התחנה המרכזית החדשה של תל אביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב

New centaral station tel aviv2.jpg
התחנה המרכזית החדשה של תל אביב
חנוכת התחנה 18 באוגוסט 1993
מיקום רחוב לוינסקי 108, תל אביב יפו.
אתרים סמוכים תחנת הרכבת תל אביב ההגנה
שירות אוטובוסים לכל חלקי הארץ
סמליל התחנה
הפינה הדרום מערבית של התחנה: הפלטפורמה של הקומה הרביעית (קומת הרחוב) וגשר גישה לקומות העליונות. ברקע, מגדל נווה צדק

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב (המכונה בקיצור תמח"ת וידועה גם בכינוי קניון תל אביב) היא מסוף אוטובוסים גדול המשולב במרכז קניות הממוקם בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב, ברחוב לוינסקי 108. בתחנה פועלות חברות התחבורה הציבורית: אגד, דן, מטרופולין, ויאוליה, סופרבוס, קווים, אגד תעבורה, נתיב אקספרס ואפיקים. מדי יום עוברים בה כ-80,000 איש.

התחנה בנויה על שטח אדמה של 44,000 מטרים רבועים, וכוללת שטח בנוי של 230,000 מטרים רבועים במפלסים שונים. לפי מדד זה זוהי תחנת האוטובוסים המרכזית השנייה בגודלה בעולם ‏[1]. על מבנה התחנה הועברה ברבות השנים ביקורת רבה. עד היום חלקים רבים מהמבנה נותרו ללא שימוש.

לצד התחנה המרכזית פועלים בתל אביב מספר מסופי אוטובוסים משניים, אשר תורמים לפיזור קווי האוטובוסים ומפחיתים מהעומס על התחנה המרכזית: מסוף כרמלית, מסוף רדינג, מסוף 2000, מסוף עתידים ועוד.

בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000", לפיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את יעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים ותפסיק למעשה לשמש כתחנת אוטובוסים. לפי תוכנית זו, פעילות התחבורה הציבורית תועבר לשתי תחנות מרכזיות חדשות שיוקמו במתחם ארלוזורוב (מסוף 2000) וסמוך למחלף חולון[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון בנייתה של תחנה מרכזית חדשה וגדולה הועלה לראשונה על ידי אריה פילץ ב-1963. בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית שפעלה באותה עת (וקרויה כיום התחנה המרכזית הישנה). עד שנת 1976 נבנה שלד הבניין תוך משא ומתן עם תושבי הסביבה שטענו (כפי שאכן התברר לימים) כי התחנה המרכזית תוריד משמעותית את ערך דירותיהם. אלא שאז הופסקה הבנייה לפני סיומה כאשר רק שלד הבניין בנוי, זאת בשל קשיים כלכליים של הקבלנים.

הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, ואת התכנון הפקיד בידיהם של האדריכלית יעל רוטשילד, והאדריכל מוטי בודק (שתכנן את מתחם קואופרטיב דן), וב-18 באוגוסט 1993 נפתחה התחנה לקהל. במקור נבנתה התחנה עם שישה מפלסים, ב-2 ביוני 2002 נפתח מפלס שביעי, וכיום המפלס הראשון והשני נטושים כליל למעט מקלט וחניון פעיל שנמצאים בהם.

בחודש דצמבר 2009 הודיעה חברת נצבא על מימוש אופציה שניתנה לה לרכישת 48% ממניות התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. נצבא רכשה את החובות של התחנה המרכזית לבנק דיסקונט בסך 193 מיליון שקל במחיר של 138 מיליון שקל, כלומר במחיר של כ-71 אגורות לכל שקל של חוב.‏[3] בתחילת 2011 ניתן צו להקפאת הליכים זמנית בעניין התחנה המרכזית החדשה, ומונה לה נאמן זמני.‏[4]

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוסים של אגד בקומה השישית של התחנה
במקום בו ניצבת כיום התחנה המרכזית החדשה של תל אביב היה בעבר פרדס ובסמוך לו בית באר. בית זה נגדם עם בניית התחנה, ודרך סלמה הוסטה כך שהיא עוברת דרך חורבותיו

מפאת גודלו נחשב מבנה התחנה המרכזית לאחד המבנים המסובכים בישראל. מדובר במבנה ענק הטומן בחובו מפלסים, מסדרונות ואגפים רבים. המבנה נועד להיות מבנה-על. בדומה לדיזנגוף סנטר, ביקשו מתכנניו לבנות עיר שלמה המיועדת להולכי רגל בבניין אחד גדול. הבניין מגושם למדי ונושא אופי גרנדיוזי שמעורר לא אחת ביקורת. המבנה נועד להיות גם מרכז קניות ענק מעבר לתפקודו התחבורתי. באופן כללי התחנה מורכבת משני חלקים, הראש שבו שדרת חנויות אחת מרכזית, והגוף שבו נמתחות ארבע שדרות של חנויות.

מספר שנים לאחר פתיחת התחנה נעשה ניסיון למתג את מרכז הקניות שלה תחת השם "קניון תל אביב", ונעשו נסיונות שונים לשפר את חזות המבנה ולהפכו למסביר פנים יותר למבקרים, בעיקר על ידי שילוט הכוונה מסיבי. אולם הניסיונות לא הביאו לשינוי של ממש באופי המבנה המגושם וברמת השירותים אותו הוא מציע, והמיתוג החדש לא הביא לשיפור משמעותי.

במבנה ישנם 29 דרגנועים, 13 מעליות, ולמעלה מ-1,500 בתי עסק שונים. בתי העסק מגיעים מכל תחומי העיסוק: בתי ספר, בתי קפה, בתי דפוס, חנויות ספרים, חנויות אופנה ומשרדים. בין החנויות השונות אין אחידות. בתי עסק רבים בתחנה מזוהים עם המגזר הרוסי, בתי עסק אחרים מזוהים עם מגזר מהגרי העבודה (עובדים זרים) ובתי עסק אחרים מזוהים עם מותגים. חוסר האחידות הוא גם ארכיטקטוני: על אף שהתחנה המרכזית כקניון הייתה אמורה להיות אחידה בחזותה, חזיתות החנויות שונות מאוד זו מזו ויוצרות פורטרט רב גווני. אין בנמצא בידי אף אחד, ובכלל זה בידי ההנהלה, רישום מסודר של בתי העסק במתחם.[דרוש מקור]

במבנה מסתובבים הומלסים שמנצלים את החנויות והקומות הנטושות, על אף המאמצים של ההנהלה להילחם בתופעה. קהילת מהגרי העבודה מרבה להשתמש בחנויות שבמתחם עד כדי כך שאחת השדרות קיבלה את השם "צ'יינה טאון הישראלית". קהילה זאת אף משתמשת במתחם לצרכים תרבותיים, מה שהצמיח בתחנה המרכזית תרבות אלטרנטיבית הפעילה בעיקר בשעות הלילה ובסופי השבוע כאשר התחנה עצמה אינה בשימוש.

אוטובוסים בין-עירוניים יוצאים מקומה 6 ומקומה 7. הקומה השביעית מחולקת לשני חלקים שאין מעבר ביניהם, ומחלקה השני של הקומה יוצאים רוב האוטובוסים העירוניים. אוטובוסים עירוניים נוספים יוצאים מקומה 4. הכניסות הראשיות לתחנה נמצאות בקומות 3 ו-4. עד שנת 2002, רוב הקווים של חברת דן היו יוצאים מקומה 2, אך אז הועברו לקומה 7, שנבנתה מאחר שהתברר שבקומות 1 ו-2 שורר זיהום אוויר כבד מאוד בשל חוסר באוורור. מאז, קומות 1 ו-2 אינן פעילות, ואין אפשרות לגשת אליהן. מוניות שירות יוצאות ממסוף הנמצא מחוץ לתחנה בקומה 4.

התחנה ממוקמת בקרבת תחנת הרכבת תל אביב ההגנה, אולם אין קשר ישיר בין התחנות, המרוחקות זו מזו כעשר דקות הליכה. הצעות רבות הועלו לגבי קישור שתי התחנות: דרכנועים, דרגנועים, תעלה תת-קרקעית ואפילו רכבל אולם הן לא התממשו.

במבנה מספר תשתיות ביטחוניות, כגון מקלט גרעיני שיכול להכיל 16 אלף איש וכן חדר גנרטורים המסוגל לספק חשמל לכל תל אביב.‏[5]

מאבקם של תושבי האזור בתחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית מגורים בין הרחובות חיל השריון ולווינסקי, הצמוד לגשר המוביל אוטובוסים אל התחנה. תושבים שנפגעו מבניית מערכת הגשרים מנהלים מאבק משפטי ארוך בשל ירידת ערך דירותיהם

התחנה כוללת מערכת סבוכה למדי של גשרים, כבישים ומחלפים שנועדו לסייע לאוטובוסים להגיע לקומות השונות. מערכות כבישים אלו כמו גם עצם בניית התחנה, גרמו נזק סביבתי גדול לתושבי הסביבה, נזק שנמדד במיליונים רבים של שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו. המחאה של התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה בצמוד לבתיהם. התושבים התאגדו ופנו בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, שקבע כי יש לפצות את התושבים. ברק הטיל על הגורמים השונים שבנו את התחנה להחליט ביניהם על מי ייפול עול הפיצויים. בינתיים נפסקה בניית התחנה ונרגעו הרוחות. כאשר חודשה בניית התחנה הובטח לתושבים שבעייתם תיפתר, אלא שהדבר לא קרה בפועל. ב-1995 הוגשה תביעת נזיקין על ידי כמה תושבים על ירידת ערך דירותיהם, כמו גם על המטרדים הרבים שהביאה עימה התחנה. התביעה הסתבכה והגיעה עד לבית המשפט העליון, עד שלבסוף הושגה הכרעה. כעת הוחזר התיק לבית המשפט העליון לשם סיכומו.

בעיותיה של התחנה המרכזית כמסוף תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף היותה התחנה המרכזית השנייה בגודלה בעולם, התחנה נחשבת לכישלון במדד מספר המשתמשים בשל חסרונותיה הרבים. מבחינות רבות נחשב המבנה לפיל לבן - חוסר ההתאמה האורבנית והעובדה שהצורך במבנה כל כך גדול איננו ברור. ניתן למנות מספר חסרונות ספציפיים:

  • התחנה נפתחה 26 שנים לאחר תחילת בנייתה, וכבר אז נחשבה למיושנת במובנים רבים.
  • רוב שטחה העצום אינו מנוצל בפועל לתחבורה, וחלקו אף אינו מנוצל כלל, אלפים רבים של מטרים רבועים שיועדו למסחר ולעסקים שונים נבנו אך מעולם לא הושכרו או נמכרו.
  • הרציפים רחוקים זה מזה ומפוזרים על פני 3 קומות נפרדות, לא בהכרח באופן פרקטי, מה שמאריך עוד יותר את הזמן הדרוש להחלפת אוטובוסים.
  • רבים מבתי העסק בקניון מוכרים סחורה פיראטית או מזויפת.
  • ההתמצאות בתחנה, גם לאחר שילוט מסיבי שעברה, אינה ברורה.
  • קישור חלקי לרכבת ישראל - התחנה המרכזית נמצאת במרחק הליכה של דקות ספורות מתחנת הרכבת תל אביב ההגנה.
  • ישנם מסופים נוספים בתל אביב המאפשרים החלפת כלי תחבורה בזמן קצר יותר. ביניהם מסוף 2000 הסמוך לרכבת מרכז ומסוף כרמלית.
מערכת גשרי הגישה, שמובילים אוטובוסים אל התחנה, תלויים מעל לצומת הרחובות לוינסקי ודוד צמח
הקומה השנייה ורמפה שיורדת לקומה הראשונה של התחנה המרכזית החדשה. שתי קומות תת-קרקעיות אלו ננטשו ונאטמו לאחר שקווי "דן", שיצאו בעבר מהקומה הראשונה, הועברו לגג התחנה בקומה השביעית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דנה גילרמן, תחנה בזמן, "הארץ", גלריה (ערב פסח, 12 באפריל 2006)
  • שרון רוטברד, עיר לבנה, עיר שחורה, הוצאת בבל, 2005
  • לירון אמדור, חזון אדריכלי ומשמעויות מקום בתחנה המרכזית החדשה תל אביב, עבודת מאסטר, חיפה: הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד לספטמבר 2010, הייתה זו תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם. בחודש זה, נחנכה תחנת האוטובוסים המרכזית של ניו דלהי (Millennium Park Bus Depot), אשר נבנתה לשרת, בין היתר, את הבאים למשחקי חבר העמים הבריטי שנערכו בעיר. אז איבדה התחנה התל אביבית את ה"בכורה" והפכה לתחנה השנייה בממדיה. ראו "World’s largest' bus depot now in city, courtesy DTC'", באתר החדשות ההודי Hindustan Times‏, 18.9.2010
  2. ^ עיקרי הצעות תוכנית המתאר "תל אביב 5000", עמוד 13
  3. ^ ליאור זנו, קובי מימון השתלט על התחנה המרכזית החדשה דרך רכישת חובותיה לדיסקונט, TheMarker‏ 13 בדצמבר 2009
  4. ^ מיכאל רוכוורגר, התחנה המרכזית החדשה נכנסת להקפאת הליכים, באתר TheMarker‏, 15 בינואר 2012
  5. ^ יריב פלג, ‏אהבה בת עשרים, באתר ‏mako‏‏, ‏11 ביולי 2013‏


תחבורה בישראל

כבישי ישראל: · כביש 1 · כביש 2 · כביש 3 · כביש 4 · כביש 5 · כביש 6 (חוצה ישראל) · כביש 7 · נתיבי איילון (כביש 20) · כביש 22 (נתיבי המפרץ) · מנהרות הכרמל (כביש 23) · כביש 40 · כביש 50 (שד' בגין בירושלים) · כביש 60 · כביש 90 · כביש 431 · כביש 443 · כביש מכבית (כביש 471) · כביש אלון · כביש הצפון (כביש 899) · לרשימה המלאה

חברות כבישים: · נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה · חברת דרך ארץ · חברת נתיבי איילון · נתיבי הכרמל מערכות ותפעול · נתיבי היובל

תחבורה ציבורית: אגד · אגד תעבורה · דן · מטרודן · מטרופולין · נתיב אקספרס · אומני אקספרס · סופרבוס · קווים · חברת הנסיעות והתיירות נצרת · שירותי אוטובוסים מאוחדים נצרת · אפיקים · רמה תחבורה ציבורית גולן · גלים · עילית · רב-קו · המטרונית

תחנות מרכזיות: התחנה המרכזית החדשה של תל אביב · התחנה המרכזית הישנה של תל אביב · מסוף 2000 · התחנה המרכזית של ירושלים · מרכזית המפרץ · מרכזית חוף הכרמל · מרכזית הקריות · התחנה המרכזית בבאר שבע · התחנה המרכזית של אשדוד · התחנה המרכזית של נתניה · תחנה מרכזית חדרה · התחנה המרכזית של הרצליה

נמלים: נמל אילת · נמל אשדוד · נמל חיפה · נמל הקישון · רשות הספנות והנמלים

רכבת ישראל: פורטל רכבת ישראל · הקו הראשי של רכבת ישראל · מסילת הרכבת לירושלים · קו הרכבת המהיר לירושלים · מסילת איילון · תחנות רכבת בישראל

רכבות קלות ותחתיות: הכרמלית · הרכבת הקלה בתל אביב (הקו האדום) · הרכבת הקלה בירושלים (הקו האדום)

תעופה: רשות התעופה האזרחית · רשות שדות התעופה · נמל התעופה בן-גוריון · אל על · ישראייר · ארקיע · סאן דור · שדות תעופה בישראל

היסטוריה: נמל תל אביב · נמל יפו · הרכבת המנדטורית · רכבת העמק · חברות תעופה עבריות ביישוב · כביש הנפט · כביש הגבורה · דרך בורמה

שונות: משרד התחבורה · מוניות בישראל · מוניות שירות בישראל · תחבורה בתל אביב · תל-אופן · ערכים נוספים
מכולות בנמל חיפה

בואינג 767 של חברת אל-על

נתיבי איילון

מערך קרונועים

קואורדינטות: 32°3′20.92″N 34°46′48.58″E / 32.0558111°N 34.7801611°E / 32.0558111; 34.7801611