בוב ארליק

בוב ארליק
Bob Ehrlich
	ארליק, ינואר 2019
	ארליק, ינואר 2019
לידה	25 בנובמבר 1957 (בן 66); ארבוטוס, מרילנד, ארצות הברית
שם מלא	רוברט לירוי ארליק הבן
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת וייק פורסט ; אוניברסיטת פרינסטון
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	קנדל סיביסקי (מאז 1993)
	www.bobehrlich.com
	15 בינואר 2003 – 17 בינואר 2007; (4 שנים)
סגן	מייקל סטיל
	→ פריס גלנדנינג מרטין אומאלי ←
	3 בינואר 1995 – 3 בינואר 2003; (8 שנים)
	→ הלן בנטלי דאץ' רופרסברגר ←

רוברט לירוי ארליק הבן (באנגלית: .Robert Leroy Ehrlich Jr; נולד ב-25 בנובמבר 1957) הוא פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושלה ה-60 של מדינת מרילנד בשנים 2003–2007, וקודם לכן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של מרילנד מ-1995 ועד להשבעתו כמושל בינואר 2003. בתחילת דרכו הפוליטית ייצג את מחוז הבחירה העשירי בבית הנבחרים של מרילנד בשנים 1987–1995.

ארליק היה הרפובליקני הראשון שכיהן כמושל מרילנד מאז עזיבתו של ספירו אגניו את התפקיד בינואר 1969. הוא כיהן קדנציה אחת בלבד לפני שהפסיד בבחירות לכהונה שנייה בנובמבר 2006 על ידי יריבו הדמוקרטי מרטין אומאלי. ב-2010 התמודד בשלישית על התפקיד והפסיד פעם נוספת לאומאלי. לאחר מכן הודיע כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים. באוקטובר 2011 מונה ליו"ר מטה הבחירות של מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, בבחירות הנשיאותיות ב-2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליק נולד בארבוטוס, פרוור השוכן דרום-מערבית לבירת מרילנד בולטימור, בנם של העוזרת המשפטית ננסי (לבית בוטורף) ואיש מכירות הרכבים רוברט לירוי ארליק. לאחר שלמד בבית הספר גילמן, נרשם ארליק לאוניברסיטת פרינסטון שם למד במלגה חלקית והיה קפטן נבחרת הכדורסל של האוניברסיטה. בשנת 1979 השלים שם לימודי תואר ראשון בפוליטיקה לאחר שחיבר עבודת גמר בת 140 עמודים בנושא חייו ופועלו של אלכסנדר סולז'ניצין. ב-1982 השלים באוניברסיטת וייק פורסט לימודי תואר שני במשפטים.

בתום לימודי המשפטים שלו עבר ארליק במשרד עורכי הדין "Ober, Kaler, Grimes and Shriver" שבבולטימור, וחיש מהר נעשה מעורב בפוליטיקה המקומית. בנובמבר 1986 נבחר אל בית הנבחרים של מרילנד מטעם מחוז הבחירה העשירי, שחלש על חלקים מהעיר בולטימור. הוא סיים את כהונתו בבית הנבחרים המדינתי בינואר 1995. במהלך כהונתו שם הכיר את קנדל סיביסקי, עמה התחתן בשנת 1993. להם שני בנים, דרו רוברט וג'ושוע טיילור.

בבית הנבחרים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 הודיעה הלן בנטלי, חברת בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השני של מרילנד, כי לא תתמודד לכהונה נוספת בבחירות 1994. בעקבות זאת הכריז ארליק כי יתמודד לבית הנבחרים האמריקאי במחוז הקונגרס השני, ובבחירות שהתקיימו נבחר עם 62.7% מקולות הבוחרים. הוא הושבע לתפקידו בינואר 1995. במהלך כהונתו הציג ארליק חקיקה שמטרתה לסייע לבעלי מוגבלויות בשמירה על תעסוקה, ותמך בענישה מחמירה של עבריינים המורשעים באלימות בנשק.

בזמן שהותו בקונגרס היה ארליק חבר בוועדת האנרגיה והמסחר של בית הנבחרים האמריקאי. הוא גם ישב בראשות ועדת המשנה לבריאות, טלקומוניקציה ואינטרנט ובשדולת שדולת הביוטכנולוגיה של הקונגרס. בשנת 1999 הצביע בעד הדחתו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון.

בכל התמודדויותיו לקונגרס ניצח ארליק בהפרשים של לפחות 25%. בבחירות 2002 הודיע כי לא יתמודד לתקופת כהונה חמישית בבית הנבחרים ובמקום זאת על ריצתו לתפקיד מושל מרילנד. דאץ' רופרסברגר הדמוקרטי נבחר להחליפו בקונגרס.

מושל מרילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבחרו לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות למושל מרילנד 5 בנובמבר 2002
	בוב ארליק	קתלין קנדי טאונסנד
אחוזים	51.6%	47.7%
קולות	879,592	813,422

ב-2002 תמה כהונתו השנייה של המושל הדמוקרטי פריס גלנדנינג. על אף שגלנדנינג נבחר מחדש בפער גדול בבחירות 1998, על השנים האחרונות לכהונתו העיבו משבר זוגי אישי וגירעון תקציבי גדול בתקציב המדינה. האזורים הכפריים במרילנד, בהם דריסת רגל רפובליקנית, מתחו זה מכבר ביקורת על תמיכתו של גלנדנינג ברגולציה סביבתנית נוקשה. בנוסף, תומכי המפלגה הרפובליקנית במרילנד הכפרית סברו כי אין הוא מקדיש תשומת לב דיה לצרכיהם לשיפורי תשתיות (גשרים, כבישים מהירים וכיוצא באלה).

ב-15 במרץ 2002 הודיע ארליק על התמודדותו לתפקיד המושל. הוא תקף רבות את הרקורד של גלנדנינג, וקשר אליו את סגנית המושל קתלין קנדי טאונסנד, שהייתה יריבתו מטעם המפלגה הדמוקרטית. ארליק הבטיח, שאם ייבחר, הוא יגדיל את המימון לבתי הספר הציבוריים, יאזן את תקציב המדינה ויגן על מפרץ צ'ספיק. עמיתו למרוץ היה מייקל סטיל, אפרו-אמריקאי ויושב ראש המפלגה הרפובליקנית במרילנד.

במהלך הבחירות, ספגה טאונסנד ביקורת על בחירתה באדמירל בדימוס צ'ארלס ר. לארסון כעמיתה למרוץ. לארסון היה פוליטיקאי מתחיל שהחליף את שיוכו המפלגתי שבועות אחדים לפני כן. מסע הבחירות של טאונסנד נפגע גם מחוסר הפופולריות של גלנדנינג, שיישם הצעה לחלוקה מחדש של מחוזות הקונגרס במדינה, שבוטלה מאוחר יותר בידי בית המשפט העליון של מרילנד. הפופולריות של טאונסנד המשיכה לצנוח כאשר פורסמו דיווחים כי חלקים גדולים מכספי הבחירות שלה נתרמו מתורמים מחוץ למרילנד. ארליק ניצל את חוסר הפופולריות של טאונסנד וצבר תמיכה ציבורית בשעה ששיעור התמיכה ביריבתו הדמוקרטית צנחו בסקרי דעת קהל.

אף על פי שבאופן מסורתי מרילנד מצביעה למפלגה הדמוקרטית ולא בחרה במושל רפובליקני כמעט 40 שנה, ארליק ניצח בבחירות עם 52% מקולות הבוחרים, בעוד טאונסנד גרפה 47%. הוא היה למושל הרפובליקני השישי בהיסטוריה של מרילנד והראשון מאז עזיבתו של ספירו אגניו ב-1969, שהתפטר בעקבות היבחרו לסגן נשיא ארצות הברית ב-1968.

כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארליק אמר כי "אחריות פיסקלית, חינוך, בריאות והגנת הסביבה, בטיחות הציבור ומסחר" הם חמשת עמודי התווך של הממשל שלו. הוא התנגד להעלאת מס מכירות ומס הכנסה ותמך בלגליזציה של מכונות מזל כדי להעלות את הכנות המדינה. בתקופת כהונתו של ארליק מרילנד נשארה ב-0.5% או יותר מתחת לממוצע האבטלה הלאומי. שיעור האבטלה ירד משמעותית מ-4.5% ב-2003 ל-3.9% ב-2006, עם גידול בן 98 אלף משרות במגזר הפרטי, זאת בזכות סמיכותו של שיעור האבטלה לשוק העבודה החזק הקשור להון הלאומי.

ארליק הקים מחלקת מוגבלות בתוך הקבינט שלו האמונה על טיפול וסיוע לאנשים עם מוגבלויות — הסוכנות הראשונה מסוג זה באחת ממדינות ארצות הברית. בשנת 2004 חתם ארליק על חוק שיקום מפרץ צ'ספיק. החוק מממן באמצעות מיסוי חשבונות מים שדרוגים של מתקני טיהור מים במטרה להפחית את זיהום מי המפרץ. ההפחתה שהתקבלה בזיהום המים עמדה בכשליש מההתחייבויות של מרילנד לצמצום זיהום המפרץ במסגרת הסכם מפרץ צ'ספיק משנת 2000. קרן צ'ספיק ביי תיארה את חוק שיקום מפרץ צ'ספיק כחקיקה המשמעותית ביותר עבור המפרץ מזה דור.

בשנת 2006 התנגד ארליק לאישור שהעניק נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לחברה מאיחוד האמירויות הערביות להשתלט על שש הנהלות נמלים בארצות הברית, כולל זו בנמל בולטימור^[1].

בינואר 2006 הטיל ארליק וטו על "חוק הבריאות לשיתוף הוגן", הידוע גם בשם "חוק וולמארט", אשר דרש מעסקים עם יותר מ-10,000 עובדים במרילנד (שלוש מתוך ארבע החברות שענו על קריטריון זה היו וולמארט, נורת'רופ גראמן ו-"Giant Food") להפריש 8% מתשלומי השכר לעובדיהם עבור שירותי בריאות, או לשלם את הסכום הזה לתוכנית בריאות ממלכתית עבור הלא-מבוטחים^[2]. חוק זה קיבל את הכינוי "חוק וולמארט" מכיוון שהייתה זו החברה היחידה במרילנד בסדר גודל כזה שלא הפרישה כבר את שמונת האחוזים הדרושים. ארליק, לאחר התייעצות עם עורכי דין בנוגע לתוקף המשפטי של הצעת החוק, הטיל וטו על החקיקה המוצעת מכיוון שלטענתו תפר את החוק הפדרלי. למרות זאת, ובעקבות הפצרותיהם של חברי בית המחוקקים המדינתי שבוחריהם נהנו מהעסקתם בידי וולמארט וחששו מצמצום נוכחותה במדינה, המחוקקים הדמוקרטים בבית המחוקקים במרילנד העבירו את החוק למרות הווטו של ארליק, מה שהוביל בין השאר לביטול בניית מרכז הפצה של וולמארט באחד המחוזות העניים ביותר במדינה.

בחירות 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 התמודד ארליק לתקופת כהונה שנייה מול ראש עיריית בולטימור מרטין אומאלי. ארליק התהדר בשיעורי תמיכה חיוביים מתושבי מרילנד, כאשר סקר ממכון המחקר "Gonzalez Research" שנערך ב-2005 הצביע על דירוג תמיכה בן 49%. סקר אחר של העיתון "בולטימור סאן" מנובמבר אותה שנה הראה כי 50 אחוזים מתושבי מרילנד תומכים בתפקודו של ארליק בעוד 33% מתנגדים לו. עם זאת, חוסר הפופולריות של המפלגה הרפובליקנית ברמה הארצית לצד זה של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש האפילו על סיכוייו של ארליק להיבחר לתקופת כהונה שנייה.

ארליק השתמש במודעות תעמולה שתקפו את אומאלי על שיעור הפשע בבולטימור שהאמיר תחת כהונתו כראש העירייה, וכינה את שיעור הרצח בבולטימור "נורא" ו"מבוכה למדינת מרילנד". אומאלי השיב בפרסומת לטלוויזיה שהציגה עדויות ממנהיגי הקהילה המקומית, נציב מחוז הווארד ג'יימס נ. רובי ונציב מחוז בולטימור ג'יימס ט. סמית' שתקפו את ארליק על שהפר את הבטחתו לקטוע את השחרור על תנאי למורשעים בעבירות אלימות חמורה. העיתונים וושינגטון פוסט ו-וושינגטון טיימס הביעו תמיכות רשמיות בארליק, ומנגד העיתון "בולטימור סאן" הביע את תמיכתו באומאלי.

ארליק הפסיד בבחירות כשגרף 46.16% מהקולות, לעומת 52.69 האחוזים שגרף אומאלי^[3]. כהונתו של ארליק תמה בראשית ינואר 2007.

בין מערכות בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודש לאחר שעזב את תפקידו הציבורי, ארליק ועוזרים אחדים מהממשל שלו פתחו משרד עורכי דין באזור בולטימור תחת חסות חברת עריכת הדין "Womble Carlyle Sandridge & Rice" שבסיסה בקרוליינה הצפונית. רעייתו קנדל קיבלה עבודת ייעוץ ארגוני כדירקטורית בבנק אנאפוליס. במרץ 2007 הביע ארליק תמיכה בראש עיריית ניו יורק רודי ג'וליאני בהתמודדותו לנשיאות ארצות הברית לקראת הבחירות הנשיאותיות ב-2008. הוא אף היה יו"ר מטה הבחירות המיד-אטלנטי של ג'וליאני. בשנים 2007–2010 הנחה ארליק ביחד עם אשתו תוכנית רדיו בתחנת WBAL-AM.

בחירות 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 במרץ 2010 הודיע ארליק כי בכוונתו לשוב לתפקידו הישן כמושל מרילנד, וכי יתמודד מול המושל מרטין אומאלי^[4]. ביוני אותה שנה זכה ארליק לתמיכתו של כדורסלן ה-NBA מממפיס גריזליס גרייביס ואסקס. בשלהי אותו החודש הכריז כי עמיתתו למרוץ תהא מרי קיין, אשר כיהנה כמזכירת המדינה של מרילנד תחת כהונתו של ארליק כמושל. בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית ניצח בקלות.

מייקל סטיל, שהיה סגן המושל תחת ארליק בשנים 2003–2007, ובזמן מערכת הבחירות היה יו"ר הוועדה הרפובליקנית הלאומית, נסע ברחבי מרילנד באוטובוס ממותג בסיסמה "Fire Pelosi" ("לפטר את פלוסי") במטרה לחזק את התמיכה הציבורית בארליק. מושל מסצ'וסטס לשעבר, מיט רומני, השתתף גם הוא במסע הבחירות של ארליק ותרם בגיוס כספים לקמפיין^[5]. גם רודי ג'וליאני נרתם למענו של ארליק ובעצרת בחירות במרילנד כינה אותו "אחד המושלים הטובים ביותר בכל הזמנים"^[6].

בבחירות הכלליות הפסיד ארליק בפעם השנייה לאומאלי בפער של 14.4% מהקולות.

לאחר הפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 היה יו"ר מטה הבחירות הנשיאותי של מיט רומני במרילנד^[7]. במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית 2016 הביע תחילה תמיכה במושל אוהיו לשעבר ג'ון קייסיק, אך לאחר מכן הסב את תמיכתו למתמודד דונלד טראמפ.

נכון לדצמבר 2020, ארליק עובד כיועץ בכיר בסניף וושינגטון הבירה של משרד עורכי הדין "King & Spalding" בצוות המדיניות הציבורית של המשרד. בבחירות 2022 לקח חלק פעיל במערכה הציבורית במרילנד, כאשר המפלגה הרפובליקנית במדינה הכריזה כי יסייע בהבטחתם ניצחונם של מועמדי המפלגה לתפקידי המושל והתובע הכללי.