לילי (אוניית מעפילים)

ספינת המעפילים "לילי" היא אחד מכלי השיט שנקנו על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' כדי להעלות יהודים לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בקיץ 1943 האונייה העבירה כ-40 מעפילים לקפריסין, אך ב-25 באוגוסט, אחרי שהורידה את נוסעיה בקפריסין, הופצצה והוטבעה יחד עם 11 אנשי צוות.

הרקע להפלגה

לנציג דנמרק באיסטנבול הייתה ספינת טיולים קטנה שעגנה בחופי איסטנבול. לאחר פטירתו של הנציג אשתו העמידה את הספינה למכירה פומבית ובסוף 1940 נקנתה על ידי המוסד לעלייה ב' במטרה להמשיך בהבאת מעפילים לארץ. אנשי המוסד לעלייה ב' בארץ רצו שלילי תפליג לישראל, אך לילי לא יכלה להפליג משום שממשלת דנמרק לא התירה לה לעשות שימוש בדגל הדני. ללא דגל של מדינה, לא הייתה לספינה אפשרות להפליג.

אנשי המוסד לעלייה ב' חיפשו מדינה אחרת שתתן דגל ללילי אך ללא הצלחה . בעקבות החלטת המנדט הבריטי כי כל פליט יהודי שיגיע לטורקיה בכוחות עצמו יורשה לעלות לישראל, הוחלט להשתמש בספינה "לילי" שעגנה באיסטנבול שבטורקיה ללא שימוש (מאחר שלא היה לה דגל) כדי להביא לארץ ישראל 30 עולים יהודיים שהגיעו לטורקיה מבולגריה.

ב-1943 אנשי המוסד השיגו דגל ללילי כדי שתוכל להפליג לארץ. ההפלגה הייתה מאיסטנבול לעיר הנמל הטורקית מרסין ומשם לארץ ישראל. בתחילה השתמשו בדגל טורקי לחלק מהמסע מאיסטנבול למרסין, אחר כך חברת עתיד נתנה ללילי את חסותה והשיגה ללילי דגל של ארץ ישראל המנדטורית וכך התחילה "לילי" את דרכה לישראל.

שלטונות המנדט הבריטי הודיעו לצוות הספינה "לילי" שלא יוכלו להגיע לחופי ארץ ישראל עם מעפילים, אלא יש להביאם לקפריסין.

ביולי 1943 הפליגה "לילי" לנמל פמגוסטה בקפריסין, שם הורדו הפליטים לחוף ובספינה נמשכו עבודות ההכנה לקראת המשך ההפלגה. ביום 21 באוגוסט התקבלה החלטה, שלילי תפליג לחופי ישראל ללא מעפילים כדי להסדיר הליכי רישום בישראל. מיד אחרי כן על פי התכנון, תגיע לקפריסין להביא לארץ ישראל את 30 המעפילים שהמתינו בקפריסין.

טביעת האונייה

בליל ה-25 באוגוסט 1943 כשהתקרבה "לילי" לחופי ישראל ועליה אנשי הצוות של הספינה, הופצצה "לילי". בעקבות ההפצצה הספינה ואחד עשר אנשי צוות שהיו עליה טבעו. שאלת זהותו של המפציץ שגרם לטביעת לילי עומדת במחלוקת: יש הסבורים שהגורם לטביעת לילי היה מטוס גרמני, ויש הסבורים שהייתה זו צוללת גרמנית או צוללת איטלקית.

נופלי האונייה

בין אנשי הצוות שטבעו היו גם מלחים סרבים ויוונים וכן שני חברים בפלי"ם (פלמ"ח ימי) בנימין ויטנברג וגרשון מרכוס.

בנימין ויטנברג חרמוני

נולד בשנת 1916 בברלין. עלה לארץ ב-1935, נמנה עם מקימי קיבוץ עין גב, ועבד בעיקר בדיג.

חרמוני הבין את הצורך בהכשרת ימאים למפעל הצלת יהודי אירופה, ושכנע את הקיבוץ במאי 1942 לשחררו למשימה זו. בגמר הקורס גויס על ידי המוסד לעלייה ב' ומונה כמפקד ספינת המעפילים "לילי".

גרשון מרכוס

יליד ברלין 1920. עלה ארצה ב-1937 והצטרף לקיבוץ גליל ים בשנת 1939. בשנת 1943 גויס גרשון על ידי המוסד לעלייה ב', והוצב כמכונאי על ספינת המעפילים "לילי".

הנצחת הנופלים

• משפחתו של בנימין ויטנברג כתבה ספר לזכרו שנקרא "בנימין ויטנברג והספינה לילי". חלק ממכתביו של בנימין הם ממרסין שבטורקיה לשם נשלח עם שלושה ישראלים נוספים, כדי לשפץ את ה"לילי".
• משפחתו של גרשון מרכוס הוציאה לאור חוברת לזכרו. עותק מהחוברת קיים במחנה המעפילים עתלית.