מחנה המעצר בעתלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחנה המעצר בעתלית
מיקום מחנה המעצר בעתלית
מחנה המעצר בעתלית
מחנה המעצר בעתלית
הכניסה למחנה, ראשית המאה ה-21

מחנה המעצר בעתלית או מחנה המעפילים בעתלית שימש למעצר מעפילים ופעילים במחתרות, וכן כמחנה מעבר לעולים. המחנה נפתח בינואר 1940‏[1], ופעל במתכונת זו עד להקמת מדינת ישראל במאי 1948. במשך השנים נעצרו בו למעלה מ-40,000 מעפילים. ב-1987 הוכרז כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה של מדינת ישראל.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחנה לאסירים של ממשלת המנדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 בנו הבריטים סמוך לעתלית מחנה לפלוגת עבודה של אסירים. מחנה זה היה ממוקם היכן שנמצא כיום כלא 6. במחנה זה נבנו בתים לסוהרים ומשפחותיהם, צריפים עבור האסירים וחדרי צינוק.

מחנה מעצר למעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 הוחל בהקמת מחנה מעצר למעפילים. במחנה היו צריף חיטוי, צריפי מרפאה, מטבחים וחדרי אוכל. נבנו בו כ-100 צריפי עץ ו-86 מהם שימשו למגורי מעפילים. תפוסתו המקסימלית נאמדת בכ-4,000 נפש, אך רוב הזמן שהו במחנה פחות מכך, בהתאם לזרם המעפילים שהגיעו. בעת שהצריפים התמלאו, שוכנו העצורים גם באוהלים צבאיים בחלקו הצפוני של המחנה. במחנה הייתה הפרדה בין צריפי הגברים וצריפי הנשים, והמעפילים שהו במחנה בין ימים בודדים ל-23 חודשים. בזמן כליאתם קיבלו המעפילים תנאי מחיה סבירים ויחס סביר מצד השלטונות המנדטוריים - קורת גג, ארוחות סדירות וחופש תנועה סביר בתוך גבולות המחנה. ברוב התקופות ניתנה אפשרות לפגישה בין הגברים והנשים למשך שעה ביממה. במחנה שהו גם עולים לגאליים לתקופות של עשרה ימים עד שבועיים לצורך בידוד (איזולציה) בין השאר למניעת העברת מחלות. הקליטה במחנה כללה רישום, הפרדה בין הגברים ובין הנשים והילדים וחיטוי ב-DDT. מוסדות היישוב פעלו למען רווחת העצורים‏[2] והוראת העברית[3].

שמועות ראשונות על ייעוד המחנה למעצר מעפילים התפרסמו באוגוסט 1939, עת בפעם הראשונה החזיקו השלטונות הבריטיים במעפילי "קולורדו" ומעפילים אחרים במעצר ממושך של יותר מכמה ימים‏[4]. הראשונים להיכלא במחנה היו עולי "אוריון" (728 עולים) שהגיעו ב-8 בינואר 1940. אחריהם באותו חודש נכלאו במחנה עולי האוניות הילדה" (677 עולים) ו"סקריה" (2,400 עולים) שהגיעו בפברואר 1940.

ביוני 1940 שהו במחנה כ-2,000 נפש, בהם 300 נשים ו-30 ילדים‏[5], אך באוקטובר 1940 נותרו במחנה רק 356 מעפילים‏[6]. המחנה התמלא שוב בעקבות אסון "פאטריה". ובמשך זמן רב שהו בו מעל 2,000 מעפילים.‏[7].

בהמשך נכלאו במחנה עולי "ליברטאד" (יולי 1940), ניצולי "פאטריה" (נובמבר 1940) ומעפילי "דאריאן" (מרץ 1941).

המדיניות הבריטית הייתה לשחרר את המעפילים בהתאם למכסת הסרטיפיקטים שהוקצו, כאשר המגיעים ראשונים שוחררו ראשונים, תוך מתן עדיפות לנשים וילדים‏[8]. כן זכו לשחרור מוקדם חולים ומתגייסים לצבא הבריטי‏[9].

בדצמבר 1941 שוחררו אחרוני מעפילי "פאטריה" ובמחנה נותרו כ-800 עולים, בעיקר מעפילי "דאריאן"‏[10] ששוחררו בחצי השני של שנת 1942.

המחנה המשיך לפעול ושימש בעיקר כתחנת מעבר לעולים שהגיעו באופן חוקי. בין השאר עברו בו ילדי טהראן, קבוצה של עולים מאלג'יר וקבוצה של 585 עולים מתימן שהגיעו ברכבת[11]. כן עברו במחנה עולי "ניאסה"‏[12], "מילקה" (אפריל 1944)‏[13], "צלח א-דין" (נובמבר 1944)‏[14] ומטרואה (יולי 1945)‏[15].

בליל 10 באוקטובר 1945 פרץ למחנה כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח, כחלק מתנועת המרי העברי, ושחרר את כל 208 המעפילים שהיו עצורים בו באותה העת. על תכנון הפעולה הופקד נחום שריג, והוא גם פיקד עליה בפועל, כשסגנו היה יצחק רבין. רוב המעפילים שהגיעו בסוף שנת 1945 לא נתפסו על ידי הבריטים ומחנה המעצר בעתלית נשאר יחסית ריק. על מנת למנוע מתקפה נוספת על המחנה הקצו השלטונות הבריטיים עוד 1,500 סרטיפיקטים לחודש למשך שלושה חודשים, החל מ-15 בדצמבר 1945‏[16].

מתחילת 1946 הגיעו מעפילים אוניות שנתפסו בקצב רב למחנה, וביולי 1946 המחנה התמלא עד אפס מקום. מאוגוסט 1946 החלו הבריטים לגרש את המעפילים שנתפסו למחנות המעצר בקפריסין[17], כך שבהתאם למדיניות השחרור אל מול סרטיפיקטים המחנה התרוקן ממעפילים בנובמבר 1946‏[18]. בעקבות זאת, הסוכנות היהודית הגיעה להסדר עם הבריטים על פיו המיועדים לשחרור בחודש או ברבעון הקרוב ממחנות המעצר בקפריסין על בסיס הסרטיפיקטים המוקצים, יורשו להגיע לארץ ישראל כדי לבלות את יתרת הזמן עד מועד שחרורם בעתלית. הסוכנות היהודית הייתה אחראית לניהול הפנימי של המחנה כמחנה עולים ושירותי בריאות נתנו על ידי ארגון הדסה[19], אך הפיקוח החיצוני היה בריטי‏[20]. בהתאם לכך, במהלך שנת 1947 הגיעו לארץ ישראל מדי חודש 750 עולים ששהו בממוצע במשך שלושה חודשים במחנה המעצר בעתלית.

מחנה לעצורים מהיישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השבת השחורה נכלאו בחלק מהמחנה אנשי ארגון "ההגנה". לאחר מכן נכלאו בו גם אנשי אצ"ל ולח"י. ב-1 במרץ 1948 הועברו לעתלית האסירים היהודים של בית הסוהר המרכזי בירושלים בגלל הסכנה לחייהם‏[21]. כן הובאו לעתלית עצורים שהוחזרו מקניה. הבריטים החלו בתהליך של שחרור העצורים‏[22], אולם עיכובים בשחרורים, חוסר אימון בכוונות השחרור של הבריטים והתרופפות השמירה הביאו למספר נסיונות בריחה‏[23], כולל בריחה שאורגנה על ידי "ההגנה"‏[24]. בסוף מרץ 1948 מצאו הבריטים נשק במחנה וכחות צבא גדולים ערכו בו חיפושים‏[25]. השחרורים התקדמו באפריל‏[26] ובמאי, ולאחר קום מדינת ישראל, בסוף מאי 1948 שוחררו מהמחנה 97 אסירים ועצירים יהודים ונותרו בו רק 12 אסירים‏[27]. עצורים אלו הועברו למובלעת הבריטית בבת גלים[28] והמחנה פונה על ידי הבריטים.

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה שימש המחנה למעצר שבויים מצריים. אלו שוחררו במרץ 1949, לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות[29]. לאחר פינויו מהשבויים הוסב המחנה למחנה עולים. בשנת 1950 הוא שימש כמחנה עולים לעולי תימן ובנוסף כמעברה ל-1,200 משפחות. עם התגברות העלייה מעיראק פונו המשפחות מהמעברה והמחנה הוסב למחנה קליטה ומיון של עולים שכונה "שער עלייה ב'"‏[30]. המחנה נפגע מספר פעמים מפגעי מזג האוויר‏[31].

לאחר מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים שימש כמחנה לשבויים מצרים. בשנות ה-70 ננטש האתר והוזנח. במהלך מלחמת לבנון שימש המחנה להחזקת שבויים סורים‏[32] ופלסטינים.

אתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 הכריז הנשיא חיים הרצוג על מחנה המעצר כאתר לאומי למורשת ההעפלה והעלייה. כיום הוא אתר לאומי על שם משה סנה, המנציח את ההעפלה. במקום מספר צריפי עץ משוחזרים וצריף החיטוי המקורי המוקפים בגדר תיל ובתוכם תצוגה המציגה את תנאי החיים במחנה, שיריוניות בריטיות ומגדלי שמירה.

ב-2006 נרכשה עבור האתר ספינת דיג לטבית ישנה, "גלינה", שעמדה לפני גריטה, והובאה לעתלית. "גלינה" דומה הן במצבה הרעוע והן בתפוסתה לרבות מספינות המעפילים שהגיעו למחנה לפני קום המדינה. ביוני 2010 נחנך באונייה מוזיאון לתולדות ההעפלה ומרכז מבקרים.‏[33]המוזיאון כולל תצוגות אור-קוליות, והמבקרים העוברים בין התצוגות חוזים בשחזור של תאי המגורים הצפופים, המטבח, גשר הפיקוד, ושאר חלקי הספינה כפי שנראו בתקופת ההעפלה.

האתר כולל מאגר מידע לתולדות ההעפלה הכולל פרטים רבים על ההעפלה ושמות המעפילים - "בנתיבי העפלה". נחנך בסתיו 2001 ועוסק בתיעוד והנצחה של תקופת ההעפלה (1934-1948) לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי דרך סיפוריהם של מעפילים ופעילי ההעפלה. במאגר אוסף גדול של עדויות, תצלומים ומסמכים בנושא ההעפלה והעלייה הבלתי ליגאלית לארץ ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נטה גטניו אוסמו, מקורפו לבירקנאו ולירושלים, סיפורה של ילידת קרקירה, (עורכים: רפאל שילהב, שמואל רפאל), תל אביב: הוצאת עקד, תשנ"ט 1999.
  • מרדכי נאור, מחנה המעפילים בעתלית, המועצה לשימור אתרים ומבנים בהתיישבות; ירושלים: משרד החינוך, 1990.
  • מרדכי נאור, ההעפלה, 1934-1948, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1978.
  • אניטה שפירא (עורכת), העפלה: מאסף לתולדות ההצלה, הבריחה, ההעפלה ושארית הפליטה, תל אביב: הוצאת העמותה לחקר מערכות ההעפלה ע"ש שאול אביגור ואוניברסיטת תל אביב, 1990.
  • אריה ל. אבנרי, מוולוס עד טאורוס - עשור ראשון להעפלה, תל אביב: ארכיון ההגנה, 1986.
  • שי חורב, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית ביבשה ובים, חיפה: דוכיפת, תשע"ב 2012.
  • ראובן אהרני, מֻטּוֹת תֹּרֶן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה, המרכז לתולדות כוח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, תשנ"ח 1997.
  • יהודה ואלך (עורך ראשי), אטלס כרטא לתולדות ה'הגנה', ירושלים: הוצאת כרטא, המרכז לתולדות כח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, 1991, עמ' 49, 72, 83.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע כספי, ‏בתי הסוהר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה 32, 1984, עמ' 151-152.
  2. ^ ברכה חבסליל הסדר במחנה המעפילים, דבר, 17 באפריל 1942
    במחנה המעפילים בעתלית, דבר, 17 במרץ 1942
    דמי חנוכה לילדי המעפילים בעתלית, דבר, 12 בדצמבר 1941
  3. ^ במחנה המעפילים בעתלית, דבר, 30 באפריל 1941
  4. ^ מ.ד., דבר היום - 300 המעפילים, דבר, 13 באוגוסט 1939
    מחנות הסגר גדולים למעפילים?, דבר, 16 באוגוסט 1939
    מחנות הסגר למעפילים, דבר, 22 באוגוסט 1939
  5. ^ ברכה חבסביקור במחנה אחד, דבר, 28 ביוני 1940
  6. ^ שאלות ארץ ישראל בבית הנבחרים, דבר, 22 באוקטובר 1940
  7. ^ 1250 איש לומדים עברית, דורשים עיתון עברית וספר, דבר, 18 במרץ 1941.
  8. ^ שוחררו ממחנה עתלית, דבר, 17 באפריל 1941
    משחררים, דבר, 18 ביוני 1941
    שחרור מעפילים, דבר, 15 בספטמבר 1941
  9. ^ מסיבה לחיילים המעפילים, דבר, 24 בספטמבר 1941
    אסירי עתלית לצבא, דבר, 20 ביולי 1942
    ברכה חבסממחנה למחנה, דבר, 18 באוגוסט 1942
  10. ^ עוד לעניין 800 עצורי עתלית, דבר, 8 במאי 1942
    שחרור אחרוני פאטריה, דבר, 28 בדצמבר 1941
  11. ^ עולים, דבר, 23 בינואר 1944
  12. ^ עולי ניאסה עוזבים את עתלית, דבר, 7 בפברואר 1944
  13. ^ עם בוא עולי מאליקה מרומניה, דבר, 5 באפריל 1944
  14. ^ יוצאים מעתלית, דבר, 10 בנובמבר 1944
  15. ^ עולי מטרואה הועברו למחנה עתלית, דבר, 17 ביולי 1945
  16. ^ Arieh J. Kochavi, Post-Holocaust politics: Britain, the United States & Jewish refugees, 1945-1948, page 63
  17. ^ Lilly Weissbrod, Israeli identity: in search of a successor to the pioneer, Tsabar and settler, page 43
  18. ^ 713 מעפילים שוחררו אתמול מעתלית, דבר, 19 בנובמבר 1946
  19. ^ Memorandum by Ch. Yassky, 18 July 1947 in Jewish Agency for Palestine, Yehoshua Freundlich, Zvi Ganin, Political Documents of the Jewish Agency: January-November 1947, pages 468-469
  20. ^ ההכנות להחזרת גולי קפריסין לארץ, דבר, 24 בנובמבר 1946
  21. ^ כל אסירי כלא ירושלים לעתלית, מעריב, 1 במרץ 1948
  22. ^ שוב נתעכב שחרור עצורי עתלית, דבר, 18 במרץ 1948
  23. ^ 4 אסירים יהודיים נמלטו מעתלית, מעריב, 18 באפריל 1948
    שלשה אסירים ברחו מעתלית, מעריב, 4 במאי 1948
  24. ^ לאופר, מרדכי (מרסל)
  25. ^ מחנה עתלית - מוקף צבא מתנהלים בו חיפושים, מעריב, 1 באפריל 1948
    בגלל גלוי נשק בוטלו הביקורים בעתלית, מעריב, 4 באפריל 1948
  26. ^ 40 עצורים משתחררים השבוע, מעריב, 9 באפריל 1948
    היום ישוחררו 12 עצורים בעתלית, מעריב, 11 באפריל 1948
    46 עצורים ואסירים שוחררו מעתלית, מעריב, 26 באפריל 1948
  27. ^ מחנה עתלית מתפרק, דבר, 27 במאי 1948
  28. ^ 22 יהודים עצורים עתה בכלא הבריטי בבת גלים, מעריב, 22 ביוני 1948
  29. ^ מ. קפליוקפרשת יציאת מצרים ממחנה עתלית, דבר, 9 במרץ 1949
  30. ^ "שער עלייה ב' מוכן לקליטת 7000 עולים, דבר, 10 באפריל 1951
  31. ^ שבר ענן בעתלית, דבר, 20 באפריל 1951
    תורנות 24 שעות במשרדי הסוכנות והעיריה בחיפה, דבר, 19 בדצמבר 1951
  32. ^ The Palestine Yearbook of International Law 1984, page 284
  33. ^ אודי אמסלם, אוניה חדשה נוספה לתצוגת ההעפלה, באתר mynet
    קובי פינקלר, ‏עשתה עלייה, באתר בשבע - ערוץ 7, 6 באפריל 2006