פיצוץ הרדאר בגבעת אולגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיצוץ הרדאר בגבעת אולגה התרחש ב-20 בינואר 1946. זה היה הניסיון השני והמוצלח של פיצוץ המכ"ם של שלטונות המנדט הבריטי בתחנת משטרת גבעת אולגה. זאת, לאחר שהניסיון הראשון בליל 23 בנובמבר 1945 הסב נזק לתחנת המשטרה, אך המכ"ם המשיך לפעול.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1945 המשיכו שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל להיאבק בהעפלה. כדי לאתר ולעצור את ספינות המעפילים, השתמשו הבריטים בתחנות רדאר לאורך החוף. בליל 23 בנובמבר 1945 פוצצו כמה תחנות משטרה ומכ"ם בריטיות ביניהן משטרת גבעת אולגה. הבניין ניפגע מעט והרדאר לא ניזוק והמשיך לפעול. ב-20 בינואר 1946 היה ניסיון שני שהרס את המכ"ם והוציאו משימוש.

הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלקה לעבודות ציבוריות של המנדט (Public Works Department P.W.D; שהפך לאחר קום המדינה למע"צ) שהייתה הממונה על הבנייה של בנייני הממשלה, הטילה על יוסף אהרליך מקריית חיים, לנהל התיקון והשיפוץ של תחנת המשטרה, בעקבות הנזק שהוסב לה בפיצוץ הראשון. לרשותו של יוסף אהרליך היו פועלים וטנדר שכור. אהרליך הבריח ביום האחרון של העבודות אל תוך מתחם התחנה שני חבלני פלמ"ח, במסווה של צבעים ופחי צבע שהיו מלאים בחומרי נפץ ומכוסים במעט צבע וסיד. לאחר הנחת חומרי הנפץ וכיוון השעונים לשעה הרצויה להפעלתם יצאו החבלנים מהתחנה.

בגמר העבודות עזבו את התחנה חמשת העובדים: יוסף, עוזרו, הנהג ושני נגרים (שהיו אחרוני העובדים בשיפוץ). אף אחד מהארבעה שהצטרפו ליוסף לא היה בסוד הפעולה של ההגנה. כדי שלא ייפול חשד בהם ההגנה הוציאה לפועל תוכנית הטעיה, שבמסגרתה נעצר הטנדר ונוסעיו הורדו לפרדס. הם נקשרו ואיש שעבד בפרדס הודיע למשטרה על הימצאות אנשים קשורים. את הטנדר הם הותירו לאחר מכן כשהוא תקוע בעץ. החמישה הובאו לתחנת משטרת חדרה. קצין הבולשת הבריטית הובא מחיפה לחקור הפרשה.

ההגנה הזהירה את הבריטים כדי שיפנו את התחנה לבל יפגע אף בריטי. אך הבריטים לא שעו לאזהרות ולא עשו דבר. בשעה היעודה ביצעה ההגנה מטח יריות מרחוק על התחנה וזאת שוב על מנת שיחשבו שכעת פורצים ואין קשר לעצורים. תוך כדי הירי חל הפיצוץ שגרם להרס רב ולחיסול המכ"ם. לבריטים היה הרוג אחד ומספר פצועים.

על כל הפעולה היה ממונה המג"ד אורי ברנר (בנו של הסופר יוסף חיים ברנר).

חמשת העצורים הועברו ל"קישלה" בחיפה להמשך החקירה. מאחר שלא הצליחו להוציא מהם דבר (הארבעה לא ידעו דבר ויוסף עמד בשתיקתו) הם הועברו לאחר כחודש למחנה המעצר בלטרון. הם שוחררו רק ב-29 ביולי 1946.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]