מבצע מרגו

מבצע מרגו היה מבצע של מדינת ישראל להעלאתם ארצה לקבורה ב-1970 של עצמות 163 המעפילים, שנכלאו במחנות המעצר בקפריסין ומתו ונקברו שם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעפילים לארץ ישראל שנתפסו על ידי השלטון הבריטי נכלאו במחנות מעצר בקפריסין החל מחודש אוגוסט 1946. המחנות פעלו עד פברואר 1949. בסך הכל נכלאו בהם כ-53 אלף איש. במהלך תקופת פעולת המחנות נפטרו בהם 163 אנשים, מהם כ-113 ילדים ותינוקות. הפטירות התרחשו עקב מחלות ובעיות בריאות שונות של המעפילים ובכמה מקרים בגלל ירי של השומרים הבריטים במחנות.

לאחר הפטירות הראשונות נדרש למצוא מקום לקבורת הנפטרים. לבסוף הם הובאו לקבורה בבית קברות יהודי בכפר מרגו (Margo) שבקרבת העיר ניקוסיה (נמצא כיום בתחומי צפון קפריסין). האתר נוסד במסגרת מושבה יהודית, שהוקמה שם במאה ה-19 וננטשה ב-1927. לפי עדותו של אפרים גילן (להלן) הסכים יהודי תושב קפריסין בשם ויינר לתרום חלקת אדמה שצורפה לבית הקברות הקיים, ובה נקברו המעפילים הנפטרים.

ב-1947 ביקרה במחנות המעצר גולדה מאיר, שהייתה המנהלת בפועל של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. היא הודיעה באותו מעמד שכל מעפילי קפריסין הם אזרחי ארץ ישראל וכל הקבורים במרגו הם קבורים "על תנאי".

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 ביקרה בקפריסין משלחת ישראלית לציון 20 שנה לסגירת מחנות המעצר שם. במסגרת האירועים שנערכו לציון המאורע ביקרה המשלחת באתר בית הקברות היהודי וקיימה בו אזכרה.

אחד מחברי המשלחת היה אפרים גילן, איש פלמ"ח שפעל במחנות בקפריסין. הוא השתתף במשלחת בהזמנת ועד מעפילי קפריסין. לאחר שובה של המשלחת לארץ הוא פנה בהסכמת הוועד אל ממשלת ישראל, שבראשה עמדה אז גולדה מאיר, ציין את מצבו של בית הקברות היהודי, שרבות ממצבותיו התפוררו, וביקש כי הנפטרים הקבורים בו יועברו לקבורה בישראל. בהשפעתו התקבלה ההחלטה הרשמית להעלות את הנפטרים לקבורה בארץ. שותפים להחלטה היו גם השרים משה דיין, שלמה הלל ויוסף בורג.

נקבע כי פינוי הקברים בפועל ייעשה על ידי חיילי הרבנות הצבאית, אשר ישהו בקפריסין במימון המדינה, אך כי כל יתר הוצאות המבצע (כ-75 אלף לירות שטרלינג) יכוסו על ידי ועד מעפילי קפריסין. הוועד עסק בגיוס הממון במשך יותר משנה. עיריית חיפה הסכימה להקצות מקום לקבורת הנפטרים בחלקה בבית הקברות שדה יהושע החדש בעיר.

הרב הצבאי הראשי שלמה גורן ואפרים גילן יצאו לקפריסין כדי להכין את ההעברה, בסיועו של שגריר ישראל בקפריסין טוביה ארזי. הם נעזרו שם בהשגת האישורים הדרושים בפרודרומוס כריסטקיס פאפאווסיליו (1919–2007)^[1], איש עסקים ופוליטיקאי מקומי, שפעל בשעתו במחנות המעצר בשיתוף פעולה עם ארגון ההגנה והג'וינט^[2].

משלחת הרבנות הצבאית שיצאה לקפריסין מנתה כ-20 איש. אנשיה הכניסו בבית הקברות במרגו את שרידי הנפטרים לארונות. הפעולה ארכה כשבועיים. בתחילה הוטסו הארונות לישראל טיפין טיפין במטוסי חברת אל על, אך בהמשך הועלו מרביתם על אוניית צים שהגיעה לנמל פמגוסטה והובאו לישראל.

הלוויית נפטרי קפריסין נערכה בחיפה ב-17 בנובמבר 1970. בטקס ההלוויה השתתפו כאלף מלווים ובהם ראש הממשלה גולדה מאיר, ראש עיריית חיפה משה פלימן, הרב גורן, אישי ציבור, קרובי הנפטרים ומעפילים רבים.

ארגון מעפילי קפריסין מקיים מדי שנה בחודש אוקטובר החל ב-2017 אזכרה שנתית בבית הקברות בחיפה למפעילים שנפטרו והובאו שם לקבורה.

חלק מהנפטרים לא זוהו במקור שכן הכיתוב על מצבותיהם בקפריסין התפורר ועל כן הם נקברו בחיפה כאלמונים. בזכות פעולה מרוכזת של מתנדבים זוהו מאז חלק מהקברים ומצבות על שמם הוצבו בחלקה בחיפה.

העלאת נספי האונייה רפיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1972 הובאו לישראל על ידי הרבנות הצבאית ונקברו בחיפה עצמות שבעה מעפילים מן האונייה רפיח, שטבעו ב-7 בדצמבר 1946 ליד האי היווני סירנה ונקברו בו^[3].