מולך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: רוב רובו של הערך נסמך על ציטוטים מהמקרא ועל פרשנויות מאוחרות שלהם בלבד, ללא סימוכין מדעיים, כולל מידע השוואתי שמקורו בתרבויות סמוכות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מֹלֶךְ הוא מונח המופיע במקרא בהקשר לפולחן אלילי בשני הקשרים שונים. האחד, פולחן כלשהו הכרוך ב"העברת הבנים באש". על פי הפירוש המקובל, הכוונה לקרבן אדם.[דרוש מקור] לפי גישה אחת במחקר, מולך הוא שמו או כינויו של האל שלכבודו נערך פולחן זה; ולדעה אחרת, זהו מונח המתייחס לאופן ביצוע הפולחן.[1]

בהקשר נוסף, נזכר השם מֹלֶךְ פעם יחידה במקרא כשמו של אלוהי העמונים, המכונה במקום אחר גם מִלְכֹּם. הפרשנות המסורתית מזהה אל זה עם האל שלכבודו נערך פולחן המולך ולפיה שני ההקשרים מקורם אחד; אולם במחקר יש חילוקי דעות בנוגע לזיהוי זה. יש פרשני מקרא מודרניים שמייחסים את ההקרבה לה',[2] וסוברים שיש לקרוא מלך ולא מולך. שמות דומים לשם מולך, הגזורים כנראה מהשורש השמי-מערבי מל"ך, מתועדים כשמות של ישויות אלוהיות במזרח הקדום, וקיימות סברות שונות הקושרות אותן אל המולך. הקונצנזוס המחקרי בימינו הוא שהמולך הוא שמה של שיטת הפולחן ולא האל אליו יועדה.[3]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העברה באש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המולך מוזכר כמה פעמים במקרא. בספר ויקרא קיים איסור מפורש על עבודתו, והעונש מנוסח באריכות יתרה (ויקרא כ, ב'-ה'; יח, כ"א). בספר דברים מוכפל האיסור ”לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ“ (דברים יח, י'). האיסור מוזכר במילים מאפיינות "לתת/להעביר מזרעו למולך". ייתכן שהדגש המיוחד במקרא על עבודת אלילים זו מוסבר בפירוש בפסוק בדברים, כי זביחת הבנים בפרט הוא דבר שמתועב ושנוא לפני ה'.[4]

בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ב"במות התופת": ”וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי“ (ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק ל"א). פסוק דומה מובא בהמשך הספר, וממנו ניתן להבין שיש קשר בין פולחן המולך לבין הבעל: ”וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת יְהוּדָה” (ירמיהו פרק לב פסוק לה).

על אחז[5] ועל מנשה[6] מלכי יהודה כתוב בתנ"ך שהעבירו את בניהם באש; בהמשך נכתב שהמלכים שירשו אותם היו בניהם, כך שההעברה באש לא כללה את המתת הבנים. על יאשיהו המלך סופר כי השבית פולחן זה מגיא בן הינום, ”וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בֶן הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ“ (ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק י').

אלוהי בני עמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר בתנ"ך, שמו של האל העמוני היה מֹלֶךְ או מִלְכֹּם, ויש הסבורים שעבודתו העיקרית של מולך הייתה באמצעות פולחן המולך. על שלמה המלך בערוב ימיו נאמר: ”אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן” (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ז'), אך חז"ל פירשו, דמכיון שלא מחה בנשיו שניסו להחטיאו, נקראת על שמו (שבת נו ע"ב).

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש פרשני מקרא מודרניים שמייחסים את ההקרבה לה',[7] וסוברים שיש לקרוא מלך ולא מולך. ישנו מאמר מחקרי הטוען כי האל למענו ביצעו בני ישראל את פולחן המולך הוא ה' אלוהי ישראל, ורק שם העבודה הוא מולך.[8]

בשירת אוגרית, בלוח בו מתוארים אלים ומקומות מושביהם, מוזכר גם "מלך" שמושבו ב"עשתרת" (בכתיב חסר). הסברה הרווחת היא שמדובר באל הלאומי העמוני מלך, שלפי המידע המובא באותו לוח, יושב בעשתרות.[9]

בפרשנות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור עבודת המולך
(מקורות עיקריים)
איור דמיוני המתאר את עבודת המולך בגיא בן הינום; איור מעשה ידי אתנסיוס קירכר משנת 1652
איור דמיוני המתאר את עבודת המולך בגיא בן הינום; איור מעשה ידי אתנסיוס קירכר משנת 1652
מקרא ויקרא, י"ח, כ"א; דברים, י"ח, י'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ז'
ספר החינוך, מצווה ר"ח
איור דמיוני המתאר את עבודת המולך - הקרבת בן לפסל של המולך; צ'ארלס פוסטר, 1897
סקיצה דמיונית מודרנית של המולך

האם הייתה הקרבת אדם?[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשני המקרא נחלקו בשאלה האם הבנים רק הועברו באש, מבלי שקרה להם כל דבר רע, או שמא הם נשרפו חיים במדורות הפולחן. הקושי טמון בתיאורי המקרא: האם האב רק ”הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ”, או שמא ”וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ”? בתיאור המופיע בספר ירמיהו עולה כי מדובר בשריפה: ”וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי“ (ירמיהו, ז', ל"א), וכך מפרשים הרמב"ן[10] והרד"ק[11]. לעומת דעות אלו, רש"י[12] והרמב"ם, בהסתמכו על הפסוק "לא יימצא בך, מעביר בנו ובתו באש", סובר כי הבן היה רק מועבר מעל להבות המדורה, אך לא נשרף למוות.[13] עוד כותב בהקשר לזה הרמב"ם (מורה הנבוכים), כי כהני המולך היו מאיימים על מי שלא יעבוד באופן הזה את המולך כי בניו ימותו, ולכן התורה הזהירה באזהרה נגדית שמי שיעבוד למולך יוכרת זרעו.

בניגוד לפולחנים אחרים שבהם הקרבת הבן הייתה נהוגה רק במקרה קיצוני מאוד, כמו אויב שצר על העיר וסכנת אבדון, נראה כי בפולחן המולך, הקרבת הבן הייתה חלק מהתהליך השגרתי של פולחנו, שבו נקרא העובד המסור של האל לתת לו את בנו כקורבן, באקט של התמסרות.

צורת הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בשַׁלְהֶבֶת המדורה עד שנשרף (מלבי"ם), יש הסוברים כי בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב,[14] ואילו רלב"ג בדומה לרמב"ם, סובר כי כהני המולך היו מעבירים את האנשים בין שתי מדורות.[15]

פולחנו, לפרשנות חז"ל מתואר במדרג של שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה: השישי – שור, והשביעי – הבן, שנחשב למובחר ביותר.

על פי מדרש ילקוט שמעוני[16] כלל מבנה במות התופת שבע מחיצות סורגים, שביניהן פסלו של האליל, שהיה חלול ומוסק מבפנים באש. לפסל היו פני עגל, וידיו היו פשוטות לקבלת הקרבנות. לבמה היו שבעה תחומים אחד לפנים מהשני, להקרבת קרבנות העבודה הזרה. הראשון – להקרבת עופות; השני – להקרבת צאן; השלישי – להקרבת שה; הרביעי – להקרבת עגל; החמישי – להקרבת פר; השישי – להקרבת שור; השביעי – להקרבת קרבנות אדם. לפני שהאב היה מכניס את בנו לתחום השביעי הפנימי מכולם, הוא היה מנשקו, ולאחר מכן המולך (האדם שעבד בעבודה הזו) היה נותן את הבן על כפות ידיו המלובנות של המולך ושורפו באש. עוד על פי ילקוט שמעוני נקרא גיא 'בן הינום' בשמו, מפני שקולו של התינוק המוקרב היה 'נוהם מכח האש', בזמן שהיו מתופפים בתופים (גי התופת) כדי להחריש את קולו, או לפי פירוש נוסף מפני שהנאספים היה נוהמים ואומרים לאב המקריב "ינהם לך, יערב לך".

על פי פרשנים שונים כמצודות (שם) הרמב"ן[17] והמלבי"ם, העברת בני אחז ומנשה באש הייתה עבודת המולך, בשל הטכניקה והדמיון המילולי, אף שהיא אינה מוזכרת בפירוש בשמה.

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת אחדים מהמפרשים, כשנאמר ”וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ” (שמואל ב', י"ב, ל') לאחר מלחמת דוד בחנון בן נחש מלך עמון, אין הכוונה לעטרתו של חנון אלא לעטרת שהייתה שייכת לאל העמוני מלכם.[18]

לדעת פרשני המקרא היהודים, מקור השם "תופת" היה בכך שכהני המולך היו מקישים בתופים כדי להחריש את זעקותיו של הבן הנשרף.[19]

ביטויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמולך ועבודתו נגזרו מספר ביטויים בעברית:

  • "לעבוד למולך" לוותר על עקרונות או להשקיע מאמצים רבים בכיוון שלילי ופסול לחלוטין.[דרוש מקור]
  • "תופת" – שם הנגזר מ"במות התופת": במות של אש שמקריבים בהן ילדים – שקיבל בעברית משמעות של דבר קשה ורע, שרפה גדולה ואף גיהנום. משתמשים בביטוי "כאבי תופת" לתאר כאב שהוא איום ובלתי נסבל, ובביטוי "מכונית תופת" – לתאר מכונית עמוסה חומרי נפץ, שזורעת בפיצוצה הרס ובהלה בסביבה גדולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • George C. Heider, "Molech", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 581-585.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ George C. Heider, "Molech", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible, 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 581-582
  2. ^ M. Buber, königtum Gottes (2nd ed; Berlin: Shocken, 1936), 217
  3. ^ The legacy of Child Sacrifice in Early Judaism and Christianity, https://www.patheos.com/blogs/atheology/2015/11/the-legacy-of-child-sacrifice-in-early-judaism-and-christianity/
  4. ^ ”לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם“ (ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ל"א.)
  5. ^ מלכים ב' טז, ג'; וכן בספר דברי הימים ב', כח, ג'
  6. ^ מלכים ב', כא, ו'; וכן בספר דברי הימים ב', לג, ו'
  7. ^ M. Buber, königtum Gottes (2nd ed; Berlin: Shocken, 1936), 217
  8. ^ The legacy of Child Sacrifice in Early Judaism and Christianity,https://www.patheos.com/blogs/atheology/2015/11/the-legacy-of-child-sacrifice-in-early-judaism-and-christianity/
  9. ^ לוח UT 607; לפירוש ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 694
  10. ^ רמב"ן לויקרא יח, כא'.
  11. ^ רד"ק למלכים ב' כג, י'.
  12. ^ רש"י במסכת סנהדרין דף סד עמוד ב.
  13. ^ משנה תורה, הלכות עבודת כוכבים ו' ג'
  14. ^ רש"י לירמיהו ז, ל"א, ורד"ק למלכים ב' כג, י': "והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו והיו מסיקין אותו באש והכומרים נוטלין את התינוק ונותנין תוך ידיו של מלך והתינוק מוציא נפשו".
  15. ^ רלב"ג, מלכים ב' כג, י'
  16. ^ ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רע"ז
  17. ^ רמב"ן, ויקרא יח, כ"א.
  18. ^ רש"י ורד"ק שם, רש"י עבודה זרה מד. ד"ה עטרת.
  19. ^ רש"י ורד"ק לספר מלכים ב' כג י'