וילהלם רנטגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם רנטגן
Wilhelm Conrad Röntgen
1845 –‏ 1923
Roentgen2.jpg
תרומות עיקריות
גילוי קרני ה-X ( הקרויות על שמו, קרני רנטגן)

וִילְהֵלְם קוֹנרָד רֶנְטְגֶןגרמנית: Wilhelm Conrad Röntgen; ‏27 במרץ 1845 - 10 בפברואר 1923) היה פיזיקאי גרמני, מגלה קרני ה-X (הקרויות על שמו, קרני רנטגן). על הישג זה היה הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1901. על שמו קרויה יחידת המידה למדידת קרינה מייננת, רנטגן וכן היסוד רנטגניום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנטגן נולד בלנפ (Lennep) שבגרמניה (כיום רובע בעיר רמשייד (Remscheid)), כבן יחיד לסוחר ויצרן בדים. ב-1848 עברה המשפחה להולנד, שם גדל מגיל שלוש ועד תחילת לימודיו האקדמיים. ב-1865 ניסה להתקבל לאוניברסיטת אוטרכט, אך לא היו לו מכתבי המלצה ולכן נדחה. לאחר מכן התקבל לפוליטכניון הפדרלי של ציריך (כיום המכון הטכנולוגי של ציריך), שם דרישת הקבלה הייתה מבחן בלבד. הוא החל ללמוד הנדסה מכנית וב-1869 סיים את לימודי התואר השלישי.

בשנת 1874 מונה למרצה באוניברסיטת שטרסבורג ושנה לאחר מכן מונה לפרופסור באקדמיה לחקלאות בהוהנהיים, פרבר של שטוטגרט. ב-1876 חזר לשטרסבורג כפרופסור לפיזיקה וב-1879 התמנה לדיקן מחלקת הפיזיקה באוניברסיטת גיסן. ב-1888 עבר לאוניברסיטת ורזברג וב-1900 לאוניברסיטת מינכן (בעקבות בקשה מיוחדת מהממשלה הבווארית), שם נשאר עד סוף חייו, על אף שהוצעה לו הנשיאות של אוניברסיטת ברלין.

גילוי קרני הרנטגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1895 החל רנטגן להשתמש בציוד שפותח על ידי עמיתיו היינריך הרץ, יוהאן היתורף, ויליאם קרוקס, ניקולה טסלה ופיליפ לנארד, כדי לחקור את ההשפעות של התפרקויות מתח חשמלי גבוה בשפופרות ריק. לקראת סוף השנה החל לחקור את תכונותיהן של קרניים קתודיות מחוץ לשפופרות. בתחילת חודש נובמבר חזר על אחד הניסויים עם אחת מהשפופרות של לנארד, לה הוסף חלון אלומיניום קטן ודק כדי לאפשר לקרן לצאת מהשפופרת; החלון כוסה בקרטון כדי להגן על האלומיניום מנזק הנגרם על ידי השדה האלקטרוסטטי החזק שהיה הכרחי על מנת לייצר את הקרניים הקתודיות. רנטגן ידע שהקרטון מונע מאור לצאת, אך גילה שמעל רמה מסוימת של המתח החשמלי, הקרניים הקתודיות גרמו לפליטה של קרינה פלואורסצנטית אל מחוץ לחלון האלומיניום אל מסך קרטון טבול במלח בריום שהיה צמוד אליו. רנטגן הבין שהשפופרות של היתורף וקרוקס, שהיו עבות יותר מאלו של לנארד, יכולות גם הן לגרום לאפקט זה.

צילום ידו של אלברט פון קוליקר, שנעשה על ידי וילהלם רנטגן

ב-8 בנובמבר 1895 בחן רעיון זה; הוא הרכיב קרטון שחור, דומה לזה שהרכיב על השפופרת של לנארד, על השפופרת של היתורף-קרוקס וחיבר אלקטרודות היוצרות מתח גבוה. לפני שהציב את מסך הבריום, הוא החשיך את החדר כדי לבדוק את האטימות של כיסוי הקרטון והטעין את השפופרת במתח גבוה. בטרם פנה להתחיל בניסוי עצמו, הבחין בנצנוץ עמום מספסל שהוצב במרחק של מטר מהשפופרת. כדי להיות בטוח בהבחנתו, חזר על בדיקה זו מספר פעמים וגילה כי הנצנוץ חוזר על עצמו. הוא גילה כי המקור לכך הוא מסך הבריום אותו התכוון להציב לאחר הבדיקה ושיער כי הגורם לכך הוא סוג חדש של קרן. במהלך סוף השבוע שלאחר מכן חזר על הניסוי פעמים נוספות ורשם לעצמו הערות. בשבועות שלאחר מכן לא עזב את המעבדה ואף אכל את ארוחותיו וישן בה, תוך בדיקת הקרניים החדשות שגילה. בהיעדר שם והסבר הולמים, השתמש במוסכמה המתמטית לגורם לא ידוע, X, וקרא להן קרני-X. כשבועיים לאחר התגלית הראשונית יצר את התמונה הראשונה מקרניים אלו, תמונת עצמות כף ידה של אשתו, אנה ברטה.

לאחר מכן בדק רנטגן את מידת החדירה של הקרניים דרך חומרים שונים. כאשר בדק לוחית עופרת, גילה את התמונה הרדיוגרפית הראשונה, תמונת שלדו שלו.

מאמרו של רנטגן, "סוג חדש של קרניים" (במקור "Über eine neue Art von Strahlen") פורסם ב-28 בדצמבר 1895. עד 1897 פרסם שני מאמרים נוספים בנושא. בעקבות גילויו זכה לתואר דוקטור של כבוד ברפואה מאוניברסיטת ורצבורג. בנוסף לפרס נובל, זכה במדליית רמפורד בשנת 1896 ובמדליית מטוצ'י באותה שנה.

רנטגן נפטר מגידול סרטני במעי (קרצינומה). הסברה היא שלקה במחלה בשל החשיפה הממושכת שלו לקרינה מייננת. על פי צוואתו, כל התכתובות המדעיות שלו הושמדו. לא היו לו ילדים, אך הוא אימץ את בתו של גיסו, ג'וזפין ברטה לודוויג (נולדה ב-1887).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]