הולדת שחר ושלם

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח החימר שעליו נמצאה היצירה

הולדת שחר ושלם או הולדת האלים הנעימים והיפים הוא מחזה בצורת שיר עלילה מהשירה האוגריתית, המתאר את הולדת האלים שחר ושלם ומעלליהם.[1]

היצירה נכתבה על לוח אחד כתוב משני צדיו ועל שוליו, שנמצא בשני חלקים, עם כמה שברים בצדו האחורי ובמיוחד שבר באחת הפינות שלא שרד.[2]

תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדו הראשון של הלוח מחולק בתשעה קוים מאוזנים לחלקים, חלקם הוראות להמחזה או לדקלום, ומשמעותן קשה לקורא המודרני אך ככל הנראה הייתה מוכרת לקהל הקדום; עיקר המחזה העלילתי מתחיל בשולי הלוח וממשיך בצדו השני, ולא מחולק בקוים.[1]

הקטעים הקצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוח נפתח בדברי פתיחה – קריאה לאלים המרכזיים בעלילה, וברכה לצופים ולמשתתפים: "אקרא לאלים נעימים [...] ויסמים [...] יֻתַּן יקר לעליונים [...] במדבר שפיים נדדו [...] לַחֲמוּ[א] מלחם אֵי[ב], ושתו מיין־חמר אֵי[ב]! שלום מלך, שלום מלכה, שלום ערֵבי־קול ומשוררים".[3] "יסמים" משמעו יפים, ומהשורות הראשונות נובע אחד השמות הנפוצים ליצירה, "הולדת האלים הנעימים[ג] והיפים" (בצרפתית: La naissance des dieux gracieux et beaux).[5]

השורה טב[חֿ] . גד . בחלב . אַננחֿ בחֿמאַת (טבח גדי בחלב, טלה בחמאה)

לאחר מכן נמתח קו לאורך הלוח, ומובאים כמה קטעים קצרים נוספים תחומים בקוים, חלקם מקוטעים וחלקם שרדו אך אינם ברורים, אך ניכר שמדובר בהוראות במה.[1] בראשון מבין הקטעים מוזכר "מת ושר", כנראה שם אלוהות כפול לאל מות, "בידו חוטר שכול, בידו חוטר אלמון" (השוו ישעיהו, מ"ז, פסוקים ח' וט', ואף ירמיהו, י"ח, כ"א[6]), וכן מתוארת פעולה הקושרה בגפנים ושדמות.[3] הקטע הבא מכיל שורה אחת, המורה "שבע ידות יונעם על עוד (נבל), וערבי־קול יענון".[7] הקטע שאחריו מתאר משחק ביניים, אשר רקעו "שדה אלים, שרה אשרה ורחמי[ד]", ומתבצע טקס המתואר באוגריתית: טב[חֿ] . גד . ב חלב . אַננחֿ ב חֿמאַת[8] (טבח/טבחו[ה] גדי בחלב, טלה בחמאה) – יש הרואים בו רמז לחג הביכורים הכנעני, שהד לו נמצא בציווי המקראי ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות, כ"ג, י"ט = ל"ד, כ"ו, ראו גם דברים, י"ד, כ"א);[9][10] ההוראות מורות ככל הנראה לחזור עליו שבע פעמים.[11] בקטע הבא, האלה רחמי[ד] יוצאת לצוד או לשוטט, ו"חוגרת" גיבור (כלומר מציידת אותו או מתגוששת עִמו), לקול זמרת ערֵבי־הקול.[12] בקטע הבא יש אזכור ל"מושבת/מושבות אלים", ומשמעותו לא ברורה (ייתכן שהוא כולל ברכות לבני השרים).[13] בקטע הבא מוזכרים במקוטע אבני כחל ואודם (אבנים יקרות).[14] הקטע שלאחריו פותח בקריאה "לאלים נעימים, גוזרי ים[ו], בני ים, יונקי שדי אשרה" ובהמשך המקוטע מוזכרת שפש (שמש), כנראה בתפילה שתשפיע עליהם מטוּבה.[16] הקטע הבא הוא הקטע האחרון מהקטעים הקצרים, ואחריו מתחילה העלילה עצמה; הוא מתאר את הרקע בו מתרחש העלילה: שדה אלים, שדה אשרה ורחמי[ד].[17]

עיקר המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקטע הקצר האחרון מופיע, כאמור, עיקר המחזה: על שפת הים, לחוף תהומות, אל עוסק בגחלים (או לפי פירושים אחרים, מקבל מנחה משתי נשים שזימנו אותו[18]) ו"ידו"[ז] ארכה כַּיָּם.[19] איברו ישפל וירום (כלומר, מזדקף ומתרפה), והלוח מתאר דמות אחת קוראת "אבי אבי" ואחרת קורא "אמי אמי" (שתי הדמויות הן כנראה הנשים המוזכרות בהמשך) – לקריאה הכפולה השוו מלכים ב', ב', י"ב, בראשית, כ"ב, י"א, שמות, ג', ד', שמואל א', ג', י' וכדומה.[20] חלק מהחוקרים מפרשים את הקטע הבא כאין אונות, בו אל לא מצליח לזקף את איבר מינו,[1] אך אחרים מפרשים את הקטע החזרתי כסיטואציה בה אל מרים ומוריד את איבר מינו, ולא כאין אונות.[21] בלוח נכתב כי "חוטרו[ז] נחת, ירפה מוט ידו[ז]", והוא יורה השמימה, פוגע בציפור, משית אותה על פחמים ובא לפתות את שתי הנשים, אך הן קוראות: "נחת חטרך[ז], רפה מוט ידך[ז]!"; הלוח מתאר את הציפור נחרכת על האש, לוהטת על הפחמים, ונכתב כי הנשים הן נשות אל, נשות אל לעולם, ואז חוזרת קריאתן, ולאחר מכן תיאור הציפור על האש חוזר, ונכתב כי הבנות הן בנות אל, בנות אל לעולם; פעם שלישית חוזרת קריאתן, תיאור הציפור, ותיאור הנשים כנשות אל לעולם, ואז אל גוהר, נושק את שפתותיהן המתוקות כרימונים או ענבים.[22] אל שוכב עם הנשים, והן הרות, ויולדות.[23] הבשורה מובאת לאל: "נשות אל ילדו, מה ילדו? ילדו שחר ושלם!", ואל מצווה לערוך טקס לשמש ולכוכבים: "עִרכו לשפש (שמש) רבה, ולכוכבים במכוניהם".[23] אז חוזר תיאור המשגל, ולאחריו הנשים סופרות את הירחים, ויולדות ביחד "אלים נעימים, גוזרי ים[ו], בני ים, יונקי שדי שׂרה (היא אשרה)[ח]" – ייתכן שהדבר חשוב לאור היותן של האמהות בנות אדם, שבניגוד ל"שרה" שהיניקה אותן (כנראה אשרה) לא היו ראויות להניק את בני אל.[25] על לוחית שנהב שנמצאה באוגרית נחרטה אלה מכונפת (המזוהה עם ענת[26]) המניקה שני בנים, והיו שקישרו בין הלוחית לסצנה בהולדת שחר ושלם.[27]

מיד לאחר מכן, המבשר מוסיף שתאבונם עצום והם פוערים פיהם: "שפה לארץ, שפה לשמים, ויערבו (ייכנסו) בפיהם ציפורי שמים ודגי ים... ולא ישבעו".[28] אל קורא קריאות צער, ומצוה לשאתם ולהניחם במדבר קדש, "שם יגרגרו לאבנים ולעצים, שבע שנים תמימות, שמונה תקופות־עד".[28] האלים הנעימים הולכים בשדה, משוטטים בפאת מדבר, ופוגשים נוטר במזרע[ט] וקראו לו: "הוי נוטר, נוטר, פתח!"; הוא פתח "פרץ בעדם", והם נכנסים.[29] הם מבקשים ממנו לחם לאכול ויין לשתות, והוא עונה כי יש לחם ויין.[30] סוף הלוח לא שרד, אך נראה שתם סבלם והם התקבלו בחזרה בקרב האלים.[31]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הולדת שחר ושלם בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אִכלו
  2. ^ 1 2 איזשהו, כלשהו
  3. ^ "נעימים" יכול להתפרש גם כ"טובים במלחמה".[4]
  4. ^ 1 2 3 ככל הנראה האלה ענת.
  5. ^ כלומר "בשלו", כך במקרא: שמואל א', ח', י"ג וט', כ"ד, ואף בערבית.
  6. ^ 1 2 במקור: "אַגזרימ"; זה הוא כינוי לשחר ושלם, ומשמעותו אולי "השוטפים עלי ים" ואולי "גוזרי הים" (בקידומת אַ' להפלגה, כמו בכינוי "אַלאִין" לבעל). בלוח אחר מכונה ענת "אַגזרת", ובכתבי אוגרית נמצא גם שם פרטי "אַגזרי".[15]
  7. ^ 1 2 3 4 5 איבר מינו
  8. ^ במקור: "שת", וזאת במקום "אַתֿרת" (אשרה) בפעם הקודמת שרצף הכינויים הזה הופיע בלוח. "שת" באוגריתית הוא, כנראה, "גבירה".[24]
  9. ^ שדה זרוע, ראו ישעיהו, י"ט, ז'

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 410
  2. ^ tablette (AO 17189 ; RS 2.002), באתר מוזיאון הלובר
  3. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 401, 410
  4. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 151
  5. ^ בפרסום הראשוני של היצירה: Charles Virolleaud, La naissance des dieux gracieux et beaux. Poème phénicien de Ras Shamra, Syria 14, 1933, עמ' 128–151 doi: 10.3406/syria.1933.3670‏, JSTOR 4195737
  6. ^ משה הלד, עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית, לשוננו י"ח, 1951, עמ' 147, 154
  7. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 402
  8. ^ ראו גם את הקריאה לפי KTU2 1.23 שורה 14: טב (sic). גד . ב חלב . אַננחֿ ב חֿמאַת
  9. ^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 40
  10. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 410, 414
  11. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 402, 410
  12. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 402–403, 410
  13. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 403, 410
  14. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 403
  15. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 376, 415
  16. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 403–404, 410
  17. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 404, 410
  18. ^ Daniel Bercerra, El and the Birth of the gracious Gods [1], Studia Antiqua 6, 2008, עמ' 52–53
  19. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 404–405, 410
  20. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 405, 410, 416
  21. ^ Daniel Bercerra, El and the Birth of the gracious Gods [2], Studia Antiqua 6, 2008, עמ' 53
  22. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 405–407
  23. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 407
  24. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 115, 420, וראו גם Stephanie Lynn Budin, "Phallic Fertility in the Ancient Near East and Egypt", in: Nick Hopwood, Rebecca Flemming, Lauren Kassell (eds.), Reproduction: Antiquity to the Present Day, Cambridge University Press, 2018, pp. 35–36, doi:10.1017/9781107705647.006
  25. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 407, 410
  26. ^ שמואל אפרים ליונשטם, שמואל אחיטוב, אנציקלופדיה מקראית ו', מוסד ביאליק, 1981, עמ' 315, ערך "ענת"
  27. ^ Jacqueline Gachet-Bizollon, Le panneau de lit en ivoire de la Cour III du Palais Royal d'Ougarit, Syria 78, 2001, עמ' 36 doi: 10.3406/syria.2001.7698‏, JSTOR 4199378
  28. ^ 1 2 צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 408, 410
  29. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 408–409, 410, 421
  30. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 409
  31. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 411
אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד בעל
אתרים מקודשים מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב
בעלי תפקידים כהנים • קדשים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הולדת_שחר_ושלם&oldid=38211287"