אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
ההיסטוריה של אוסטרליה התחילה כשהאדם הראשון היגר ליבשת אוסטרליה מצפון כדור הארץ, לפני 40,000 - 45,000 שנים. ההיסטוריה הכתובה של אוסטרליה קצרה בהרבה והחלה כאשר מגלי ארצות הולנדים הגיעו ליבשת לראשונה במאה ה-17. קיימים מספר נושאים מעוררי מחלוקת במחקר ההיסטוריה האוסטרלית, כגון הקולוניזציה הבריטית והיחס לאבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה הקדומים.
בהקשר האוסטרלי מתאר המונח פרהיסטוריה את כל התקופה שבין התיישבות האדם הראשון באוסטרליה, עד להופעתה של היסטוריה כתובה בנוגע ליבשת. מוערך כיום כי פעילות אנושית החלה באוסטרליה לפני כ-48,000 שנים (ויש הסבורים אף כי לפני 68,000 שנים). היסטוריה כתובה בנוגע לאוסטרליה הופיעה לראשונה ב-1606, בתיאור של מגלי ארצות אירופיים. לפיכך, בניגוד להיסטוריה של מדינות או אזורים אחרים, הפרהיסטוריה האוסטרלית מגיעה עד שלהי העת החדשה (במונחים אירופאיים).
.בקתות של אבוריג'ינים במערב אוסטרליה 1803
בני האדם הראשונים באוסטרליה הגיעו דרך הים מדרום-מזרח אסיה לצפון היבשת ומשם התפזרו ברחבי אוסטרליה ובטסמניה. חפירות ארכאולוגיות שנערכו באוסטרליה מעלות כי היבשת הייתה מיושבת במשך לפחות 40,000 שנים. קיים מספר רב של אתרים מתקופה זו, בין היתר חפירות המצביעות על התיישבות אנושית באזור מעלה נהר סוואן ווילגי מיאה במערב אוסטרליה; וחפירות המעידות על פעילות אנושית בטסמניה שהחלה לפני כ-30,000 שנים (כאשר האי טסמניה עדיין היה מחובר ליבשת אוסטרליה בגלל ירידת מפלס הים בעידן הקרח). קיימות גם עדויות - אשר תוקפן מעורר מחלוקת בקהיליה המדעית - לפיהן אוסטרליה הייתה מיושבת כבר לפני 60,000 ואף 120,000 שנים - קיימים מחקרים פלינולוגיים אשר טוענים כי קיימת עלייה בקיומן של שריפות לפני כ-120,000 שנים. פעילות זו פורשה כקשורה לפעילות אנושית, אך פרשנות זו נתונה במחלוקת.[1]
מחנה של אבוריג'ינים ליד אדלייד. ציור של אלכסנדר שראם, אמצע המאה ה-19
בין הממצאים הקדומים ביותר הם שלדי אדם, שנמצאו בסמיכות לאגם מונגו שבאזור האגמים וילנדרה שקיימות עדויות לקבורה טקסית שלהם: שלד הגבר נקבר באוכרה אדומה והאשה עברה שרפה. הם מתוארכים ל-45,000 שנה טרם זמננו אך דבר זה עדיין נתון במחלוקת.[2]כלי אבן, שנמצאו במחצבה בפנרית' (Penrith) בניו סאות' ויילס ותוארכו אף הם לתאריך קרוב.
בשנת 2017, מחקר גנטי בגנומים מיטוכונדרים שמוצו משיער של 111 ילידים אוסטרלים חישב בעזרת שעון מולקולרי הערכה שמרנית ליישוב אוסטרליה לפני לפחות 50 אלף שנה, בהתאמה טובה עם תארוך מרבית האתרים הפרהיסטוריים הקדומים ביותר. המחקר גם חישב שמרבית חופי היבשת יושבו בגל התיישבות אחד לפני 45 אלף עד 49 אלף שנים.[3]
המיתולוגיה האבוריג'ינית מתייחסת לזמן יצירת היבשת כ"זמן החלום". עם זאת, קשה לכמת את מספר המתיישבים הראשונים באוסטרליה או את טבעם, בשל הפיכת הסוגיה לסוגיה פוליטית: האם כל האבוריג'ינים בני עם אחד וצריכים להיות מאוחדים במאבקם להכרה בתרבותם; או שמקורם מעממים שונים. עם זאת, היפרדות בין הקבוצות השונות התרחשה הלכה למעשה לפני 18,000 שנים, כאשר האבוריג'ינים בטסמניה הופרדו משאר האבוריג'ינים באוסטרליה. יישובים במקומות אחרים אשר נפרדו מן היבשת האוסטרלית - מצר בס והאי קנגורו - הפסיקו להתקיים לפני 9,000 שנים.
לאבוריג'ינים הנקראים גם הילידים האוסטרלים (Indigenous Australians) היה מבנה מורכב של משפחות, קבוצות גדולות יותר (clans) שלעיתים בסיסן היה בעלות על קרקע, ו'שבטים' המאופיינים על ידי לשון משותפת. החברה התבססה ועודה מתבססת על יחסי שארות (kinship) מורכבים יותר מאשר רוב החברות האנושיות בשאר העולם. יחידות השארות התבססו במקומות שונים על משפחת האב או על משפחת האם. קשרי הגומלין בין המשפחות יכלו להתפרס על פני חלקים גדולים של היבשת, ובמפגשים טקסיים נפגשו ועדיין נפגשים לעיתים מאות אנשים משטח שהיקפו יכול להיות גם רבע משטח כלל היבשת. החברה האבוריג'ינית הייתה שוויונית, ללא שליט או מנהיגים רשמיים. הסמכות הייתה בידי הזקנים והחלטות קבוצתיות התקבלו בדרך כלל באמצעות קונצנזוס של הזקנים. בזמן הגעת האירופאים היו כ-600 קבוצות כאלה ו-250 שפות שונות עם ניבים שונים. ההערכות לגבי אוכלוסיית האבוריג'ינים בתקופה זו נעות בין 300,000 למיליון.[4]
אבוריג'ינים עם אלות ומגינים 1856
החברה האבוריג'ינית הייתה בדרך כלל נוודית למחצה, ונעה בהתאם לזמינות המזון באזורים שונים עם חילופי עונות השנה. אורח החיים והתרבות החומרית השתנו מאזור לאזור. צפיפות האוכלוסייה הגדולה ביותר הייתה באזורים הדרומיים והמזרחיים של היבשת, ובמיוחד בעמק נהר מארי. האנתרופולוגים מתארים את אוסטרליה האבוריג'ינית המסורתית כחברה של ציידים-לקטים מורכבת. הכלכלה המסורתית הייתה שיתופית, כאשר גברים בדרך כלל צדו חיות גדולות בעוד הנשים ליקטו שורשים, רכיכות, ירקות, פירות, זרעים ואגוזים וצדו דגים ובעלי חיים קטנים. מזון חולק בתוך קבוצות והוחלף בין קבוצות. חלק מהקבוצות האבוריג'יניות עסקו בחקלאות באמצעות שריפות (אנג') ] דיג במלכודות, גידול דגים[5] ואיסוף שורשי המאכל כך שיובטח המשך גידולם. עם זאת, המידה שבה חלק מהקבוצות עסקו בחקלאות שנויה במחלוקת בין החוקרים.
אבוריג'נים עטופים בגלימות ובשמיכות מעורות של פוסום. מערב ויקטוריה 1858
מבחינה טכנולוגית האבוריג'ינים, עד בוא האירופאים, נמצאו בתקופת האבן. הכלים שהיו בשימושם היו כלי נשק, כלי עבודה, כלי שיט ומקל מסרים. (אנג') כלי הנשק כללו בומרנגים, חניתות (לפעמים נזרקות עם וומרה (אנג')) עם קצוות אבן או עצם דג, אלות, וגרזנים. כלי אבן שכיחים היו סכינים, מכשירי השחזה ומיכלים למזון. עבודות קליעה מסיבים היו מפותחות ורשתות מסיבים שימשו לסלים, למלכודות ציד ודיג ולנשיאת נוזלים. רשתות סחר התפרשו על פני היבשת, והתחבורה כללה שימוש בקאנו. המחסות והבקתות למגורים השתנו מאזור לאזור והוכנו מיריעות מקליפות עצים, מאבן ומעצמות לווייתן. הלבוש כלל גלימה מעור אופוסום או קנגורו.
ציור סלע ב.Nourlangie Rock-.בפארק הלאומי קקדו שבטריטוריה הצפונית המתאר סיפורים מהמיתולוגיה האבוריג'ינית.
.לאבוריג'ינים יש אמונות ייחודיות לכל שבט שיש להן קשר חזק לאדמה. אמונות הועברו באמצעות ריקודים, סיפורים, שירים וציור - המסורת האמנותית האבוריג'ינית עושה שימוש בנקודות ובקווים מצטלבים המספרים יחד את סיפור הבריאה המכונה "זמן החלום". צורות אלו קשורות בדימויים מעולם הטבע כמו של יערת דבש, עור תנין, זחלים וקורי עכביש. הנקודות מסמנות גם את עקבותיהם של בני האדם ובעלי החיים שעברו במקום בעידן החלום. מרפאים מסורתיים היו גם סוכנים של סיפורי זמן החלום בצד תפקידיהם הרפואיים. בסיפורים יש כמה מבנים ונושאים מרכזיים משותפים ברחבי היבשת, בעוד פרטים ואלמנטים שונים משתנים בין שפות וקבוצות תרבותיות.[6] לדוגמה, ב"זמן החלום" של רוב האזורים, רוח יוצרת את כדור הארץ ואז אומרת לבני האדם להתייחס לבעלי החיים ולארץ באופן שמכבד את האדמה. בטריטוריה הצפונית, רוח זו נחשבת בדרך כלל לנחש או נחשים ענקיים שטוו את דרכם דרך כדור הארץ והשמים ויצרו את ההרים והאוקיינוסים. אך במקומות אחרים הרוחות שבראו את העולם ידועות כרוחות גשם ומים המכונות וואנדג'ינה (אנג'). אנשי הארנטה (אנג') במרכז אוסטרליה האמינו כי האנושות מקורה באבות קדמונים על-אנושיים גדולים שהביאו את השמש, הרוח והגשם כתוצאה מפריצתם את פני האדמה כאשר התעוררו משנתם.
על פי המיתולוגיה האבוריג'ינית האוסטרלית והמסגרת האנימיסטית, זמן החלום הוא תקופה קדושה שבה רוחות וטוטמיים של אבות קדמונים יצרו את הבריאה. זמן החלום קבע את החוקים והמבנים של החברה ואת הטקסים שבוצעו כדי להבטיח את המשכיות החיים.
.מהמאה ה-18 וכנראה גם קודם לכן, התקיימו קשרי מסחר בין האבוריג'ינים בצפון היבשת (במיוחד היונגלו בארץ ארנהם) לבין דייגים וסוחרים ממקאסאר (כיום בירת דרום סולאווסי באינדונזיה). אלה האחרונים הגיעו לחופי צפון אוסטרליה על מנת לשלות ולסחור במלפפוני ים. ביקורים אלה הותירו את חותמם על תושבי צפון אוסטרליה הילידים בתחומים כמו שפה, אמנות, כלכלה, ואפילו גנטיקה - הם דומים בתחומים אלה לקבוצות הנמצאות מצפון לים אראפורה וים בנדה. אנשי מקסאר הביאו לאבוריג'ינים סכינים, טבק, בגדים ואורז תמורת הזכות לשלות את מלפפוני הים. יש השערה שהם גם הביאו עמם את מחלת האבעבועות השחורות ואת האסלאם לאוסטרליה.[7]
ב-2002 פרסם הבריטי גאווין מנזיס ספר שנוי במחלוקת, הטוען כי הסינים, בפיקודו של הסריסג'נג חה הצליחו לגלות את יבשת אמריקה כמו גם את אוסטרליה בשנת 1421. אין תימוכין לתאוריה, אך ייתכן ומפותיו של ג'אנג - אם אמת בתאוריה - שימשו את האירופאים בהגעה לאוסטרליה. עם זאת, אחת מן המפות המוקדמות של העולם, שהכין הכומר הישועי האיטלקי מטאו ריצ'י בזמן שהותו רבת השנים בסין ב-1603, הותירה חלל ריק במקום שבו נמצאת אוסטרליה. במקום הריק נכתב שאיש מעולם לא היה בארץ הדרומית, ולפיכך לא ידוע עליה כלום. באותיות קטנות יותר, באותיות סיניות, כתב את השם "ארץ האש" ו"ארץ התוכים", שמות המצביעים על כך שהסינים היו מודעים לקיומה של אוסטרליה.
כבר ב-1400 קיים דיווח של מרקו פולו על אזור דרומית לאסיה, אך פולו לא סיפק (וכנראה לא היה יכול לספק) מידע מעבר לכך. ישנן גם מספר תאוריות על גילויים אפשריים אחרים. הגילוי נטען לזכותן של סין, צרפת, ספרד ואפילו לזכותם של הפיניקים, אבל אין מידע רב שיתמוך בתאוריות אלו. אחת מהתאוריות הנתמכות ביותר היא תאוריית גילוי אוסטרליה בידי הפורטוגזים. על ידי נווטים פורטוגלים.
תאוריית גילוי אוסטרליה בידי הפורטוגזים בין 1521 ל-1524 נשענת על כמה עובדות:
נוכחותם של הפורטוגזים בדרום-מזרח אסיה החל מן המאה ה-16, ובמיוחד הגילוי והכיבוש של טימור ב-1516 - פחות מכ-500 קילומטר מחופה של אוסטרליה.
מספר עתיקות שנמצאו על חופיהן של אוסטרליה וניו זילנד, שאולי קשורות למסעות הפורטוגזים לאוסטרליה.
התיאוריה המוסכמת ביותר היא שהפעם הראשונה שאירופאים הגיעו לאוסטרליה הייתה ב-1606, כשהנווט ההולנדיוילם יאנסזון, שהגיע עם הספינה "דויפקן" למפרץ קרפנטאריה ותיעד את הגאוגרפיה של החוף המערבי של חצי האי כף יורק. ב-1616, הולנדי נוסף, דירק הארטוך, הותיר צלחת בדיל במפרץ הכרישים במערב אוסטרליה שבו ציין את ההגעה למקום; ב-1642 הגיע אבל טסמן לאי אשר כיום נקרא על שמו, טסמניה, ונקרא קודם לכן "ארץ ון-דימן", על שם אחד ממנהלי חברת הודו המזרחית ההולנדית. הולנדים אלה עבדו עבור חברת הודו המזרחית ההולנדית, לה היו כבר שלוחות באינדונזיה. במקרים רבים הגיעו ספינות אל החוף המערבי של אוסטרליה, בשל שיטת הניווט ההולנדית לכיוון אינדונזיה.[8]
במהלך המאה ה-17 וראשית המאה ה-18 מגלי ארצות אחרים מאירופה החלו להגיע לאזור ולמפות את מה שהם קראו "הולנד החדשה". לא היו בשלב זה ניסיונות להקים התיישבות באזור. האנגלי הראשון שהגיע לחוף הצפון-מערבי של אוסטרליה היה ויליאם דמפייר, שהגיע לאוסטרליה ב-1688, ותיאר ביומניו את הצמחייה ובעלי החיים שראה. דמפייר הוא הראשון אשר תיאר את מין החיות הייחודי לאוסטרליה, "חיות מקפצות גדולות" ".
בשנת 1770 יצאה משלחת על גבי הספינה "אֶנְדֶוור" (Endeavour), תחת פיקודו של קצין הצי המלכותי הבריטיג'יימס קוק, על מנת למפות את החוף המזרחי של יבשת אוסטרליה. הוא הגיע לראשונה לניו זילנד, ומשם הגיעה הספינה למפרץ בוטאני ב-29 באפריל 1770. קוק המשיך במסעו צפונה ולפני שעזב את האזור, הכריז במצר טורס כי האזור ש"גילה" שייך לכתר הבריטי ושמו "ניו סאות' ויילס" (מילולית: ויילס הדרומית החדשה). בשונית המחסום הגדולה עלתה ספינתו על שרטון ונדרש זמן לתקנה - זמן זה נוצל לחקר מיני החיים והצמחים הייחודיים לאזור, בייחוד על ידי הבוטניקאי ג'וזף בנקס, אשר היה חבר במשלחתו של קוק. בשל העובדה כי מסעו של קוק הוביל בסופו של דבר להתיישבות האירופית הראשונה באוסטרליה, לעיתים סוברים בטעות כי קוק הוא זה אשר "גילה" את אוסטרליה, אף על פי שמסעו של יאנסזון קדם לו ב-160 שנים.. שתי התרומות האחרונות לגילוי אוסטרליה היו של מתיו פלינדרס וג'ורג' בס - שני אנגלים אשר היו הראשונים למפות את קו החוף האוסטרלי; והצרפתי ניקולה בודן, שמיפה את קו החוף האוסטרלי באותן שנים, 1802-1803
קוק הכריז כי האזור שגילה שייך לכתר הבריטי ושמו ניו סאות' ויילס. המושבה ניו סאות' ויילס נוסדה בינואר 1788 עם הגעת הצי הראשון בפיקודו של קפטן ארתור פיליפ. הטריטוריה של המושבה כללה את אזור החוף המזרחי של אוסטרליה ובעצם התייחסה לכמחצית משטח יבשת אוסטרליה וגם ל "ארץ ון דימן" שנקראה אחר כך טסמניה.[9]
בתחילה, היה שיעור תמותה גבוה בקרב משתתפי הצי הראשון, בעיקר בגלל רעב. האוניות נשאו מזון שאמור היה להספיק למתיישבים עד שיוכלו לבסס חקלאות באזור, אך בפועל חסרו חקלאים מיומנים ובעלי חייםמבויתים והמושבה המתינה לבואו של הצי השני, כשנה מאוחר יותר. השנים הראשונות של המושבה היו קשות: כשליש מן האסירים היו אסירים פוליטיים מהתקוממויות שנערכו שאותה תקופה באירלנד..
טסמניה (שנקראה אז ארץ ואן דימן, "ודן דימן לנד") יושבה ב-1803 והפכה למושבה נפרדת ב-1825. בריטניה טענה לבעלות על מערב אוסטרליה ב-1829. בין השנים 1836–1863 הוקמו מושבות בחלקים אחרים באוסטרליה: ניו סאות' ויילס חולקה לאוסטרליה הדרומית (1836), המושבה ויקטוריה ב-1851 וקווינסלנד ב-1859. הטריטוריה הצפונית הוקמה ב-1863 כחלק מדרום אוסטרליה. ויקטוריה ודרום אוסטרליה הוקמו כ"מושבות חופשיות" (כלומר, לא כמושבות עונשין), אם כי ויקטוריה הסכימה לקבל אסירים שהועברו אליה מטסמניה. גם מערב אוסטרליה הוקמה כמושבה חופשית, אך בשל מחסור בכח אדם הסכימה לקבל אסירים לשטחה. ניו זילנד הייתה גם היא חלק מ"ניו סאות' ויילס" עד 1840, ואז הפכה למושבה בפני עצמה. בין 1840 ל-1868 ירדה כמות המורשעים שהועברו לאוסטרליה.
רוב הנידונים הוגלו בגין ביצוע פשעים קטנים, כמו גניבה. שביעית מהנידונים היו נשים. לא האסירים ולא החיילים שהופקדו לשמור עליהם היו בעלי ידע חקלאי נרחב, והם התקשו להתמודד עם העונות האוסטרליות. רבים מהאסירים מתו כתוצאה מתנאי החיים במושבות. עם זאת, רבים מהאסירים תרמו לפיתוחה של אוסטרליה. עד סוף שנות ה-30 של המאה ה-19, רוב הנידונים חויבו להישאר במושבות לצורך עבודות ציבוריות או פרטיות. מראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, נקבעה תקופת מבחן, בה ריצו הנידונים תקופה ראשונית, בדרך כלל שנתיים, בעבודות ציבוריות בתחנות מחוץ למושבה, ואז שוחררו לעבוד בשכר באזור מוגדר. לאחר שחרורם מרבית הנידונים לשעבר נשארו באוסטרליה והצטרפו למתיישבים החופשיים וחלקם הגיעו לתפקידים בולטים בחברה האוסטרלית.
ממשלת בריטניה עודדה מתיישבים חופשיים על ידי הצעת מענקי קרקע ביחס להונם. משנת 1831, החליפו המושבות את מענקי הקרקע במכירת קרקעות במכירה פומבית במחיר מינימלי קבוע לדונם, כאשר התמורה שימשה למימון מהגרים שיהוו כח עבודה. בין השנים 1821 ל-1850, אוסטרליה משכה אליה 200,000 מהגרים מהממלכה המאוחדת. עם זאת, שיטת הקצאות הקרקעות הובילה לריכוז הקרקעות בידי מספר קטן של מתיישבים אמידים.[10] כשני שלישים מהמהגרים לאוסטרליה קיבלו בתקופה זו סיוע ממשלתי. משפחות של נידונים קיבלו סיוע להגירה באמצעות החוק לסיוע לעניים.
בתחילת ימיה של המושבה הבריטית באוסטרליה שימש הרום כמטבע עובר לסוחר וזאת עקב הפופולריות שלו מחד והמחסור במטבעות מאידך. שתיית הרום פיצתה את המתיישבים הראשונים על חוסר הנוחות ועל תנאי החיים הדלים והדבר הביא להתפשטות תופעות לא רצויות של שכרות. ב-1808 החליט המושל הבריטי, ויליאם בליי (שפיקד כ-20 שנה קודם לכן על הבאונטי), לאסור על שימוש ברום כתמורה לסחורות, כדי להחליש את כוחם של סוחרי הרום ושל תאגיד South Wales Corps. ההתנגדות לא איחרה לבוא וב-26 בינואר 1808 צעדו המתנגדים, חמושים בכידונים, אל עבר בית הממשל, והשתלטו עליו. בליי הושם במעצר למשך כשנה וג'ורג' ג'ונסטון, מראשי המתנגדים, שלט במושבה. רק ב-1810 הושב הסדר על כנו וכוח צבאי שנשלח מבריטניה סיים את שליטת המורדים במושבה.
בין 1798 ו-1890ערכו חוקרים והרפתקנים, ביוזמות פרטיות או ביוזמת הממשלה מסעות לגילוי ולתיעוד יבשת אוסטרליה ולמציאת אזורים המתאימים להתיישבות. הראשונים חצו את ההרים הכחולים ממערב לסידני, ובהמשך נחקרו נהר המארי והנהרות הנשפכים אליו,שהאזורים שלידם סומנו כמתאימים להתיישבות חקלאית. בקווינסלנד התגלו מרבצי הפחם ונערכו מסעות לאלפים האוסטרליים. משלחת צבאית שיצאה ב-1827 בדרך הים הגיעה למערב אוסטרליה והכריזה על יסוד המושבה שם. בעקבותיה הכריזה ממשלת בריטניה בעלות על כל יבשת אוסטרליה. בחלק מהמסעות שותפו אבוריג'ינים ששימשו כמורי דרך ומתרגמים ובזכות היכרותם עם הגאוגרפיה והטבע המקומיים סייעו להצלחה במשימה. במחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מסעות חקר רבים אל תוך מרכז אוסטרליה. במסעות אלה נעזרו בגמלים ובמנהיגי גמלים שהובאו מאסיה, שהיוו אחר כך גורם חשוב בשינוע מטענים ברחבי אוסטרליה עד להופעת הרכב הממונע. מסעות נועזים שחצו את היבשת מדרום לצפון התוו את הנתיב להעברת קוו הטלגרף של אוסטרליה וגילו את סלע אולורו שבמרכז אוסטרליה.
ב-1851 התגלו מרבצי זהב באוסטרליה. בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 התחילה "בהלת זהב" באוסטרליה, אשר משכה ליבשת מהגרים אירופאיים (בעיקר בריטים, ואירים, אשר איבדו 2% מאוכלוסייתן לטובת אוסטרליה בתקופה זו) כמו גם מצפון אמריקה ומסין. בעקבות בהלת הזהב צמחה אוכלוסיית המהגרים באוסטרליה מ-430.00 ב-1851 ל-1,700,000 ב-1861. המספר הגדול של מהגרים סינים עורר התנגדות ופראנויה מפני השתלטות סינית שדרבנה את השלטונות לחקיקה מגבילה כנגדם. ב-1854 התרחש "מרד ביצורי יוריקה" (Eureka Stockade), של כורי הזהב נגד הממשל הקולוניאלי, אשר בישר למעשה את ניצני הלאומיות האוסטרלית..
השגשוג הכלכלי בעקבות הבהלה לזהב וחלוקת אדמות למתיישבים חוואים יצרה מתחים חברתיים ושכבת עניים, לרוב מקרב הנידונים המשוחררים. התפשטו תופעות של פשע ואלימות שבראשן עמדו כנופיות שודדים שפעלו באזורי הגבול. (אנג'). יחס החברה האוסטרלית כלפי הכנופיות היה אמביוולנטי. הם גונו כפורעי חוק ועוררו פחד בקרב המתיישבים, אך גם הפכו לגיבורי פולקלור ונתפסו כמגינים על העניים, כמתריסים נגד האליטה של בעלי החוות ומעין לוחמי חופש כנגד שלטון דכאני. חלקם היו לאייקונים תרבותיים ובראשם נד קלי. וכנופייתו.
הגידול באוכלוסיית אוסטרליה, וצמיחת הערים במחצית השנייה של המאה ה-19 התאפיינו בצמיחה כלכלית. חוות לגידול בקר וצאן הוקמו על שטחי קרקע רחבים. בקווינסלנד קמו חוות לגידול קנה סוכר ולצידם מפעלים לייצור סוכר. הועסקו בהם עשרות אלפי עובדים בתנאי ניצול וכפיה שהובאו, או נחטפו מאיי האוקיינוס השקט. ממשלי המושבות השקיעו בפיתוח תשתיות כמו נמלים, מסילות ברזל ורשת רכבות, טלגרף וחינוך. בערים קמו איגודים מקצועיים ובסידני ובמלברון היו הפועלים הראשונים בעולם שזכו ליום עבודה בן שונה שעות.
תקופת השגשוג הכלכלי שהביאה עמה הבהלה לזהב הסתיימה עם מיתון חריף ומשבר כלכלי בשנות ה-90 של המאה ה-19. המשבר שהביא לשפל בכלכלה ולאבטלה המונית ושביתות שדוכאו ביד קשה אך הביאו לצמיחת מפלגות פועלים ולעלייתה של מפלגת הלייבור האוסטרלית. תוצאה נוספת של אי השקט החברתי הייתה חקיקת חוקים גזעניים שנועדו לעצור הגירה של סינים ו"צבעוניים" אחרים.
השלטון האימפריאלי העניק בהדרגה סמכויות לגופים המייצגים את המתיישבים. חקיקה אימפריאלית בשנת 1823 קבעה הקמת מועצה מחוקקת שתמונה על ידי מושל ניו סאות' ויילס ובית משפט עליון חדש, שקבע מגבלות נוספות על כוחם של המושלים. ב-1835 הוקמה האגודה הפטריוטית האוסטרלית כדי לקדם ממשל ייצוגי עבור ניו סאות' ויילס. הנושאים שנדונו היו זכויות פוליטיות בריטיות מסורתיות, מדיניות קרקעות והאם ניתן לסמוך על אוכלוסייה גדולה של אסירים ואסירים לשעבר בשלטון עצמי.
בשנת 1842 העניקה בריטניה ממשל ייצוגי מוגבל למושבה על ידי רפורמה במועצה המחוקקת כך ששני שלישים מחבריה ייבחרו על ידי מצביעים גברים. עם זאת, תנאי רכוש גרמו לכך שרק 20 אחוז מהגברים היו זכאים להצביע בבחירות הראשונות למועצה המחוקקת בשנת 1843. במהלך שנות ה-1850 ניתנו זכויות ייצוג דומות במושבות, בד בבד עם ביטול מדיניות ההגליה.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, רוב האנשים שחיו במושבות האוסטרליות היו ילידי אוסטרליה, אם כי יותר מ-90 אחוז היו ממוצא בריטי ואירי. אגודת הילידים האוסטרליים (The Australian Natives Association),ניהלה קמפיין למען פדרציה אוסטרלית בתוך האימפריה הבריטית, קידמה ספרות והיסטוריה אוסטרלית, ופעלה בהצלחה למען הכרזה על ה-26 בינואר כיום הלאומי של אוסטרליה. מיעוט של לאומנים ראה בזהות אוסטרלית ייחודית ולא ב"בריטיות" משותפת כבסיס לאוסטרליה מאוחדת. חלקם היו רפובליקנים, בעוד שאחרים היו מוכנים לקבל מדינה עצמאית לחלוטין של אוסטרליה עם תפקיד טקסי בלבד למלך הבריטי.
בין 1855 ל-1890, קיבלו שש מושבות בנפרד אוטונומיה חלקית מול האימפריה הבריטית. הממשל הקולוניאלי בלונדון שמר על השליטה בנושאים כגון יחסי חוץ, ביטחון ותנועת סחר בין-לאומי. התנועה לאיחוד של המושבות הונעה על ידי רגשות לאומניים גוברים במקביל לשיקולים כלכליים שנבעו מחוסר היעילות הכלכלית של מחסומי המכס בין המושבות, הצורך במדיניות משותפת ליצוא וליבוא וייעול בשירותים שניתנו על ידי הממשל הקולוניאלי. היו גם חששות של הממשל הקולוניאלי בנוגע לשאיפות הגרמניות והצרפתיות באזור, שהובילו ללחץ בריטי להקמת כוח הגנה אוסטרלי מאוחד ולרשת רכבות מאוחדת בעלת מסילה אחת למטרות הגנה.
במרץ 1900 נשלחו נציגים ללונדון ולאחר משא ומתן עם ממשלת בריטניה, הצעת חוק הפדרציה עברה בפרלמנט ב-5 ביולי 1900 וקיבלה את אישור הכתר ב-9 ביולי. לאחר מכן הצביעה מערב אוסטרליה בעד הצטרפות לפדרציה החדשה.
ב-1 בינואר1901 הוכרזה פדרציה של המושבות באוסטרליה במסגרת של דומיניון של האימפריה הבריטית..
ב-9 במאי 1901 פתח נסיך הכתר ג'ורג' את הפרלמנט האוסטרלי. המדינה הפדרלית החדשה גם הכריזה על כוונתה לבנות עיר בירה בניו סאות' ויילס, ואף הקצתה לצורך זאת ב-1911 את "שטח הבירה האוסטרלית", שבו תוקם קנברה. בין 1901 ועד ההכרזה הרשמית על קנברה כבירה ב-1927, שימשה מלבורן כבירה. יורשו של ג'ורג' החמישי (שיוכתר אחר כך כג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת), פתח את הדיון הראשון של הפרלמנט האוסטרלי ב-1927. אוסטרליה הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם שנתנו לנשים שוויון פוליטי - החל מ-1902.
התחרות במכרות הזהב בין הכורים הבריטים לכורים הסינים והתנגדותם של האיגודים המקצועיים להבאתם של תושבי איי האוקיינוס השקט לעבודה במטעי הסוכר בקווינסלנד, חיזקו את הדרישה לחסל, או לכל הפחות לצמצם את הגירתם של העובדים בשכר נמוך מאסיה ומהאוקיינוס השקט. זמן קצר לאחר איחוד אוסטרליה, נחקק "חוק הגבלות ההגירה" (Immigration Restriction Act 1901) שהגדיר את זהותה האירופית של המדינה והערים קשיים על כניסתם של מהגרים מארצות לא אירופאיות. מכיוון שלא ניתן היה לקבוע חוק המפלה על בסיס אתני, מבלי ליצור קונפליקט מול בריטניה, וכן מול יפן בעלת בריתה, יכלו על פי החוק מהגרים להיכנס אם הצליחו במבחן שמטרתו לבדוק בקיאות בסיסית בשפה אירופית.[11]העברתו של חוק זה נחשבת לראשיתה של מדיניות אוסטרליה הלבנה כמדיניות רשמית של ממשלת אוסטרליה. חוקים שנחקקו לאחר מכן חיזקו את המדיניות עד לפרוץ של מלחמת העולם השנייה. מדיניות זו אפשרה למהגרים מבריטניה לקבל העדפה על פני מהגרים מארצות אחרות במהלך ארבעת העשורים הראשונים של המאה ה-20.
ההתיישבות האירופית פגעה קשות באוכלוסיית האבוריג'ינים, שלפי הערכה מקובלת איבדו בין השנים הראשונות שפגשו אירופאים ועד לתחילת המאה ה-20 כ-90% מן האוכלוסייה המקורית. זאת, בראש ובראשונה בשל הידבקות במחלות "אירופאיות", נגדן לא היה להם חיסון טבעי (אבעבועות שחורות, חצבת, אך גם מחלות קלות יחסית לאדם המחוסן כנגדן כמו שפעת ואבעבועות רוח). ההתיישבות האירופאית פגעה קשות באמצעי המחייה של האבוריג'נים. המתיישבים הקימו חוות לגידול בקר וצאן על שטחים נרחבים שבהם נהגו האבוריג'ינים לצוד, ללקט ולדוג והם נדחקו מהאזורים שבהם מצאו מזון ומים אל האזורים המדבריים של פנים הארץ ובמקרים רבים הגיעו למצב של הרעבה.
השלטון במושבות לא הכיר בזכות של האבוריג'ינים לבעלות על האדמות שבהם חיו והתרחבות שטחי ההתיישבות של האירופאים יצרה חיכוכים והתנגשויות אלימות בין מתיישבים, שהיו מגובים במקרים רבים במשטרה מקומית ובין התושבים הילידים. התנגשויות אלו המכונות "מלחמות הגבול" (אנג') שנמשכו עד העשורים הראשונים של המאה ה-20 גבו מחיר כבד מהאוכלוסייה הילידית. במקרים רבים המניע להתנגשות היה נקמה על מקרי שוד או רצח של מתיישבים. היו גם מקרים שמנהיגי שבטים אבוריג'ינים ארגנו התקפה על חוות של מתיישבים אך בכך יצרו תרוץ לגירוש ואף לטבח המוני[12]. היסטוריונים מונים כיום עשרות ואף מאות אירועים המתוארים כטבח המוני של אוכלוסייה. בשדה הקרב העליונות הצבאית של המתיישבים הייתה מוחלטת. על אף שלילידים הייתה עדיפות בהכרת תנאי השטח לא היה להם סיכוי עם כלי הנשק המסורתיים שלהם מול הנשק החם של המתיישבים. הקרבות הסתיימו במקרים רבים גם בטבח של נשים, ילדים וזקנים. ההתנגשויות קיבלו בכמה מקרים אופי של טיהור אתני כאשר אוכלוסיות הורעלו בכוונת מכוון. במקרים אלו ניתנו במתנה, כביכול, או שהושארו בשטח קמח, מאפים, שמיכות או בדים טבולים בסטריכנין או ארסניק.[13][14] המקרה הידוע האחרון של טבח המוני באבוריג'ינים היה בטריטוריה הצפונית ב-1928.[15]
אבוריג'ינים שאיבדו את אדמתם עברו לחיות בשולי הערים, או ליד חוות בקר שבהן ניסו למצוא עבודה או בכמה שמורות שהוקצו להם. היו ניסיונות ספורדיים למצוא לאבוריג'ינים מקום בסדר הקולוניאלי החדש, כמו הקצאת אדמות לחוות, או יישובם בחסות של מיסיונים. היה ניסיון להקמת וועדות שיגנו עליהם ויפתחו מיזמים לחינוך, והגדרת שמורות שבהן תהיה להם מידה מסוימת של אוטונומיה.[16] ניסיונות אלה לא צלחו ולקראת סוף המאה ה-19.הוחלפו במדיניות ההפרדה הגזעית שהחלה בשנות ה-1890.[17]
עם זאת היו מקרים של ילידים שניסו להשתלב בחברה הלבנה והיו שהתגייסו למשטרה המקומית ואף השתתפו במלחמות הגבול. אך האוכלוסייה האבוריג'ינית נותרה מוחלשת מאוד וסבלה מאפליה ומביזוי, ואמצעי הקיום ואזורי המחיה שלה צומצמו.
כוחות הצבא האוסטרלי – ניו זילנדי (אנזא"ק) השתתפו בשתי מלחמות העולם כבעלי ברית של בריטניה. במלחמת העולם הראשונה ספגו האוסטרלים אבדות קשות בקרבות גליפולי. החוויות הקשות בגליפולי הביאו לכך שיום הקרב, 25 באפריל, יצוין באוסטרליה ובניו זילנד כ"יום אנזא"ק", יום לזכר החיילים שנפלו במערכה זו ובמערכות אחרות. בין היתר, במהלך מלחמה זו השתתפו בכיבוש ארץ ישראל.[18] במלחמת העולם השנייה השתתפו במאמץ הצבאי הבריטי בצפון אפריקה, באוקיינוס השקט ובאגן הים התיכון. ב-1942 הופצצה העיר דרווין על ידי היפנים. עם זאת, עם התבוסות הקשות שספגה בריטניה במלחמת העולם השנייה והחשש האוסטרלי מפלישה יפנית, פנו האוסטרלים לארצות הברית כבעלת ברית חדשה ושמו קץ לשיתוף הפעולה ההדוק שלהם עם בריטניה.
מצבה הפגיע של אוסטרליה במלחמת העולם השנייה והעובדה כי יפן כמעט והצליחה לפלוש למדינה הביאה להכרה כי המדינה לא תוכל להגן על עצמה ללא עיבוי האוכלוסין. אוסטרליה נקטה מדיניות המעודדת הגירה לאחר המלחמה וכשני מיליון איש היגרו למדינה בין 1945 ל-1975. המהגרים השתתפו בפרויקטים שונים לפיתוח אוסטרליה ובכלל זאת בניית תחנות כוח באלפים האוסטרליים. עד שנות ה-70, המדיניות נגעה בעיקר למהגרים "לבנים" ונקראה מדיניות אוסטרליה הלבנה. מדיניות מעוררת מחלוקת זו ננטשה לחלוטין בשנות ה-70, צעד אשר הוביל להגירה מסיבית של סינים לאוסטרליה. האבוריג'ינים היו מופלים לרעה במערכת זו, והמצב תוקן בהדרגה משנות ה-50. שנים רבות לאחר מכן המשיכו אפליות ברמה החברתית והתרבותית נגדם; וגם נטישת "מדיניות אוסטרליה הלבנה" לא הובילה לסיום מהיר של תופעות גזעניות לא-פורמליות כלפי אוכלוסייה לא-לבנה (מהגרים ואבוריג'ינים).
מבחינה פוליטית אוסטרליה נשלטה במרבית השנים שלאחר מלחמת העולם על ידי המפלגה הליברלית של אוסטרליה וראש הממשלה היה רוברט מנזייס. ב-1951 חתמה אוסטרליה על הסכם ANZUS, הסכם שיתוף פעולה ביטחוני בינה לבין ניו זילנד וארצות הברית. להסכם היו מספר השלכות מעשיות לגבי השתתפות אוסטרלית במספר מבצעים צבאיים בזירה הבינלאומית: בהיסטוריה של מלזיה, במלחמות בקוריאה ובווייטנאם, ובניסויים גרעיניים שביצעה בריטניה בוומרה (מערב אוסטרליה) באמצע שנות ה-50. מאז 1986 אוסטרליה אינה קשורה בצורה חוקתית לבריטניה, אם כי היא עדיין חברה בחבר העמים הבריטי ונחשבת למונרכיה חוקתית, עם המלכה אליזבת השנייה כמלכת אוסטרליה וכראש המדינה וקשריה התרבותיים עם בריטניה הם הדוקים יותר מכל מדינה אחרת. בנובמבר 1999 נערך באוסטרליה משאל עם בסוגיית המעבר למשטר רפובליקני, בו נדחתה ברוב גדול ובכל מדינות אוסטרליה ההצעה להתנתק מהקשרים החוקתיים והסמליים עם בריטניה והכתר הבריטי.
אחרי מלחמת העולם השנייה עברה אוסטרליה תהליכים של תיעוש מואץ ושל מעבר מן הערים לפרברים. ב-1956 אירחה מלבורן את אולימפיאדת הקיץ; דחיפה נוספת למעמדה של אוסטרליה בזירת הספורט והתרבות העולמית התרחשה בשנת 2000, עם האולימפיאדה בסידני.
הממשלה הליברלית בראשות ג'ון הווארד התייצבה לצד ארצות הברית במלחמותיה באפגניסטן ובעיראק. פיגוע התופת באי באלי, שבאינדונזיה בשנת 2002, בו נרצחו עשרות אוסטרלים, חידד את תמיכתם של האוסטרלים במלחמה בטרור ומהומות בין אוסטרלים למהגרים מזרח תיכוניים פרצו בסידני במהלך שנת 2006. בנובמבר 2007, נחלה המפלגה הליברלית תבוסה למפלגת הלייבור בראשות קווין ראד, אשר הצהירה כי תסיג את היחידות הלוחמות של הצבא האוסטרלי מעיראק, אך לא את היחידות העורפיות, ותמתן את מדיניותה הפרו-אמריקאית של המפלגה הליברלית, תוך חיזוק הקשרים עם מדינות אסיה ועם האו"ם.
↑. Josephine Flood
The original Australians: the story of the Aboriginal people / Josephine Flood Allen & Unwin, 2019
↑Castillo, Alicia (2015). Archaeological Dimension of World Heritage: From Prevention to Social Implications. Springer Science. p. 41. ISBN978-1-4939-0283-5. Archived from the original on 3 December 2023. Retrieved 17 July 2023.
↑· Morris, C. (1995). "An Approach to Ensure Continuity and Transmission of the Rainforest Peoples' Oral Tradition". In Fourmile, Henrietta; Schnierer, Stephan; Smith, Arthur (eds.). An Identification of Problems and Potential for Future Rainforest Aboriginal Cultural Survival and Self-Determination in the Wet Tropics. Cairns: Centre for Aboriginal and Torres Strait Islander Participation Research and Development, James Cook University – via Trove.
↑. Macknight, Charles Campbell (April 1986). "Macassans and the Aboriginal past". Archaeology in Oceania. 21 (1): 69–75. doi:10.1002/j.1834-4453.1986.tb00126.x. JSTOR 40386713
↑J.P. Sigmond and L.H. Zuiderbaan (1979) Dutch Discoveries of Australia. Rigby Ltd, Australia. pp. 19–30
↑Robert J. King, "Terra Australis, New Holland and New South Wales: the Treaty of Tordesillas and Australia", The Globe, No. 47, 1998, pp. 35–55, 48–49.
↑. Haines, Robin, and Ralph Shlomowitz. "Nineteenth century government-assisted and total immigration from the United Kingdom to Australia: quinquennial estimates by colony." Journal of the Australian Population Association, vol. 8, no. 1, 1991, pp. 50–61. JSTOR, www.jstor.org/stable/41110599. Accessed 20 July 2021.
↑The Original Australians: Story of the Aboriginal People
by
Josephine Flood
↑"The Story of the Blacks". The Kiama Reporter And Illawarra Journal. Vol. 26, no. 2788. New South Wales, Australia. 3 December 1904. p. 3. Retrieved 4 May 2019 – via National Library of Australia.
↑The Poisoning of Blacks". Goulburn Evening Penny Post. New South Wales, Australia. 4 July 1895. p. 1. Retrieved 4 May 2019 – via National Library of Australia.
↑Richard Broome Aboriginal Australians
A history since 1788
. p. 202, 2019
↑Banivanua Mar, Tracey; Edmonds, Penelope (2013). "Indigenous and settler relations". The Cambridge History of Australia, Volume I. p. 345
↑Banivanua Mar, Tracey; Edmonds, Penelope (2013). "Indigenous and settler relations". The Cambridge History of Australia, Volume I. p. 355–58, 363–64
_-_cyclopedia_of_western_australia.jpg)
.jpg)
ערך מורחב – הגליה לאוסטרליה
