M-346 מאסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M-346 מאסטר (לביא)
Aermacchi M-346.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון מתקדם
ארץ ייצור איטליה
יצרן אלניה איירמאקי
טיסת בכורה 15 ביולי 2004
תקופת שירות בפיתוח
צוות 2
משתמש ראשי חיל האוויר הישראלי,חיל האוויר האיטלקי, חיל האוויר הסינגפורי
מחיר 20 מיליון אירו
תרשים
Aermacchi MB-346 three-view silhouette.png

M-346 מאסטר (M-346 Master) הוא מטוס סילון, המגיע למהירות הקול, ומיועד לאימון צבאי מתקדם, מתוצרת אלניה איירמאקיאיטלקית: Alenia Aermacchi, חברת בת של תאגיד הענק "פינמכניקה") באיטליה. המטוס מבוסס על עיצוב של משרד התכנון א.ס יאקובלב וחברת איירמאקי בפרויקט משותף שנועד במקורו לפיתוח מטוס יאק-130 (Yak-130).

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 חתמה חברת איירמאקי הסכם שותפות עם חברת יאקובלב לייצור מטוס אימון חדש אשר היה בפיתוח מאז שנת 1991 עבור חיל האוויר הרוסי: מטוס יאק-130 טס לראשונה בשנת 1996 והובא לאיטליה בשנת 1997 כדי להחליף את מטוס האימון האיטלקי MB-339. שמו של המטוס אז היה Yak/AEM-130, אולם בשנת 2000 התפרקה השותפות על רקע סדרי עדיפויות שונים וכל אחת מן השותפות המשיכה בפיתוח מטוס אימון משלה. בהסכם פירוק השותפות קיבלה חברת איירמאקי את הזכות לשווק את המטוס, פרי התכנון המשותף, בכל העולם זולת רוסיה וחבר המדינות. במקביל, ממשיכה יאקובלב בפיתוח מטוס אימון רוסי.

מטוס M-346 עבר שינויים נרחבים מן המטוס פרי התכנון המשותף איטלקי-רוסי, והציוד בו הוא על טהרת תוצרת מדינות המערב. אבטיפוס ראשון של המטוס הושלם ב-7 ביוני 2003 וטס לראשונה ב-15 ביולי 2004.

בחודש ינואר 2005 חתם משרד הביטחון היווני על הסכם הבנות לשותפות ביוזמת בניית המטוס, ובשנת 2006 חתמה חברת איירמאקי על הסכם שיתוף פעולה תעשייתי עם התעשייה האווירית היוונית.

ביולי 2007 טס M-346 לאיחוד האמירויות הערביות לצורך ניסויים במזג אוויר חם והערכה מבצעית על ידי חיל האוויר של איחוד האמירויות. במרץ 2008 חתמה חברת ENAER הצ'יליאנית על הסכם הבנות עם איירמאקי‏[1]. ב-4 באוקטובר 2008 הושלם יצורו של אבטיפוס שני, באבטיפוס זה שופרו מערכות כן הנסע ומעצור האוויר והורכבו בו חלקים שונים העשויים מחומרים מרוכבים, אשר הפחיתו כ-700 ק"ג ממשקל המטוס‏[2]. ב-18 בדצמבר 2008 הגיע המטוס למהירות מקסימלית של 1.15 מאך (1,255 קמ"ש).

במאי 2008 חתמה חברת בואינג על הסכם הבנות עם איירמאקי לשיתוף פעולה בשיווק המטוס, מכירות ואימון טייסים‏[3]. באפריל 2008 זכתה חברת CAE הקנדית במכרז לפיתוח סימולטור[4].

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס M-346 מעוצב לאימון טייסי קרב במטוסי קרב מתקדמים. הוא מסוגל לטיסה במהירות הקול ללא שימוש במבער אחורי, זאת לצורך הוזלת מחיר המטוס והוצאות התפעול. למטוס שני מנועים ושלוש עד ארבע מערכות גיבוי להגברת אמינותו.

העיצוב האירודינמי של ה-M-346 מתבסס על עקרונות עילוי מערבולת (vortex lift) המגדיל את כושר התמרון והשליטה בזווית התקפה גבוהה מאד (עד 40 מעלות) תוך שימוש במערכת בקרת טיסה טוס-על-חוט. במטוס מותקנים שני מנועי האניוול F124‏ (Honeywell/ITEC F124) ומערכות בקרת טיסה מתוצרת חברת מרקוני האיטלקית בשיתוף פעולה עם חברת התעשייה האווירית BAE הבריטית.

באבטיפוס השני, המכונה "דור חדש" בחברת איירמאקי, הותקן מעצור אוויר מאחורי חופת הטייס, בדומה למעצור האוויר המותקן במטוס סוחוי Su-30. באבטיפוס החדש הותקנה אף מערכת כן נסע שונה ונעשה בו שימוש רב יותר בחומרים מרוכבים ובטיטניום כדי להפחית ממשקלו ומעלויות הייצור. שכלולים אלה במטוס הפחיתו ממשקלו כ-700 ק"ג לעומת האבטיפוס הראשון ושיפרו את ביצועיו בהאצה מהירה, קצב טיפוס, יכולת תמרון ומהירות מקסימלית, כמו גם הביאו להגדלת יכולת נשיאת הדלק ב-200 ק"ג.

ב-20 ביוני 2011 עבר המטוס את מבחני הרישוי למטוסים צבאיים של מינהל החימוש האווירי של משרד הביטחון האיטלקי. לצורך עמידה בתקני משרד הביטחון האיטלקי ביצע המטוס 180 טיסות מבחן.

מכירות המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר האיטלקי מתכוון לרכוש את 15 מטוסי M-346 הראשונים. ב-18 ביוני 2008, בעת אירועי הסלון האווירי בפריז, הוכרז על ידי שר הביטחון האיטלקי על רכישת שישה מטוסים ועל תוכנית לרכוש תשעה מטוסים נוספים בעתיד‏[5]. ב-25 בפברואר 2009 הוכרז מטוס M-346 כזוכה במכרז שפרסם איחוד האמירויות הערביות לאספקת 48 מטוסי אימון ומשימות קרב‏[6]. בשנת 2010 תוקנה ההודעה ונמסר כי ההזמנה היא ל-20 מטוסי אימון ו-20 מטוסי קרב ושמונת המטוסים הנוספים נועדו להקמת צוות אווירובטי. אולם ב-27 בינואר 2010 פורסם כי חתימת הסכם הרכישה מתעכבת על רקע חילוקי דעות באשר לתכונות המטוסים וכי איחוד האמירות שוקל שוב רכישת מטוס אימון מדגם T-50 מתוצרת קוריאה הדרומית‏[7].

ב-10 ביולי 2010 הוכרז כי חיל האוויר של סינגפור בחר לרכוש מטוסי M-346 כמטוס אימון מתקדם‏[8]. ב-28 בספטמבר 2010 הודיע משרד הביטחון הסינגפורי לעיתונות כי חוזה הרכישה הוא ל-12 מטוסי אימון, זאת באמצעות חברה סינגפורית פרטית (ST Aerospace) שתהיה אחראית לאחזקת המטוסים, בעוד חברת בואינג תספק מערכות לאימון הטייסים. מועד האספקה הצפוי הוא החל משנת 2012‏[9].

ב-18 בנובמבר 2011 התרסק אבטיפוס M-346 שהיה בתצוגה אווירית באבו דאבי בעת שהמריא בדרכו חזרה לאיטליה, צוות המטוס ניצל מן התאונה בעזרת כיסאות מפלט ללא פגיעות חמורות‏[10].

בתחילת 2012 בחר חיל האוויר הישראלי את ה-M-346 להחלפת מטוסי הסקייהוק המיושנים שלו, כמטוס לאימון מתקדם.‏[11] ב- 2 ביולי 2012 אושרה תוכנית הרכישה בכנסת. המטוס החל להיכנס לשירות חיל האוויר הישראלי במהלך שנת 2014, במסגרת טייסת 102, וכינויו "לביא", כהוקרה לפרויקט הלביא שבוטל.‏[12]

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 2 (תלמיד ומדריך)
  • מוטת כנפיים: 9.72 מטר
  • גובה: 4.76 מטר
  • שטח כנף: 23.52 מ"ר
  • משקל ריק: 10,165 ליברות (4,610 ק"ג)
  • משקל טעון: 14,770 ליברות (6,700 ק"ג)
  • משקל ההמראה מקסימלי: 20,945 ליברות (9,500 ק"ג)
  • הנעה: שני מנועי סילון האניוול F124-GA-200, בדחף של 6,250 ליברות כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 1,255 קמ"ש
  • גובה מקסימלי: 45,000 רגל (13,715 מטר)
  • קצב טיפוס: 6,401 רגל / דקה
  • עומס כנף: 285 ק"ג / מ"ר
  • דחף / משקל: 0.84

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשע נקודות חיבור למגוון אמצעי חימוש כוללים תותחים, פצצות, וטילים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]