פלאפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כדורי פלאפל
פלאפל בפיתה
מסעדת פלאפל ברמאללה

פלאפלערבית: فلافل, ) הוא כדור או קציצה מטוגנים העשויים מגרגרי חומוס או פול מתובלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיו של הפלאפל הם במצרים בסביבות המחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה, שם הוכן מפול מצרי. ככל הנראה פותח הפלאפל על ידי הקופטים במצרים כמנה חליפית למנת בשר בחגים שבהם נאסרה אכילת בשר‏[1]. מאוחר יותר התפשט המאכל צפונה לאזור סוריה ולבנון, שם הוכן בעיקר מגרגירי חומוס‏‏‏‏‏[2]. כיום הפלאפל הוא מאכל נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, כולל ישראל. בעקבות הגירה של ישראלים וערבים לארצות הברית ומערב אירופה, ניתן למצוא אותו כיום גם בערים הגדולות שם. באופן מסורתי את הפלאפל מטגנים ומגישים עם טחינה וסלט ירקות, בתור כריך בפיתה, או כמתאבן, אך כיום, מטעמי בריאות ושמירה על המשקל יש האופים את הפלאפל ובכך נמנעים מטיגון בשמן עמוק.

עקב תפוצתו הנרחבת של הפלאפל במהלך זמן כה רב נוצרו גרסאות רבות למאכל. אפשר עם זאת להבחין בשני סוגים עיקריים: כדורים קטנים של גרגרי חומוס גרוסים גס, או קציצות בגודל בינוני מגרגרי פול, הנפוצות בעיקר במצרים ובסודאן ומכונות שם טעמיה. במצרים משתמשים גם בשעועית להכנת המאכל.

בישראל, במיוחד בעשורים הראשונים לקיומה, שבהם היה הפלאפל מזון מהיר עיקרי, נתפס הפלאפל כמאכל לאומי, למרות שמקורו במצרים. ב"שיר הפלאפל" של להקת איילון משנות ה-50 ניתן לראות ביטוי לכך. רבים מדוכני הפלאפל בישראל מגישים מנה בפיתה עם חומוס, צ'יפס, סלט ירקות וטחינה, אולם בדוכנים הוותיקים נפקד מקומם של החומוס והצ'יפס.

פלאפל מחשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש המילה מחשי (בערבית: محشي) הוא ממולא, אלו קציצות מטוגנות של עיסת פלאפל, ממולאות במילוי של בצל מטוגן עם תבלינים ולעתים גם עם בשר. הקציצות גדולות בהרבה מכדורי פלאפל רגילים (קוטרן כעשרה סנטימטרים). המאכל נפוץ במיוחד בתקופת חודש הרמדאן, אז הוא מהווה חלק מהאפטאר (ארוחת שבירת הצום בערב בחודש הרמדאן). בישראל אפשר למצוא אותו בעיקר ביישובים ערביים ישראלים ובמזרח ירושלים.

ערך תזונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנה של פלאפל בפיתה היא מנה צמחית חמה, המבוססת על קטניות. במנת פלאפל בין 600 ל-700 קלוריות, שהוא כמות קטנה, במידה שהיחס אליה הוא כתחליף לארוחה קלה.‏[3]

הפלאפל מעובד מחמצה, נטול כולסטרול, ובו כ-30 מ"ג חלבון צמחי ל- 100 גרם. הערכים התזונתיים בו קרובים לערכי ממרח החומוס. אלא שבניגוד לממרח החומוס, הפלאפל מטוגן בשמן שרוף. ככל שהשמן חומם מספר רב יותר של פעמים, כך הוא משחרר יותר רעלים ורדיקלים חופשיים. גם הפיתה עשויה לרוב מקמח לבן, ובה פחות יתרונות. עם זאת, במנה זו נמצאים הן חומוס והן ירקות, העשויים לשפר את ערכה התזונתי. ‏[4][5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Yael Raviv, "Falafel: A National Icon" Gastronomica Summer 2003
  2. ^ ‏Brothwell & Brothwell pp. 105-7‏
  3. ^ אך זוהי כמות קלורית גבוהה ביותר, אם היחס אליה הוא כאל חטיף מעבר לארוחה.
  4. ^ * סמדר כהן, השוואת חטאים: הג'אנק הטוב לעומת הג'אנק הרע, ynet‏-מנטה, 23.7.2004
  5. ^ שלומית הוך-גרונוול, משקשוקה עד שווארמה: עד כמה מזיקים המזונות שאנחנו אוהבים?, באתר nrg‏, 24 במרץ 2010