הכוחות החמושים של חזבאללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך חזבאללה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
לדיון
מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך חזבאללה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
חזבאללה מבצע אימון בארמטה, נפת ג'זין בדרום לבנון, מאי 2023.

חזבאללה, הוא ארגון טרור איסלמי שיעי רדיקלי ומפלגה פוליטית,[1] בעלת זרוע צבאית חזקה במיוחד, הנחשבת חזקה יותר מצבא לבנון,[2][3] ושווה ערך לכוח של צבא בגודל בינוני.[4]הארגון שומר על "יכולות צבאיות קונבנציונליות ובלתי שגרתיות חזקות",[5] ונחשבת בדרך כלל לשחקן הלא-מדינתי החזק ביותר בעולם.[6][7]

ההערכות משתנות מאוד, אך במהלך העימותים בביירות בשנת 2021, מנהיג חזבאללה חסן נסראללה טען שלארגון שלו יש 100,000 לוחמים מאומנים.[8] בשנת 2017, חברת ג'יינס העריכה את כוחו של חזבאללה ביותר מ-20,000+ לוחמים במשרה מלאה וכ-20,000+ חיילי מילואים.[9] הם ממומנים בחלקם על ידי איראן ומאומנים על ידי חיל משמרות המהפכה האיסלאמיים של איראן. התקציב הצבאי של חזבאללה הוא 5-15 מיליארד דולר.[10]

חזבאללה תופסת את ישראל כאויבה העיקרי, ובמידה ניכרת מתמקדת אסטרטגייתה הצבאית בשימוש ברקטות. התוכנית האסטרטגית של חזבאללה כנגד ישראל כוללת שימוש ברקטות כנשק התקפי מרכזי, בשילוב עם יחידות חיל רגלים קלות ולוחמים מומחים בלחימה נגד שריון. מטרה זו משרתת בהגנה על עמדות הירי של חזבאללה בדרום לבנון.[11] הערכות על מספר הרקטות שברשות חזבאללה מתנדנדות בין 40,000 ל-150,000 רקטות[12], כמות אשר מצביעה על יתרון משמעותי ביחס לרוב המדינות.

בחזבאללה יש מספר מוגבל של טילים נגד ספינות ונ"מ, כמו גם אלפי טילים נגד טנקים, שהם מיומנים בשימוש.[13] לקבוצה אין מטוסים מאוישים, טנקים או כלי רכב משוריינים בלבנון, מכיוון שהם אינם יכולים להתמודד עם עליונות האוויר הישראלית.[4][14]עם זאת, חזבאללה מחזיק בשריון בסוריה השכנה, כולל טנקי T-55 ו-T-72. הקבוצה בנתה מספר רב של מחסני נשק, מנהרות ובונקרים בדרום לבנון, ויש לה מנגנון מודיעין גדול. החוזקות הטקטיות של חזבאללה הן כיסוי והסתרה, אש ישירה והכנת עמדות ירי, בעוד שחולשותיהן כוללות לוחמת תמרון, קליעה בנשק קל,[11] והגנות אוויריות.[15] אף על פי שכיתות החי"ר הקלות והנ"ט של חזבאללה נחשבות טובות,[16][17] חזבאללה בכללותו חלש באופן כמותי ואיכותי מצה"ל.[17]

ישנה הסכמה כי כוחו של חזבאללה בלוחמה קונבנציונלית משתווה לכוחם של שאר הצבאות בעולם הערבי.[18] סקירה משנת 2009 הגיעה למסקנה שחזבאללה היה "מכונה לחימה מלחמה מאומנת היטב, חמושה, בעלת מוטיבציה גבוהה ומפותחת מאוד והיא הישות הערבית או המוסלמית היחידה שהצליחה להתמודד מול הישראלים בלחימה".[11]

חזבאללה נוטה לשמור על סודיות לגבי פעולותיו הצבאיות, ולכן מידע מדויק ואמין אודות היכולות והכוחות שלהם אינו זמין באופן פומבי או נמצא תחת הגדרת מסווג.[19]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות האוכלוסייה השיעית בלבנון (מתואלים).

לבנון נכנסה לתקופת משבר חמור בשנת 1975 עם פרוץ מלחמת האזרחים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1978, אש"ף כבש את דרום לבנון, על מנת להקים צבא שישמיד את מדינת ישראל. בתגובה, ישראל פלשה ללבנון בשנת 1982, הביסה את אש"ף, כבשה את דרום לבנון והקימה את הצבא דרום לבנון (צד"ל), מיליציה נוצרית שנועדה לשמור על השליטה באזור. האזור הנכבש כונה רצועת הביטחון, רצועה צרה לאורך הגבול עם ישראל, והותקף על ידי כוחות גרילה. בתגובה לכיבוש הישראלי של דרום לבנון, הקהילה השיעית בלבנון הרגישה את הצורך לארגן כוח התנגדות, וכך נוצרה חזבאללה, שפירוש שמה "מפלגת האלוהים", בשנת 1982.[20]

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשה שיעית בדרום לבנון לצד סיסמת חזבאללה בשנות ה-80.

הארגון הוקם בחסות ובמימון איראן, כאשר הרעיון של חזבאללה מלציית פרוקסי שיעית התגולל במוחו של ח'ומייני מנהיג המהפכה האסלאמית, בשנת 1979 בטהרן.

ב-1982, חיילי משמרות המהפכה מאיראן הגיעו לעמק הבקאע בלבנון, שם התחילו בהכשרת קבוצות שיעיות קיצוניות, כולל אמל ומפלגת הדעווה האסלאמית.[21] המשך מלחמת האזרחים והכיבוש הישראלי של דרום לבנון יצרו סביבה רדיקלית[22], שבו נטעו וצמחו האידאולוגיה והקנאות הדתית של חזבאללה. הארגון זינק במהירות בעקבות תמיכה כספית, לוגיסטית וצבאית מאיראן וסוריה כאחד[20], ונלחם בישראל במלחמת גרילה. הגאוגרפיה של דרום לבנון, שהן ירוקות וגבעתיות עם עמקים עמוקים, הועילו לטקטיקות הגנה וסיפקו תנאים אידיאליים ללחימת גרילה "קלאסית", כפי שנהגה על ידי חזבאללה.[23]

הבחירות הטקטיות הראשוניות של חזבאללה כללו התקפות גל אנושי, דומות לאלו ששימשו את איראן במלחמת איראן-עיראק[24] שבה השתתפו חלק מגורמי חזבאללה,[25] וטקטיקות טרור כמו חטיפות, חטיפת מטוסים ופיגועי התאבדות על מנת לייצר אירוע רב נפגעים ולפגוע בנחישותה של ישראל להילחם.[26][27] חזבאללה עסק בפשיטות קצרות כדי להציק ולהרוג ולא ניסה להחזיק בשטח. למרות שבהתחלה הצליחו מאוד פעולות אלו הטילו על חזבאללה מחיר כבד בקורבנות ובדעת הקהל.[26][27] הפיגוע הראשון שעליו לקחו חזבאללה אחריות היה אסון צור הראשון ב-1982.

הCIA אמר ב-1985 כי מערך הפיקוד והשליטה של חזבאללה כמעט לא קיים ותיארו את חזבאללה כארגון ללא היררכיה אלא פועל על ידי נאמנויות אישיות, יריבויות וקשרים משפחתיים.[28] בשלב זה, החלטות מבצעיות הועברו בצורה לא יעילה דרך מספר אנשי דת ואימאמים בביירות, שהיו רחוקים מהקווים הקדמיים.[26] לחזבאללה היה מבנה צבאי ואחריות נפרדת למבצעים, לוגיסטיקה, תקשורת, מודיעין, אימונים וגיוס.[29]

הטקטיקות סביב השנים 1985–1986 היו בעיקר הנחת מוקשים, פיצוץ מטעני חבלה והתקפת גרילה של כמה לוחמים בירי לעבר הישראלים.[30] חזבאללה לא הצליח להשתמש בצלפים בשלב זה.[30] קצין מודיעין של צה"ל תיאר את חזבאללה באמצע שנות ה-80 כ"קבוצת סמרטוטים שנכשלה בכל פעם".[27] סקירה משנת 2014 רואה בביצועים הטקטיים של הקבוצה בתקופה זו גרועים ו"חובבניים מאוד".[26] ה-CIA אומר שלפני אביב 1986, ההתקפות של חזבאללה היו יותר "פעולות נואשות לא ממושמעות" מאשר פעולות צבאיות.[30]

מפת נתיבי חדירת חזבאללה לרצועת הביטחון.

למרות הבעיות הללו, חזבאללה המשיך לגדול בגודלו, ובשנת 1986 ה-CIA ראה את כוחו הצבאי דומה למיליציות הגדולות של לבנון.[31] סך החברות בחזבאללה ובקבוצות הקשורות להן גדל מכמה מאות ב-1983 ל-2,000–3,000 ב-1984[32] ולכמה אלפים ב-1985[29] באמצע 1986 חזבאללה אסף 5,000 לוחמים לאירוע בעיירה בעלבק שבעמק הבקאע.[31] חזבאללה היה קטן מספרית מאמל ב-1986 אך קצב ההתעצמות שלו היה גדול יותר.[33]

בזמן הזה, היו לחזבאללה לוחמים רבים במשרה חלקית ומעט מאוד חברים במשרה מלאה,[29] מה שהפך אותו לרגיש לנפגעים.[26] "מיומנותו של חזבאללה בלחימה בצבא הישראלי ובכוחות המיליציה הפרוקסי של ישראל", כמו גם השחיתות וחוסר היעילות של יריבו של חזבאללה אמל, היו קריטיים בבניית אמינות ותמיכה ציבורית.[22] בדרום לבנון, אמל נתפסה באופן נרחב ככוח מתון מדי ומפרגן לישראל, מה שהוביל שיעים רבים לתמוך בחזבאללה.[34]

חזבאללה קיבל גם גיבוי מפלגים פרו-חזבאללה באמל שהתפצלו מהמנהיגות הבכירה של אמל.[34] ההערכות לגבי עמדתו של חזבאללה בזמן זה משתנות. ה-CIA העריך בזמנו כי המדיניות של חזבאללה להתעמת עם ישראל ובנות בריתה עובדת[31] וכי לחזבאללה יש יתרון איכותי בלוחמה על צד"ל ואמל,[30] בעוד שסקירה בלתי תלויה אומרת שעד 1987 מצבו האסטרטגי של חזבאללה הלך והידרדר.[24]

ב-18 באפריל 1987, התקפת גל אנושית של חזבאללה על מוצב צד"ל נכשלה והביאה ל-24 הרוגים, והרגה כ-5% מהלוחמים במשרה מלאה של חזבאללה ביום אחד.[24] כתוצאה מהכישלון הזה ואחרים דומים לו, חזבאללה נאלץ לשנות את האסטרטגיה שלו.[24]

פיגועי ההתאבדות פינו את מקומם ל"פיגועים מתוחכמים, מתואמים ומתוזמנים" ולמארבים קצרים ומהירים.[35] במאי 1987 החל חזבאללה לאמן תיאום של חיל רגלים וארטילריה כזרועות משולבות, ו"שיפר את יכולתיו לתקוף מסוקים ישראלים והפגין שיפורים בחילוץ פצועים משדה הקרב".[30] חזבאללה עבר מהתקפות בגודל חוליה בסביבות 1986 להתקפות בגודל מחלקה ופלוגה עד אביב 1987, ופתח בהתקפה בו-זמנית על מספר מטרות בספטמבר 1987.[30]

לקראת סוף שנות ה-80, חזבאללה שיפר באופן משמעותי את התקפותיו, שהפכו למתוכננות ומורכבות יותר, במיוחד בהקשר של שימוש באש תומכת.[30] בתקופה זו, הארגון עבר רפורמה וארגון מחדש של מערך הפיקוד שלו, כולל החלפת רוב הפקודה הבינונית והעברת סמכויות למפקדים מקומיים, צעד ששיפר את הביצועים המבצעיים ואת מערכות הביטחון של הארגון.[26] חזבאללה הקטין את מספר חיילי המילואים שלא היוו צורך, ושינה את טקטיקותיו לשימוש במטעני חבלה, מארבים ואש עקיפה.[21] בתחילה, חזבאללה היה אחד ממספר מיליציות שנלחמו נגד ישראל, אך בשנת 1985 הוא התבלט בבירור מתוכם[36], ועד סוף שנות ה-80 הפך לגורם הדומיננטי באזור.

מפה של חזבאללה ושליטת סוריה בביירות, 1987.

במאי 1988, לאחר שנים של יריבות ועימותים, חזבאללה ניהל מלחמה קצרה אך אינטנסיבית עם אמל על השליטה בפרבריה הדרומיים של ביירות,[37] שהכילה באותה עת כרבע מאוכלוסיית לבנון.[31] מאחר שאמל הייתה בעלת ברית של סוריה, חזבאללה התנגש[דרושה הבהרה] עם חיילי צבא סוריה שכבשו את לבנון באותה תקופה. חזבאללה ניצח בקרבות הרחוב והסלים להתנקשויות ממוקדות ועידוד עריקות, מה שאילץ את אמל לחפש תיווך סורי. מאז נשארו אמל וחזבאללה בעלות ברית מתנשאות[דרושה הבהרה].

לאחר הניצחון של החזבאללה הם הטילו את חוקי השריעה על שטחם, כמו איסור על קפה ולבישת חג'אב בדרך זו איבדו את ליבם ודעתם של בני עמם.[21][24] רוב הלבנונים אינם שיעים, ואפילו רוב השיעים בלבנון אינם רוצים לחיות במדינה אסלאמית.[22] התמיכה בחזבאללה גבוהה בהרבה מהתמיכה בשלטון דתי שיעי מחמיר.[22]

בעקבות ירידה בתמיכה הציבורית ומשבר בתעשיית התיירות, חזבאללה הודה בצורך לשנות את גישתו ואסטרטגייתו. הארגון, שהחזיק ברטוריקה של קידום רפובליקה אסלאמית, התאים את עצמו למציאות החדשה והחל להשתתף בחיי הפוליטיקה הלבנונית מ-1992.[21][24] חזבאללה השקיע מאמצים ביצירת מוסדות חברתיים, בשיקום בתים שנהרסו בזמן הלחימה, והקמה ושיקום תשתיות כמו ביוב, מקומות עבודה וגישה לחשמל לאזורים השיעים, צעדים שהוכיחו כקריטיים לבניית תמיכה ציבורית נרחבת.[24]

ב-1989, הסכם טאיף, שהביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון, פתח בפני חזבאללה את האפשרות להגביר את מאמציו הצבאיים נגד צה"ל, מהלך שנתן לארגון יכולת להרחיב את פעילותו הצבאית ולחזק את מעמדו בחברה הלבנונית.[23]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, חזבאללה עבר שיפור משמעותי ביכולתו הצבאית, מהיחס של אובדן חמישה לוחמים עבור כל חייל ישראלי שנהרג ב-1990,השתפר ליחס של 1.5 לוחמים לחייל ב-1993, יחס שנשמר בקירוב עד לסוף העשור.[38] חזבאללה הפסיק את התקפות הגל האנושיות ב-1990, ועבר לנהל פעולות קרב עם שני צוותים: אחד לביצוע התקפה והשני לתמיכה באש, כולל שימוש במרגמות קליבר 81 מ"מ.[39] הצבירה של ניסיון קרבי ופיתוח יכולות טקטיות היו חיוניים לשיפור זה.[26] באותה תקופה, פעולות חזבאללה התאפיינו בתכנון מדוקדק וברמת מקצועיות גבוהה, מה שהעיד על קפיצה משמעותית ביכולת הארגונית והטקטית של הארגון.[40]

הארגון ערך עבודת מטה מתוחכמת, בה מיקד מאמץ בלימוד ושיקוף הטקטיקות של ישראל.[39] שיפור ביכולות המודיעין והסיור תרם גם הוא לכושר הלחימה המשופר של הארגון.[26][39] ב-1992, חסן נסראללה קיבל את ההנהגה על ארגון הטרור, והנהיג שינוי אסטרטגי בארגון שהתמקד באיכות לעומת כמות, כולל שיפור באימונים והרחבת הארסנל.[26][27]

עד תחילת שנות ה-90, חזבאללה צבר ארסנל משמעותי שכלל רובי AK-47 ו-M16, טורפדו בנגלור, רימוני יד, RPG ורובי M40 חסרי רתיעה. איראן תמכה באופן משמעותי בהרחבת הארסנל הזה, כאשר נשק ותחמושת נשלחו אווירית לדמשק ומשם ללבנון באופן קבוע.[21]

בנוסף הציג חזבאללה שיפור בלבוש מדי קרב ובטקטיקה של יחידות קטנות, כולל אבטחת שטח, שהביא לשיפור ניכר ביכולת הלחימה ובאפקטיביות הטקטית של הארגון.[24]באותן השנים חזבאללה וצה"ל היו מעורבים במאבק מתמיד של חתול ועכבר, כאשר חזבאללה התמקד בפיתוח ובשימוש במטעני חבלה מתוחכמים, וצה"ל פיתח אמצעים לנגדם. מטעני החבלה של חזבאללה, שייתכן שהחלו להופיע כנגד צה"ל כבר ב-1995, הפכו לאחת האמצעים העיקריים כנגד לכוחות הישראלים בתקופת נוכחות צה"ל בלבנון. מספר התקפות מטען חבלה עלה בכ-50% בכל שנה מ-1995 עד לשנת 2000, מה שמדגים את הגידול המשמעותי בשימוש באסטרטגיה זו.

ב-29 בספטמבר 1992, חזבאללה ביצע את מתקפתו המתואמת הראשונה על מספר מוצבים ישראליים, סימן לשינוי בגישת הלחימה של הארגון. פעולה זו משקפת את ההתמקדות המחודשת של חזבאללה באיכות ובטקטיקות מתוחכמות, כחלק ממאמציו להגביר את הלחץ על כוחות צה"ל ולהפוך לאיום טקטי משמעותי יותר.

בשנת 1993, מבצע דין וחשבון שנערך על ידי צה"ל נגד חזבאללה הוביל להרס רב של תשתיות וגרם לנזק ניכר לאוכלוסייה האזרחית בלבנון, אך לא גרם לפגיעה משמעותית או מתמשכת ביכולת הצבאית של חזבאללה או של ישראל.[41] במהלך המבצע נראה השימוש הראשון בקנה המידה הגדול של רקטות קטיושה על ידי חזבאללה נגד אזורים אזרחיים בישראל ובעיקר לקריית שמונה, טקטיקה שנלקחה מאש"ף מעשור קודם. השימוש בקטיושות הפך לאחד המאפיינים המכוננים של טקטיקת חזבאללה בשנים הבאות.[24]

חזבאללה השתמש לראשונה בטילי סאגר נגד טנקים בספטמבר 1992 והציג את טילי פאגוט ב-1997. באותה שנה, הארגון רכש גם את הטיל הטאו האמריקאי[21], המהווה שיפור משמעותי ביכולת הנ"ט שלו. איכות כלי הנשק הנ"ט בשירות חזבאללה גדלה באופן עקבי במהלך כל תקופת הלחימה.[39] עד שנת 1998, חזבאללה הצליח להשמיד שלושה טנקי מרכבה סימן 3 באמצעות טילים אלו.[42]

ב-1997, חזבאללה התחיל באופן רציני לפתח את טקטיקות הלחימה הנגד טנקים שלו, כאשר התמקד בכושר לפגוע פגיעות חוזרות באותה נקודה על גבי הטנק כדי לנצל נקודות תורפה ולהתגבר על השריון המתקדם של טנקי צה"ל. טקטיקה זו היא אחת האסטרטגיות המרכזיות שחזבאללה ממשיך לשמר כחלק מארסנל הלחימה שלו עד היום.[15] אף על פי שנשק הנ"ט שבידי חזבאללה, נחשב לפחות מתקדם מהמערכת הספייק של צה"ל, היכולת להשמיד טנקי מרכבה נחשבת לניצחון פסיכולוגי משמעותי.[26]

באותה תקופה, חזבאללה שיפר גם את כושר השימוש במרגמות ובארטילריה, מה שהרחיב את יכולתו הטקטית והפוטנציאל לגרום נזק מרחוק לכוחות ולתשתיות ישראליות.[26]

לא כל כלי הנשק של חזבאללה הצליחו באותה מידה. למרות שחזבאללה רכש טילי נ"מ 9K32 סטרלה-2 כדי להתמודד עם העליונות אווירית הישראלית וירה אותם לראשונה בנובמבר 1991, כמעט ולא הייתה להם הצלחה בתקיפת מטוסים ישראלים.[21] יכולות הנ"מ של חזבאללה נותרו אחת מנקודות התורפה הגדולות של ארגון הטרור. לוחמי חזבאללה השתמשו ב"טקטיקות חי"ר קלות בסיסיות" בתקופה זו,[43] כמו מטעני חבלה, מרגמות ומארבים קטנים.

לוחמי חזבאללה עם רובי M16 במהלך ירי קטיושות 1996.

סביב שנת 1995, חזבאללה שלח קבוצה קטנה של לוחמים לבוסניה, במטרה לאמן מוסלמים במהלך מלחמת בוסניה.[44] נראה כי זאת הייתה הפעם הראשונה לאימון כוחות מחוץ ללבנון. חזבאללה המשיך לראות בפיגועי התאבדות כלגיטימיים מבחינה מוסרית, אך פסק להשתמש בהם עקב חוסר יעילות טקטית. בפועל, בשנות ה-90, חזבאללה ביצע רק ארבעה פיגועי התאבדות. הדבר משקף את המעבר האסטרטגי של הארגון לצורות לחימה אחרות, שאינן כוללות אלימות שנתפסת כטרוריסטית, ומצביע על השאיפה להתמקד באסטרטגיות יותר מתוחכמות ויעילות טקטית ואסטרטגית.

חזבאללה שם דגש על פגיעה במתגייסים שיעים לצבא דרום לבנון, באמצעות גיוסם לחזבאללה או בשימושם כמקורות מודיעינים. המאמצים הללו, בשילוב עם לוחמה פסיכולוגית ולוחמת תעמולה מצד חזבאללה, הובילו לירידה ניכרת במורל של צבא דרום לבנון ואף השפיעו במידה מסוימת על מורל חיילי צה"ל[26] למרות זאת, התמיכה ההתנגדות לישראל בלבנון נתפסה לעיתים בדעיכה, אך מבצע ענבי זעם ב-1996 החזיר את הקונפליקט לשיח היום.[26]

במהלך מערכה שנמשכה שישה-עשר ימים, חזבאללה וישראל נלחמו לחימה עצימה עם אלפי תקיפות רקטות וארטילריה. חזבאללה שיגר מאות רקטות לעבר ישראל במהלך הסכסוך, כאשר הביצועים של יכולת הרקטות שלהם הוכיחו שיפור משמעותי בין השנים 1993 ל-1996. המערכה הזו הסתיימה בהסכם הפסקת אש שקבע "כללי משחק" ברורים שכללו אפשרות לתגמול במקרה שאחד מהצדדים יחצה את הקווים האדומים, במיוחד בנוגע לתקיפות על אוכלוסייה אזרחית.

מאז, חזבאללה פיתח ונעקב אחר דוקטרינה אסטרטגית שמתבססת על משוואה של הסלמה והרתעה. הדוקטרינה הזו כוללת נכונות לשימוש בכוח כדי להשיג יתרונות אסטרטגיים או להרתיע את ישראל מפני נקיטת פעולה, תוך שמירה על אפשרות לשלום יחסי על ידי הימנעות מחציית "קווים אדומים" שיכולים להוביל לתגובה חריפה.

לוחמי גרילה של חזבאללה עומדים ליד רקטת קטיושה, 1998.
מספר ההתקפות של חזבאללה גדל באופן משמעותי במהלך שנות ה-90.
מצעד של חזבאללה לאחר יציאת ישראל מלבנון, מאי 2000

לאחר מבצע ענבי זעם, הייתה תקופת שקט קצרה שבמהלכה חזבאללה התאושש מהמאמצים הלחימתיים. חזבאללה, לאחר מכן, הסלימה באופן דרמטי את רמת התקיפות על ישראל.[45] הארגון עבר מביצוע 100 תקיפות בין השנים 1985 ל-1989, ל-1,030 תקיפות בתקופה של שש שנים בין 1990 ל-1995. בתקופת החמש שנים הבאות, מ-1996 עד 2000, חזבאללה ביצע 4,928 התקפות, כולל לפחות 50 התקפות בחודש במשך שלוש שנים ויותר מ-1,500 התקפות בשנת 1999 בלבד.[46] העלייה החדה במספר התקפות משקפת אסטרטגיה מוגברת של הסלמה ונכונות להתמודדות מתמשכת נגד ישראל, תוך שימוש בכוח כדי לשמור על לחץ צבאי ופוליטי.

לאחר שהפסיק להתמקד בתקיפות חזיתיות נגד מוצבי צד"ל ומוצבי צה"ל סביב שנת 1987, חזבאללה חידש את התרגול שלו באופן משמעותי כעשור לאחר מכן, מבצע שינויים קיצוניים בטקטיקות שלו. כתגובה על חיסול בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה במבצע מבצע נוף פראי ב-18 בספטמבר 1997, הארגון ביצע תקיפה מתואמת על 25 מוצבים במקביל, כאשר השתמש בצוותי טילים נגד טנקים (ATGM) כדי למקד את התגבורת הנכנסת.

באוקטובר 1998, חזבאללה הציג חידוש טקטי נוסף בשימוש במטען קלע, מטען חבלה מתוחכם במיוחד שיכול לחדור כמעט לכל סוג של שריון.[47]

לפי מאמר שנכתב על ידי האנליסט איבר גבריאלסון, עד סוף שנות ה-90, חזבאללה התפתח להיות ארגון בעל ידע טקטי נרחב.[26] הארגון זיהה וניצל את נקודות התורפה של ישראל, בעיקר ביכולתו לפגוע באזרחים ולהשיג ניצחונות פסיכולוגיים חשובים, שהובילו אותו לניצחון במלחמת ההתשה מול ישראל - מלחמה שבה המטרה היא לנצל את העייפות והחולשה של האויב עד להשגת נסיגתו.[24]

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-2000 עד 2006, חזבאללה נקט באסטרטגיה מובהקת לבניית תשתית צבאית רחבת היקף בדרום לבנון, מדרום לנהר הליטני. במהלך תקופה זו, הארגון ריכז מאמצים ניכרים בהגדלת כמות ואיכות הנשק שברשותו, כולל רכישת טילים מתקדמים נגד טנקים כמו קורנט. תשתית זו נבנתה במטרה לשפר את כושר ההרתעה והתגובה של חזבאללה לפעולות ישראליות ולהגביר את היכולת להתמודד עם איומים בעתיד.[15]

התקופה שבין המלחמות התאפיינה בלחימה מוגבלת, ועם מעט נפגעים משני הצדדים: בין 2001 ל-2004 פתח חזבאללה רק 16 תקיפות.[46] חזבאללה המשיך ללמוד את ישראל ולאמץ לקחים בזמן שישראל הייתה עסוקה בלחימה באינתיפאדה השנייה חזבאללה השקיע מאמצים רבים באיסוף מידע על ישראל.[26] בשינוי אסטרטגיית הלחימה שלו עבר הארגון מלחימה במניידות גבוהה, להתחפרות עם בונקרים תת-קרקעיים, מאגרים ועמדות לחימה שנבנו מראש.[26] במהלך תקופה זו, חזבאללה רכש את המל"טים הראשונים שלו מאיראן ושלח לוחמים לעיראק לאמן מיליציות מקומות לנהל מלחמת גרילה נגד האמריקנים.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של מערכת ההגנה של חזבאללה בדרום לבנון.

בשנת 2006, אירוע חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב על ידי חזבאללה, שבו נהרגו 8 חיילי צה"ל, הוביל לתגובה חריפה מצד ישראל. ראש הממשלה אהוד אולמרט, הכריז על מלחמה על לבנון. במהלך הלחימה, חזבאללה תואר ככוח מאורגן, מאומן ומצויד היטב, שנלחם בתוקף ובנחישות.

חזבאללה יישם מערך הגנה שהתבסס על עמדות הגנה מתוחכמות, שתומכות זו בזו באמצעות תקשורת גמישה ומיותרת, כדי לאפשר רצף ויעילות גבוהה של פעולות, גם במקרה של נפילה או תקלה באחת העמדות. תקשורת זו אפשרה גם תזוזה ואספקה שוטפת של ציוד וחימוש, מה שהבטיח את יכולתם של לוחמי חזבאללה להמשיך ולהילחם ביעילות למשך זמן ממושך.

הלוחמים היו בקיאים מאוד בשטח המקומי, דבר שאיפשר להם לנצל יתרונות טקטיים ולהפעיל זריזות ומוכנות טקטית. התוכניות הגמישות וההכנה המקדימה, יחד עם המבנה היעיל של פיקוד ובקרה, סייעו לחזבאללה להציג אתגר רב לצה"ל ולהקשות על יכולת התמרון שלו

הלוחמים של חזבאללה, למרות שרבים מהם לא היו חיילים סדירים, הוכשרו ברמה גבוהה והיו מצוידים היטב, במיוחד בנשק נגד טנקים (נ"ט) מתקדם. הם נהגו לפי תוכניות מוכנות מראש שהיו גמישות, מה שאיפשר להם להגיב במהירות וביעילות לשינויים בשדה הקרב ולנצל הזדמנויות טקטיות שהתעוררו.

הגישה הטקטית של חזבאללה, ששילבה זריזות ויכולת להתאים את עצמה למצבים משתנים ברמות הטקטיות הנמוכות, הביאה לכך שצה"ל נתקל באתגרים רבים בניסיונותיו להשיג יתרון משמעותי על חזבאללה במהלך המלחמה. האסטרטגיה הזו של חזבאללה סייעה לו ליצור מצב שבו הכוחות הישראלים נתקלו בהתנגדות חזקה ומאורגנת, גם בפעולות שנראו כאלו שיהיו פשוטות יחסית לביצוע.[48]

חזבאללה היה מוכן להילחם מכפרים ומאזורים אזרחיים אחרים ולהשתמש בתושבים כמגנים אנושיים, שאמנם הפרה של אמנת ז'נבה, אך הוותה יתרון טקטי משמעותי.[23] השטח והאקלים שללו את יתרונותיה של ישראל בלוחמת שריון ותמרון והכריחו את צה"ל להתבסס על כוחות החי"ר שלו ולאבד את היתרון הטקטי שלו מול חזבאללה.[23] הטקטיקות של חזבאללה, כולל חי"ר קל, נשק נ"ט וירי רקטות לעבר ישראל, היו המשך של טקטיקות המלחמה משנות התשעים.[26]

המלחמה הסתיימה בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שלא נתנה תוצאה חד משמעית ולא איפשרה לאף אחד מהצדדים להשיג את מטרותיו המלאות. חזבאללה קרא לתוצאת המלחמה "ניצחון אלוהי"[49], בעוד שבישראל התקיימו דיונים פנימיים וביקורת על ניהול הלחימה.

לאחר המלחמה, חזבאללה זיהה מספר חולשות מרכזיות ביכולותיו, בהן החסרון הבולט ביותר היה מחסור בהגנה אווירית. הארגון תפס את החולשה הזו כ"בעיה חמורה" וקבע כמשימה עיקרית לפתוח בטיפול ובשיפור בתחום זה.[15] נוסף על כך, חולשות נוספות שזוהו כללו קליעה, טקטיקות של יחידות קטנות, וחשיפה של טקטיקות, מחסני נשק ועמדות לחימה בשדה הקרב. הזיהוי של אזורים אלו לשיפור הוביל להגברת המאמצים להגביר את יכולות ההגנה והתקיפה של חזבאללה בשנים הבאות.

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שסיימה את המלחמה אילצה את חזבאללה לנטוש את הרשת הצפופה של בונקרים וביצורים תת-קרקעיים ולוותר על דרום לבנון לכוחות צבא לבנון של שומרי השלום של האו"ם, הידועים בשם יוניפי"ל.[15] למרות שהנשק, הביטחון המבצעי והמודיעין של חזבאללה השתפרו בהרבה בין 2000 ל-2006, ניתן לטעון כי היה שיפור קטן במבנה הכוח או ביכולת הטקטית של חזבאללה.[26] אין הסכמה אקדמית אם המלחמה הייתה מועילה אסטרטגית לחזבאללה.[26] הפופולריות של חזבאללה בקהילה השיעית, בלבנון ובמזרח התיכון גברה בעקבות המלחמה.

לאחר 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי חזבאללה במצעד לאחר מלחמת 2006.

לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006, חזבאללה ערך תהליך של בדיקה לאחר פעולה, אשר כלל הערכת הנשק והטקטיקות שנוקטו במהלך המלחמה.[15] הארגון קבע כי הבונקרים ועמדות הירי המוסוות שהוקמו ב"כיסי ביטחון" באזורים כפריים התבררו כיעילים.[15] חזבאללה גם ציין את התפקוד המוצלח של יחידת המילואים "שומר הכפר" שפעלה בהצלחה.[15]

לוחמי חזבאללה, כך דווח, הראו ידע מעמיק של השטח המקומי, הבנה ברורה של המשימה שהוטלה עליהם וביטחון מוחלט ביכולתם לנצח.[15] בנוסף, כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית כתב מסמך הפקת לקחים לחזבאללה, ולפי הדיווחים הארגון אימץ מספר מהמלצות שלו.[50]

לאחר המלחמה, משמרות המהפכה הגבירו את התמיכה בחזבאללה, כולל הגברת המימון, הכשרת לוחמים ושיתוף מודיעין מה שעזר לחזבאללה המשיך להגדיל באופן משמעותי את ארסנל הנשק שלו, כוח האדם ויכולת המודיעין שלו.

מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, חזבאללה הציב כמות ניכרת מכוח האדם שלו בסוריה, שם חזבאללה עסק בפעולות נגד המורדים הסורים. ישנה הסכמה כי פעולה זה פגעה במורל ובתדמית הציבורית של חזבאללה בלבנון, אך הביאה לשיפור יכולתו של חזבאללה לנהל תמרונים רחבי היקף ויכולת פעולה הדדית עם כוחות בעלות הברית. הפעולות הצבאיות של חזבאללה כללו אלפי לוחמים שנפרסו לסוריה כדי לגבות את ממשלת אסד, ובנוסף כ-250-500 לוחמים בעיראק שאימנו את כוחות הגיוס העממי הנשלטים על ידי שיעים, וכ-50 לוחמים בתימן לצורך אימון החות'ים.[51][52]

במשך 35 שנה, חזבאללה התפתח מארגון קטן אוריינטציה מהפכנית לארגון החזק והפופולרי ביותר בלבנון.[22] מתחילתו כקבוצת קטנה של חמושים, חזבאללה הפך לארגון צבאי למחצה ולשחקן צבאי אזורי עם השפעה ניכרת. פרופסור אוגוסטוס ריצ'רד נורטון מציין שהצלחתו ארוכת הטווח של חזבאללה נבעה מסיבות רבות, כולל התנגדותו לקיומה של ישראל, בניית מוסדות, השקפת עולם אנטי-מערבית, אדיקות דתית, פרגמטיזם ותמיכה איראנית.[22]

המלומד איבר גבריאלסון מדגיש את הפרגמטיות של חזבאללה, שירותיו החברתיים והשתתפותו בפוליטיקה כגורמים מרכזיים לניצחונו. אנדרו אקסום מבקש להדגיש את השילוב של חזבאללה בין קווי פעולה קינטיים (אלימים) ולא קינטיים כאסטרטגיה להשגת ניצחון.[24] לאורך השנים, חזבאללה הוכיח גמישות ויכולת להשתנות טקטית, כאשר נלחם במגוון סוגי לחימה כמו התקוממות, סכסוך תת-מדינתי, לוחמה היברידית והתקוממות נגד.[26]

מבחינה איכותית, חזבאללה מתואר כארגון טרור חסר רחמים ויהיר, מוכן להשתמש בכוח פיזי כדי לחולל שינוי פוליטי, ומתעדף שימוש באלימות לפתרון בעיות. האסטרטגיה של חזבאללה משלבת רטוריקה קיצונית, זהירות טקטית ולקיחת סיכונים ארוכת טווח. אפשר לטעון שמקור הכוח העיקרי שלו הוא האלימות האפקטיבית והממושכת שלו.[53] מספר מקורות טוענים שכוח הלחימה של חזבאללה הוא הבסיס שעליו מונחים כוחו הפוליטי, תמיכתו הציבורית והלגיטימיות שלו. כפי שאמר אחד לוחמי חזבאללה ב-2017, "או שאתה חזק או שאתה חלש, ואם אתה חלש אוכלים אותך. עכשיו, חזבאללה חזק".[54]

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזבאללה מנהל תוכנית אימונים רחבת היקף בשיתוף פעולה עם משמרות המהפכה האסלאמית של איראן, ובמיוחד עם כוח קודס. משמרות המהפכה מפעילות מחנות אימונים בלבנון עצמה, ובנוסף, לוחמי חזבאללה טסים לאיראן לקבל אימונים מתקדמים יותר מאלה שניתנים בלבנון.[55][56] הארגון מקפיד על סודיות במהלך ההכשרה, כאשר הלוחמים מועברים למחנות האימונים בטנדרים מושחרים, ולרוב אין להם ידע מוקדם על זהות המדריכים או חבריהם לאימון.[57]

למרות שחזבאללה מנהל מחנות אימונים רבים משלו בלבנון, הם בעיקר אימונים ברמה הבסיסית[58] וישנם אימונים מתקדמים יותר שלוחמי הארגון נוסעים לקבל באיראן, והערכות לגבי מספר הלוחמים שהוטסו לאיראן מאז 2006לצורך אימונים משתנות באופן ניכר, ממאות ועד למאות אלפים.[25]

מחנות האימונים ממוקמים בחלקים מרוחקים מהגבול הישראלי, מוגנים במחסומים המאוישים בשומרים במדים ונבנו בהשראת מחנות אימונים ישראלים עליהם חזבאללה אסף מודיעין.[59][60] המתקנים כוללים בדרך כלל מטווחי ירי, מתקנים לאימון לוחמה בשטח בנוי, ולפעמים מסלולי נהיגה ומטווחי חבלה. המחנה הגדול ביותר, הממוקם במערב עמק הבקאע, מכיל כפר לבנוני מדומה ורחוב ראשי.[60] כל חברי הארגון כולל אנשי דת מנהליים, צריכים לסיים קורס צבאי בן 45 יום, הקורס מתקיים בלבנון ומלמד כישורי לחימה בסיסיים.[58] לוחמים במשרה מלאה מתמקצעים בסופו של דבר בתחום כמו חומרי נפץ או לוחמה נגד טנקים.[61]

תוכנית האימונים של חזבאללה מקיפה ומעמיקה, מכינה את הלוחמים למגוון רחב של תרחישים קרב ומצבים טקטיים. האימונים כוללים מסעות, הכירות ען כלי הנשק, כישורים בסיור ותצפית, וכישורי ניווט, שהם חיוניים לניידות וליכולת לפעול באזורים לא מוכרים או בתנאי שטח מאתגרים.[15] הלוחמים מקבלים הכשרה מקצועית גם בתפעול מרגמות טרום ראייה וביכולת לבצע אש עקיפה, שתי יכולות שמאפשרות להם לתקוף מטרות מבלי להיות חשופים לאש האויב.[11] היכולות של חזבאללה בצליפה ובפעילות חיל רגלים קל נחשבות לטובות, עם דגש על יכולת סיור מוצלחת ואיסוף מודיעין יעיל בשטח, תכונות שהן חיוניות לניהול קרבות גרילה ולחימה אסימטרית ביעילות.[58] על פי תורות לחימה שפותחו על ידי האמריקאים והישראלים המדגישים טקטיקות של שחיקה, ניידות, איסוף מודיעין ותמרון לילי.[62]

צלפי חזבאללה מתוארים כמאומנים ומיומנים שנמנעים משיחות, מתנהגים ביהירות כלפי אחרים, מציודים ושונאים שיחת חולין. לעיתים קרובות הם לומדים במכללה עם לימודי מתמטיקה וככל הנראה נדרשים לקחת שיעורים בשפה זרה וכתיבה יצירתית.[59] צלפי חזבאללה אימנו יחידת צלפים שיעית באפגניסטן.[63]

חזבאללה העביר את הידע שפיתח בנוגע טקטיקות צבאיות וטכניקות גיוס מאז שנות ה-80 למגוון רחב של ארגוני טרור אחרים.[64] ואימן בעיקר קבוצות שיעיות אחרות, כמו מיליציות שיעיות בעיראק, במהלך ואחרי הפלישה האמריקנית, ולפי הדיווחים אימן חות'ים, סורים ועיראקים בלבנון ובמקומו אחרים.[65] בנוסף חזבאללה הכשיר מגוון רחב של רדיקלים איסלאמיים בתוניסיה, אלג'יריה, מצרים, יהודה ושומרון, עזה ומדינות המפרץ.[64] וישנם דיווחים אימן גם אנשי צבא לבנון.[66]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 התרכזו האימונים בצריפי שייח' עבדאללה בלבנון, כאשר לוחמים ישנו בצריפים בלילה ויצאו במהלך היום מחשש להפצצות ישראליות.[67] באותן השנים נסעו כמה לוחמי חזבאללה לאיראן ולחמו נגד צבא עיראק במלחמת איראן-עיראק.[25]

על פי הדיווחים מנהיגים בכירים, כולל חסן נסראללה, התאמנו במשך מספר חודשים בצפון קוריאה בסוף שנות ה-80.[68] ומדריכים צפון קוריאנים אימנו לוחמים בלבנון בשנות ה-80 וה-90.[69]

בעקבות התקפות אוויריות ישראליות במבצע דין וחשבון על מחנות האימונים שלהם בבקאע ב-1994, חזבאללה התאמן בצורה חשאית עם אוהלים קטנים ובורות שועל. סוף מלחמת לבנון השנייה הביאה לדרישה גדולה של כוח אדם שחייבו את חזבאללה להרחיב את מתקני האימונים שלו. מאז בנה מחנות אימונים גדולים יותר על מנת לאכלס כמות גדולה יותר של לוחמים.[60][9]

בשנות ה-90, משמרות המהפכה הכשירו את חזבאללה בטכניקות פשיטה, חומרי נפץ ופעולות מודיעין לקידום לוחמת גרילה מתקדמת.[58] הכשרה על ידי משמרות המהפכה מתוארת כרצינית ומעמיקה.[70]

איראן הפסיקה לאמן כוחות לבנוניים בלבנון לאחר מלחמת לבנון השנייה[71] הנסיעות לאיראן לאימון הופסקו בעשור של 2010 כאשר החל האביב הערבי וחזבאללה החל לתמוך בלחימה בסוריה.[61] האימונים באיראן מספקים הזדמנות להתאמן על כלי נשק בקנה מידה גדול יותר ממה שהיה מעשי בלבנון.[61]

מאז 2006 ובמיוחד מעורבות הקבוצה במלחמת האזרחים בסוריה, חזבאללה עסק בצבירת כוח אדם מסיבית. ובנה חזבאללה מחנות אימונים בלבנון המתמקדים בלוחמה עירונית.[72] לוחמים מנוסים מסתובבים מהקו הקדמי לתפקידי מדריכים במחנות אימונים.[58] סוכנים ממשרד המודיעין האיראני אימנו ופיתחו את יכולות המודיעין של חזבאללה.

המשטר הסורי היה מעורב באימוני חזבאללה במשך עשרות שנים. מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, הדפוס התהפך, וחזבאללה סיפק הכשרה, ייעוץ ותמיכה לוגיסטית נרחבת לממשלת סוריה.[73] בתגובה לדרישות כוח האדם הגבוהות של מלחמת האזרחים בסוריה, חזבאללה קיצר על פי הדיווחים את בדיקות הרקע וההכשרה שלו למתגייסים חדשים.[61]

גיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס לוחמים רוחבי הוא תהליך איטי שלוקח חודשים עד שנים, כאשר מגייסים מחפשים אנשים אדוקים מבחינה דתית, שמרנים וממושמעים.[21] הזרוע הביטחונית הפנימית של חזבאללה משתפת פעולה עם שירותי המודיעין של איראן כדי לבדוק מגויסים נבחרים להכשרה מתקדמת יותר, עם בדיקת רקע משפחתית קפדנית.[58]מחקר אחד מצא כי לוחמי חזבאללה שנהרגו בפעולה היו בעלי השכלה רבה יותר מאשר עמיתים אזרחיים.[74] במידה יוצאת דופן עבור שחקן שאינו ממלכתי, אנשי חזבאללה מתמחים בתחומים כמו מטעני חבלה וחומר נפץ, ארטילריה, חפירת מנהרות, הנדסה ותקשורת.[27]

מילואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח האדם של חזבאללה כולל לוחמים במשרה מלאה וחיילי מילואים במשרה חלקית, אשר עשויים להילחם רק מדי פעם עבור חזבאללה או להיות מזוהים עם מפלגות פוליטיות אחרות.[23] לחזבאללה אין רשימות חברות רשמיות.

הערכת חיילי המילואים של הקבוצה, המכונים גם "שומרי כפר" או לוחמים במשרה חלקית, משתנה מאוד. לגברים הללו יש תעסוקה מחוץ לחזבאללה והם נוטלים נשק רק לצורך התקשרויות צבאיות גדולות[21] או כחלק משירות חובה של שבועיים בשנה.[61] ישראל מעריכה כי כוחות אלו יחסית לא מיומנים,[75] בעוד שחזבאללה מתאר אותם כיעילים לחימה בדיוק כמו לוחמים במשרה מלאה.[15]

אימון חיילי המילואים של חזבאללה אינו ברור. אנדרו אקסום טוען שנראה שהם לא אומנו על ידי איראן,[21] וייתכן שחלקם היו חברי מיליציה לשעבר. כמה אנשים שתוארו כמילואימניקים של חזבאללה, ככל הנראה, נטלו נשק באופן ספונטני או שלא היו קשורים רשמית למפלגה.[23]

אספקה ולוגיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

RPG-7 של חזבאללה תוצרת איראן.

חזבאללה מייבא נשק מאיראן דרך סוריה ביבשה, האוויר והים.[70] גידול בכוחו חייב אותו בתלות מוחלטת בסיפוק הצרכים הלוגיסטיים על ידי איראן.[15] חזבאללה משיג ציוד מסוים משווקים אחרים, כמו לבנון, צפון אמריקה ואירופה. רוב כלי הנשק של חזבאללה נרכש או נבנה על ידי איראן ולאחר מכן מועבר באמצעות משאיות ללבנון מסוריה. סוריה מספקת נשק מתקדם ומאפשרת לאיראן להשתמש בדמשק כנקודת ציון לאספקת חזבאללה.[76]

איראן מתחזקת את חזבאללה כדי להרתיע מתקיפות אמריקאיות או ישראליות על מתקני הגרעין של איראן.[15]

כוח צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזבאללה נחשב לכוח צבאי חזק ומיומן אפילו יותר מצבא לבנון בעיקר בזכות משמעת טובה יותר, ניסיון רב ואיכות הנשק הגבוהה בידיו.[55][77][78] חזבאללה נתפס כיעיל יותר וחסין מהחוסר אמון והעימות העדתי שמאפיינים לעיתים את צבא לבנון, וכן מתואר כמסוכן יותר מקבוצות קיצוניות סוניות בלבנון ומוכשר יותר מכוחות יוניפי"ל. הוא ידוע במיומנותו בתמרונים טקטיים, שימוש מיומן בנשק ובאוטונומיה שניתנת ליחידות הקטנות. למרות דיווחים על עייפות וקריסה אפשרית לאורך השנים, נראה שהערכות אלו לא היו מדויקות.[61] חזבאללה לא ביצע פיגועי התאבדות נגד מטרות צבאיות מאז 1999, אך ייתכן שהיה מוכן לכך במהלך מלחמת לבנון השנייה,[75] כאשר רוב פעולות ההתאבדות שלו היו נגד מטרות צבאיות. מאז אמצע שנות ה-90, חזבאללה לא פגע באינטרסים אמריקאיים, ולא תקף את האינטרסים האמריקאיים בלבנון מאז 1991.[79]

בונקר של חזבאללה עם מקלע כבד DShK.

חי"ר קל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזבאללה נוסד ככוח חי"ר קל והוא מורכב בעיקרו מחיל רגלים קל עד היום.[80]

בשנת 2006, דיווחים שונים העידו על רמת ההכנה והמקצועיות של כוחות חזבאללה. אנליזה של ג'יינס, תיארה את לוחמי חזבאללה כ"מסורים, בעלי מוטיבציה גבוהה והמאומנים ביותר" בעולם.[62] קול אמריקה דיווח כי לוחמי חזבאללה נחנכים מגיל צעיר למשמעת צבאית קפדנית ומטופחים בתוך תרבות של מות קדושים, בהנחה שאלוהים מאשר את מאבקם. הדוח ציין כי האימון הצבאי והאידאולוגי שלהם מתבצע בקפדנות.[58]

חזבאללה מתאפיין בזריזות טקטית, שימוש בחיפוי, נשק מתקדם, יכולת הישרדות, ביצוע מבצעים מורכבים, אימונים מתקדמים ומערך פיקוד ובקרה יעיל. במבצעים גדולים, חזבאללה פועל בצורה מאורגנת עם קבוצות מוגדרות לתפקידים שונים, כולל צוותי תקיפה, פריצה ותמיכה. "הם לא נלחמים כפי שציפינו," אמר חייל, "הם נלחמים יותר וטובים יותר בשטח שלהם." תאים טקטיים של חזבאללה מתאפיינים בגמישות, עם יכולת להצטרף מהר לכוחות גדולים או לפעול באופן עצמאי במצבי ניתוק.

לפי הדיווחים, דרום לבנון חולקה ל-75 אזורי בשליטת חזבאללה המקיימים את עצמם המחוברים יחד כרשת.[81] כאשר צה"ל אסף כוח אש והשתמש בנשק משולב, הוא הצליח להביס בנוחות את חזבאללה, גם בנקודות החזקות שלו.[23] ההערכה של ההנהגה הצבאית הישראלית ב-2018 היא שלחזבאללה יש צבא עומד של 45,000 איש, עם לוחמים רבים שנבחנו בקרב.[82]

בשנת 2006, לוחמי חזבאללה "השתתפו לעיתים קרובות בקרבות אש ישירים ממושכים עם צה"ל.[11] חזבאללה בדרך כלל המתין שישראל תיכנס לכפר לפני תחילת הלחימה, במקום להלחם בלחימה בשטח פתוח.[75] הלוחמים לבשו לרוב מדי חזבאללה, בעוד שחלק קטן לבשו בגדים אזרחיים או מדי צה"ל בלחימה.[11][83] לוחמי חזבאללה בשנות ה-90 וה-2000 לבשו רובם כדוגמת M81 מיוער וזית אפל[84]

היכרות קרובה עם אזור הפעילות שלהם, תמיכה אזרחית רחבה ורשתות תקשורת חזקות חיזקו את הלוחמים.[75] הלוחמים מסתמכים על "ניידות מעולה, מורל לחימה ותמיכה עממית" כדי להתמודד עם הקידמה הטכנולוגית של ישראל.[85] גל הירש תיאר את הלחימה במלחמת לבנון השנייה מבית לבית עם חזבאללה כ"מבצע מגע מלא. אני מתכוון ללחימה ישירה בין חיילינו פנים אל פנים".[55]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jamail, Dahr (20 ביולי 2006). "Hezbollah's transformation". Asia Times. אורכב מהמקור ב-20 ביולי 2006. נבדק ב-23 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  2. ^ Barnard, Anne (20 במאי 2013). "Hezbollah's Role in Syria War Shakes the Lebanese". New York Times. נבדק ב-20 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Dettmer, Jamie (14 ביוני 2013). "Hezbollah Upsets The Balance in Lebanon". Voice of America. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Hezbollah: Not a terror group but a midsized army". Haaretz. באוגוסט 2016. אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Addis, Casey L.; Blanchard, Christopher M. (3 בינואר 2011). "Hezbollah: Background and Issues for Congress" (PDF). Congressional Research Service. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Blanford, Nicholas (18 נוב' 2014). "Hezbollah: In Syria for the Long Haul". Middle East Institute. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Prothero, Mitchell (26 במרץ 2012). "Paintballing with Hezbollah". Vice Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Amid civil war fears, Hezbollah chief reveals terror group has 100,000 fighters". Times of Israel. 19 באוקטובר 2021. נבדק ב-31 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Blanford, Nicholas; Spyer, Jonathan (2017). "Israel raises alarm over advances by Hizbullah and Iran" (PDF). Jane's Intelligence Review.
  10. ^ "Iran's Islamist Proxies in the Middle East | Wilson Center". www.wilsoncenter.org (באנגלית). נבדק ב-2021-12-18.
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 Farquhar, S. C. (Ed.). (2009). Back to Basics: A Study of the Second Lebanon War and Operation CAST LEAD. Combat Studies Institute Press, U.S. Army. מסת"ב 978-0-9823283-3-0
  12. ^ Lappin, Yaakov (16 ביוני 2016). "Analysis: Ten years after war Hezbollah powerful but more stretched than ever". Jerusalem Post. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Eshel, David (2007). "Assessing the Assessing Hezbollah anti-armour tactics and weapons". Defense Update. אורכב מ-המקור ב-2014-11-13. נבדק ב-2016-11-03.
  14. ^ "Assorted Vehicles". Military Edge/Foundation for Defense of Democracies. 5 בדצמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2018. נבדק ב-3 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Blanford, Nicholas. (May 24, 2010) Hezbollah and the Next War with Israel. Speech, Middle East Institute.
  16. ^ Brecher, Gary (2 ביולי 2015). "The War Nerd: How many soldiers does Hezbollah actually have?". Pando. אורכב מ-המקור ב-3 בפברואר 2019. נבדק ב-3 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Daoud, David (בספטמבר 2016). "The New Hezbollah: Israel's Next War Will Be A Godawful Mess". The Tower Magazine. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Anderson, Sulome (9 בינואר 2017). "Hezbollah is the real winner of the battle of Aleppo". Newsweek. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Hezbollah: The Dynamics of Recruitment. Major Leroy Bryant Butler. School of Advanced Military Studies. United States Army Command and General Staff College Fort Leavenworth, Kansas
  20. ^ 1 2 Bloom, Catherine (2008). "The Classification of Hezbollah in Both International and Non-International Armed Conflicts". Annual Survey of International & Comparative Law. 14 (1): 61–97. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2022. נבדק ב-8 במאי 2023. {{cite journal}}: (עזרה) Article 5.
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Nicolas Blanford (2011) Warriors of God: Inside Hezbollah's Thirty-Year Struggle Against Israel. New York: Random House.
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 Augustus Richard Norton (8 ביוני 2010). "Assessing the Strength of Hezbollah". Testimony Before the Subcommittee on Near Eastern and South and Central Asian Affairs of the Committee on Foreign Relations. United States Senate One Hundred Eleventh Congress, Second Session. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Exum, Andrew (December 2006) Hezbollah at War: A Military Assessment. Policy Focus #63, The Washington Institute for Near East Policy.
  24. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Gabrielson, Iver (11 ביולי 2013). "Hezbollah's Strategy and Tactics in the Security Zone from 1985 to 2000". Small Wars Journal. Small Wars Foundation. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 3 Dr. Nimrod Raphaeli (11 בפברואר 2009). "The Iranian Roots of Hizbullah". MEMRI. אורכב מ-המקור ב-11 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Gabrielsen, Iver (2014) "The evolution of Hezbollah's strategy and military performance, 1982–2006," Small Wars & Insurgencies, 25:2, 257–283, DOI: 10.1080/09592318.2014.903636M
  27. ^ 1 2 3 4 5 James Worrall, Simon Mabon, Gordon Clubb. (2011) Hezbollah: From Islamic Resistance to Government. p. 44–46 מסת"ב 1440831343
  28. ^ Directorate of Intelligence, (8 November 1985) Lebanon: Amal and Hizballah– The Line Between Politics and Terrorism, in Near East and South Asia Review. Central Intelligence Agency.
  29. ^ 1 2 3 Directorate of Intelligence, (October 1985). Lebanon's Hizballah: The Rising Tide of Shia Radicalism: An Intelligence Assessment. Central Intelligence Agency.
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Directorate of Intelligence (3 ביולי 1987). "Lebanon–Israel: Hizballah's Strategy and Capabilities" (PDF). Near East and South Asia Review. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 3 4 Directorate of Intelligence (21 באוקטובר 1986). "Hizballah's Rise: The US Stake" (PDF). Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Directorate of Intelligence (באוקטובר 1984). "Lebanon: Hizballah Increasing Its Ranks" (PDF). Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Directorate of Intelligence (14 במרץ 1986). "Southern Lebanon: The Shia Crucible" (PDF). Near East and South Asia Review. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 Directorate of Intelligence (9 במאי 1986). "Lebanon: Amal–The Politics of Decline" (PDF). Near East and South Asia Review. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Helmer, Daniel Isaac (2007). "Flipside of the COIN: Israel's Lebanese Incursion Between 1982–2000" (PDF). The Long War Series Occasional Paper 21. Combat Studies Institute Press Fort Leavenworth, Kansas.
  36. ^ Creveld, Martin van, "The Second Lebanon War: A Re-assessment", Infinity Journal, Issue No. 3, Summer 2011, pages 4-7.
  37. ^ Directorate of Intelligence (12 במאי 1988). "Shia Militia Fighting in West Beirut: Advantage Hezbollah" (PDF). Talking Points for DCI Meeting with NSC Principals. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ DeVore, M. (2012). Exploring the Iran-Hezbollah Relationship: A Case Study of how State Sponsorship affects Terrorist Group Decision-Making. Perspectives On Terrorism, 6(4-5).
  39. ^ 1 2 3 4 Armor magazine, January–February 2002
  40. ^ Augustus Richard Norton (2014) Hezbollah: A Short History. Princeton University Press.
  41. ^ Andrew McGregor (10 באוגוסט 2006). "Hezbollah's Rocket Strategy". Terrorism Monitor. The Jamestown Foundation. אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  42. ^ Captain Tom J. Meyer, Active Protective Systems: Impregnable Armor or Simply Enhanced Survivability? Armor magazine, May–June 1998
  43. ^ Exum, Andrew (c. 2012) Hezbollah: a military history. Thesis. Department of War Studies, King's College London.
  44. ^ Levitt, Mathew. Hezbollah: The Global Footprint of Lebanon's Party of God (2015) p. 149 מסת"ב 978-1626162013
  45. ^ James Worrall, Simon Mabon, Gordon Clubb Hezbollah: From Islamic Resistance to Government. מסת"ב 978-1440831348 p. 50
  46. ^ 1 2 Guérin, Alexandre. (2009) Le Hezbollah Face Aux Forces Armées Conventionnelles Perspective Historique Des Modes D'action. Centre de Doctrine d'Emploi des Forces – Division Recherge et Retour d'Expérience.
  47. ^ Gordon, Michael R. (2013) The Endgame: The Inside Story of the Struggle for Iraq, from George W. Bush to Barack Obama. מסת"ב 978-0307388940 p. 154
  48. ^ Lieutenant Colonel Kenny D. Harper and Colonel (Retired) William R. Betson. Complex Web Defense Experiment. Armor magazine January–February 2010.
  49. ^ William M. Arkin, Divining Victory: Airpower in the 2006 Israel-Hezbollah War (2007) pp. 36–37 מסת"ב 978-1585661688
  50. ^ Michael R. Gordon. The Endgame: The Inside Story of the Struggle for Iraq, from George W. Bush to Barack Obama (2013). p. 316
  51. ^ Barnard, Anne; Abi-Habib, Maria (24 בדצמבר 2017). "Why Saad Hariri Had That Strange Sojourn in Saudi Arabia". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Blanford, Nicholas (2017). "Hizbullah's expanded role in Syria threatens Israel" (PDF). Jane's Intelligence Review. IHS Jane's.
  53. ^ Joint prepared statement of ambassador Jeffrey D. Feltman, Assistant Secretary of State for Near Eastern Affairs, and Ambassador Daniel Benjamin, coordinator for counterterrorism, Department of State, Washington, DC: Comments at a Congressional Hearing. Assessing the Strength of Hezbollah: Hearing Before the Subcommittee on Near Eastern and South and Central Asian Affairs of the Committee on Foreign Relations. United States Senate One Hundred Eleventh Congress, Second Session. June 8, 2010. https://www.gpo.gov/fdsys/pkg/CHRG-111shrg62141/html/CHRG-111shrg62141.htm.
  54. ^ Hubbard, Ben (27 באוגוסט 2017). "Iran Out to Remake Mideast With Arab Enforcer: Hezbollah". New York Times. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ 1 2 3 Lambeth, B. S. (2011). Air operations in Israel's war against Hezbollah: Learning from Lebanon and getting it right in Gaza. Santa Monica, CA, United States: RAND. מסת"ב 978-0-8330-5146-2
  56. ^ Stewart, Scott (12 אוג' 2010). "Hezbollah, Radical but Rational". Stratfor. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Levitt, Mathew. Hezbollah: The Global Footprint of Lebanon's Party of God (2015) p. 390 מסת"ב 978-1626162013
  58. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Magnus Ranstorp (2006) "The Hizballah Training Camps of Lebanon," In James Forest, ed., The Making of a Terrorist: Recruitment, Training, and Root Causes, Vol. 2. Westport: Praeger Security International. מסת"ב 978-0275985455
  59. ^ 1 2 Saramifar, Younes. (2015). Living with the AK-47. מסת"ב 978-1443875523
  60. ^ 1 2 3 Blanford, Nicholas (4 בדצמבר 2013). "Look who's training: Hezbollah prepares for war". Christian Science Monitor. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ 1 2 3 4 5 6 Pollak, Nadav (באוגוסט 2016). "Research Notes No 35: The Transformation of Hezbollah by Its Involvement in Syria" (PDF). The Washington Institute for Near East Policy. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-08-27. נבדק ב-2018-02-12. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ 1 2 "Group profile: Hizbullah". Jane's Information Group. 22 באוגוסט 2006. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Opall-Rome, Barbara (8 באוגוסט 2017). "Iran Deploys Hezbollah-Trained Afghan Sniper Brigade in Syria". {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 Directorate of Intelligence (21 בדצמבר 1987). "Lebanon: Hizballah Spreading the Word" (PDF). Terrorism Review. Central Intelligence Agency. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ^ Rosenfeld, Jesse (11 בינואר 2016). "Russia Is Arming Hezbollah, Say Two of the Group's Field Commanders". The Daily Beast. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "Lebanese soldiers reportedly receive Hizballah missile training". International Analyst Network. 29 ביולי 2009. אורכב מ-המקור ב-29 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Terrorist Threat in the Middle East Central Intelligence Agency. November 1984.
  68. ^ "Paris Intelligence Online No. 529" (PDF). 7 בספטמבר 2006. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 ביולי 2021. נבדק ב-12 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ Berger, Andrea (5 באוגוסט 2014). "North Korea, Hamas, and Hezbollah: Arm in Arm?". US-Korea Institute at SAIS. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 Adam C Seitz, Anthony H. Cordesman. Iranian Weapons of Mass Destruction: The Birth of a Regional Nuclear Arms Race? (Praeger Security International) מסת"ב 978-0313380884
  71. ^ Cordesman, Anthony H. (July 15, 2006) Iran's Support of the Hezbollah in Lebanon. Center for Strategic and International Studies.
  72. ^ Sullivan, Marisa (2014). "Middle East Security Report 19 – Hezbollah in Syria" (PDF). Institute for the Study of War.
  73. ^ "Treasury Targets Hizballah for Supporting the Assad Regime". U.S. Department of the Treasury. 10 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ UNESCO (2016). "Peace: Building Sustainable Peace and Global Citizenship Through Education: Global Education Monitoring Report 2016" (PDF).
  75. ^ 1 2 3 4 Erlich R, (2006). Hezbollah's use of Lebanese Civilians as Human Shields: The Extensive Military Infrastructure Positioned and Hidden in Populated Areas from within the Lebanese Towns and Villages. Tel-Aviv: Intelligence and Terrorism Information Center at the Center for Special Studies.
  76. ^ Office of the Coordinator for Counterterrorism (2006-04-28). "Country Reports on Terrorism: State Sponsors of Terror Overview". נבדק ב-2006-07-17.
  77. ^ Brig. Gen. Muni Katz, IDF and Nadav Pollak (24 בדצמבר 2015). "Hezbollah's Russian Military Education in Syria". The Washington Institute for Near East Policy. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ Elliott, Kieran (5 באפריל 2014). "The Syrian Conflict and its Impact on Hezbollah's Authority". Small Wars Journal. Small Wars Foundation. {{cite journal}}: (עזרה)
  79. ^ United States Department of State (במאי 2002). "Patterns of Global Terrorism 2001" (PDF). {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ Adam Johnson, A Lesson of Proxies: Case Studies of Hezbollah and Boko Haram. 24th Annual Illinois State University Conference for Students of Political Science. (2016)
  81. ^ John Arquilla, "It Takes a Network - On Countering Terrorism While Reforming the Military," Testimony before the House Armed Services Subcommittee on Terrorism, Unconventional Threats and Capabilities, presented 18 September 2008.
  82. ^ Friedson, Michael; Bybelezer, Charles; The Media Line. (25 January 2018). "Deputy Defense Minister discusses strategic threats." Jerusalem Post website Retrieved 25 January 2018.
  83. ^ Stephen Biddle and Jeffrey A. Friedman (September 2008) The 2006 Lebanon Campaign and the Future of Warfare: Implications for Army and Defense Policy. Strategic Studies Institute, US Army. מסת"ב 1-58487-362-0
  84. ^ "Weapons and Equipment Tied to Shiite Militias" (PDF). Washington Institute for Near East Policy. 2015. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2019-12-10. נבדק ב-2017-12-27.
  85. ^ Frederic Wehrey, David E. Thaler, Nora Bensahel, Kim Cragin, Jerrold D. Green – Dangerous But Not Omnipotent: Exploring the Reach and Limitations of Iranian Power in the Middle East, RAND, מסת"ב 9780833045546 pages 95-96
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הכוחות_החמושים_של_חזבאללה&oldid=38417713"