אף-על-פי-כן (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"אף-על-פי-כן"
מסלול ההפלגה של "אף-על-פי-כן"

אף-על-פי-כן הייתה אוניית מעפילים שארגן המוסד לעליה ב'. נקראה "אף על פי כן" בתגובה לכישלון הורדת מעפילי אקסודוס בארץ, וגירושם להמבורג.

תולדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחתת טנקים - "פארידה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה נבנתה בטורונטו שבקנדה ב-1941, בחברת "Polson Iron Works" בטורונטו. שימשה כנחתת טנקים מדגם TLC -‏ 147; אורכה 47 ורוחבה 9; הנעה: 3 מנועי דיזל (16 צילנדרים) 150 כוח סוס 850 סל"ד; תפוסה: 300 טון, דחי כולל – 700 טון; מהירות 9 קשר. שמה היה "פרידה" "Farida". שטה תחת דגל פנמי. השתתפה בפלישת בעלות הברית לצפון אפריקה לצורך בלימת התקדמות גייסותיו של ארווין רומל. לאחר המלחמה נקנתה על ידי חברת ספנות איטלקית לצורך הובלת תוצרת חקלאית.

אוניית מעפילים "אף-על-פי-כן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישה והכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי המוסד לעליה ב' סניף איטליה רכשו אותה בשנת 1946. נרשמה על שם זוג שבדי בשם: Kronstro, תחת דגל פנמה. הם נתנו שם צופן "הפולשת". האונייה שטה לאתר הכנתה להפלגה לאורך החוף האיטלקי. בקיץ 1947 החלו ההכנות להפלגתה לארץ ישראל מחוף ים פתוח באזור גאטה, שמצפון לנפולי שבאיטליה. הוכנה על ידי אנשי מספנה מקומיים וצוות המלווים. הוקם מבנה עץ ובו הותקנו דרגשי לינה. האונייה צוידה במזון משומר ויבש ובמים בכמות על פי מספר ימי ההפלגה המשוערים. רב החובל היה איטלקי, שהשתתף בארבע הפלגות העפלה קודמות. צוות הימאים כלל שני מלחים ושני מכונאים – איטלקיים. מפקד האונייה היה יצחק לנדאור, ולצדו יהושע (אוסי) רביד, אלי שחר – מהפלי"ם. משה קופרניק; הגדעונים היו יוסף לזרובסקי וחיה פיפרברג חברת קיבוץ אפיקים, אשר עברה קורס אלחוט באיטליה. הם הביאו מכשיר קשר תוצרת בית של רענן (רני) רובינשטיין איש הבריגדה.‏[1]

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

434 המעפילים היו בגילאי 20-‏40, חלקם היו חברי תנועות נוער ציוניות חלוציות, רובם הגיעו מפולין. הם נאספו במחנה צריפים ואוהלים שארגן המוסד. וממנו נעו באוטובוסים ובטנדרים של המוסד אל אונייה, אשר עגנה בחוף ים פתוח ליד העיירה פורמיה במפרץ גאאטה באיטליה. המעפילים הועלו לאונייה באמצעות ארבע סירות גומי שהורדו ממנה, נמתחו חבלים מהאונייה אל החוף במרחק 250 מטר. הים היה שקט, יהודה ארזי פיקח על העלאתם. לאחר שעלו לאונייה, המעפילים חולקו לקבוצות ובראשן מדריכים. לכל קבוצה נקבע מקום משלה. חולקו תפקידים כגון חלוקת מיים, מזון, ניקיון וכדומה.
אחת המעפילות, בטי פידלר, הייתה מרגלת של הבריטים באנייה. היא, ככל הנראה, דיווחה להם על זהות הנוסעים ויעדה של האנייה.‏[2]

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפלגה נערכה כחלק מתנועת ההעפלה, ובמיוחד כמחאה על עצירת האונייה אקסודוס באותם ימים.

האונייה הפליגה ב-17 בספטמבר 1947, בחצות. נתיב ההפלגה המתוכנן היה לאורך החוף האיטלקי אל מעבר המסינה ומשם דרומה לכיוון מלטה לאורך חופי צפון אפריקה, מצריים, רצועת עזה אל חוף ניצנים. מייד לאחר ההעמסה יצאה האונייה למפגש, בקרבת האי פונדה, עם כלי שיט נוסף לקבלת דלק וציוד. במפגש התחלפו הגדעונים. עקב תקלות טכניות במנועים שונה הנתיב ולאחר מעבר המסינה הפליגה האונייה דרום מזרחה בנתיב שתוכנן לאורך חופי צפון אפריקה, מצרים, עזה, חוף ניצנים.

ב-26 בספטמבר 45 מייל צפונית מזרחית לפורט סעיד נתגלתה האנייה על ידי מטוס סיור בריטי. למחרת בשעה 11:00 שוב חג מטוס מעל האונייה ומשהתקרבה לחוף ניצנים נעצרה על ידי שתי משחתות אשר קראו להם ברמקולים לעצור ולאפשר לחיילים בריטיים לעלות לסיפונה. ניתנה הוראה למעפילים לאסוף חפצים מכל הבא ליד ולהיערך להתנגדות בכוח. בנוסף נערך תדרוך קצר ואימון וכל קבוצה קיבלה מילת צופן. לקראת העימות הונף דגל כחול לבן ונקבע על הסיפון שלט עם שמה העברי של האנייה. בינתיים הגיעו שתי משחתות נוספות. אחת המשחתות פגעה תוך כדי תמרון בדופן ימין של האנייה. לאחר כמה תמרונים הצליחו הבריטים לעלות על הסיפון. החל קרב פנים אל פנים, הבריטים הותקפו בחפצים וקופסאות שימורים והשיבו בסילוני מים וגם באש חייה. מעפיל אחד נהרג ומספר מעפילים נפצעו.
עם תום העימות נגררה האונייה לנמל חיפה, שם הועברו המעפילים לספינות הגירוש למחנות המעצר בקפריסין.

לאחר תפיסת האונייה הושלכו מכשיר הקשר והמפות לים. למלווים הוכן סליק מבעוד מועד, ההנחיות היו להסתוות ולהתערב בין המעפילים. אוסי רביד הסתווה בין המעפילים ואחר כך התחבא בתוך מכלי האיזון של האונייה עד ההגעה לחיפה. על פי תיאורו לא גילתה פידלר את זהותו לשלטונות והוא הועלה עם המעפילים אל אוניית הגירוש. לאחר מספר שבועות הוברח מקפריסין באונייה ארצה. מלווים אחרים ישבו במקום מחבואם ויצאו רק עם העברת המעפילים לאניות הגירוש.

האונייה נקשרה למעגן בנמל חיפה, והייתה אחת מאוניות "צי הצללים".

בשירות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת המדינה שופצה האונייה וצורפה לשייטת הנחתות של חיל הים. היא שימשה כספינת אימונים ליחידת הנחתות של החיל בתקופת מלחמת העצמאות. לאחר מכן שימשה כאוניית בסיס לשייטת 11 (שייטת הנחתות), עד הוצאתה משירות ב-1958.

ייצוגיה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מבצע ההפלגה והשלכותיו נכתבו מחקרים בהיסטוריוגרפיה הישראלית.
בשנת 1969 הועלתה ליבשה, הוסבה לספינת מוזיאון, והיא מוצגת כחלק ממוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א"ש אמיר, 'אף־על־פי־כן' — מספינת מעפילים למוזיאון ההעפלה, בתוך: מרדכי נאור (עורך), עלייה ב', 1948-1938: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר (עידן 1), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, תשמ"ח-1988, עמ' 91-90.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רובינשטיין שירת ביחידה 544 של הצבא הבריטי.
  2. ^ אורי קציר, בטי פידלר מסגירה בבלוג אפלטון; עדות אוסי רביד באתר פלי"ם; סיפור המרגלת על האניה אף על פי כן באתר פלי"ם.