שבט אפרים
שֵׁבֶט אֶפְרַיִם הוא אחד משבטי ישראל המתוארים במקרא. בני השבט נקראים "אפרתים". השבט נקרא על שם בנו השני של יוסף, אפרים.
שבט זה נודע בחשיבותו והצמיח מתוכו מספר מנהיגים מהותיים, ביניהם יהושע בן נון אשר הנהיג את העם בכיבוש הארץ וירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל.
ברכות לשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברכת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב מברך את בניו של יוסף בנפרד, ומקדים את ברכתו לאח הצעיר אפרים על פני האח הבכור מנשה. ”וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי – גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם, וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם.” (בראשית, מ"ח, י"ט).
ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבט אפרים קיבל את ברכת משה לשני בני יוסף אפרים ומנשה בפרשת וזאת הברכה:
וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ,
מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.
.
השבט במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחות השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחות השבט העיקריות היו שותלח, בכר ותחן, ומבני שותלח משפחת ערן. כך לפי מפקד בני ישראל בערבות מואב[1]. לעומת זאת לפי הרשימה בדברי הימים[2] אלו היו שותלח ובריעה, ואחותם שארה. יש פרשנים שקשרו את 'ברד' ו'תחת' המוזכרים שם כשמות שונים ל'בכר' ו'תחן' שנמנו בערבות מואב[3].
יציאת מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מדרשי חז"ל, אחת הסיבות לכך שבני ישראל נסובו במדבר ולא עלו ישר לארץ ישראל היא מלחמה מוקדמת יותר של שבט אפריים בפלשתים,[4] לאחר שיצאו ממצרים לפני שהוצאים משה (ראה פירוש יוב"ע על ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז)[5]. ובפרקי רבי אליעזר מובא שעוד לפני הגעתו של משה יצאו בני אפריים בעקבות משיח שקר בשם נון[6] ונתפסו על ידי המצרים: "ר' אליעזר אומ' כל אותן השנים שישבו ישראל במצרים ישבו בטח ושאנן ושלו עד שבא נון מבני בניו של אפרים ואמ' להם נגלה לי הב"ה להוציא אתכם ממצרים. בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלכות וגבורי כח במלחמה לקחו את נשיהם ואת בניהם ויצאו ממצרים ורדפו המצריים אחריהם והרגו מהם מאתים אלף כלם גבורים שנ' בני אפרים וכו'" (פרקי דרבי אליעזר, מ"ח).
עוד עולה מהמקורות כי חלק משבט אפריים כבר ישב מחוץ למצרים טרם יציאת מצרים. למשל התוספת של 20,500 במפקד השני של שבט מנשה לעומת המפקד הראשון 'במדבר' (כו, לד מול א, לה; ב, כא) מחזקת את הסברה, שמשפחות מכיר וגלעד כבר ישבו בגלעד, כשאחיהם הגיעו ממצרים[7][8]. דעה נוספת רומזת שאותם אנשים שכבר ישבו מחוץ למצרים היו מאותם שנפלו בקרב בניסיון היציאה הראשון ממצרים[4].
סמלי השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדגל של שבט אפרים היה ציור של שור ושל מצרים על רקע שחור כצבע שוהם שהיא אבן החושן של יוסף[9].
לשבט אפרים מקושר חודש סיוון[10] או תשרי[11].
נשיאי השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, שהיה סבו של יהושע בן נון ואביו של נון. בפרשת מסעי נזכר נשיא אפרים שונה בשם קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן.
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן משבט אפרים, היה אחד המרגלים שנשלחו לבדוק את מצבה של הארץ המובטחת. הוא מונה להיות יורשו של משה רבנו לאחר מותו ולהוביל את בני ישראל בכיבוש הארץ.
המסע במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט אפרים כראשון במחנה שהיה ממערב למשכן.
במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20–50 בשבט אפרים 40,500 איש אך מספרם ירד בהדרגה בשנים הבאות וכאשר בני ישראל הגיעו לארץ המובטחת, לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מנו 32,500 איש.
נחלת השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נחלת שבט אפרים
נחלת שבט אפרים עלתה בגורל ב"בית יוסף", לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון אשר קבל נחלה מיהושע בן נון, לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל הירקון לבין נהר הירדן וכללה את החלק המרכזי של שטח ההר שבין ירושלים לעמק יזרעאל. נחלה זו כללה ערים חשובות בתקופת המקרא דוגמת שכם, בית אל ושילה.
נחלתו בארץ ישראל השתרעה בדרומה של ממלכת הצפון, ממלכת ישראל.
שבט מנשה, שהיה שותף להגרלה, קיבל את האזור מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון, והתקיימה בהם ברכת משה: "וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם (דברים, ל"ג, ט"ו).
השבט בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת השופטים באו בני אפרים בתלונות כנגד השופטים גדעון בן יואש ויפתח הגלעדי, בשני סיפורים שונים, על שלא שיתפו אותם במלחמותיהם. בעוד שבימי גדעון נפתרה המחלוקת בדרכי שלום (שופטים, ו', ל"ה), בימי יפתח היא נגמרה בטבח נורא בבני אפרים.
אישים מפורסמים שיצאו משבט אפרים כוללים את יהושע בן נון, בית ירבעם בן נבט ובית אחאב.
על אף שמעמדו של השבט נחלש מעט בתקופת המלוכה, שבט אפרים נחשב לאחד השבטים החשובים, המרכזים והמשפיעים בשבטי ישראל.
סופו של השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבט אפרים נחשב במסורת היהודית כאחד מעשרת השבטים האבודים של בני ישראל. עם חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס לערך, רבים הוגלו לרחבי האימפריה האשורית; אחרים נטמעו בממלכת יהודה. אמנם, בספר דברי הימים ב' מוזכר כי בימי חזקיהו, שארית הפליטה של ממלכת ישראל, כולל שבט אפרים, הוזמנו לירושלים על מנת לחגוג את חג הפסח, ובימי יאשיהו, המקדש משופץ בכסף שנאסף גם "מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל" (ל"ד, ט'). מספר מחקרים מהשנים האחרונות מעידים כי ההגליות האשוריות באזור השומרון היו כנראה משמעותיות פחות מהמתואר בספרי מלכים, ונראה שרבים מתושביו נותרו במקומם לאחר הכיבוש האשורי.[12] השומרונים מייחסים את עצמם לשבטי אפרים ומנשה (וגם לוי) שנותרו בארץ לאחר הכיבוש האשורי, והמחקר האקדמי בן-זמננו מאשר במידה רבה את טענה זו.[12] יהודי קוצ'ין גם הם מייחסים את עצמם לשבט זה.
שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים א' פרק ט' מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")[13], עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים, אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבט אפרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אפרים (שבט), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במדבר כו לה
- ^ דברי הימים א ז ח
- ^ רד"ק שם
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ב, עמוד ב'. ובמדרש שמות-רבה, (כ, יא) מובא ש"אנשי גת" שהכו בשבט אפריים הם הפלשתים.
- ^ מקורות נוספים בנושא ניתן למצוא בספר "לפשוטו של רש"י" (שמואל פ. גלברד), וזה קיצורם: על הפסוק "וְלֹא נָחָם [הנהיגם] אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה." (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק י"ז) מובא במדרש: " 'כי קרוב הוא' - קרובה מלחמה ראשונה לשנייה" (מכילתא, ויהי בשלח, פתיחתא; ומובא גם במדרש תנחומא על הפסוק). ומפרש הסופר שם: 'על שהרגו פלשתים באנשי שבט אפרים. שיצאו ממצרים לפני שהוציאם משה, וראה יוב"ע'.
- ^ יש הטוענים שזה אותו נון שהיה אביו של יהושוע בן נון (הרב מרדכי הוכמן, הבריחה של בני אפריים, באתר ישיבה, י"ד אדר תשס"ט). ומנגד יואל בן נון, דברי הימים א' ז' | ללא סוגריים מרובעים, באתר 929 - תנ"ך ביחד, י' כסלו התשפ"ב / 14.11.2021 מוכיח מתוך דברי הימים כי ברשימת אפרים (לפי הפשט), מדובר ב-7 דורות אחרי אפרים, כי "בְּנוֹ" ברשימות שפגשנו מייצג את הדור הבא; נזכרו גם (אולי, ועוד) 9 דורות עד 'יהושע בן נוֹן'; מכיוון, שראינו שמות חוזרים ברשימות היחס, לכן "אפרים אביהם", וגם "נוֹן בנו, יהושע בנו", יכולים להיות צאצאים רחוקים, עם אותם שמות של אבות אבותיהם. ומסכם כי נראה כדעה הראשונה, היות שמדובר במפורש בספרי יחס שנכתבו בעת הגלות לבבל.
- ^ במבוא של יהודה קיל לדעת מקרא, עמ' 66-65.
- ^ להרחבה ראה: יואל בן נון, דברי הימים א' ז' | ללא סוגריים מרובעים, באתר 929 - תנ"ך ביחד, י' כסלו התשפ"ב / 14.11.2021
- ^ במדבר רבה, פרשה ב', פסקה ז'.
- ^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
- ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
- ^ 1 2 Tobolowsky, Andrew, ed. (2022), "The Tribes That Were Not Lost: The Samaritans", The Myth of the Twelve Tribes of Israel: New Identities Across Time and Space, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 69–70, 73–75, doi:10.1017/9781009091435.003, ISBN 978-1-316-51494-8, נבדק ב-2022-08-25
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'–ב' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה
| שבטי ישראל | ||
|---|---|---|
|
