התבגרות (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התבגרות
Boyhood
Boyhoodposter.jpg
בימוי ריצ'רד לינקלייטר
הפקה ריצ'רד לינקלייטר
קתלין סאת'רלנד
ג'ונתן סיהירינג
ג'ון סלוס
תסריט ריצ'רד לינקלייטר
עריכה סנדרה אדיר
שחקנים ראשיים אלר קולטריין
פטרישה ארקט
אית'ן הוק
לורליי לינקלייטר
מוזיקה רנדל פוסטר, מייגן קורייר
צילום לי דניאל
שיין קלי
מפיץ IFC Films
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 בינואר 2014 (פסטיבל סאנדנס)
11 ביולי 2014 ארצות הבריתארצות הברית
משך הקרנה 165 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט התבגרות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 4 מיליון דולר
הכנסות 44 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו boyhood
פרסים פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (פטרישה ארקט) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התבגרותאנגלית: Boyhood) הוא סרט התבגרות אמריקאי שכתב וביים ריצ'רד לינקלייטר. הסרט יצא לאקרנים ב-2014 ועלילתו עוקבת אחר סיפור התבגרותו של ילד בטקסס מגיל 6 ועד כניסתו למכללה. בסרט מככבים אלאר קולטריין, פטרישה ארקט, אית'ן הוק ולורליי לינקלייטר, הסרט צולם על פני 12 שנים במהלכן השחקנים הראשיים מתבגרים בדומה לדמויות אותן הם מגלמים. הסרט זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב: לסרט הטוב ביותר, לבמאי הטוב ביותר ולשחקנית המשנה הטובה ביותר (ארקט), היה מועמד לשישה פרסי אוסקר וזכה בפרס לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנה היא 2002, מייסון ג'וניור הוא ילד חולמני בן שש המתגורר עם אחותו הגדולה סמנתה ואמם הגרושה אוליביה בטקסס. הם עוברים ליוסטון לאחר שאמם נפרדת מהחבר שלה ומתחילה ללמוד באוניברסיטה המקומית. אביהם חוזר לטקסס לאחר שנה וחצי באלסקה ואוסף אותם במכונית הפונטיאק GTO שלו לבילוי אחר-צהריים משותף בכדורת. במהלך המשחק הוא מסרב לאפשר למייסון להשתמש בגדרות הצד ששומרות על הכדור במסלול, "החיים לא נותנים לך גדרות צד" הוא מסביר לבנו. בניגוד לסיכום האב מחזיר את הילדים לבית אמם ולא לסבתם והוא ואוליביה מתעמתים.

שנתיים אחר כך[1] אוליביה לוקחת את מייסון עימה לשיעור באוניברסיטה והוא עד לפלרטוט בינה לבין ביל, המרצה בשיעור. בסצנה הבאה, ביל ואוליביה הם כבר זוג נשוי החוזר מירח הדבש. הם מגדלים יחד את מייסון וסמנתה ואת שני ילדיו של ביל, מינדי שהיא בת גילה של סמנתה ורנדי בן גילו של מייסון. חיי המשפחה נראים מאושרים כשביל מצטייר כאב אחראי המדריך ומחנך את ילדיו, אך ברקע הוא מתדרדר לאלכוהוליזם, נעשה קשוח עם בני המשפחה ומכריח את מייסון לקצוץ את שיערו השופע. ביל סובל מהתפרצויות זעם אלימות במהלכן מכה את אוליביה ומטיח כוס זכוכית לעבר מייסון. אוליביה מבריחה את ילדיה מהבית והם נאלצים להיפרד מאחיהם החורגים אליהם התקרבו מאד, מבלי לדעת אם יראו אותם שוב.

במפגש עם אביהם (2007[1]) הוא משוחח עמם על היריון לא רצוי ואמצעי מניעה, הוא מסביר להם שהוא ואוליביה היו צעירים ולא בשלים לילדים ומקווה שהם יהיו הורים טובים יותר. מייסון ואביו יוצאים יחדיו לטיול מחנאות בטבע ומתקרבים.

בסצנה הבאה (2009[1]) אוליביה היא כבר מרצה לפסיכולוגיה, בן זוגה הוא ג'ים, חייל משוחרר ששירת בעיראק ובבוסניה שהיה סטודנט שלה. מייסון בן ה-15 מתנסה בשתיית בירה ובעישון מריחואנה וזוכה להצלחה בקרב הבנות. ג'ים רוכש למייסון מצלמה והוא מאמץ את הצילום כתחביב. אביו נישא מחדש לאנני והם הורים לתינוק. האב אוסף את הילדים במיני ואן ומתברר כי הוא מכר את ה-GTO למרות שהבטיח למייסון את הרכב כשיגיע לגיל 16. מייסון מקבל מתנה מאביו תקליטור ועליו מיקסטייפ שירי סולו של חברי להקת הביטלס אחרי פירוק הלהקה ("אני מכנה אותו האלבום השחור.. למעשה איחדתי למענך מחדש את הלהקה"), מאנני ומאביו הוא מקבל גם חליפה כחולה חדשה, מאמה של אנני הוא מקבל עותק של הברית החדשה ומאביה רובה ציד.

החיים עם ג'ים עולים על שרטון כשהוא נעשה ממורמר ממרדנותם של הילדים המתבגרים ואף הוא נהיה אלכוהוליסט, אוליביה נפרדת גם ממנו.

מייסון עובד במסעדה וזוכה לקידום מצד מנהל המסעדה הקשוח. הוא מבלה עם חברתו שינה את הלילה בחדר המעונות של אחותו. מייסון זוכה במקום שני בתחרות צילום ובמלגה ללימודים במכללה, כשבמקביל הוא נפרד משינה שבגדה בו עם שחקן בנבחרת הלקרוס של המכללה. המשפחה ומכרים מתכנסים לחגוג למייסון את סיום התיכון. במפגש במסעדה, אוליביה מבקשת ממייסון וסמנתה לפנות את חפציהם מהבית למורת רוחם, מאחר שהיא מתכננת לעבור חזרה לבית אמה. לשולחן ניגש מנהל המשמרת של המסעדה, נער לטיני שעבד בשיפוץ בביתה לפני מספר שנים, הוא מודה לאוליביה על העצה שנתנה לו ללכת וללמוד, עצה שיישם ושינתה את חייו ("אתם צריכים להקשיב לה, היא אישה חכמה" הוא אומר למייסון ולסמנתה). מייסון אוסף את חפציו מהבית ואוליביה נשברת ופורצת בבכי, "זהו היום הגרוע בחיי.. החיים שלי נגמרו...אתה יודע מה הבא בתור ? ההלוויה המחורבנת שלי !"

בהגיעו למכללה (2013[1]) הוא פוגש את שותפו לחדר במעונות שמציע לו להצטרף לטיול בפארק הלאומי ביג בנד יחד עם חברתו בארב ושותפתה לחדר ניקול. לפני היציאה בארב נותנת למייסון פטריית קסם ומבטיחה לו שירגיש בהשפעתה בדיוק שיגיעו לביג בנד. במהלך הטיול הוא וניקול מתחברים, הוא מסכים לקביעה שלה שלמרות שתמיד אומרים "תפוס את רגע" היא חושבת שזה בדיוק להפך, הרגע הוא שתופס אותך.

דמויות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה, צילום והפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כותב, מפיק ובמאי הסרט ריצ'רד לינקלייטר, זכה להתחייבות תקציבית מראש בסך 200,000 דולר לשנה למשך 12 שנים מחברת IFC Films.[2] סך הכל הגיע תקציב ההפקה ל-4 מיליון דולר.

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת הצילומים היה ללינקלייטר שלד בסיסי של קווי עלילת התסריט, הוא ידע כיצד תראה סצנת הסיום, אך הדיאלוגים לא הושלמו, והתסריט השתנה עם השינויים בחיי השחקנים ואירועים היסטוריים. התסריט הושפע מחייו האישים של לינקלייטר, שגדל בטקסס במשפחה חד -הורית לאחר שוהוריו נפרדו כשהיה בכיתה א'. כמו בסרט יש לו אחות גדולה והם נולדו כשהוריו היו צעירים מאד. אביו עבד בחברת ביטוח בדומה לאביו של גיבור הסרט שעובד בתחום לאחר שהקריירה שלו כמוזיקאי לא מתרוממת. אמו של לינקלייטר למדה באוניברסיטה לאחר הגירושים ולאחר מכן לימדה באוניברסיטה ביוסטון ונישאה עוד מספר פעמים, מסלול דומה לזה של אמו של מייסון.[3]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליהוק לסרט החל בבחירה בפטרישה ארקט לתפקיד האם ולאחר מכן בהתחייבות של אית'ן הוק לפרויקט. הוק עבד עם לינקלייטר קודם לכן בסרטים לפני זריחה ונערי ניוטון ובמהלך שנות צילום הסרט גם בסרטים חיים בהקיץ, לפני השקיעה, לפני חצות ופאסט פוד. מאמץ גדול הושקע בבחירה בשחקן הראשי, עד שלתפקיד נבחר אלאר קולטריין. אחת הסיבות לבחירה בו היו הוריו, מוזיקאי ורקדנית, כאשר המחשבה הייתה שהם יהיו מחויבים יותר ליצירה האמנותית הנרקמת.[4] בדומה להוק גם ארקט וקולטריין הופיעו ב-2006 בסרט פאסט פוד של לינקלייטר. לתפקיד אחותו של מייסון לוהקה בתו של לינקלייטר.

לתפקידי החברות של מייסון לאורך השנים, לוהקו שחקניות צעירות מקומיות.

צילום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הסרט נמשכו כ-12 שנים החל מ-2002, נעשו באינטרוולים של 3-4 ימים, 39 ימים סך הכל, ו-143 סצנות. הם כללו שנה של הכנות ושנתיים של פוסט-פרודקשן. מרבית הצילומים נעשו בחודשי הקיץ בטקסס, בערים אוסטין, ביוסטון (עיר הולדתו של לינקלייטר), ובסן מרקוס.[5] אחד מהאתגרים בסרט היה התמודדות עם הקפיצות הטכנולוגיות שחלו בתעשיית הסרטים, כל הסרט צולם על סרט צילום 35 מילימטר ולא באמצעות מצלמות דיגיטליות, על מנת לשמור על אחידות לאורך השנים.[2] הסרט נערך באמצעים שונים עד שלאחר מספר שנים החליטו עורכיו להשתמש בתוכנת עריכה קבועה.[6]

עורכי הסרט לא רצו ליצור תיחום רב בין הקפיצות בשנים אלא לנסוך בצופה תחושת זרימה באופן לא צורם, בדומה לחיים האמיתיים. על כן מטשטשת ההפרדה במעבר בין תקופה לתקופה והצופה שם לב לכך דרך תספורות השחקנים, המוזיקה ומכשירים אלקטרוניים.[6][7]

ציר הזמן בסרט מומחש דרך עיסוקם של הילדים בגאדג'טים אלקטרוניים עליהם יש צילומי תקריב, שכוללים (לפי סדר הופעתם): iMac, ‏Game Boy Advance, ‏Xbox,‏ Wii,‏iPod Classic,‏ iPod Touch ואייפון.

מוטיב בולט נוסף החוזר על עצמו בסרט הוא עזיבה ומעבר למקום מגורים חדש, תהליך שהאם והילדים עוברים פעם אחר פעם, ודנים בו בסצנות שונות.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל רשימה ארוכה ומגוונת של שירים,[8] בהם שירי רוק אלטרנטיבי של יוצרים מוכרים כגון קולדפליי, ומפייר ויקנד, וארקייד פייר וכן שירים שממחישים את רוח התקופות השונות בסרט. רנדל פוסטר, האחראי המוזיקלי שעבד עם לינקלייטר בחמישה סרטים קודמים ציין: "היה לנו חשוב לשמור על כלל נוקשה אחד, שימוש בשירים שישקפו את הרגע...היה לנו חשוב לשלב כמה מאגדות הרוק אנד רול בתהליך".[9]

רשימת היצירות המופיעות בסרט:

תגובות, ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לשבחים מצד מבקרי הקולנוע. באתר Rotten Tomatoes זכה הסרט לציון 100% בקרב המבקרים הבכירים ו-86% בקרב הקהל הרחב. הביקורות החיוביות הביאו להצלחה גם בקופות למרות תקציב הפקה נמוך. הסרט רשם הכנסות של כ-24.6 מיליון דולר בארצות הברית ועוד כ-19 מיליון דולר ברחבי העולם.

קלאודיה פיוג מ-USA Today העניקה לסרט 4 כוכבים מתוך 4, ציינה שהמשחק של ארבעת השחקנים הראשיים היה מדהים ובפרט ההצלחה בליהוק של אלאר קולטריין. היא השוותה את הסרט לאלבום תמונות משפחתי שקם לתחייה, סרט שיחזיר את הצופה לימי ילדותו.[10] אן הורנדיי מהוושינגטון פוסט העניקה לסרט 4 כוכבים, היא ציינה שהצלחתו של ריצ'רד לינקלייטר להפוך רגעים קטנים ונשכחים בחיים לכאלו בעלי משמעות עמוקה הפכו את הסרט לא רק ליצירת מופת אלא גם לנס.[11] פיטר טראוויס ממגזין רולינג סטון גם הוא כינה את הסרט יצירת מופת וקלאסיקה אמריקאית חדשה.[12] מנואלה דראגיס מהניו יורק טיימס ציינה שהסרט הוא מופת לריאליזם קולנועי וציינה שגם לאחר שלוש צפיות היא נמשכת בצורה מסתורית לצפות בו פעם נוספת.[13]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס אוסקר
פרס גלובוס הזהב
פרס באפט"א לקולנוע
  • זכייה בפרס הסרט הטוב ביותר
  • זכייה בפרס הבמאי הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • זכייה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר - פטרישיה ארקט
  • מועמד לפרס התסריט הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר - אית'ן הוק
פרס אינדפנדנט ספיריט
  • זכייה בפרס הבמאי הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • זכייה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר - פטרישיה ארקט
  • מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר
  • מועמד לפרס העריכה הטובה ביותר - סנדרה אדיר
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר - אית'ן הוק
פרס סטלייט
  • זכייה בפרס הבמאי הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • זכייה בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר - פטרישיה ארקט
  • מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר
  • מועמד לפרס התסריט הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • מועמד לפרס העריכה הטובה ביותר - סנדרה אדיר
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר - אית'ן הוק
  • מועמד לפרס השיר המקורי הטוב ביותר- Split the difference
פרס מבקרי הקולנוע בטלוויזיה וברדיו (Critics' Choice Awards)
  • פרס הסרט הטוב ביותר
  • פרס הבמאי הטוב ביותר - ריצ'רד לינקלייטר
  • פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר - פטרישיה ארקט
  • פרס השחקן הצעיר הטוב ביותר - אלאר קולטריין
  • מועמד לפרס העריכה הטובה ביותר - סנדרה אדיר
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר - אית'ן הוק
  • מועמד לפרס אנסמבל השחקנים הטוב ביותר
פרס גילדת שחקני המסך
  • פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר - פטרישיה ארקט
  • מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר - אית'ן הוק
  • מועמד לפרס אנסמבל השחקנים הטוב ביותר - אלאר קולטריין, פטרישה ארקט, אית'ן הוק ולורליי לינקלייטר
פרסים בולטים נוספים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]