• • מגארה, אגינה, אתונה העתיקה, קימי ומאינה.
  • הפלופונסוס (מלבד מאינה), האיים הקיקלדים, האיים האיוניים ואפירוס הצפוני.
  • האיים הדודקאנסיים וקפריסין.
• קאתארבוסה (Καθαρεύουσα): סוציולקט חצי-מלאכותי שנוצר במאה ה-19 בזמן הקמתה של המדינה היוונית המודרנית, כמיזוג בין יוונית עתיקה ליוונית עממית מודרנית. הקתארבוסה הייתה השפה הרשמית של יוון עד 1976. ניב זה נכתב בכתב יווני פוליטוני. זאת ועוד, בזמן שביוונית עממית ישנן מילים שאולות מטורקית, לטינית, איטלקית ועוד שפות אחרות, בקתארבוסה רוב מילים אלו טוהרו מן השפה.
• צאקונית: מדוברת כיום רק בעשרה כפרים מסביב לעיר ספרטה במחוז לאקוניה בדרום הפלופונסוס. צאקונית התפתחה ישירות מהניב הלאקוני (ספרטנית עתיקה), ולכן נחשב "צאצא" של הענף הדורי של השפה היוונית. לניב זה אין ירושה משפת הקוינה, והוא שונה באופן מובהק משאר צאצאי הדורית (כמו דמוטית ופונטית).
• פונטית (Ποντιακά): דוברה במקורה באזור פונטוס של אסיה הקטנה, עד שרוב דובריה הועברו ליוון, במהלך חילוף אוכלוסין גדול בין טורקיה ויוון שבא בעקבות הריסתה של העיר סמירנה. מקורה ביוונית הלניסטית ומדיבלית, אבל הפונטית שימרה מאפיינים של יונית מאז התיישבויות עתיקות.
• קפדוקית: ניב קרוב לפונטית, ובעל אותו גורל כמוה. מקורה גם בלשונות ההלניסטיות (קוינה) והביזנטית של ימי הביניים, ודובריה התיישבו במרכז יוון במהלך חילוף האוכלוסין הגדול.
• איטלקית דרומית (גריקו): מדוברת על ידי בערך 15 כפרים במחוזות קלבריה ופוליה באיטליה. הניב הדרום-איטלקי הזה הוא הסימן האחרון ששרד של אלמנטים הלניסטים בדרום איטליה. מקורה הישיר הוא המתיישבים הדורים שיישבו את אזור זה, והגיעו מספרטה וקורינתוס ב-700 לפנה"ס, ולכן מקורה הוא בענף הדורי של יוונית עתיקה. ניב זה התפתח בעצמאיות משפת הקוינה, אבל הושפעה מאוד על ידי יוונית מימי הביניים, שהיא עצמה מקורה ביוונית אטית.
• יוואנית: ניב של יהודים רומניוטים שלא מזמן נכחד. השפה כבר הייתה בשקיעה למשך מאות שנים, עד שרוב דובריה נהרגו בשואה. אחר-כך, השפה נשמרה על ידי מהגרים רומניוטים לישראל, שם היא הוחלפה בטבעיות לעברית.

כתב

ערך מורחב – אלפבית יווני

אלפבית יווני
Α α אלפא	Β β בטא
Γ γ גמא	Δ δ דלתא
Ε ε אפסילון	Ζ ζ זטא
Η η אטא	Θ θ תטא
Ι ι יוטא	Κ κ קפא
Λ λ למדא	Μ μ מו
Ν ν נו	Ξ ξ קסי
Ο ο אומיקרון	Π π פאי
Ρ ρ רו	Σ σ ς סיגמא
Τ τ טאו	Υ υ אופסילון
Φ φ פי	Χ χ כי
Ψ ψ פסי	Ω ω אומגה
אותיות או ליגטורות שאינן בשימוש
דיגמא	סטיגמא
הטא	סאן
קופא	סאמפי
שו

יוונית מודרנית נכתבת בצורה האיונית המאוחרת של האלפבית היווני. האלפבית הזה מיוחס בתור האלפבית הראשון שבו הגיון, ושבו ייצוג מלא לתנועות בערך שווה עם עיצורים, בניגוד לקודמו, האלפבית הפיניקי. הכתבים העתיקים ביותר שהתגלו של האפלבית היווני, מקורם במאות ה-8 וה-9 לפנה"ס. הוא קיבל את צורתו האחרונה באתונה ב-403 לפנה"ס, והחליף סוגים אזוריים אחרים של אלפבית, בגלל שימושו בכתיבת הניב היווני אטי הנפוץ בזמן תקופת יוון ההלניסטית.

האלפבית היווני כולל 24 אותיות, לכל אחת שתי צורות: אות גדולה ואות קטנה (מלבד האות סיגמא שלה יש גם צורה של אות-סופית):

אַ‏לְפָא - Α α, וִיטָא - Β β (נהגה כמו ו"ו בעברית), גַֿמַּא - Γ γ (נהגית בדומה לע'ין בערבית), דֶֿלְתָּא - Δ δ (נהגית כ-Th במלה האנגלית They), אֶ‏פְּסִילוֹ‏ן - Ε ε, זִיטַא - Ζ ζ, אֶטַ‏א - Η η, תֶֿטַ‏א - Θ θ (נהגית כ-Th במילה האנגלית Think), יוֹ‏טַא - Ι ι, קַ‏פָּ‏‏א - Κ κ, לַ‏מְבְֿ‏דַֿ‏א - Λ λ, מִי - Μ μ, נִי - Ν ν, קְסִי - Ξ ξ, אוֹ‏מִיקְרוֹ‏ן - Ο ο, פִּ‏י - Π π, רוֹ - Ρ ρ, סִיגְֿמַא - Σ σ ς, טַ‏ף‏ - Τ τ, אִוֿפְּ‏סִילוֹ‏ן - Υ υ, פִֿי - Φ φ, כִֿי - Χ χ, פְּ‏סִי - Ψ ψ, אוֹ‏מֶ‏גַֿה - Ω ω.

• הצירוף μπ נהגה כבּי"ת דגושה בעברית.
• הצירוף ντ נהגה כדל"ת בעברית.
• הצירוף γκ נהגה כגימ"ל בעברית.
• הצירוף γι נהגה כ-Y באנגלית.
• הצירוף τσ נהגה כצד"י בעברית.
• הצירוף τζ נהגה כמו "דְּזְ".
• הצירוף ευ נהגה כ-אֶב לפני עיצורים קוליים ו-אֶף לפני עיצורים אטומים.
• הצירוף αυ נהגה כ-אַב לפני עיצורים קוליים ו-אַף לפני עיצורים אטומים.
• הצירוף ου נהגה כשורוק בעברית.

בנוסף לאותיות האלפבית, ליוונית יש מספר סימנים דיאקריטיים, שרובם הוצאו משימוש רשמי ביוון ב-1982, מכיוון שלא היו נחוצים לציון ההגייה העכשווית של השפה.

דקדוק

הדקדוק של היוונית המודרנית משמר מאפיינים סינתטיים חזקים מהיוונית העתיקה, כלומר שפה שבה היחסים התחביריים והמשמעות של המשפט נעשים תוך שימוש בהטיות של מילים וחיבור מורפמות. עם זאת, השפה עברה שינויים כחלק מתהליך שעברו שפות הודו-אירופיות אחרות ממבנים יותר סינתטיים - ליותר אנליטיים.

היוונית המודרנית איבדה לחלוטין את ההדיגאמה. אין התאחדות עם עיצורים אחרים. נפילה יכולה להיות בסביבה מוגדרת - באותם מקומות יכול להיות פיצוי. בניגוד לכך, ביוונית עתיקה יש כללים נוקשים מאוד על עיצורים שיכולים לבוא בסוף מילה: רק בעלי סונוריות גבוהה. יש גם הגבלות על צרורות.

הדקדוק של היוונית המודרנית כולל מערכת של 8 זמנים:

• הווה (Ενεστώτας)
• לא מושלם (Παρατατικός) - מעין עבר מתמשך. משמש לתאר פעולה ממושכת שנעשתה בעבר.
• עבר פשוט (Αόριστος) - משמש לתאור פעולה לא ממושכת בעבר.
• עתיד עוקב (Εξακολουθητικός Μέλλοντας)- משמש לתאור פעולה עתידית ממושכת. מבנה המשפט בזמן זה יכלול פה (θα)+פועל.
• עתיד קבוע (Στιγμιαίος/Συνοπτικός Μέλλοντας) - משמש לתאור פעולה עתידית לא ממושכת. גם כאן, מבנה משפט יכלול פה (θα)+פועל.
• הווה מושלם פשוט (Παρακείμενος) - משמש לתאור פעולה שנעשתה בעבר ויש לה השפעה על הווה. בזמן זה משתמשים בפועל εχω/εχεις/εχει/εχουμε/εχετε/εχουν+פועל. Εχω=יש בגוף ראשון (כמו Have באנגלית).
• עבר מושלם פשוט (Υπερσυντέλικος) - משמש לתאור פעולה שנעשתה בעבר והסתיימה. משפט בזמן זה בנוי מהמילה ειχα/ειχες/ειχε/ειχαμε/ειχατε/ειχαν+פועל. Ειχα=יש בגוף שלישי (כמו Has באנגלית)
• עתיד מושלם (Συντελεσμένος Μέλλοντας) - משמש לתאור פעולה שנעשה בעתיד ויש ביטחון לגבי מתי היא תסתיים. מבנה משפט בזמן זה יכלול θα+εχω/εχεις/εχει/εχουμε/εχετε/εχουν+פועל. לדוגמה: אני אסיים את שיעורי הבית עד השעה 18:00. בכתב יווני: Θα έχω τελειώσει τις ασήσεις μου μέχρι τις 6, ובתעתיק לעברית - ת'ה אכו טליאוסה טיס אסקיסס מו מכרי טיס סקסי.