מלון חוף הדקלים
 | |
| מלון חוף הדקלים. נטוש, 5/2005 | |
| מיקום | גוש קטיף |
|---|---|
| סוג המלון | מלון נופש |
| חדרים | 114 |
| בעלות | איתן בן-דוד |
| בניית המלון | |
| תאריך פתיחה | 1990 |
| אדריכל | סעדיה מנדל |
| תאריך שיפוץ | מאי 2005 |
| קואורדינטות | 31°22′57″N 34°17′14″E / 31.38249°N 34.28718°E |
 (למפת מערב הנגב רגילה)   מלון חוף הדקלים | |
  | |
מלון חוף הדקלים (נקרא גם לעיתים מלון נווה דקלים) היה בית מלון אשר שכן בחוף הדקלים אשר היה נמצא בסמוך ליישוב המרכזי בגוש קטיף – נווה דקלים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלון חוף הדקלים הוקם ב־1990 במסגרת יוזמה משותפת של משרד התיירות, הסוכנות היהודית ויישובי גוש קטיף. למלון ניתן היה להגיע דרך ציר כיסופים או דרך הסעה למנחת התעופה הקרוב, מנחת קטיף. המלון ננטש לבסוף בתחילת 2000 עם תחילת אירועי האינתיפאדה השנייה. עם זאת בחלוף השנים הועלו כמה הצעות לקניית המקום, בהם בין היתר הייתה הצעה של משקיע אמריקאי ממיאמי שהיה מעוניין לשקם את המלון, ולהשקיע בשיפוצו חצי מיליון דולר ואף לשנות את אופי המלון ולהפוך כמה חדרים לדירות אירוח עבור אנשי צוות שיתגוררו במקום ויתפעלו אותו. שאר החדרים במלון (כ-114 חדרים) יהיו כמו בעבר למטרת אירוח. הצעה זו בסופו של דבר לא יצאה לפועל[1]. ניסיון זה נבע מהתחושה שהידיעות על תוכניות הפינוי יגבירו למעשה את "התיירות האידאולוגית" לגוש ולמלון בפרט (קהלי היעד העיקריים אשר ציפו לו בעלי המלון היו משפחות דתיות, תיירים יהודים מהעולם ואף צליינים נוצרים). דרור וענונו, אשר באותה תקופה כיהן כראש הקרן לפיתוח גוש קטיף העריך כי כ־5,000 תיירים מגיעים מדי שנה לגוש וכ־20% מהם נשארים ללון בו[2]. במאי 2005, כאשר ביצועה של תוכנית ההתנתקות היה קרוב מתמיד התאכלסו במלון כ־150 משפחות ומספר רווקים (חלקם השתייכו לנוער הגבעות) דבר זה התרחש במקביל לשיפוץ מבנה בית המלון, יוזמת השיפוץ הייתה של מנהלת קל"ע (קליטה לעזה) אשר גייסה תרומות ואף יצרה קשר עם המשפחות והרווקים האמורים לאכלס את המקום. עבודות הניקיון, הסידור והסיוד הושלמו על ידי מספר מתנדבות מאולפנת מעלה לבונה[3].
לאחר מכן שוכרי ושוכני המלון שינו את שמו למעוז הים. כשמו של המאחז שהוקם בחבל ימית אשר היה באזור עד לפינוי חבל ימית והנסיגה מחצי האי סיני[4]. מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן הגיע לביקור במאחז, אך גורש משם זמן קצר לאחר מכן.
כמה ימים לפני תחילת הפינוי התרחשו פרובוקציות על ידי כמה אנשי חזית יהודית לאומית אשר שהו במלון אשר הפך למעשה למאחז, פרובוקציות נוספות בוצעו גם על ידי מספר של בדואים משבט המואסי[5].
.jpg)
ב־30 ביוני 2005 הצליחה המשטרה להשתלט על המלון בעזרת כוחות יס"מ עם ליווי של כמה חיילי צה"ל אשר שמרו על הכוחות מחוץ לשטח בית המלון. בתחילה השתלטו הכוחות על החלק הדרומי של אזור בית המלון ולאחר מכן אכן החלו להשתלט גם על החלק הצפוני של בית המלון בו שהו רוב המתבצרים. על פי ההערכה של ניצב אורי בר-לב אשר התראיין לתקשורת ואמר בתום תהליך ההשתלטות: ”כ־600 חיילים ושוטרים פרצו פנימה. הפעולה הייתה מהירה וללא התנגדות ממשית” ואף הדגיש את הניסיון הניכר של מרבית שוכני המקום לשתף פעולה עם המשטרה ואמר ”אנחנו נגד פורעי חוק, הקיצונים לא מאפיינים את כלל תושבי גוש קטיף”[6]. באוגוסט 2005 פורסמה החלטת בג"ץ אשר דחתה עתירה המבקשת לבטל את ההכרזה אשר קבעה כי שטח המלון הוא שטח צבאי סגור. טענת העותרים הייתה כי מדובר בזכות יסוד שלהם וכי המלון מצוי בבעלות פרטית[7].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יאיר אטינגר, "מעוז הים" – ממלון עזוב למאחז מגודר, באתר הארץ, 31 במאי 2005
- יאיר אטינגר, כהניסטים בוגרי מלון "מעוז הים" חדרו לנצרים ומאיימים: יהיה בלגן, באתר הארץ, 29 ביולי 2005
- ניר חסון, 15 צעירים במלון נטוש בחוף הים של עזה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2004
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מלון חוף דקלים: דוקא עכשיו משפצים, באתר ערוץ 7, 25 באוקטובר 2004
- ^ מצב החסה בשטחים, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2004
- ^ אילן מרסיאנו ורוני סופר, ההתנתקות מפיחה חיים במלון של נווה דקלים, באתר ynet, 18 במאי 2005
- ^ מאות פעילי ימין ישנו במלון חוף הדקלים, באתר וואלה!, 28 ביוני 2005
- ^ נדיה מטר, הלינץ' נגד מלון "מעוז הים", באתר ערוץ 7, 6 ביולי 2005
- ^ אילן מרסיאנו, המשטרה השתלטה על מלון "מעוז הים", באתר ynet, 30 ביוני 2005
- ^ נדחתה עתירה לבטל את ההכרזה על מלון "נווה דקלים" כשטח צבאי סגור, 4 באוגוסט 2005