אכסניית השומרוני הטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הכנסייה הביזנטית המשוחזרת
פסיפס מחירבת בריכות המוצג באתר
פסיפס מדיר קליעה המוצג באתר

אכסניית השומרוני הטובערבית: خان الحترورة, "ח'אן אל חתרורה") היא אתר ארכאולוגי בדרך מעלה אדומים, שלפי המסורת הנוצרית, בסביבתה התרחש משל השומרוני הטוב, הנזכר בבשורה על-פי לוקאס. לאורך ההיסטוריה היו לאתר שימושים שונים - ארמון של הורדוס, מצודה רומית, אכסניית דרכים לצליינים הנעים בין ירושלים לבקעת הירדן ותחנת משטרה. כיום משמש האתר כמוזיאון לפסיפסים.

שם המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית, מכונה האזור "מעלה אדומים", על שם צבעם האדמדם של הסלעים באזור. הוא נזכר לראשונה בספר יהושע, כאזור בו עבר הגבול בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין.

באונומסטיקון של אוסביוס מקיסריה, שנכתב בשלהי המאה השלישית ובראשית המאה הרביעית, מזכיר אוסביוס "כפר חרב אשר מקומו נקרא מעלה אדומים ברדתך מירושלים ליריחו, שם יש משמר צבאי". להירונימוס, שערך את כתביו של אוסביוס בהמשך המאה הרביעית, הייתה גרסה אחרת לשם המקום, ולפיה הוא נקרא כך בשל הדם שנשפך בידי שודדי הדרכים שהיו באזור. הירונימוס היה גם הראשון שבכתביו נמצאה זיקה בין המקום לבין משל השומרוני הטוב, כשכתב "את המקום הזה המגואל בדם הזכיר האדון במשל האיש שירד מירושלים ליריחו".

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר שנמצאו במקום כוללים פריטים מהמאה הראשונה לפני הספירה ומהמאה הראשונה, ובהם כלי חרס, זכוכית ומתכת, נרות ומטבעות מתקופת בית שני. בגבעה סמוכה נמצאו שרידי ארמון ששימש את הורדוס בדרכו ליריחו, ובו בין היתר, בית מרחץ, רצפת פסיפס וציורי קיר. כן נמצאו לאורך הדרך מערות חצובות, ששימשו למגורים, ככל הנראה של השומרים והעובדים במקום.

לפי כתביו של הירונימוס, במאה הרביעית ובמאה החמישית הייתה במקום מצודה רומית, אך לא נמצאו שרידים שלה. במאה השישית הוקם במקום מבנה בגודל של 26X24 מטר, ששימש כחאן לצליינים שעשו דרכם לירושלים או לאתרים בבקעת הירדן. בתוך המבנה הייתה חצר מרכזית גדולה, ובמרכזה כנסייה. כן היו בחאן חדרי מגורים, בור מים וחצר לבעלי החיים. רצפת הכנסייה, שגודלה היה 21.3X11.6 מטר, הייתה מכוסה בפסיפס. לאחר שהכנסייה נחשפה בחפירות ארכאולוגיות ב-1934, נשדדו מרבית אבני הפסיפס. שנים רבות מאוחר יותר שחזרה רשות העתיקות את הפסיפס, ולשם כך נעשה שימוש ב-1.7 מיליון אבנים.

אף שהצליינות דעכה בתקופה הערבית, ממצאים ארכאולוגיים מעידים על כך שהאכסניה המשיכה לפעול גם בתקופה זו. בתקופה הצלבנית התגברה הפעילות באזור, ובין 1169 ל-1172 הקימו מעליה הטמפלרים מבצר בשם Castrum Rouge ("המבצר האדום"), שנועד לספק הגנה נוספת על הצליינים מפני שודדי דרכים. מבצר זה, בשטח של 70X60 מטר, הוקף חפיר, והכניסה אליו הייתה באמצעות גשר. חאן חדש, גדול יותר (36X34 מטר) נבנה במקום, ובו חצר מרכזית שסביבה חדרי מגורים שתקרותיהם נשענות על קמרונות צולבים. עקב ריבוי האורחים, נחפרו גם בורות מים נוספים. אף שהטמפלרים נטשו את המבצר לאחר קרב קרני חיטין (1187), האכסניה המשיכה לפעול גם בתקופה הממלוכית, ועדויות היסטוריות מצביעות על פעילותה במאה ה-14 ובמאה ה-15.

בתקופה העות'מאנית הוקם מבנה נוסף, אך לפי עדויות מהמאה ה-19, סבל המקום מהזנחה. במלחמת העולם הראשונה נפגעו המבנים, ושלטונות המנדט הבריטי שיפצו אותם. בתקופה זו שימש המקום כתחנת משטרה.

מוזיאון השומרוני הטוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיאון השומרוני הטוב

בשנת 2009 נפתח באתר מוזיאון לפסיפסים מרחבי ארץ ישראל, הן מבתי כנסת יהודיים, הן מבתי כנסת שומרונים והן מכנסיות. החל מ-2010 מפעילה את האתר ואת המוזיאון רשות הטבע והגנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°48′59″N 35°21′32″E / 31.816407°N 35.358858°E / 31.816407; 35.358858