צונג-דאו לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צונג-דאו לי
נולד ב-1926
Tdlee ccast.jpg
תרומות עיקריות
הפרת זוגיות, פיזיקת חלקיקים, סוליטון לא טופולוגי, מודל לי
זהו שם סיני; שם המשפחה הוא לי.

צונג-דאו ליכתב סיני: 李政道; בפין-יין: Lǐ Zhèngdào; נולד בנובמבר 1926) הוא פיזיקאי אמריקאי, יליד סין. ב-1957, בהיותו בן 30, קיבל יחד עם צ'ן נינג יאנג פרס נובל לפיזיקה על עבודתם בנושא אי שימור הזוגיות של הכוח הגרעיני החלש. החל משנת 1953 לימד באוניברסיטת קולומביה עד לפרישתו ב-2012.

לי היה מהצעירים ביותר שקיבלו את פרס הנובל, צעירים ממנו היו רק ויליאם לורנס בראג (בגיל 25) וורנר הייזנברג (בגיל 30). לי ויאנג היו הסינים הראשונים שזכו בפרס נובל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנגחאי ב-24 בנובמבר 1926. אביו עבד בתעשיית הכימיקלים. ב-1943 החל לימודי הנדסה כימית באוניברסיטת ג'ג'יאנג אך עבר למחלקה לפיזיקה ובה למד בין 1943 ו-1944. בעקבות המלחמה נאלץ לעבור ל"אוניברסיטה הלאומית המאוחדת של דרום המערב", איחוד של מספר אוניברסיטאות שהתקיים בזמן המלחמה. ב-1946 עבר לאוניברסיטת קולומביה שם החל לימודי דוקטורט וב-1950 הגיש את עבודת הדוקטורט, בהנחיית אנריקו פרמי. שימש תקופה כחוקר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וב-1953 מונה לפרופסור באוניברסיטת קולומביה, שם נשאר עד פרישתו. בתחילה חקר מודל פתיר של תורת שדות קוונטית הידוע כמודל לי. לאחר מכן עבר להתמקד בפיזיקת חלקיקים. ובפרט חקר את הקאון.

הקאונים הנייטרליים נתגלו לראשונה בשנות ה-40 המאוחרות, הם תויגו כמזוני t ו-q, והתפרקותם הייתה תעלומה גדולה, ונקראה 'חידת ה- τ–θ'. לשני החלקיקים הייתה מסה זהה, והדבר היחיד שהיה שונה ביניהם היה תהליך ההתפרקות שלהם והעובדה שלשני סטים נפרדים של תוצרי התפרקות הייתה זוגיות שונה. התפרקויות חלקיקים באינטראקציות חזקות או אלקטרומגנטיות נצפו כדי לשמר את הזוגיות בהתפרקויות. לי ויאנג הציעו בשנת 1956 שזוגיות לא צריכה להישמר בהתפרקויות של אינטראקציות חלשות. לאחר שבשנת 1957 צ'ין-שיונג וו הציגה אימות ניסויי להשערה זו בהתפרקות בטא של קובלט, זכו השניים בפרס נובל לפיזיקה על עבודתם.

מעבר לפיזיקת חלקיקים, לי היה פעיל בפיזיקה סטטיסטית, אסטרופיזיקה, הידרודינמיקה, מערכות מרובות עצמים, מצב מוצק וכרומודינמיקה קוונטית על סריג.

ב-1983 כתב מאמר תחת הכותרת "שמא הזמן הוא משתנה בדיד דינמי?", המאמר גרר סידרה של פרסומים על ידי לי ועמיתיו סביב ניסוח יסודות הפיזיקה באמצעות משוואות הפרש.

החל מ-1975 לי ועמיתיו ייסדו את התחום של סוליונים לא טופולוגיים, דבר שהוביל לעבודתו על כוכבים סוליטונים ועל חורים שחורים במהלך שנות ה-80 וה-90.

בין 1997-2003 היה ראש מרכז המחקר RIKEN-BNL שפעל לבניית מחשבי-על לצורך חישובים של כרומודינמיקה קוונטית על סריג. ב-1998 הגיעו ל1 טרהפלופס וב-2001 הגיעו ל10 טרהפלופס.

לאחרונה עבד יחד עם ריצ'רד פרידברג על פיתוח שיטה חדשה לפתרון משוואת שרדינגר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]