אוורו אנסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוורו אנסון
Anson C.19 Manchester 1955.jpg

מטוס אוורו אנסון במנצ'סטר 1955
מאפיינים כלליים
סוג רב משימתי
ארץ ייצור בריטניה
יצרן אוורו
טיסת בכורה 24 במרץ 1935
תקופת שירות 19361968 (RAF) ‏1956 (חיל האוויר הישראלי)
צוות 3-4
יחידות שיוצרו 11,020
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg RAF
משתמשים משניים צבאות רבים נוספים וביניהם:

Flag of Israel.svg חיל האוויר הישראלי

ממדים
אורך 12.88 מ'
גובה 3.99 מ'
מוטת כנפיים 17.22 מ'
שטח כנפיים 43.1 מ"ר
משקל ריק 2,500 ק"ג
משקל טעון 3,608 ק"ג
משקל המראה מרבי 3,900 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 303 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 1,300 ק"מ
סייג רום 5,791 מ'
עומס כנף 83.9 ק"ג למ"ר
חימוש
תותחים 2 מקלעי 0.303 אינץ' בקדמת גוף המטוס, ומקלע 0.303 נוסף בצריח הצד
פצצות 163 ק"ג פצצות
הנעה
שני מנועי מדחף רדיאליים מסוג Armstrong Siddeley Cheetah בדחף של 355 hp (260 kW) כל אחד
תרשים
Anson T20 Silh.jpg

אוורו אנסוןאנגלית - Avro Anson) הוא מטוס דו מנועי רב-משימתי, מתוצרת חברת אוורו הבריטית, ששירת חילות אוויר רבים, ובעיקר את ה-RAF מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה וזמן מה לאחריה. האנסון היה ממטוסיו הראשונים של חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת העצמאות, ושירת גם חילות אוויר של מדינות ערב במלחמה זו.

המטוס, שנקרא על שם האדמירל הבריטי ג'ורג' אנסון, יועד בתחילה לפעול כמטוס סיור ימי, אך כבר בתחילת ייצורו נחשב למיושן למטרה זו. השימוש העיקרי שנעשה בו היה כמטוס אימונים למטוסים רב-מנועיים שדרשו צוותי אוויר גדולים. למטרה זו שימש היטב ברבות ממדינות חבר העמים הבריטי. עם סיום ייצור המטוס, ב-1952 יוצרו תשעה דגמים נוספים ונבנו 8,138 מטוסים בבריטניה עצמה, ו-2,882 נבנו על ידי חברה קנדית ברישיון.

עיצוב ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס עוצב כנגזרת של מטוס הנוסעים בעל ששת המושבים "אוורו 652" ששימש חברות תעופה בריטיות בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. הגרסה הצבאית, שטסה לראשונה ב-24 במרץ 1935, נבנתה על פי מכרז של משרד התעפה הבריטי. היה זה מטוס ה-RAF הראשון שהיה חד-כנפי ובעל כן נסע מתקפל. בתחילה יוצרו 174 מטוסים מדגם MK I לשימוש הגנת החופים הבריטית וה-RAF.

מאפיין חשוב של המטוס היה כן הנסע המתקפל שלו, שדרש לא פחות מ-140 סיבובים של הידית על ידי הטייס. על מנת להימנע מתהליך מייגע זה נהגו להשתמש במטוס לטיסות קצרות במהלכן נותר כן הנסע במקומו, וזאת במחיר של האטה בת כ-50 קמ"ש במהירותו.

עד לסיום הייצור ב-1952 נבנה מספר כולל של 11,020 מטוסים, והמטוס היה למטוס הבריטי הרב-מנועי הנפוץ ביותר במלחמה, אחרי המפציץ ויקרס ולינגטון.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלחמת העולם השנייה הפעיל ה-RAF ‏ 26 אסקדרונים שהטיסו את האנסון מדגם I. חלקם שימשו למטרות הגנת החופים וחלקם כמפציצים. כבר בשלב זה היה האנסון מיושן ולא התאים לשתי המטרות שיועדו לו.

מספר מטוסים המשיכו בתפקידים מבצעיים כסיור חופי והצלה ימית. בתחילת המלחמה הוטבעה צוללת גרמנית באמצעות אחד המטוסים. ביוני 1940 הותקפו שלושה אנסונים על ידי שלושה מטוסי מסרשמיט Bf 109. למרבה הפלא הופלו שני מסרשמיטים מבלי שהאנסונים ספגו אבדות. אך תפקידו האמיתי של המטוס היה אימון צוותי מפציצים, במגוון של תפקידים כגון נווטים, קשרים, מכווני פצצות ומקלענים. לאחר המלחמה המשיך האנסון לשמש לאימון צוותי אוויר שעסקו בתובלה. האנסון האחרון יצא משירות ה-RAF ב-1968.

חיל האוויר של אוסטרליה הפעיל 1,028 אנסונים, רובם מדגם MK I עד 1955. חיל האוויר הקנדי והצי הקנדי הפעילו אף הם מספר רב של מטוסים עד 1952. חיל האוויר של ארצות הברית הפעיל כחמישים אנסונים, רובם מתוצרת קנדית שיוצרה בזכיון תחת השם AT-20. חיל האוויר של ניו זילנד הפעיל 23 מטוסי אנסון כמטוסי אימון בניווט, ורכש עוד מטוסים לאחר המלחמה. חיל האוויר של אפגניסטן הפעיל אף הוא מספר מטוסים שנרכשו ב-1948. מטוסים אלו היו בשירות עד שנת 1972. מטוסי אנסון היוו את הבסיס לחיל האוויר של ערב הסעודית שנוסד ב-1950.‏[1]

חיל האוויר המצרי הפעיל אף הוא מטוסי אנסון, ומטוס מאובזר היטב אף ניתן במתנה למלך פארוק.‏[2] חיל המשלוח העיראקי במלחמת העצמאות כלל לפחות טייסת אחת של מטוסי אנסון.‏[3] מטוסים אלו העניקו סיוע לפלישת הלגיון הערבי וחיל המשלוח העיראקי לעמק הירדן במאי 1948, הפציצו את בית יוסף, ולפחות אחד מהם הופל בחזית זו, ואחר הופל בחזית לטרון.‏[4][5]

האנסון בשירות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות נשלח הטייס פרדי פרדקינס לבריטניה, ורכש שם חמישה אנסונים, תוך שהוא מציין כי יעדם הוא סינגפור, וכי הרוכשת היא חברה אוסטרלית.‏[6] המטוסים שופצו והגיעו לפריז. מצבם הטכני היה גרוע ואחד מהם נאלץ לנחות נחיתת אונס ליד מילאנו בדרך מפריז לארץ ישראל. כך נודע לשלטונות בריטניה על ייעודם האמיתי של המטוסים, ואלו הודיעו לשלטונות יוון. כאשר הגיעו ארבעת המטוסים לחניית ביניים ברודוס הוחרמו שם על ידי השלטונות היוונים.‏[7]

בשנת 1949 שיחררה יוון את המטוסים המוחרמים. שניים מהם הגיעו לישראל במרץ, ואחרים בדצמבר 1949. המטוסים שימשו זמן מה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, ובתחילת שנות ה-50 נרכשו בבריטניה חמישה מטוסים נוספים. מצבם הטכני הגרוע, ומחסור בחומרי חילוף הביא ליציאתם משירות, כאשר האחרון שבהם יצא משירות בשנת 1956.‏[8]

שימוש אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה המשיך ייצור האנסונים על ידי חברת אוורו באנגליה לשימוש אזרחי כמוביל קל על ידי חברות צ'רטר קטנות, וכמטוס מנהלים. מטוסים אלו היו בשימוש בעיקר בבריטניה, קנדה, אוסטרליה, הודו ודנמרק. ייצור האנסונים נפסק ב-1952, והשימוש בהם נמשך עד שנות ה-60.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי גלבוע, ‏משמר המפרץ: סעודיה, באתר חיל האוויר הישראלי, אפריל 2002
  2. ^ RAF gift to Farouk, פלסטיין פוסט, 8 בפברואר 1945
  3. ^ פסח מלובני, מלחמות בבל החדשה, הוצאת מערכות, 2009, עמ' 58
  4. ^ העיראקים תוקפים, באתר חיל האוויר הישראלי
  5. ^ הקרב על שחרור ירושלים כולה נמשך, על המשמר, 30 במאי 1948
  6. ^ מבריחים מטוסים, באתר חיל האוויר הישראלי
  7. ^ Planes Impounded, פלסטיין פוסט, 26 באפריל 1948
  8. ^ אבינעם מיסניקוב, ‏מטוס האנסון בחיל האוויר, באתר "מרקיע שחקים"