תל בלאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תל בלאטה הוא תל בדרום-מזרח שכם המזוהה כשכם העתיקה.

זיהויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיהוי של תל בלאטה עם שכם מבוסס בין השאר על דברים של אוזביוס, אב הכנסייה, הנוסע מבורדו, מפת מידבא ומקורות ביזנטיים אחרים מאשרים את הזיהוי הזה.

חפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות הראשונות שנערכו בתל התבצעו בשנים 1913-1914, 1926-1928[1] ו-1934 על ידי החוקרים ארנסט זלין וק. ואטצינגר מהחברה הגרמנית למחקר מדעי. החופרים החלו בחשיפתו של קטע חומה באורך 65 מטר בחלקו המערבי של התל, ושם נתגלה שער עם שלושה פתחים (פתחים אלו שימשו ככל הנראה כביצורים בשעת מלחמה). החומה נבנתה מגושי אבן גדולים, חלקם גדולים יותר מ-2 מטר. החוקרים עשו תעלת בדיקה בתוך תחומי העיר, כדי ללמוד על ההשתכבות של התל. נתגלו ארבע שכבות, אך החוקרים טעו בקביעת תאריכיהן, משום שהם לא ידעו באופן מספק על כלי החרס המקומיים. בשכבה העליונה, אותה כינו החוקרים "יוונית", נתגלה כד ובו 850 חיצי ארד ו-7 חיצי ברזל. אלו היו ההישגים של עונת החפירות הראשונה בשכם.

בעונת החפירות השנייה בשכם נחפרו תעלות אחדות בחלקים השונים של התל. סמוך לשער הצפוני-מערבי נתגלה ארמון שכבש (מעין גשר) מוליך אליו מהשער. הכניסה אל המבנה הייתה מחדר שמידותיו 11×6.5 מטר, וגגו נתמך על ידי עמוד אחד. חדר זה הוליך אל האולם העיקרי, שתקרתו נשענה על 10 עמודים. בחלק זה של החפירה הבחינו החוקרים בתיקונים שנעשו בשלבים מאוחרים יותר. סמוך לארמון, נתגלה בניין אחר, שמידותיו 23×23, וזוהה על ידי החוקרים כבית בעל ברית (לפי ספר שופטים, ביתו נהרס על ידי אבימלך). זמן הבניינים שגילו החופרים (תיארוך)‏[2]:

  1. החומה המערבית, השער הצפוני-מערבי והארמון - 1700 לפנה"ס.
  2. החומה המזרחית ואגף שהוסיפו לארמון - 1500 לפנה"ס.
  3. המקדש (ראה בהמשך) - 1300 לפנה"ס.
  4. בנייה מחדש - 1150 לפנה"ס.

בין הממצאים החשובים בעונת החפירה השנייה היו שני לוחות כתובים בכתב היתדות, האחד בענייני מכתב, והשני מכתב מאת מורה המבקש את שכרו מאבי תלמידו. בעונות החפירה שבאו לאחר מכן קשרו החוקרים את השער הצפוני-מערבי, החומה הגדולה ואת השלב הראשון של הארמון עם תקופת אל עמארנה. תוצאות החחפירות של משלחת זו לא התפרסמו מכיוון שהושמדו בהפצצות על ברלין בשנת 1943.

בשנים 1956, 1957, 1962 ו-1966 נערכו חפירות חדשות בשכם על ידי ג'ורג' ארנסט רייט[3], מטעם המשלחת הארכאולוגית של דרו-מקורמיק, ובשנת 1970 נערכה בדיקה נוספת בשכם על ידי בית הספר האמריקני לחקר המזרח. מחפירות אלו נראה כי ראשית היישוב בשכם היה בראשית האלף הרביעי לפנה"ס. זה היה יישוב ארעי, ואילו יישוב הקבע הראשון היה בתקופת החיקסוס. באותה תקופה הוקפה העיר בחלקלקה גדולה, רוחב-26 מטר, גובה-7 מטר. כנראה שמעל לחקלקה זו נבנתה חומת אבנים. החלק הגבוה ביותר של התל, האקרופוליס, הוקף בחומה בנוית אבן נפרדת, כדי להגן על בניין שזוהה על ידי החופרים כמקדש חיקסוסי. במקדש היו חצר וכמה שלבי בנייה. בסוף המאה ה-18 לפנה"ס היו בו 9 חדרים, כמה מהם חדרי עבודה. מתחת לרצפות נתגלו קבורות של תינוקות בכדים. במחצית המאה המאוחר יותר חרב הבניין בשריפה ונבנה מחדש. המקדש שמן השלב המאוחר ביותר נחפר עוד בידי הגרמנים (בעונת החפירות הראשונה). לשלב זה שייכת החצר שלפני המקדש ובה 6 עמודים בקצה הצפוני, ואחד במרכזה. בניין זה חרב בפעם האחרונה בשנת 1550 לפנה"ס בערך, כאשר גורשו החיקסוסים מהארץ על ידי המצרים.

תולדות ההתיישבות בתל בלאטה על פי הממצאים הארכיאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף התקופה הכנענית התיכונה הוגדל שטח העיר על ידי בניית חומה שתמכה במילוי מלאכותי. החומה בנויה מאבן ומעליה חומת לבנים. בתוך העיר נבנתה חומה נוספת ,דקה יותר. שתי החומות האלו חוברו ביניהן על ידי קירות קצרים, באופן שנוצרה חומת סוגרים. חומה כזו נתגלתה בחלקו המזרחי של התל. החומה החיצונית נבנתה מאבנים גדולות מאוד. בקטע הצפוני-מערבי של החומה נתגלה שער גדול, שמידותיו 19×22 מטר. אותו השער נבנה מחדש בתקופה הכנענית המאוחרת. לאחר חמישים שנה בערך, נבנתה חומה חדשה על תוואי החומה הישנה, וגם נבנה שער חדש במזרח. סמוך לשער הצפוני-מערבי, נמצא מקדש מבוצר, מתקופת החיקסוס. המבנה שימש גם מקדש וגם מבצר. מעל למקדש המבוצר נבנה מקדש חדש, שיש חוקרים שמזהים אותו עם מקדש בעל ברית.

העיר, שנבנתה לאחר הכיבוש המצרי, הייתה קטנה במידה ניכרת. השער המזרחי נבנה במתכונת הקדומה, מלבד זה שקירותיו יותר דקים. בסוף התקופה הכנענית המאוחרת נבנה השער מחדש, והוא שימש ללא שינוי עד לתקופה הישראלית הקדומה. אין עדות ארכאולוגית לזה ששכם נהרסה בזמן הכיבוש הישראלי, והנחת החופרים היא שאנשי שכם קיימו יחסים טובים מאוד עם הישראלים.

לאחר תקופת נטישה מהעיר, נתחדש היישוב בשנת 900 לפנה"ס על ידי הישראלים. ירבעם ביצר את העיר והפך אותה לבירתו. מעל למקדש נבנה בית, שזוהה על ידי החוקרים כאסם מלכותי. הריסתה הסופית של שכם הישראלית מיוחסת לשלמנאסר החמישי או לסרגון השני שתקפו את ממלכת ישראל בשנים 720–722 לפנה"ס.

העיר נותרה נטושה עד למאה ה-4 לפנה"ס, כאשר אלכסנדר מוקדון הפך אותה למקום מנוחה לחייליו. במשך התקופה ההלניסטית נהרסה העיר ונבנתה 4 פעמים.

ביקורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם 'תל בלאטה' היווה מוקד משיכה לחוקרי ארץ ישראל ועתיקותיה, אולם לא משך אליו את הקהל הרחב. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר ישראלים רבים באו לבקר בשכם, רק מעטים הגיעו אל התל‏[4].

החל משנת 2010 התל שופץ והוכשר על ידי משרד התיירות ברש"פ ועיריית שכם בשיתוף גורמים אירופאיים‏[5], ויחד עם אתרים ארכיאולוגים אחרים בשכם, הוכנס למסלולי תיירים וצליינים שבמסגרת ביקורים באתרי נצרות ומקרא, מגיעים לבקר גם בשכם וחפצים בסיור תיירותי.

בגלל הימצאותו בשטח A, מועטים הביקורים של ישראלים באתר מאז הסכמי אוסלו. בינואר 2014, במסגרת כנס שכם באלון מורה, נכנסה קבוצה גדולה של מטיילים ישראליים לאתר בשעות הלילה, בחסות צה"ל‏[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החפירות בשכם, דואר היום, 18 באפריל 1926
    חפירות בשכם העתיקה, דבר, 11 במאי 1930 (מודעה)
  2. ^ תאריכים אלה תוקנו לאחר מכן כמה פעמים.
  3. ^ שכם שימשה מקום קדוש, דבר, 16 ביוני 1965
  4. ^ שפי גבאי, שכם שבתל בלאטה, דבר, 28 באוגוסט 1967
  5. ^ Tell Balata Archaeologcial Park Project, Leiden University
  6. ^ יצחק טסלר, 300 ישראלים מטיילים ברשות: "שכם עיר האבות", באתר ynet‏, 23 בינואר 2014