סטיבן ויינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטיבן ויינברג
Steven Weinberg
נולד ב-1933
Steven weinberg 2010.jpg
תרומות עיקריות
שילוב בין הכוח האלקטרומגנטי לכוח הגרעיני החלש, והגילוי בדבר קיומו של הכוח האלקטרו-חלש.

סטיבן ויינברגאנגלית: Steven Weinberg; נולד ב-3 במאי 1933), פיזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי. זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1979 (יחד עם עבדוס סלאם ושלדון גלשאו) על עבודתו בנושא השילוב בין הכוח האלקטרומגנטי לבין כוח הגרעיני החלש ותרם בכך לגילוי הכוח האלקטרו-חלש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויינברג נולד בשנת 1933, לזוג הורים יהודים. בשנת 1954 סיים תואר ראשון מאוניברסיטת קורנל. הוא למד שנה ב"מכון נילס בוהר" בקופנהגן, שאחריה חזר לארצות הברית, שם סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1957.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשלים את הדוקטורט שלו, עבד ויינברג כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה (1957-1959) ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1959), ואחר כך קודם לעבודה בפקולטה של ברקלי (1960-1966). הוא ערך מחקרים במגוון נושאים בפיזיקת חלקיקים.

ב-1966 עזב ויינברג את ברקלי והתקבל למשרת מרצה באוניברסיטת הרווארד. ב-1967 היה פרופסור אורח ב-MIT, שם גם הציע את המודל שלו המאחד בין אלקטרומגנטיות והכוח הגרעיני החלש, כאשר המסות של חלקיקים נושאי הכוח החלש שבאינטרקציה הוסברה שאמצעות שבירת סימטריה ספונטנית. אחד מההיבטים הבסיסיים שבמודל שלו היה חיזוי קיומו של בוזון היגס. המאמר שבו הציע ויינברג את המודל שלו, שידוע כיום כתאוריית האיחוד האלקטרו-חלש ("Electroweak Unification theory"), הוא בין העבודות התאורטיות המצוטטות ביותר בפיזיקת חלקיקים, נכון לשנת 2009.‏[1] לאחר עבודה זו המשיך לעבוד בתחומים רבים של פיזיקת חלקיקים, תורת השדות הקוונטית, כבידה, סופר-סימטריה, תורת העל-מיתר וקוסמולוגיה, כמו גם בתאורייה שנקראת טכניקולור (Technicolor).

בשנים שלאחר 1967, המודל הסטנדרטי המשיך להתפתח הודות לעבודותיהם של תורמים רבים, ובהם ויינברג, עבדוס סלאם ושלדון גלאשו, אשר איחדו את האינטרקציות החלשות והאלקטרומגנטיות.

ב-1979 הביא לפריצת דרך בראייה המודרנית על אספקט הרנורמליזציה של תורת השדות הקוונטית, ששינתה לחלוטין את נקודת המבט על עבודות קודמות (לרבות זו שלו מ-1967).

באותה שנה זכה ויינברג בפרס נובל לפיזיקה, יחד עם עבדוס סלאם ושלדון גלאשו, שהציעו בנפרד תאוריה של איחוד אלקטרו-חלש.

ב-1982 עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין.

השפעתו של ויינברג וחשיבותו מודגמים על ידי העובדה שהוא מוזכר לעתים תכופות כאחד מגדולי המדענים, וכן על ידי ציוניו הגבוהים במדד h‏ (h-index) ומדד היצירתיות.‏[2].

דעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויינברג מתבלט כפובליציסט בנושאים מדעיים, והוא כתב ספרים ומאמרים רבים (שביניהם רבים תורגמו לעברית) בנושאי מדע פופולרי.

הוא ידוע כתומך במדינת ישראל ומחזיק עמדה ייחודית שיוצאת להגנת הרעיון הציוני מהכיוון הליברלי. רעיונות אלה מתבטאים במאמרו "ציונות ויריביה התרבותיים".

ויינברג הוא אתאיסט.‏[3]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חזון התאוריה הסופית
  • שלוש הדקות הראשונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המאמרים המצוטטים ביותר בכל הזמנים, מהדורת 2009
  2. ^ ב-2006 היה ויינברג בעל הציון השני הגבוה ביותר במדד היצירתיות בין כל הפיזיקאים[1]
  3. ^ ראו מאמרו "ללא אלוהים"