פרשת וזאת הברכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Arrow r.svg וזאת הברכה Arrow l.svg
פסוקים דברים, ל"ג, א' - ל"ד, י"ב
מספר פסוקים 41
מספר תיבות 512
תוכן ברכת משה, מות משה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים ואיטלקים יהושע, א', א'-י"ח
ספרדים יהושע, א', א'-ט'
תימנים יהושע, א', א'-ט', ומוסיפים יהושע, ו', כ"ז
פרשת וזאת הברכה בכתר ארם צובא. באדיבות מכון בן צבי.

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה (גם פרשת ברכה) היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד, פסוק י"ב. בקריאת פרשת וזאת הברכה מסיימים את קריאת התורה של ספר דברים ושל התורה כולה, ורבים נוהגים להכריז בסיום הקריאה "חזק חזק ונתחזק". פרשת וזאת הברכה היא הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברכת משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת משה

חלקה הראשון של הפרשה (פרק ל"ג) מתאר את הברכות, שברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה כל אחד מהשבטים, פרט לשבט שמעון. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

מות משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מות משה

חלקה השני של הפרשה (פרק ל"ד) מתאר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

נחלקו תנאים במעמד הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתת משה עצמה ומה שאחריה. לפי רבי יהודה פסוקים אלו לא נכתבו על ידי משה, שכבר מת בזמן כתיבתם, אלא על ידי יהושע בן נון. רבי שמעון חולק ואומר שלא ייתכן שחלק מהתורה נכתב שלא בידי משה, אלא משה כתבם בדמע מפי ה’, על אף שבפועל הם עדיין לא התקיימו בפועל.[1]

מבנה הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת וזאת הברכה יש 41 פסוקים, אשר מאוגדים ב-2 פרשיות פתוחות ועוד 8 סתומות. הפרשה מכילה סדר אחד, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת הסדר ומסתיימת בסוף הסדר בדומה לכך שהיא מתחילה בתחילת פרק ומסתיימת בסוף פרק לפי החלוקה לפרקים.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא[2] קובעת: "ליו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, מובא בסדר רב עמרם גאון[3] ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ",[4] המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים,[5] והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל', עמוד א'
  2. ^ מגילה לא ע"א.
  3. ^ דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א
  4. ^ עיין דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה, שמציע שעניין זה קדם לרב עמרם גאון בהרבה.
  5. ^ דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה.
  6. ^ במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיע ויעמד שלמה, ואם כן ברור שעיין היו שנהגו כן במאה ה-16. למעשה, בכל הקהילות מתחילים ספר יהושע, פרק א', פסוק א'. בקהילות הספרדים מסיימים פסוק ט', האשכנזים והאיטלקים ממשיכים עד פסוק י"ח, והתימנים עושים כמו הספרדים אלא שמוסיפים בסוף את פרק ו', פסוק כ"ז.