פרשת מסעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Arrow r.svg מסעי Arrow l.svg
פסוקים במדבר, ל"ג, א' - ל"ו, י"ג
מספר פסוקים 132
מספר תיבות 1461
תוכן רשימת תחנות של בני ישראל, ציווים לקראת הכניסה לארץ, השלמה לפרשת בנות צלופחד
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (2)  לא תעשה (4)
הקצאת ערים למגורי הלויים, הגליית רוצח בשגגה לעיר מקלט הריגת אדם שדינו מוות מבלי שעמד לדין, הוראה של עד בדיני נפשות, לקיחת כופר מרוצח בזדון כתחליף להמתתו או מרוצח בשגגה כתחליף להגלייתו
הפטרה
אשכנזים ירמיהו, ב', ד'-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ג', ד'
ספרדים וחב"ד ירמיהו, ב', ד'-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ד', א'-ב'
תימנים ישעיהו, א', א'-כ'
איטלקים יהושע, י"ט, נ"א - כ"א, ג'
ערי הלויים וערי מקלט

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג. בשבת פרשת מסעי מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר, ובסיומו נהוג להכריז "חזק חזק ונתחזק".

בכל השנים הפשוטות ובחלק מן השנים המעוברות קוראים את פרשת מסעי ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מטות, ורק בחלק מן השנים המעוברות הן נקראות בנפרד.[1] בכל מקרה השבת שבה קוראים את פרשת מסעי היא בין כ"ו בתמוז לב' באב, והיא השבת השנייה מתוך שבתות תלת דפורענותא החלות בימי בין המצרים.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני, לפיכך היא מכילה סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

תחנות בני ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשה מופיעה רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע, החל מיציאת מצרים ועד נהר הירדן מול יריחו:

"וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם." (במדבר, ל"ג, ג')
"וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר..." (במדבר, ל"ג, מ"ט-נ"א)

מופיעות בסך הכל 42 תחנות. הרשימה בנויה לפי התבנית "וייסעו מ... ויחנו ב...", ויש קהילות שבהן קוראים אותה במנגינה מיוחדת. תחנות אלו מפורטות בערך נדודי בני ישראל במדבר

הכנה לחיים בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוויים לקראת הכניסה לארץ:

על פי הפסוק המופיע בחלק זה, "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במדבר, ל"ג, נ"ג), לומד הרמב"ן כי מצוות יישוב ארץ ישראל היא מדאורייתא.

תלונת שבט מנשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך לסיפור בנות צלפחד המתואר בפרשת פינחס, מתלוננים בני שבט מנשה, שבטו של צלפחד, שהעברת נחלתו לבנותיו עלולה להוציא אותה מחזקת השבט דרך נישואים לבן שבט אחר. ה' מקבל את טענתם ומחייב את בנות צלפחד להינשא לגברים מבני שבטן בלבד.

על פי המתואר בתלמוד במסכת בבא בתרא, נראה כי בדורות הבאים הייתה עמימות לגבי תוקף הפסוקים "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (במדבר, ל"ו, ו'-ז') בהסבר המופיע לחגיגות ט"ו באב, מוסבר כי אחד האירועים שהתרחשו ביום זה היה ביטול התקנה לדורות:

"חמשה עשר באב - מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. מאי דרוש? "זה הדבר" - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה." (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א')

מבנה הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת מסעי יש 132 פסוקים, אשר מאגדים 6 פרשיות פתוחות ועוד 2 סתומות. הפרשה מכילה 3 סדרים. הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר והיא גם מתחילה בתחילת פרק ומסתיימת בסוף פרק לפי החלוקה לפרקים.

תאריכי הקריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת מסעי יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים[2].

יחד עם פרשת מטות:

בנפרד:

בארץ ישראל נפרדת ובחוץ לארץ מחוברת:

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה המקורית של פרשת מסעי, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר יהושע, פרק י"ט, פסוק נ"א ("אלה הנחלות") עד פרק כ"א, פסוק ג'. בהפטרה נזכרת הקדשת ערי המקלט בידי יהושע, שהציווי עליה הוזכר בפרשה. הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.[3]

עם זאת, מכיוון שפרשת מסעי נקראת תמיד באמצע ימי בין המצרים, אין נוהגים להפטיר בהפטרה זו, משום שהתקבל המנהג להפטיר בהפטרה השנייה מתלתא דפורענותא, הפטרות בענייני תוכחה וחורבן. לפי רוב המנהגים (האשכנזים, הספרדים וכן בנוסח רומניא) ההפטרה השנייה היא בפסוק ד' עד פסוק כ"ח (הפטרת "שמעו").[4] במנהג תימן נוהגים ע"פ הרמב"ם[5] שההפטרה השנייה היא הפטרת 'חזון', מפסוק א' עד פסוק כ'.

חריג בודד לכך הוא מנהג איטליה, שלא קיבל את מנהג 'תלתא דפורענותא' (ונוהג לומר הפטרת פורענות רק בשבת חזון), ולכן הנוהגים לפיו מפטירים בהפטרת הפרשה המקורית, בספר יהושע.

כאשר חלה פרשת מסעי בשבת ראש חודש אב, בתלמוד נזכר שיש להפטיר, במקום ההפטרה הרגילה לשבת ראש חודש, בספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"ד, משום שזו נבואת חורבן המזכירה ראש חודש. בפועל, מנהג זה אינו נהוג באף נוסח. הראשונים דנו בשאלה האם להפטיר את הפטרת הפורענות של השבת או את הפטרת שבת ראש חודש, ויש בדבר מנהגים שונים.[6] בנוסח איטליה, שלא נוהג בשבת זו כדין שבת פורענות, מפטירים בהפטרת ראש חודש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשנת החא ובשנת השג (כ-10.5% מהשנים), ובארץ ישראל בנוסף בשנת בשז ובשנת גכז (בסך הכל כ-20.5% מהשנים). יש לציין את מנהג קצת קהילות שנהגו לחבר תמיד את מטות ואת מסעי, ובמקום להפריד פרשיות אלו, הפרידו את פרשת משפטים ופרשת ואת כסף, ראו בערך פרשת משפטים. כמו כן, יש קהילות תימניות שנוהגות עד היום שבמקום לחבר את מטות-מסעי, קוראים פרשת קרח עם חציו הראשון של פרשת חקת (עד ויסעו מקדש), ואת ויסעו מקדש מחברים עם פרשת בלק, ומחברים את פרשיות מטות-מסעי רק כאשר שאר העולם מחברים את חקת-בלק (וזה לא מתרחש בארץ ישראל כלל), ראו תכלאל עץ חיים של המהרי"ץ, דף קצא ע"א.
  2. ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, סדר ההפטרות.
  4. ^ באשכנז מוסיפים פרק ג', פסוק ד', ובספרד (וכן ברומניא) מוסיפים פרק ד', פסוקים א'-ב'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה י"ט.
  6. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ה, סעיף א', ומשנה ברורה, סימן תכ"ה, סעיף קטן ח' . בפועל, בפראג נהגו להפטיר 'שמעו' (אליה רבה תקמט:ג), וכן נוהגים היום ברוב הקהילות, ואילו בפוזנא הפטירו הפטרת שבת ר"ח (לבוש או"ח תקמט:א).