המשחקים האירופיים (2019)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשחקים האירופיים השניים
עיר מארחת בלארוסבלארוס מינסק, בלארוס
מדינות משתתפות ~50
ספורטאים משתתפים ~4,082
תחרויות 199 ב-15 ענפים
טקס הפתיחה 21 ביוני 2019
טקס הנעילה 30 ביוני 2019
נפתח רשמית על ידי אלכסנדר לוקשנקו, נשיא בלארוס
האצטדיון הראשי אצטדיון דינמו
2015
2023
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המשחקים האירופיים השניים נערכו במינסק בירת בלארוס בין 21 ל-30 ביוני 2019, בהשתתפות כ-4,082 ספורטאים מ-50 מדינות אירופיות, שהתחרו ב-15 ענפים.

בחירת העיר המארחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מדינות וערים הביע את רצונם באירוח המשחקים האירופיים השניים בשנת 2019. אבל רק הולנד הגישה הצעה רשמית.[1] בפגישת האספה הכללית שלא מן המניין שנערכה ב-16 במאי 2015, נבחרה הולנד בפה אחד לארח את המשחקים האירופיים בשנת 2019.[2][3] המשחקים תוכננו להתקיים ברחבי המדינה ולהתארח בשבע ערים, ביניהן אמסטרדם, האג, איינדהובן, רוטרדם ואוטרכט.[4][5][6]

תוצאות המכרז לאירוח המשחקים האירופיים 2019
עיר ארץ קולות
מספר ערים הולנדהולנד  הולנד פה אחד

ב-10 ביוני 2015, הודיעה הולנד על סירובה לארח את המשחקים האירופיים בשנת 2019 לאור קושי במימונם. עלות אירוח המשחקים הוערכה כ-57.5 מיליון אירו.[7][8] בעקבות זאת, הביעו מספר מדינות עניין באירוח המשחקים: בלארוס (מינסק), הממלכה המאוחדת (גלאזגו), פולין (פוזנן), רוסיה (קאזאן וסוצ'י), וטורקיה (איסטנבול).

בנובמבר 2015, הוכרזה רוסיה כמדינה המארחת. אולם במקביל, הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט החלה לחקור את שערוריית השימוש הנרחב בסמים ברוסיה. החקירה הובילה לסירוב מצד הוועד האולימפי הבינלאומי לתמוך בקיום של אירועי ספורט מרכזיים ברוסיה, כולל המשחקים האירופיים. לבסוף, במפגש של האספה הכללית שנערך במינסק ב-21 באוקטובר 2016, נבחרה מינסק כעיר המארחת למשחקים האירופיים בשנת 2019.[9] ב-1 בספטמבר 2017 נחתם חוזה האירוח.

תוצאות המכרז לאירוח המשחקים האירופיים 2019
עיר ארץ קולות
מינסק בלארוסבלארוס  בלארוס פה אחד

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

15 הענפים בהם צפויות להתקיים תחרויות הם:

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס הפתיחה תחרות גמרים טקס הנעילה
יוני 21
ו'
22
ש'
23
א'
24
ב'
25
ג'
26
ד'
27
ה'
28
ו'
29
ש'
30
א'
גמרים
       טקסים
Archery pictogram.svg קשתות 2 2 2 2 8
Athletics pictogram.svg אתלטיקה 8 1 9
Badminton pictogram.svg בדמינטון 2 3 5
3x3 basketball pictogram.svg כדורסל 3X3 2 2
Beach soccer pictogram.svg כדורגל חופים 1 1
Boxing pictogram.svg איגרוף 7 8 15
Canoeing (flatwater) pictogram.svg קאנו/קיאק 5 11 16
Cycling (road) pictogram.svg אופניים Cycling (road) pictogram.svg מרוץ אופני כביש 1 1 2 4
Cycling (track) pictogram.svg מרוץ אופני הרים 2 6 6 6 20
Gymnastics (artistic) pictogram.svg התעמלות Gymnastics (acrobatic) pictogram.svg התעמלות אקרובטית 4 2 6
Gymnastics (aerobic) pictogram.svg התעמלות אירובית 1 1 2
Gymnastics (artistic) pictogram.svg התעמלות מכשירים 2 10 12
Gymnastics (rhythmic) pictogram.svg התעמלות אמנותית 1 7 8
Gymnastics (trampoline) pictogram.svg טרמפולינה 2 2 4
Judo pictogram.svg ג'ודו 5 4 5 1 15
Karate pictogram.svg קראטה 6 6 12
Sambo pictogram.svg סמבו 9 9 18
Shooting pictogram.svg קליעה 2 4 4 1 3 3 2 19
Table tennis pictogram.svg טניס שולחן 1 2 2 5
Wrestling pictogram.svg היאבקות 4 4 4 3 3 18
סה"כ גמרים ביום 0 24 37 14 8 16 22 13 29 36 199

מדינות משתתפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

50 מדינות הבטיחו את השתתפותן במשחקים:

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורטאים מ-43 מדינות זכו במדליות במשחקים.

בראש טבלת המדליות ניצבה רוסיה, בפער עצום מכל יתר המדינות שאחריה, עם 109 מדליות מתוכן 44 מדליות זהב. המארחת, בלארוס, דורגה במקום השני, עם 69 מדליות, מהן 24 מדליות זהב.

זהב כסף ארד סך הכל
1 רוסיהרוסיה  רוסיה 44 23 42 109
2 בלארוסבלארוס  בלארוס (מארחת) 24 16 29 69
3 אוקראינהאוקראינה  אוקראינה 16 17 18 51
4 איטליהאיטליה  איטליה 13 15 13 41
5 הולנדהולנד  הולנד 9 13 7 29
6 גרמניהגרמניה  גרמניה 7 6 13 26
7 גאורגיהגאורגיה  גאורגיה 6 10 14 30
8 צרפתצרפת  צרפת 6 9 13 28
9 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 6 9 8 23
10 אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן 5 10 13 28
11 ארמניהארמניה  ארמניה 5 3 3 11
12 ספרדספרד  ספרד 5 2 6 13
13 הונגריההונגריה  הונגריה 4 6 9 19
14 בלגיהבלגיה  בלגיה 4 1 1 6
סלובניהסלובניה  סלובניה 4 1 1 6
16 בולגריהבולגריה  בולגריה 3 7 8 18
17 פורטוגלפורטוגל  פורטוגל 3 6 6 15
18 שווייץשווייץ  שווייץ 3 3 4 10
19 ישראלישראל  ישראל 3 3 1 7
20 יווןיוון  יוון 3 2 4 9
21 דנמרקדנמרק  דנמרק 3 2 3 8
22 פוליןפולין  פולין 3 1 10 14
23 שוודיהשוודיה  שוודיה 3 1 4 8
24 טורקיהטורקיה  טורקיה 2 6 7 15
25 צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 2 5 6 13
26 רומניהרומניה  רומניה 2 3 5 10
27 לטביהלטביה  לטביה 2 3 2 7
28 קרואטיהקרואטיה  קרואטיה 2 1 5 8
29 ליטאליטא  ליטא 2 1 0 3
30 פינלנדפינלנד  פינלנד 2 0 1 3
31 אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 1 2 4 7
אירלנדאירלנד  אירלנד 1 2 4 7
33 סרביהסרביה  סרביה 1 2 3 6
34 קוסובוקוסובו  קוסובו 1 1 1 3
35 אסטוניהאסטוניה  אסטוניה 0 2 3 5
36 מולדובהמולדובה  מולדובה 0 1 4 5
37 סלובקיהסלובקיה  סלובקיה 0 1 3 4
38 לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג 0 1 2 3
39 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה 0 1 0 1
מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו 0 1 0 1
קפריסיןקפריסין  קפריסין 0 1 0 1
42 נורווגיהנורווגיה  נורווגיה 0 0 2 2
43 סן מרינוסן מרינו  סן מרינו 0 0 1 1

סמליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל במשחקים האירופיים (2019)

המשלחת הישראלית למשחקים מנתה 32 ספורטאים שהתחרו בעשרה ענפים. שחקן הבדמינטון, מישה זילברמן נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה.[10] והמתעמל, אנדריי מדבדב, נשא את דגל ישראל בטקס הנעילה.

המשלחת הישראלית זכתה בשבע מדליות, שלוש מדליות זהב, שלוש מדליות כסף ומדליית ארד יחידה. המתעמלת האומנתית, לינוי אשרם, זכתה בארבעה מדליות: מדליות זהב בתרגיל הכדור ובתרגיל האלות, ובמדליות כסף בתחרות הקרב רב ובתרגיל הסרט.[11][12] הקלע, סרגיי ריכטר, זכה במדליית זהב בירי ל-10 מטרים ברובה אוויר כשצבר 250.80 נקודות בגמר. בנוסף השיג ריכטר קווטה לנציג ישראלי באולימפיאדת טוקיו (2020) בתחרות זו.[13] והג'ודוקא, לי קוכמן, זכה במדליית הכסף והוכתר לסגן אלוף אירופה במשקל של עד 90 ק"ג. בגמר התחרות הפסיד קוכמן ליריב טורקי, לאחר שספג שלושה עונשים.[14] כמו כן, מישה זילברמן, זכה במדליית ארד בטורניר היחידים.[15]

המשלחת רשמה הישגים נוספים על דירוגן במקום הרביעי בשלושת התרגילים (באלאנס, דינאמי ומשולב) של נבחרת ישראל בהתעמלות אקרובטית, אור ערמוני, צליל הורביץ וירין עובדיה. בנוסף, טוהר בוטבול עלה בקטגוריית משקל עד 73 ק"ג לקרב על מדליית הארד מבית הניחומים. אולם בוטבול הפסיד בקרב ודורג במקום החמישי. בהתעמלות מכשירים העפילו אנדריי מדבדב ואופיר נצר לגמר במכשיר שולחן קפיצות אך סיימו במקום הרביעי והחמישי, בהתאמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המשחקים האירופיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Netherlands to host second European Games in 2019". SBS News. 17 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  2. ^ "Netherlands chosen to host 2019 European Games". BBC. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2019. 
  3. ^ "Netherlands to host 2019 European Games". European Table Tennis Union. 16 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  4. ^ "Dutch plan nationwide bid for 2019 European Games". Reuters. 29 באפריל 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  5. ^ "Netherlands steps up 2019 European Games bid". Sport Business. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  6. ^ "Netherlands Secure 2019 European Games - On the Scene". Around the Rings. 16 במאי 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  7. ^ "Netherlands pulls out of staging 2019 European Games". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2019. 
  8. ^ "Netherlands pulls out of hosting 2019 European Games". Stuff.nz. 11 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  9. ^ "European Games MINSK 2019". Belarus.by. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2019. 
  10. ^ שירי אלג'ם, ספורט 5, ‏מישה זילברמן יוביל את משלחת ישראל במינסק, באתר ‏mako‏‏, ‏2 ביוני 2019‏
  11. ^ אורן אהרוני, המשחקים האירופיים: מדליית כסף ללינוי אשרם בקרב-רב, באתר ynet, 22 ביוני 2019
  12. ^ אורן אהרוני, אשרם: "גאה שהשמיעו את ההמנון פעמיים", באתר ynet, 23 ביוני 2019
  13. ^ אורן אהרוני, קליעה: סרגיי ריכטר זכה במדליית זהב במשחקים האירופיים, באתר ynet, 24 ביוני 2019
  14. ^ אורן אהרוני, כבוד: לי קוכמן סגן אלוף אירופה בג'ודו, באתר ynet, 24 ביוני 2019
  15. ^ אורן אהרוני, המשחקים האירופיים: ארד למישה זילברמן בבדמינטון, באתר ynet, 29 ביוני 2019