הטייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטייס
The Aviator
עטיפת ה-DVD של הסרט
עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי מרטין סקורסזה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי מייקל מאן
טנדי קלימן
גרהם קינג
צ'ארלס אוונס ג'וניור
תסריט ג'ון לוגן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה תלמה סקונמייקר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים לאונרדו דיקפריו
קייט בלאנשט
קייט בקינסייל
ג'ון ס. ריילי
אלן אלדה
ג'וד לאו
אלק בולדווין
גוון סטפני
מוזיקה הווארד שור עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רוברט ריצ'רדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Intermedia עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מירמקס
האחים וורנר
הקרנת בכורה 17 בדצמבר 2004, ארצות הברית
משך הקרנה 169 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט ביוגרפי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $110,000,000
הכנסות באתר מוג'ו aviator
פרסים 5 פרסי אוסקר
3 פרסי גלובוס הזהב
4 פרסי באפט"א
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הטייסאנגלית: The Aviator) הוא סרט דרמה ביוגרפי של הבמאי מרטין סקורסזה על הווארד יוז, חלוץ תעופה אמריקני שנודע בעושרו ובהתנהגותיו המוזרות. הסרט מבוסס ברובו על ספרו של צ'ארלס הייהם, "הווארד יוז: החיים הסודיים", ועוסק בעיקר בשנות היצירה שלו, בשנות ה-20 עד שנות ה-40, בהן יוז ביים והפיק סרטי קולנוע ובמקביל ערך טיסות ניסוי למטוסיו החדשניים. הסרט ממחיש גם את שקיעתו של יוז בהפרעה טורדנית-כפייתית ממנה סבל. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, שלושה פרסי גלובוס הזהב וארבעה פרסי באפט"א.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1927, הווארד יוז, פלייבוי צעיר ומיותם מטקסס מפיק את "מלאכי הגיהנום" (בכיכובה של הכוכבת ג'ין הארלו בגילומה של גוון סטפאני). הסרט נוחל הצלחה גדולה לאחר הפקה שארכה ארבע שנים ועלתה כ-4 מיליון דולר – בין היתר על מנת להתאים פסקול לסרט, לאחר הצלחת הסרט המדבר הראשון זמר הג'אז. במקביל, יוז מתכנן ומטיס את היוז H-1 רייסר ששבר שיאי מהירות ויוצא עם כוכבת הקולנוע קתרין הפבורן. יוז לא מסתפק בתעשיית הקולנוע ותכנון מטוסים, ורוכש את TWA, טראנס וורלד איירליינס.

במקביל להצלחתו של יוז וכניסתו לשוק התעופה, חואן טריפ (בגילומו של אלק בולדווין), מנכ"ל פאן אמריקן, מתחיל לחשוש מעלייתו של יוז. יחד עם אואן ברוסטר, סנאטור מטעם מיין, השניים מתכננים כיצד להפיל אותו. בהמשך, יוז חווה משבר: הפבורן עוזבת אותו לאחר שהזניח את יחסיהם, מטוס התובלה המהפכני שלו, היוז H-4 הרקולס, נתקע בשלבי התכנון ויוז מתרסק עת הטיס את מטוס הריגול בתכנונו, היוז XF-11. במקביל, צי המטוסים של TWA מקורקע עקב תאונת אחד ממטוסיהם, ולאור סיום מלחמת העולם השנייה, חילות האוויר של צבא ארצות הברית מבטלים את החוזה שלהם עם יוז על ההרקולס.

ברוסטר מזמן חקירה נגד יוז בחשד על בזבוז תקציבים בתכנון ההרקולס, אולם הוא מציע ליוז לבטל את החקירה בתנאי שימכור את TWA לטריפ. יוז נתקף בהפרעה טורדנית-כפייתית, ומסתגר בבית הקולנוע הפרטי שלו. לאחר כמה שבועות שהסתגר, יוז יוצא מביתו לשימוע בקונגרס. בחקירה נחל הצלחה גדולה, ואף הצליח להביא לביטול המונופול על טיסות החוץ. במהלך הדיונים קיבל יוז על עצמו שאם לא יצליח להטיס את ההרקולס הוא יעזוב את ארצות הברית ולא ישוב אליה. יוז עמד בכך ומטיס את ההרקולס, אולם סובל מהתקף OCD נוסף.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ל-11 פרסי אוסקר, וזכה ב-5 פרסים: פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, קייט בלאנשט; העריכה הטובה ביותר; עיצוב תלבושות הטוב ביותר; הצילום הטוב ביותר; והבימוי האמנותי הטוב ביותר. בנוסף זכה הסרט ב-4 פרסי האקדמיה הבריטית לקולנוע (BAFTA), בהם פרס הסרט הטוב ביותר. הסרט זכה גם ב-3 פרסי גלובוס הזהב: סרט הדרמה הטוב ביותר; השחקן הטוב ביותר בסרט דרמה ללאונרדו דיקפריו; והפסקול המקורי הטוב ביותר להווארד שור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]