סטיבן ויינברג
| סטיבן ויינברג Steven Weinberg נולד ב-1933 |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
||||||||
| תרומות עיקריות | ||||||||
| שילוב בין הכוח האלקטרומגנטי לכוח הגרעיני החלש, והגילוי בדבר קיומו של הכוח האלקטרו-חלש. | ||||||||
|
||||||||
סטיבן ויינברג (באנגלית: Steven Weinberg; נולד ב-3 במאי 1933), פיזיקאי אמריקאי יהודי. זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1979 (יחד עם עבדוס סלאם ושלדון גלשאו) על עבודתו בנושא השילוב בין הכוח האלקטרומגנטי לבין כוח הגרעיני החלש ותרם בכך לגילוי הכוח האלקטרו-חלש.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
ויינברג נולד בשנת 1933, לזוג הורים יהודים. בשנת 1954 סיים תואר ראשון מאוניברסיטת קורנל. הוא למד שנה ב"מכון נילס בוהר" בקופנהגן, שאחריה חזר לארצות הברית, שם סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון בשנת 1957.
עבודתו [עריכה]
לאחר שהשלים את הדוקטורט שלו, עבד ויינברג כחוקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה (1957-1959) ובאוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1959), ואחר כך קודם לעבודה בפקולטה של ברקלי (1960-1966). הוא ערך מחקרים במגוון נושאים בפיזיקת חלקיקים.
ב-1966 עזב ויינברג את ברקלי והתקבל למשרת מרצה באוניברסיטת הרווארד. ב-1967 היה פרופסור אורח ב-MIT, שם גם הציע את המודל שלו המאחד בין אלקטרומגנטיות והכוח הגרעיני החלש, כאשר המסות של חלקיקים נושאי הכוח החלש שבאינטרקציה הוסברה שאמצעות שבירת סימטריה ספונטנית. אחד מההיבטים הבסיסיים שבמודל שלו היה חיזוי קיומו של בוזון היגס. המאמר שבו הציע ויינברג את המודל שלו, שידוע כיום כתאוריית האיחוד האלקטרו-חלש ("Electroweak Unification theory"), הוא בין העבודות התאורטיות המצוטטות ביותר בפיזיקת חלקיקים, נכון לשנת 2009.[1] לאחר עבודה זו המשיך לעבוד בתחומים רבים של פיזיקת חלקיקים, תורת השדות הקוונטית, כבידה, סופר-סימטריה, תורת העל-מיתר וקוסמולוגיה, כמו גם בתאורייה שנקראת טכניקולור (Technicolor).
בשנים שלאחר 1967, המודל הסטנדרטי המשיך להתפתח הודות לעבודותיהם של תורמים רבים, ובהם ויינברג, עבדוס סלאם ושלדון גלאשו, אשר איחדו את האינטרקציות החלשות והאלקטרומגנטיות.
ב-1979 הביא לפריצת דרך בראייה המודרנית על אספקט הרנורמליזציה של תורת השדות הקוונטית, ששינתה לחלוטין את נקודת המבט על עבודות קודמות (לרבות זו שלו מ-1967).
באותה שנה זכה ויינברג בפרס נובל לפיזיקה, יחד עם עבדוס סלאם ושלדון גלאשו, שהציעו בנפרד תאוריה של איחוד אלקטרו-חלש.
ב-1982 עבר לאוניברסיטת טקסס באוסטין.
השפעתו של ויינברג וחשיבותו מודגמים על ידי העובדה שהוא מוזכר לעתים תכופות כאחד מגדולי המדענים, וכן על ידי ציוניו הגבוהים במדד h (h-index) ומדד היצירתיות.[2].
דעות [עריכה]
ויינברג מתבלט כפובליציסט בנושאים מדעיים, והוא כתב ספרים ומאמרים רבים (שביניהם רבים תורגמו לעברית) בנושאי מדע פופולרי.
הוא ידוע כתומך במדינת ישראל ומחזיק עמדה ייחודית שיוצאת להגנת הרעיון הציוני מהכיוון הליברלי. רעיונות אלה מתבטאים במאמרו "ציונות ויריביה התרבותיים".
מספריו [עריכה]
- חזון התאוריה הסופית
- שלוש הדקות הראשונות
קישורים חיצוניים [עריכה]
- דף הבת של ויינברג, באתר של אוניברסיטת טקסס
- דידי חנוך, האם הבוזון היגס יהיה התגלית הפיזיקאית הגדולה האחרונה?, באתר הארץ, 20 ביולי 2012
הערות שוליים [עריכה]
- ^ המאמרים המצוטטים ביותר בכל הזמנים, מהדורת 2009
- ^ ב-2006 היה ויינברג בעל הציון השני הגבוה ביותר במדד היצירתיות בין כל הפיזיקאים[1]
- ^ ראו מאמרו "ללא אלוהים"
| זוכי פרס נובל לפיזיקה | ||
|---|---|---|
| 1901-1925 |
רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925) |
|
| 1926-1950 |
פרין (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1940-1942) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידגמן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950) |
|
| 1951-1975 |
קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • למב, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברליין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מוסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאוונס, באסוב, פרוכרוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975) |
|
| 1976-2000 |
ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלשאו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בנדורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • הלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • ט'הופט, ולטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000) |
|
| 2001-היום |
קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'קוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, רייס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) |
|
