ספירו אגניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספירו אגניו
9 בנובמבר 1918; בולטימור, מרילנד - 17 בספטמבר 1996; מרילנד (בגיל 77)
Spiro Agnew.jpg
ספירו אגניו
שם בשפת המקור Spiro Agnew
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג
סגן נשיא ארצות הברית ה-39
תקופת כהונה 20 בינואר 196910 באוקטובר 1973 (4 שנים ו-37 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון
מושל מדינת מרילנד ה-56
תקופת כהונה 25 בינואר 19677 בינואר 1969 (שנתיים)
ספירו אגניו מברך לאחר השיגור של אפולו 17 ב-1972

ספירו תאודור אגניואנגלית: Spiro Theodore Agnew‏; 9 בנובמבר 1918 - 17 בספטמבר 1996) היה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בשנים 1969–1973. לאחר הצלחה מטאורית וקריירה מרשימה, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ולפרוש מהחיים הפוליטיים ב-1973 עקב אישומים בהעלמת מס ולקיחת שוחד בעת שכיהן כראש הממשל של מחוז בולטימור, מושל מרילנד וסגן נשיא.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירו אגניו נולד בבולטימור שבמדינת מרילנד למהגר יווני, תאודור ספירוז אגניו, מהגר יווני ששינה את שם משפחתו לאגניו מאנגנוסטופולוס (Αναγνωστόπουλος) ופעיל בקהילה היוונית המקומית ובמפלגה הדמוקרטית. אמו הייתה ילידת וירג'יניה. הוא למד כימיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואחר כך לחם כחייל במלחמת העולם השנייה, שבה אף זכה לעיטור. באותה תקופה, בעת שירותו באירופה, הכיר את אשתו אלינור יודפינד. בשובו לארצות הברית אחרי סוף המלחמה, למד לימודי משפטים, שאותם סיים ב-1947.

הוא החל את דרכו בפוליטיקה כאשר הצטרף למפלגה הרפובליקנית (בניגוד למסורת המשפחתית) באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, שבהן סייע ותיעמל עבור ג'יימס דוורו (Deveraux), חבר קונגרס ממרילנד. בשנת 1960 התמודד אגניו על תפקיד של שופט בבית המשפט הגלילי (circuit court), אך נכשל כישלון חרוץ, וקיבל את מספר הקולות הקטן ביותר מבין החמישה שהתמודדו על התפקיד. ברם, שנתיים בלבד לאחר מכן, ב-1962, הוא נבחר לתפקיד ראש הממשל (County Executive) של מחוז בלטימור, כשהוא מנצל פיצול קולות בין שני מתמודדים דמוקרטיים. בתפקידו זה, היה בין הראשונים שתיקנו תקנות נגד אפליה גזענית.

מושל וסגן הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 אגניו נבחר למושל מדינת מרילנד, מדינה שנוטה לדמוקרטים, משום שמצביעים דמוקרטיים רבים לא אהבו את המצע של מועמד המפלגה שלהם שהתנגד לאינטגרציה (שילוב האפרו-אמריקאים בחברה). בתפקידו זה אגניו פעל לביצוע רפורמה במס ובשפיטה, תיקן תקנות כנגד זיהום הסביבה וגרם לביטולו של חוק שאסר נישואי תערובת. מאידך גיסא, הוא התנגד ל"גזענות השחורה" ודרש מהאוכלוסייה האפרו-אמריקאית "להוקיע את כל הגזענים השחורים, מעשה שאתם עד עתה סירבתם בתוקף לעשות".

תדמיתו המתונה של אגניו והצלחתו כרפובליקני במדינה דמוקרטית עשו אותו למועמד המושלם לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית עבור ריצ'רד ניקסון. בשנת 1968 ניקסון זכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ואגניו נבחר לסגנו. בתפקידו כסגן של ניקסון אגניו הרבה להתווכח ולנגח את מתנגדי ההתערבות הצבאית של ארצות הברית בווייטנאם.

זמן קצר לאחר שנבחר לכהונה שנייה כסגן הנשיא וכשהיה נראה כיורשו המיועד של ניקסון, החל התובע הפדרלי מטעם מחוז מרילנד לחקור את אגניו על סמך חשדות של סחיטה, הונאת מס, שוחד וקשירה לביצוע פשע. הוא הורשע באשמת קבלת שוחד הכולל תשלומים של יותר מ-100,000 דולר בעת שכיהן כראש הממשל של מחוז בולטימור, כמושל מרילנד וכסגן נשיא ארצות הברית. לבסוף אגניו נאלץ להתפטר מתפקידו ב-10 באוקטובר 1973, לאחר שהסכים לעסקת טיעון שמסגרתה הודה בהעלמת מס, הלבנת הון וקבלת שוחד ונדרש לשלם קנס של 10,000 דולרים. מאוחר יותר, בשנת 1983, עקב דרישתה העיקשת של קבוצת תושבי מדינת מרילנד במסגרת תביעה אזרחית, אגניו שילם למדינת מרילנד 268 אלף דולרים - סכום כל השוחד שקיבל.

אגניו טען בשיחות פרטיות כי ניקסון לא תמך בו ואף תמך בהדלפת האישומים כנגדו על-מנת להסיט את תשומת לב הציבור מפרשת ווטרגייט אשר איימה על שלטונו שלו ואשר הובילה בסופו של דבר גם להתפטרותו של ניקסון בעצמו. אגניו לא דיבר עם ניקסון עד למותו של האחרון בשנת 1994, אך הגיע ללוויה.

אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, אגניו עבר למגזר העסקי. הוא נפטר ב-17 בספטמבר 1996 מלוקמיה, שעות ספורות בלבד לאחר שהמחלה התגלתה אצלו בשלב מתקדם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]