יואב צפיר
 | |
| לידה |
14 בנובמבר 1968 (בן 53) רמת השרון, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק |
שחקן, במאי קולנוע, מדבב |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| בת זוג | מיכל צפיר |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יואב צפיר (נולד ב-14 בנובמבר 1968) הוא מפיק טלוויזיה, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומדבב ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפיר נולד וגדל ברמת השרון. אביו הוא הקומיקאי טוביה צפיר.
פריצתו הגדולה של יואב צפיר לתודעת הקהל הייתה לפני גיוסו לצבא, כאשר כיכב בתפקיד ראשי בסרט הקולנוע הישראלי מ-1987, "בלוז לחופש הגדול"[1].
כאשר התגייס לצה"ל התקבל ללהקת הנח"ל, ושירת בה בשנים 1986 עד 1989 (לצד מומי לוי, שרון חזיז, דנה ברגר, אורי הוכמן, תומר שרון, אילה אשרוב, שרון שחל ושי זורניצר). זו הייתה הפעם הראשונה שבן של חבר בלהקה צבאית (טוביה צפיר) שירת באותה להקה[2]. מיד עם שחרור החל להשתתף במספר מופעים במקביל[3], באוקטובר 1989 החל לשחק במחזמר "המבשר" שעלה בפסטיבל עכו[4], בדצמבר 1989 החל לשחק בתיאטרון החאן במחזה "דו-קרב" שכתבה דפנה אילת, על פי ספרו של דוד גרוסמן, בבימוי של אילן אלדד[5], בנוסף השתתף במופע "ציל"ה" - צוות יוצאי להקת הנח"ל" שיזם יחד עם יוצאים אחרים של להקת הנח"ל[6]. בנוסף החל ללמוד לתואר ראשון בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
באוקטובר 1990, החל להשתתף ב"סופשבוע באגף הסגור" - פינה סאטירית בתוכנית "סופשבוע", תוכנית האירוח המרכזית של ימי שישי בערוץ 1, בה גילם דמויות שונות לצד אביו טוביה צפיר, אסנת וישינסקי, מומי לוי, גדי פור ועוד[7]. במהלך שנת 1992 העלה אותו צוות שחקנים מופע בידור וסאטירה בשם "האגף הסגור"[8].
בסוף 1991 החל לשחק בסדרת הילדים "יום יומן" בערוץ 2 הניסיוני (בתפקיד צ'סטר, בובה ענקית בצורת צ'יטה)[9]. בנוסף שיחק בדרמת הטלוויזיה בערוץ הראשון "כידונים ואורכידאות" כבנם של ריקי גל ואסי דיין[10].
בתחילת 1992 השתתף בהפקת ענק של ערוץ 4 הבריטי, מיני-סדרה בשם "הגדודים הגדולים" ("The Big Battalions") שהופקה בתקציב כולל של עשרה מיליון דולר בשלוש יבשות. הסדרה עוקבת אחר חייהן של שלוש משפחות, נוצרית, מוסלמית ויהודית - על פני חמש מדינות, בריטניה, אתיופיה, ערב הסעודית, ירדן וישראל. העלילה המפותלת והמסובבת מקשרת בין כל הגורלות של הנפשות הפועלות. בסדרה גילם צפיר את דמותו של קצין ישראלי מצפוני, רגיש ומיוסר, על רקע האינתיפדה הראשונה[11]. צפיר נבחר לתפקיד לאחר מבחני בד שערכו המפיק והבמאי לעשרות שחקנים ישראלים[12]. הסדרה צולמה בישראל ובלונדון והשתתף בה גם טוביה צפיר שגילם בה את אביו של יואב[13].
בשנת 1993 כיכב בסרט "מנת יתר" כחבר של צעירה (לימור גולדשטיין) בת טובים מהמעמד הבינוני-גבוה המתדרדרת לצריכת סמים קשים[14]. באותה שנה, עם תחילת השידורים המסחריים בערוץ השני, גיוס לצוות שידורי קשת[15]. בנובמבר 1993, החל להגיש את תוכנית הילדים "סוד כמוס", שבה אחים ואחיות מספרים סודות אחד על השני[16].
בשנת 1999 שיחק בתפקיד הראשי בקומדיית המצבים "פאזל" ששודרה בערוץ 2.
בשנים 2004–2007 שיחק בסדרה ״השיר שלנו״ (אותה גם יצר והפיק) בתפקיד רם שגב, עוזרו של אודי שניר (דליק ווליניץ)[17].
בשנת 2012 השתתף בסדרה "עניין של זמן" בתפקיד בעלה של שרון[18].
משנת 1994 צפיר משמש במאי, עורך ומפיק ראשי בחברת ההפקות "טדי הפקות"[19]. לאורך השנים צפיר הפיק, ביים וערך את תוכניות הטלוויזיה "ייסורי אפרים", "הקומדי סטור", "החרצופים", "שמש", "של מי השורה הזאת?", "כוכב נולד", "נולד לרקוד", "השיר שלנו", "הפיג'מות", "צה"ל 1", "לא נפסיק לשיר", "זה זה או זה זה", "דני הוליווד","תנוחי", "Oboy", "פוראבר" ו"PPS".
צפיר השתתף בדיבוב לסדרות מצוירות רבות, ביניהן: "האופנוברים ממאדים", "חבורת הצב המעופף", "צבי הנינג'ה" (מיכלאנג'לו בעונות הראשונות), "האחים סופר מריו" (מריו) ו"תום סוייר".
החל מספטמבר 2013, צפיר הוא הבמאי (יחד עם אמיר אוקרייניץ) והעורך של תוכנית המציאות "הכוכב הבא", המשודרת בערוץ קשת 12.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צפיר נשוי למיכל צפיר ואב לשלוש בנות והם מתגוררים ברמת השרון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
- יואב צפיר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יואב צפיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- לירון שוורץ, "אנחנו זוג לא שפוי, מרוב שאנחנו שפויים": ריאיון עם יואב ומיכל צפיר, באתר nrg, 21 בינואר 2011
- חגית גינזבורג, יואב צפיר: "שום דבר לא יפגע בכוכב נולד", באתר וואלה!, 20 בנובמבר 2011
- לי-אור אברבך, יואב צפיר: בזכותי ילדים יודעים מי הוא אריק איינשטיין, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2013
- לי-אור אברבך, "אמרו שגמרנו את הסוס, אבל ל'כוכב הבא' תהיה עוד עונה", באתר גלובס, 16 בפברואר 2015
- אנדרה טבקוף, אחרי שעשה הכל כדי להביא את האירוויזיון לארץ, יואב צפיר מתחיל לחפש את הפורמט הבא, באתר גלובס, 6 באפריל 2019
- גל אוחובסקי, מסע בין כוכבים, באתר מאקו, 27 במאי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רחל נאמן, בלוז לדור האבוד, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987
מאיר שניצר, היד השנייה של טרומפלדור, חדשות, 26 ביוני 1987 - ^ כמו משפחה, חדשות, 17 בספטמבר 1986
- ^ גיא אסיף, מי ירים את נס המרד, חדשות, 25 באוקטובר 1989
- ^ גיא אסיף, המבשר, חדשות, 11 באוקטובר 1989
- ^ רענן שקד, גם אני נער רגיש ובישן, חדשות, 17 בדצמבר 1989
- ^ לשכנע ועדי עובדים, מעריב, 21 בינואר 1990
- ^ ענת מידן, איך עושים סאטירה ישראלית - בזהירות, חדשות, 23 בנובמבר 1990
- ^ קשובים למתרחש, חדשות, 28 בפברואר 1992
- ^ הגר רם, שלומפי מת, דאלאס קמה לתחיה, חדשות, 28 באוקטובר 1991
- ^ רון מיברג, טלוויזיה /, במלחמה היה פחות נורא, חדשות, 8 באוקטובר 1991
- ^ ירון פריד, שני צפירים בערוץ 4, חדשות, 27 בדצמבר 1992
- ^ ג. עיטור, צפיר לצ'אנל 4, חדשות, 28 באוקטובר 1991
- ^ ג. עיטור, הצפירים סיימו להילחם באינתיפאדה, חדשות, 30 במרץ 1992
- ^ אושרה שוורץ, הבה נעשה לעם את הסרט שהוא רוצה, חדשות, 1 באפריל 1993
- ^ קשת: כוכבי הכללית עברו דירה, חדשות, 25 במאי 1993
- ^ רונית הורוביץ, אבא, מי זה האיש הזה עם הזקן?, חדשות, 5 באוקטובר 1993
- ^ רוגל אלפר, טלנובלה כמציאות, באתר הארץ, 21 במרץ 2004
יניב משיח, עכבר העיר, מזייפים בשיר, באתר הארץ, 23 בינואר 2007 - ^ אורי ערן, עכבר העיר, עניין של זמן: הנעורים יפים יותר מהבורגנות, באתר הארץ, 15 ביולי 2012
- ^ עכבר העיר, טמירה ירדני ויואב צפיר: "אנחנו המומים, פגועים, נעלבים ועצובים", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2011