שמעון אדף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמעון אדף

שמעון אדף (נולד בשנת 1972) הוא משורר, סופר ומוזיקאי ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון אדף נולד בשדרות בשנת 1972.

שיריו הראשונים של אדף ראו אור בכתב העת מאזניים בשנת 1991. בשנת 1993 נמנה אדף עם מקימי כתב-העת אֵב, לצדו של דורי מנור. כתב העת לא האריך ימים, והתפרסמו רק שלושה גיליונות שלו (הגיליון השלישי מוספר 4).

בשנת 1994 עבר אדף לגור בתל אביב, והחל לנגן בלהקת האצולה (הידועה גם כ"אצולת הכאב"). להקה זו הוציאה דיסק בשם "צורך" בשנת 1996 והתפרקה לאחר מכן. אחר-כך למד אדף לתואר ראשון בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב.

ספר שיריו הראשון של אדף, "המונולוג של איקרוס" מתאפיין בשילוב בין השפעות קלאסיות, בעיקר מהמיתולוגיה היוונית, לבין נושאים מודרניים כגון מוזיקת רוק ומדע בדיוני. בספר מתייחס אדף גם לעיר הולדתו, שדרות, בשיר המסתיים במלים "רק מקומות חסרי אהבה זוכים לאהבה מוחלטת". אדף זכה בפרס לספר ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות עבור ספרו זה, שאף הוכנס מאוחר יותר אל תוכנית הלימודים בספרות.

לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר, אותם קורא אדף למוזיקה שהלחינו דוד גרוס, שמעון טל ואדף עצמו. בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", שהוא סיפור בלשי מורכב המתרחש בתל אביב.

על אף גילו הצעיר יחסית בשנת 2000 החליף אדף את חיים פסח בתפקיד עורך הפרוזה של הוצאת כתר, באוקטובר 2005 פרש אדף מהתפקיד, לדבריו כדי להתמסר לכתיבת רומן שני ולמספר פרויקטים נוספים, ביניהם הקלטת ביצועים של להקות היפ הופ לשיריו.

ב-2006 הוציא אדף את ספרו הרביעי "הלב הקבור", ספר פנטסיה המבוסס על פרק בספר בראשית ועל ההגות היהודית בימי הביניים.

שמעון אדף היה אף אחד ממארגני וחותמי עצומת הסופרים הצעירים יחד עם ניר ברעם, דודו בוסי ואחרים שיצאו בקריאה להפסיק את הלחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה. אחת ממטרות העצומה הייתה יציאה כנגד סופרים השייכים לממסד ותומכים בהמשך הלחימה, וכן השמעת קריאה רעננה של קבוצה הרואה עצמה בין מייצגי הדור הספרותי הצעיר.

בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה על שם לוי אשכול.

בשנת 2008 הוציא את ספרו "פנים צרובי חמה". קורותיה של גיבורת הספר, אורי אלחייני, מתוארים משתי פרספקטיבות: ילדותה בנתיבות, וחייה כסופרת ילדים נשואה ואם לבת המתגוררת בתל אביב. ב"תודות" בסוף הספר מצויה הפניה לבלוג "מפה להליכה לאיבוד" אותו יצר אדף בשם הדמות באתר בננות בלוגס.

בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא", בו הוא כותב על ההתמודדות עם מותה בטרם עת של אחותו הגדולה והאהובה אביבה.

באפריל 2010, הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור", המתאר את החיים בתל אביב חרדית בעוד כ-500 שנה. אדף כתב את המתרחש בספר גם מתוך חוויות ילדותו כנער אשר התחנך חינוך דתי-חרדי.

באוגוסט 2011, הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס", המתאר את חייו של נער ממשפחה דתית אדוקה, המתרחק מן הדת ומתקרב דווקא אל הפילוסופיה ואל תרבות הרוח. הספר בוחן את הנער בעבר ובהווה, כגבר בודד המתגורר ביפו, מתבונן וכותב, אך נכשל ביחסים. השם, "מוקס נוקס", בא מביטוי לטיני, שפירושו "בקרוב הלילה נופל" - הזמן קצר והמלאכה מרובה.

אחדים משיריו של אדף הולחנו והוקלטו. מהם התפרסמו במיוחד "תגידי שטוב", "מדליק את הטלוויזיה" ו"אוטוביוגרפיה" בביצוע כנסיית השכל, "נכנע לך" בביצועו של ברי סחרוף, "סימני סערה" בביצוע חיים אוליאל ו"לא מוצא תשובה" בביצוע שמעון בוסקילה.

בדצמבר 2012, יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה", חלק שלישי בטרילוגית "ורד יהודה" (קדמו לו "כפור" ו"מוקס נוקס"). הספר מתאר את קורותיו של בחור אשר בעת שהותו בברלין, בסמל שממלא אותו חרדה, והוא נכפה לחקור את תולדותיו. במקביל מתוודעים הקוראים לסיפורם של אח ואחות שחייהם עומדים בצל משיכתו של אביהם לתורת הסוד.

בפברואר 2013, זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו "מוקס נוקס".

מספרי השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרי הפרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]