‏T-6 טקסאן II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
T-6 טקסאן II
ממורכז
T-6 טקסאן II של בסיס חיל האוויר רנדולף בארצות הברית
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן חברת רייטון אירקרפט
הוקר ביצ'קראפט
צוות 2
יחידות שיוצרו יותר מ-435
T-6A טקסאן II של חיל האוויר היווני
טקסאן II של חיל האוויר הישראלי, מכונה "עפרוני".

T-6 טקסאן IIאנגלית: T-6 Texan II) הוא מטוס אימונים בעל מנוע יחיד מסוג טורבו-פרופ אשר נבנה על ידי Raytheon Aircraft Company (כיום הוקר ביצ'קראפט). המטוס משמש את חיל האוויר האמריקני כמטוס אימון בסיסי ואת הצי האמריקני כמטוס עיקרי לאימון טייסים, נווטים ומפעילי מערכות נשק. המטוס מחליף את ה- T-37B Tweet של חיל האוויר האמריקאי ואת ה- T-34C Turbo Mentor של הצי האמריקאי.

ה- T-6A משמש גם כמטוס אימון בסיסי של חיל האוויר הקנדי, היווני והישראלי.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה- T-6 הוא פיתוח של ה- Pilatus PC-9 השווייצרי אשר הותאם ושופר בצורה משמעותית על ידי ביצ'קראפט במטרה להיכנס להתמודדות בתוכנית האימון הבסיסית המשותפת (JPATS) בשנות ה- 90. המטוס תוכנן תחת השיטה לתכנון מטוסים של ארצות הברית מ-1962 (1962 United States Tri-Service aircraft designation system) ונקרא על שם ה- T-6 טקסאן הקודם משנת 1935.

ה- T-6 טקסאן II נבנה על ידי "הוקר ביצ'קראפט" בוויצ'יטה שבקנזס, ארצות הברית. למרות שהמטוס נבנה על בסיס ה- Pilatus PC-9, ה- T-6 תוכנן כולו מחדש מהמסד עד הטפחות והוא מתוחכם ורב עוצמה הרבה יותר.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

T-6A[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה- T-6A הוצג לראשונה בבסיסי חיל האוויר האמריקני מוּדי ורנדולפ ב-2000-2001. עד 2008 החליף ה- T-6A את מטוסי האימון T-37 הישנים בבסיסי חיל אוויר נוספים ואת ה- T-34 בבסיסים האוויריים של הצי האמריקני.

עלותו של מטוס טקסאן II אחד היא כ- 6 מיליון דולר. כמעט רבע מעלות זאת נובעת מעלותם של שני כיסאות מפלט מתוצרת מרטין-בייקר מתקדמים ואמינים במיוחד בעלי יכולת פליטה אפס-אפס (אפס רום ואפס מהירות).

T-6B[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסת ה- T-6B של הטקסאן II הוצגה ב-2005. אחד המאפינים החשובים ביותר ב-T-6B הוא "תא טייס מזכוכית" (Glass Cockpit) מתקדם במיוחד הכולל תצוגה עילית (HUD) המציגה את נתוני הטיסה של המטוס ונתונים ממערכות הניווט והמכ"ם, שישה מסכי תצוגה גדולים ורב תכליתיים (MFD), מפסקים רב תכליתיים לשליטה על מערכות המטוס הממוקמים על הגאי המטוס (HOTAS).

גרסאות ה- T-6A וה- T-6B שסופקו ליוון מסוגלות גם לשאת חימוש הכולל פצצות, טילים ותותחים בכנפיים. ה- T-6B כולל גם מערכת לאימון קרב. ה- T-6B יכול לשמש כמטוס לאימון עיקרי בנשק רב-גוני או אף לשמש כמטוס קל לתקיפה מבצעית, הודות להתנהגות המצוינת שלו באוויר ולעודף הדחף הזמין.

CT-156 הרווארד II[עריכת קוד מקור | עריכה]

CT-156 הרווארד II בבסיס חיל האוויר הקנדי

ה- CT-156 הרווארד II היא גרסה המשמשת להדרכת טייסים של כוחות נאט"ו בקנדה, הם מוחכרים לחיל האוויר הקנדי. 24 מטוסי הרווארד II נמצאים בבעלות נאט"ו ומתוחזקים על ידי חברת בומברדייה הקנדית.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United States.svg ארצות הברית

Flag of Greece.svg יוון

Flag of Canada.svg קנדה

  • חיל האוויר הקנדי

Flag of Israel.svg ישראל

ביוני 2008 פורסם כי הפנטגון הודיע לקונגרס האמריקני שבכוונתו להציע לישראל 25 מטוסי אימונים חדשים מסוג T-6A טקסאן II. המטוסים יוכלו להחליף את מטוס הצוקית, המשמש את חיל האוויר בהדרכת חניכי קורס הטיס.
על פי ההצעה, החוזה יינתן לחברות "הוקר ביצ'קראפט" ו"פראט אנד וויטני". ה- T-6A יוכל לצמצם את עלויות הדלק שמוציא חיל האוויר ב-66 אחוזים.‏‏‏[1] בחיל האוויר הישראלי המטוס מכונה "עפרוני".
ב-7 ביולי 2009 החלה קליטת המטוסים הראשונים בחיל האוויר, עם נחיתתם של רביעיית המטוסים הראשונה שהוטסו מארצות הברית על ידי טייסים אמריקאים.
ב-15 ביולי 2010 בנחיתה לאחר טיסת סולו ראשון, ביצעה חניכה בקורס טיס נטישה על המסלול‏[2].
העפרוני משמש בחיל האוויר כמטוס הצוות האווירובטי, וארבעה מטוסים מותקנו לצורך כך באמצעי להוצאת עשן לבן ממנוע המטוס.

מפרט (T-6A)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיון כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 585 קמ"ש (0.67 מאך).
  • טווח: 1,700 ק"מ.
  • סייג רום: 10,668 מטר.
  • קצב טיפוס: 1,372 מטר לדקה.

מערכות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מערכת הידראולית עבור כני הנסע, מדפים מתפצלים, מעצורי אוויר וניהוג גלגל קדמי בעת הסעה על המסלול.
  • מערכת חשמל 28 וולט כולל מצבר עזר.
  • 2 כיסאות מפלט מתוצרת מרטין-בייקר.
  • מקליט נתוני טיסה וקול (קופסה שחורה).
  • מערכת אלקטרונית מלאה עבור הרום, הכיוון ויחס הטיסה; תצוגת מכשירים אלקטרונית; מחשב לנתוני אוויר; ניהול נתוני מנוע.
  • שליטה אוטומטית על המדחף באמצעות יחידה לשליטה על המנוע ויחידת ממשק המדחף.
  • מערכת שליטה סביבתית מקיפה הכוללת חימום, קירור ומיזוג אוויר; מערכת לדיחוס תא הטייס, מחולל חמצן מובנה ומערכת אנטי-ג'י.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]