המשלחת הגרמנית לטיבט
המשלחת הגרמנית לטיבט אשר נודעה גם בשם המשלחת הנאצית לטיבט (בגרמנית: Deutsche Tibet-Expedition 1938/1939; בתרגום חופשי: המשלחת הגרמנית לטיבט של 1938/1939) הייתה משלחת מחקר מדעית לטיבט שהובילה גרמניה הנאצית בין השנים 1938–1939, בראשותו של הזואולוג הגרמני וקצין האס אס ארנסט שייפר (אנ'). חברת אננארבה קידמה את המשלחת תחת פקודתו האישית של רייכספיהרר אס. אס. היינריך הימלר, ומטרתה העיקרית הייתה למצוא ראיות לגזע היפותטי של אדם ארי קדום[1].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – אננארבה
רייכספיהרר אס. אס. היינריך הימלר, מבכירי צמרת השלטון בגרמניה הנאצית ומפקד האס אס והגסטפו, גילה עניין אובססיבי בתחומים רבים שנחו מחוץ לתפקידיו המקצועיים, ביניהם מוצא הגזע הארי, תורת הנסתר והעל-טבעי, ותרבויות המזרח הרחוק[2]. ב-1935 אף ייסד יחד עם מספר משכילים נאצים נוספים את חברת אננארבה, ארגון פסאודו-מדעי אשר שימש כמעין צוות חשיבה בחיפוש שנערך ברחבי העולם אחר ממצאים להוכחת האידאולוגיה הנאצית, ולתורת הגזע בפרט[3].
לאורך השנים שקדמו למלחמת העולם השנייה החל הימלר לראות את עצמו כחלוץ של תחומי המחקר החדשים אשר נבטו תחת השלטון הנאצי, והאמין כי הכוח הרב שהיה נתון בידיו העניק לו את ההזדמנות הייחודית לקדם אותם[4]. הוא נהג לקרב אליו אקדמאים גרמניים, אנשי מדע בעלי מוניטין רב ושם עולמי, בניסיון להעניק למשימות שייעד עבורם ניצוץ של יוקרה ולגיטימציה.
אחד מאותם ידוענים היה הזואולוג הגרמני וקצין האס אס ארנסט שייפר (אנ'), עמו נפגש לראשונה ב-1936. שייפר בן העשרים ושש היה חוקר טבע נלהב אשר נתפש בעיניו כדמות צעירה ושאפתנית בעלת עתיד מרחיק לכת. הוא התגייס לשורות הארגון ב-1933, מיד לאחר עליית הנאצים לשלטון, וטיפס בסולם הדרגות במהרה.
קורות חייו של שייפר העידו כי בשנותיו המעטות כבר הספיק להשתתף בשתי משלחות אמריקאיות לסין ולגבולות טיבט ב-1930 וב-1934. יחד עם הדרגות שנשא על כתפיו ועל צווארו, הפכו אותו כל ההישגים הללו לאישיות בולטת אשר משכה את תשומת ליבם של הממונים עליו, ולאחד המועמדים האידיאלים למשימה שעמדה על הפרק[5].
אף על פי שתוכן השיח המדויק שנערך בין שייפר להימלר לא תועד באופן רשמי[6], האווירה הכללית שתחתיה התקיים תוארה בפני שוביו של שייפר, אשר נעצר במינכן בידי בעלות הברית ב-1945, ונאלץ לשתף פעולה עם חוקריו על מנת להשיג את חירותו. לדבריו, הימלר האמין כי שושלת הגזע הארי הגיעה באופן ישיר מגן עדן, ושכדור הארץ הקדום אוכלס בידי גזע של ענקים. כמו כן טען שהיקום נוצר כתוצאה מקרב קוסמי ענק בין ”אש לקרח”[7].
לדעת הקונצנזוס הרווח, שוחחו השניים על משלחות עתידיות שתכננו האדריכלים של חברת אננארבה, ביניהן לאפגניסטן ולאיסלנד, בטרם הציע שייפר, אשר זומן בדחיפות חזרה לגרמניה מפילדלפיה בעקבות השמועות על מסעותיו הקודמים ברחבי המזרח הרחוק, את האפשרות להקמת משלחת נוספת אשר תישלח לטיבט, אולם הפעם תחת הדגל שנשא את צלב הקרס.
הצעתו של שייפר הניחה על השולחן את האפשרות לכיבוש יעדים חדשים ומפתים שלא נראו ברי השגה עד כה: אמנה מאשין (אנ'), הר מסתורי בו חזה במסעו האחרון, אשר באותה העת טרם נחקר ויש שאמרו כי גובהו עלה על זה של האוורסט. בנוסף, המושבה הטיבטית להסה, אשר נודעה בשם ”העיר האסורה”, אליה נכשל להגיע מגלה הארצות השוודי סוון הדין, שכינה אותה בשם ”עיר החלומות”[8]. מטרות זוטות אחרות עלו גם הן, כגון חקר התרבות, הפאונה והפלורה של טיבט, אך מעל כולן עדיין עמדה מטרת העל, מציאת זכר לגזע ארי קדום שאולי שכן באותם אזורים לפני שנים רבות.
הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרגדיה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שייפר נאלץ להתמודד לבדו עם כל ההכנות הדיפלומטיות והפוליטיות שקדמו ליציאת המשלחת לדרך[9], אך לא לפני שנקלע לטרגדיה אישית, מותה של אשתו, הרטה וולץ, עמה התחתן כארבעה חודשים קודם לכן[10]. במהלך מסע ציד ברווזים שערכו יחד עם שני משרתיהם בסירתם ב-9 בנובמבר 1937, נעמד שייפר במקומו על מנת לירות, אולם גל שפגע בסירה גרם לו לאבד את איזונו בדיוק כאשר לחץ על ההדק. הרובה שהחזיק עף מבין ידיו, נשבר לשתי חתיכות, ופלט כדור שפגע בראשה של כלתו הטרייה, פוצע אותה אנושות. היא מתה באותו הערב[11].
מזועזע, ומלא רגשות אשמה וחרטה, איים שייפר תחילה כי יתאבד. על אף כן, מצבו הנפשי החל להשתקם במהרה, וכעבור שמונה שבועות בלבד חזר לעבודתו בנמרצות ובכוח רב, ככל הנראה בניסיון להטביע את יגונו בעבודה מאומצת. עם הגעת המשלחת לסין וטיבט, אמר, יוכל ”לאבד את עצמו לתוך יופי הטבע, להנאת הציד, ולחובותיו כמנהיג המשלחת”[12].
ייחוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר פתח שייפר בהכנות המקדימות להקמת המשלחת השתמש בכינוי ”משלחתו של שייפר 1938\1939” על מנת לתאר את הפרויקט במכתבים הרבים ששלח, בעיקר לאנשי עסקים, בניסיון להשיג מימון. שמה הרשמי של המשלחת שונה בעקבות הוראה מידי חברת אננארבה לכדי ”המשלחת הגרמנית לטיבט על שם ארנסט שייפר”, שם אשר נכתב באותיות גדולות, ותחתיו נרשם באותיות קטנות יותר, ”תחת חסותו של הרייכספיהרר אס. אס. הימלר בתיאום עם אננארבה”.
עם זאת, שייפר נצטווה במהרה להרכיב מעין לוגו חדש עבור כל המסמכים הרשמיים שעסקו בענייני המשלחת, אשר נדרש להיות ”חדש ודיסקרטי, בפונט אנטיקה”, ולהיקרא בשם ”המשלחת הגרמנית לטיבט על שם ארנסט שייפר”, ללא כל תוספות אחרות. הפקודה התקבלה בעקבות דיווחו של הקונסול הגרמני בקולקטה, אשר טען כי העיצוב הקודם ”הביא לידי תוצאות הפוכות, ועורר את חשדנותם של הבריטים באופן מידי”.
באותה העת סוקרה המשלחת בכל העיתונים וכתבי העת האקדמיים בגרמניה בתור ”משלחת האס אס לטיבט”, מאחר שנערכה תחת חסותו של הימלר, וכל חמשת חבריה, אשר נבחרו באותה העת, החזיקו בדרגות הארגון. במקרה אחד כינה שייפר בעצמו את המשלחת באותו השם, בראיון עבור כתב העת "אטלנטיס". כמו כן נעשה שימוש חוזר בשם לאחר המלחמה, ב-1946, בדו"ח מודיעין של הצבא האמריקאי במערב אירופה.
אישורי נסיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילה תכנן שייפר להפליג בספינת קיטור במעלה נהר היאנגצה עד לצ'ונגצ'ינג, ולהמשיך לטיבט במסע רגלי, אולם נקודות רבות במסלולו הפכו לפתע לשדות קרב קשים, על רקע פרוץ מלחמת סין–יפן השנייה ב-1937. בחלוף הזמן הגיע למסקנה כי הדרך היחידה להגיע ליעדו הנכסף הייתה דרך הודו, אשר נמצאה תחת שלטון בריטי באותה העת[13].
בתום דין ודברים ממושכים הצליח לשכנע את הימלר כי לאור המצב הבינלאומי ששרר במזרח הרחוק, הדרך היחידה להשלים את מסעם הייתה לבוא במשא ומתן עם האימפריה הבריטית. לאכזבתו הרבה, הממשלה הבריטית חששה, ובצדק, מפני מלחמה הממשמשת ובאה כנגד גרמניה הנאצית, ולא ראתה בעין יפה את הרעיון שחייליה ינועו בחופשיות בשטחי חסותה[14].
על אף כן, רוחו האיתנה של שייפר לא נשברה בקלות, ולאחר שהשיג את הסכמתו של הימלר, טס ללונדון במרץ 1938 ונועד עם מספר בכירים ובני אצולה בריטים, ביניהם סר ג'ון אנדרסון (אנ'), לורד לורנס דנדס (אנ'), ואחרים, בניסיון לשכנעם לבוא לעזרתו ולהפעיל לחץ על ממשלתם[15]. בריטניה, עם זאת, המשיכה לחשוד במניעיו הנסתרים של שייפר ודבקה בסירובה הרשמי, דבר אשר הוביל גם את הממשלה הטיבטית, שביקשה לשאת חן בעיני הבריטים ולשמור על יחסי החוץ הרגישים שניהלה עמם, לנקוט בעמדה דומה[16].
לאחר טריקתן של כל הדלתות הדיפלומטיות הציע שייפר להימלר, בצעד נואש אחרון, להשלים את משימתם תוך שימוש בכוח ובתחבולה. הוא גיבש תוכנית חדשה אשר הסתכמה בהקטנת סדר הגודל של המשלחת לחמישה אנשי מחקר בלבד, בתקווה שמסעם לא ימשוך תשומת לב רבה תחת המתכונת החדשה, ושיוכלו להשיג את אישורי המעבר הנחוצים להם עם הגעתם להודו. הימלר, לתדהמתו ולהקלתו של שייפר, הסכים[17].
חברי המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת תהליך גיוסם של חברי המשלחת מסרה לשכתו של הימלר שמות של אנשי מקצוע פוטנציאליים לידיו של שייפר, אולם חוויות העבר וניסיונו הרב הזכירו לו שכמעט ומת באחת המשלחות הקודמות בהן השתתף בשל מקרי נטישה רבים, ובשל כך החליט לבחור את המועמדים בעצמו.
שייפר חיפש אחר אנשים מתאימים הן מבחינה פיזית, כלומר טיפוסים צעירים וחזקים אשר היו מסוגלים לדאוג לעצמם, והן מבחינה שכלית, קרי אקדמאים שהחזיקו בהשכלה המדעית הנחוצה לצורך המטרות המחקריות של המשלחת.
ראשית, נזקק שייפר לגאולוג. הוא בחר בעוזרו של וילהלם פילכנר, אחד החוקרים הגרמנים הידועים ביותר של טיבט באותה העת, קרל וינרט בן העשרים וארבע. עבור תפקיד אחראי הלוגיסטיקה בחר באדמונד גיר בן העשרים וארבע. ארנסט קראוזה בן השלושים ושמונה נבחר לשמש כאנטומולוג וכצלם של המשלחת. התפקיד האחרון שנותר פנוי, ואולי החשוב ביותר, לדעתם של שייפר והימלר, היה זה של האנתרופולוג, אשר נדרש להחזיק ברקע אקדמי של אתנולוגיה. את מקומו תפס ברונו בגר (אנ') בן העשרים ושש, קצין אס אס אשר לימים עזר להרכיב את אוסף השלדים היהודי.
מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
להערכותיו של שייפר, הזדקקה המשלחת לשישים אלף רייכסמארקים, כמחצית מהסכום עוד קודם ליציאתה, אולם חברת אננארבה הודיעה כי לא תוכל לשאת בנטל כה כבד, ובלית ברירה נאלץ וולפרם סיברס לפתוח בתהליך מימון יחד עם אחד מעוזריו הנאמנים של הימלר, ברונו גלקה[18].
ייתכן כי סירובה של אננרבה לספק את המימון הנדרש למשלחת נבע כתוצאה מהתנגדותו של שייפר לרעיונותיו של הימלר, אשר ביקש להנחות אותה בכיווני מחקר שענו על תחומי העניין הפרטיים שלו. שייפר, מנגד, אשר מאז ומתמיד נודע כדמות שהתקשתה לציית לסמכות מכל סוג, דרש ”חופש מדעי” משלו, והכין רשימה של שנים עשר תנאים עבור המשך השתתפותו בפרויקט, אשר הבטיחו כי יקבל אותו[19].
לבסוף נפגש גלקה עם נציגי האיאר פרלג (אנ'), בית ההוצאה לאור הרשמי של המפלגה הנאצית, בראשותו של מקס אמאן, על מנת לסגור עסקה לפרסום המשלחת ולגיוס כספים למימונה. כמו כן ניסו הוא וסיברס למכור את הזכויות על הסרט התיעודי העתידי שתכננו להפיק מצילומי המשלחת, ואף יצרו קשר עם קרן המחקר הגרמנית (אנ') ועם ועדת הפרסום (אנ') של המשרד הראשי למשק ומנהל.
הסכום הכספי הדרוש הושג בסופו של דבר באמצעות עבודתם המשותפת של שייפר, סיברס, גלקה, ואפילו של הימלר, אשר נהג להושיט יד תומכת מעת לעת לאנשיו. במקרה אחד יצר קשר עם שר החוץ הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ, בניסיון להשיג את אישורי הנסיעות הנחוצים עבורם, ובמקרה נוסף ניסה לזרז את בחינותיו האקדמיות של ברונו בגר, כך שהלה יוכל לצאת למשלחת בתור ”מלומד גרמני בעל השכלה מלאה”.
מספר מקורות טוענים כי יותר משמונים אחוזים מהסכום הכולל נאספו בידי שייפר, בעזרתם של הארגונים שצוינו לעיל, בין השאר, וכן בסיוע עיתון המפלגה הנאצית, הפלקישר באובכטר, וכמו כן הודות לברוק דולן (אנ'), אחד מחברי המשלחת הקודמת בה השתתף שייפר, ואף מספר חברות גרמניות מפורסמות, כגון אי גה פארבן[20].
מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימת מחלוקת בנוגע למהותה של המשלחת. נודע בוודאות כי שייפר ואנשיו אספו ממצאים רבים, ביניהם בעלי חיים, צמחים, בדיקות גאומגנטיות, ומאות רישומים והערכות של התושבים הטיבטים ושל תרבותם. אחת החוקרות הבולטות ביותר בתחום חייו ועבודותיו של שייפר, דוקטור איסרון אנגלהרדט, טענה כי המשלחת הייתה ”מדעית לחלוטין”, ושהספק הקיים בנוגע לקבילותה נגזר מהתקופה ההיסטורית שבמהלכה התרחשה[21].
מספר האשמות הועלו בנוגע לכך שהמשלחת נועדה לקבוע האם טיבט הייתה, הלכה למעשה, ”עריסתו של הגזע הארי”, קרי הסביבה המקורית ממנה הגיעו צאצאיו של האדם הארי לגרמניה, למדינות סקנדינביה, ולצפון אירופה. עבודתו של אחד מחברי המשלחת, ברונו בגר, אשר לקח את מידות הגוף והגולגולת של מאות טיבטים, לכל אורכה, לא סייעה להפגת שמועות מסוג זה.
עם שובם של שייפר ואנשיו לגרמניה בתום מסעם שלח שר התעמולה יוזף גבלס אזהרה רשמית לכל העיתונים הגרמנים אשר מנעה את פרסומם של דיווחים אודות המשלחת שזה עתה חזרה מטיבט, או של משלחות עתידיות שטרם יצאו לכיוונה: ”מנהיג הרייך של האס אס מבקש שלא יפורסמו דו"חות נוספים על משלחתו לטיבט עד שיאשר זאת. המטרה העליונה של המשלחת לטיבט הייתה בעלת טבע פוליטי וצבאי, ולא הייתה קשורה במידה רבה למתן פיתרונות לשאלות מדעיות. פרטים נוספים לא ייחשפו”[22].
לדעת העיתונאי הסיני רן יאנשי, המשימה הראשית של המשלחת לטיבט הייתה ”לחקור את האפשרות להסבת האזור כולו לבסיס אשר יאפשר לתקוף את הכוחות הבריטים שהוצבו בהודו”, ואילו משימתו המשנית הייתה ”לאשר את תיאוריית הגזע של היינריך הימלר כי קבוצה של ארים טהורי דם התיישבו בעבר בטיבט”[23]. העיתונאי האמריקאי קרל אי. מאייר (אנ') הציע רעיון דומה, וטען כי מטרת המשלחת הייתה שרטוט של מפות שטח אשר יאפשרו ”להשתמש בטיבט כעמדה למתקפות גרילה על הודו הבריטית”[24].
מהלך המשלחת[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסע להודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשלחת יצאה לדרכה ב-20 או ב-21 באפריל 1938, מג'נובה, איטליה, על גבי הספינה "גנייזנאו", ועברה דרך קולומבו, סרי לנקה, עד להגעתה לקולקטה, הודו, ב-13 במאי אותה שנה[25]. למרות הצורך בסודיות שהתעורר בעקבות סירובה של בריטניה לאפשר את כניסתה של המשלחת לשטחי חסותה, דאג שייפר שמסעם להודו לא יהיה שקט, ורכש כרטיסי מחלקה ראשונה עבור כל ארבעת עמיתיו, ככל הנראה על מנת להתערבב עם אנשי צבא, דיפלומטים ואנשי עסקים, אשר חשב שיוכלו להועיל בדרכים שונות למשימתם[26].
עם עגינת הספינה בסרי לנקה קיבלו חברי המשלחת חדשות רעות. עיתון המפלגה הנאצית, הפלקישר באובכטר, פרסם כתבה רועשת על שליחותם קודם לצאתם לדרך, ועורר תשומת לב וביקורת רבה ברחוב פליט שבלונדון. לא חלף זמן רב בטרם החלו העיתונים הבריטיים לפרסם כתבות דומות, והן בריטניה והן הודו אף החלו לחשוש מפני תחילתה של ”פלישה נאצית”[27].
שייפר הזועם שיגר מברק למפקדת האס אס בגרמניה והתלונן על ”תשומת הלב הבלתי-אפשרית” שספג ”מצד התקשורת ההודית, בדיוק היכן שיהודים רבים מועסקים”[28]. כעסו הדביק במהרה גם את הימלר, אשר החליט לשלוח מכתב אישי לאדמירל סר בארי דומווייל (אנ'), ראש המודיעין הימי לשעבר בבריטניה, בו ניסה להציג באור מגוחך את הרעיון כי גרמניה תשלח משימת ריגול באופן כה מגושם וגלוי לעיני כל. דומווייל העביר את הודעתו הלאה, לראש הממשלה נוויל צ'מברלין[29], והמשלחת הורשתה להמשיך בדרכה עד לסיקים בלבד, מעין עיר מדינה עצמאית למחצה ששכנה בצפון הודו וגבלה בהרי ההימלאיה[30].
אך סיקים לא נכללה ברשימת מטרותיו המקורית של שייפר, וגרוע מכך, היא נחקרה כבר פעמים רבות בידי משלחות אחרות[30]. בלית ברירה, המשיכו חברי המשלחת לעבר העיר, וערכו מספר ביקורים אצל בכירים בריטים שונים, ביניהם סר בזיל גולד (אנ'), בגנגטוק, אשר מאוחר יותר תיאר את שייפר בתור ”טיפוס מעניין, עוצמתי, תקיף, מלומד, והבלותי עד לרמה ילדותית, חסר אכפתיות בפני כל מוסכמות חברתית או כלפי רגשות הסובבים אותו, וראשית כל, נאצי ופוליטיקאי”[31].
בחלוף הזמן פקעה סבלנותו של שייפר, והוא נאלץ לפנות לשגריר המקומי, סר אוברי מטקלף (אנ'), ולמושל הודו, ויקטור הופ, במטרה להגיש בקשת ביקור רשמית לממשלה הטיבטית בלהסה. הקונסול הכללי בקולקטה השיב לידיו מברק אשר יידע אותו על סירובן המשותף של בריטניה וטיבט לאפשר לו להמשיך בדרכו. הישועה הופיעה לבסוף באוגוסט 1938, בדמות בן אצולה טיבטי אשר הגיע לפתע למחנה הגרמני. שייפר הנלהב העתיר שפע של מתנות על אורחו, וכעבור מספר חודשים, בדצמבר אותה שנה, קיבלה המשלחת הזמנה רשמית לבקר בטיבט מידי מועצת השרים של המדינה.
על אף שהזמנת המועצה הגבילה את ביקור המשלחת לשבועיים בלבד, שבה הקבוצה לגנגטוק בהתלהבות רבה על מנת לחדש את אספקתה ולהכין את ציודה. במהלך ההכנות הגיעה אליהם הודעה מהימלר, אשר החליט להעניק להם, כפרס על הישגיהם, קידום בדרגה. כל חברי המשלחת כבר היו חברים בשורות האס אס. שייפר קודם לדרגת אס. אס. האופטשטורמפיהרר וארבעת האחרים לדרגת אס. אס. אובר-שטורמפיהרר.
להסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה המשיכה בדרכה לאורך העמקים והדרכים התלולות של הרי ההימלאיה. אחת הבקשות שהציבה מועצת השרים כתנאי לכניסתם למדינה הייתה הימנעות מהריגת יונקים או עופות כלשהם, בטענה שהדבר יפגע ברגש הדתי של המקומיים. בשל כך, הוגבלו מחקריה של המשלחת לבדיקות אנתרופומטריות בלבד, לעת עתה. בדיקות אלו נערכו בידי ברונו בגר, אשר תיעד את מידותיהם של טיבטים רבים.
שייפר ואנשיו הגיעו לשערי העיר להסה, ביתו של הדלאי לאמה, ב-19 בינואר 1939. התושבים המקומיים שמחו לראות כי הזרים החזיקו בסיכות ופריטים שונים שנשאו את צלב הקרס, סימן שסימל מזל-טוב וקביעות בתרבותם.
בדיווח רשמי ששלח שייפר ב-23 בינואר לגרמניה, כארבעה ימים לאחר הגעתם לעיר, הדגיש בתוקף את ההתקדמות הרבה של המשלחת. לדבריו, עמדה הממשלה הטיבטית ”לגלות בפניהם את כל סודותיה”. כמו כן, מסרה מועצת השרים את הסכמתה לכך שיצלמו את העיר, ואישרה להם להמשיך בביקורם ללא הגבלת זמן. לסיכום, כתב כי ”הייתה זו תחושה נהדרת לדעת כי כוחו של הרייך הגרמני הוא כה גדול, עד שהגיע לאזורים הנידחים ביותר בתוככי היבשה האסיאתית”.
בחודשים הבאים עמלו חברי המשלחת בקושי רב על מחקריהם. הם ביקרו במקדשי הטיבטים, אספו דוגמאות של דגנים שונים, צילמו את מנהגיהם החגיגיים של המקומיים, ערכו מדידות לקביעת מידותיהם וגזעיהם של הנחקרים, ואף התארחו אצל הרטינג רינפוצ'ה, אחד מראשי המנזר הבכירים.
במהלך סיוריו במקדשים ובאתרי התפילה ביקש ברונו בגר ללמוד על הדת המקומית. הוא החל לאסוף סיפורים מהאנשים בהם נתקל, וכן תמונות, תחריטי קיר של האלים להם סגדו, ועותקים של לוחות אסטרולוגיים. אך מעל הכל רצה להשיג עותק של ספרי הקודש הטיבטיים. הסופר קלאודיו מיטי טען כי המשלחת חזרה לגרמניה כשבידיה מהדורה שלמה של כתבי הקודש הטיבטים, הקנגיור (אנ'), ב-108 כרכים, בנוסף לדוגמאות של מנדלה, טקסטים דתיים נוספים, ומסמך אשר לכאורה התייחס לקיומו של גזע ארי כלשהו. כל המסמכים הללו הועברו לארכיון חברת אננארבה[32].
עמק ירלונג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר יותר מחודשיים בלהסה הפך שייפר לחסר מנוחה, והחל לחפש אחר כיווני מחקר אחרים[33]. הוא הצליח להשיג את הסכמתם של השליטים המקומיים לאפשר לו לבקר בעמק ירלונג (אנ'), לאחר שטען כי סמל צלב הקרס המקורי הובא לגרמניה מאותו מקום, כ-5,000 שנים קודם לכן[34].
בעיני הטיבטים נתפש המקום כקדוש, ולפי אמונתם היו שליטיהם הראשונים הלכה למעשה מעין יצורים אליליים אשר ירדו מגן עדן על מיתר שמימי, ונחתו באחד ההרים הגובלים בעמק[35]. סיפורים מהסוג הזה הובילו את שייפר לקוות כי המקום אליו עמד להגיע היה האזור האידיאלי לחיפוש אחר ”אדונים נורדים קדומים”, או, במילים אחרות, אחר ראיות לגזע הארי[36].
תחילה ביקרה המשלחת במנזר סאמאי (אנ') והתרשמה מחומותיו הגבוהות עליהן נמצאו יותר מאלפיים פסלונים ותבליטי חימר של סטופות. שייפר תיאר את שהותם במקום באופן נרחב ביומנו, אולם ציין כי ”חורבותיה של ירלונג הן מהעתיקות והרעועות ביותר שראיתי עד כה בטיבט”[37].
חברי המשלחת אכן חשו מאוכזבים במידת מה משרידיהם המוזנחים של המבנים השונים בהם נתקלו, בייחוד מאלו של ארמון יונגבולאקאנג (אנ'), אשר לרגליו הקימו את המחנה בו נחו במהלך היומיים בהם שהו באזור. על אף כן הקפידו לשרטט את המקום כולו בדיוק רב, ושייפר תיאר מאוחר יותר את הסביבה כולה בתור ”גן עדן”. בתום עבודתה פנתה המשלחת לאחור ויצאה מערבה לכיוון שיגאטסה (אנ'), העיר השנייה בגודלה בטיבט.
טסטאנג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרכה לשיגאטסה עצרה המשלחת בכמה נקודות לאורך הדרך, וראשית בטסטאנג (אנ'), מעין עיר שוק שהכילה בין אלפיים לשלושת אלפים תושבים, ונחשבה לרביעית בגודלה בדרום טיבט באותה העת. מלבד כמה תצפיות אורניתולוגיות משמעותיות, נתקלו צוות החוקרים גם באוכלוסייה מוסלמית קטנה, והעבירו את מרבית זמנם בהתרשמות מהמקדשים הרבים שנמצאו באזור[38].
אחד המחזות אשר הותירו על חברי המשלחת את הרושם הגדול ביותר היו המבצרים הטיבטים הענקיים, הנקראים בעגה המקומית דזונגים, בהם נתקלו עוד קודם לכן, אולם כאשר המשיכו במעלה הנהר הסמוך לטסטאנג הופתעו לראות כמות לא מבוטלת של אותם מבנים מתנשאים השמימה. שייפר טען כי ביצוריהם הרחבים יעזרו להם לעמוד על תילם למשך כמה מאות נוספות, תחזית שלא התגשמה, היות שמרביתם נהרסו עד היסוד במהלך מהפכת התרבות בסין.
שיגאטסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם בואה של המשלחת לשיגאטסה הגיעו אלפי טיבטים בכדי לברכה. בגר המשיך בעבודות המדידה שערך על המקומיים, והחל לקטלג את שלל החפצים והכלים שהוא ועמיתיו אספו בחודשים האחרונים. שייפר העביר את זמנו בציד, ואף ספג נזיפה חמורה על כך מידי האבוט (אנ'), קרי ראש המנזר או המקדש, של טאשי לונפו (אנ')[39]. במקרה אחד בו מצאו גופה אשר נשטפה אל גדת נהר, ציווה על בגר להוציא את גולגולתה, אולם היא כבר נמחצה יתר על המידה מכדי שיוכלו לעשות זאת.
סימני המתיחות הראשונים בין הצוות הגרמני לבין הבריטים החלו להופיע מיד לאחר הגעת המשלחת לעיר. מספר מתנות ששייפר הזמין מברלין, אותן רצה לחלק לחברים הספורים שרכש במהלך מסעו, הוחרמו בידי הרשויות הבריטיות בהודו.
כמו כן, עדויות מאותה העת ציטטו אותו באומרו, ”אנו לא יודעים אם הדואר שלנו מגיע ליעדו, מאחר והבריטים עצרו אותו... זה מאוד מצער שהבריטים מתנהגים בצורה הזו, כמעט כאילו האימפריה שלהם עלולה להתפרץ בכל רגע... התנאים הפוליטיים, ובייחוד גישתם הלא מובנת של הבריטים, אשר קיבלו אותנו רק לפני מספר חודשים בידיים פתוחות, מאלצים אותנו לסיים את משימת המשלחת בסתיו”.
חזרה לברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור המצב הכללי שנוצר באירופה ב-1939 החלו היחסים הדיפלומטים שבין גרמניה לבריטניה להתערער[40]. במרץ אותה שנה כבש היטלר את צ'כוסלובקיה והכריז על האזור בשם הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה[41]. עם הפלישה הקרבה לפולין, הבינו שייפר ועמיתיו כי במידה ותפרוץ מלחמה, הם ימצאו את עצמם במצב לא פשוט, וככל הנראה ייעצרו בידי הכוחות הבריטים בהודו לתקופת זמן לא מוגבלת[42].
בשבועות הבאים קיבלו חברי המשלחת מכתבים מבני משפחותיהם ועמיתיהם לעבודה, אשר הפצירו בהם לחזור לגרמניה בהקדם[43]. סר בזיל גולד, עמו נפגשו קודם לכניסתם לטיבט, בסיקים, שלח אליהם מכתב בו הציע להם להתארח עמו כחודשיים נוספים. שייפר ואנשיו הבינו בתדהמה כי הקצין הבריטי קיווה לעכב אותם בהודו עד לתום המלחמה, ואולי אף להשתמש בהם כקלף מיקוח, אם הצורך לכך יתעורר[44].
חמשת המדענים ארזו את חפציהם במהרה, יחד עם אוסף הממצאים הרחב שצברו לכל אורך שהותם בהודו ובטיבט, ושבו חזרה לקולקטה. לאחר שהציגו במהרה את ממצאיהם בפני חברי מועדון ההימלאיה[45], המשיכו למפרץ בנגל ועלו על מטוס של חברת בריטיש אינדיאן אירוויס, לכיוון בגדאד. עם נחיתתם עברו למטוס גרמני שהמריא לווינה, ומשם המשיכו למינכן, במטוסו הפרטי של הימלר.
הרייכספיהרר אס. אס. חיכה להם בכבודו ובעצמו בשדה התעופה יחד עם ראשו לשכתו, אס. אס. גרופנפיהרר קרל וולף, עם נחיתתם בשעה 05:10 בצהריים, ב-4 באוגוסט 1939. לאחר ששתו יחדיו קפה המריאו כל השבעה לברלין, שם חיכתה להם קבלת פנים חגיגית.
ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמשת חברי המשלחת אספו כל דבר שהצליחו להשיג: אלפי רהיטים, שטיחים, כדים, כלי עבודה, וחפצים מכל סוג. כמו כן, מספר רב של בעלי חיים, ביניהם יונקים, חרקים ועופות, לעיתים רק את פרוותיהם ועורותיהם, אף שאת חלקם הביאו לגרמניה בעודם בחיים: שלושה זנים של כלבים טיבטים, חתולים שונים, זאבים, שועלים, וגיריות. בנוסף, מספר רב של צמחים, דגנים וזרעים, אשר נשלחו למוסד האס אס לגנטיקה בוטנית בראשותו של היינץ ברוכר (אנ')[46].
בגר צילם יותר מאלפיים טיבטים, בהוטאנים, שרפנים ונפאלים. הוא מדד כ-376 מהם, בעיקרי באזורי הראש והפנים, ומתוך מדידותיו הכין תבניות גבס של כ-17 אישים שונים, שניים מהם בני אצולה או בכירים אחרים[47]. כמו כן לקח טביעות ידיים ואצבעות מ-350 אישים נוספים. על מנת להצליח במחקרו ולשדל את בני המעמדות הגבוהים לשתף פעולה עמו העמיד פני רופא, רשם תרופות, ואף טיפל בנזירים שסבלו ממחלות מין[48].
לדעתו המקצועית של בגר, הצליחה המשלחת לחשוף סבירות גבוהה מאוד לכך שגזע נורדי כלשהו שינה את ההיסטוריה האסיאתית עם הגעתו לאותם אזורים. המתיישבים הראשונים בטיבט, כך טען, היו מונגולים אשר היגרו לארצות ההרריות עם תום עידן הקרח האחרון. עם זאת, צאצאים מגזע מעורב של פולשים נורדים קדומים הגיעו אל המישור הטיבטי במאות השנים שלאחר מכן, ו”שיפרו” את עמדתם הגזעית של בני המעמדות הגבוהים בטיבט, על ידי כך שהתערבבו עמם[49].
ההוכחות לטענות הללו נחו, לדבריו, בדמות התווים הנורדים שנשאו האצילים הטיבטים, קרי ”קומה גבוהה וראש ארוך, תווי פנים צרים, עצמות לחיים שנסוגות אחורה, אפים חזקים, בולטים, ומכופפים מעט, שיער חלק, וחוש של דומיננטיות”[49].
שייפר, מנגד, התמקד במחקרו בפן התרבותי של הטיבטים, ובחן בקפידה את דתם וטקסיה השונים, כגון קבורת השמיים, ואף הביא עמו מספר גולגולות אנושיות חזרה לגרמניה. כמו כן שמר תיעודים מפורטים של מנהגי המקומיים בהקשר ליחסי מין, אשר ברוב התרבויות המודרניות נשאו עמם איסורים דתיים או חברתיים כלשהם, ובחן את היחס שהציגו כלפי נישואים, אונס, ביוץ, לידה, אוננות והומוסקסואליות[50].
בכתביו הרחיב שייפר על מנהגי ההומוסקסואליות בהם חזה בטיבט, והציג בפירוט את מגוון התנוחות המיניות בהן קיימו מנהיגים מבוגרים יחסי מין עם נערים צעירים. לדבריו, המנהג שיחק תפקיד משמעותי בפוליטיקה המקומית[50].
לכל אורך שהותם בטיבט צילמו חברי המשלחת יותר מ-20 אלף תמונות בשחור-לבן, כ-2,000 תמונות בצבע, ומעל ל-12 אלף קילומטרים של סרט צילום. מקורות אחרים גורסים כי המספר האמיתי הוא כ-40 אלף תמונות, ויותר מ-18 אלף קילומטרים של סרט צילום[51]. כעבור מספר שנים, ב-1943, הסרט התיעודי טיבט הסודית (גר') יצא לאקרנים בגרמניה. הסרט הורכב כולו משלל הצילומים שאספה המשלחת, ושוחרר בעזרתו של הימלר[52].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עברית | English |
|---|---|
| לבנדה, פיטר; ברית טמאה: היסטוריה של המעורבות הנאצית בתורת הנסתר; הוצאת בלומסברי אקדמיק, 2002 (מסת"ב: 978-0826414090) | Levenda, Peter; Unholy Alliance: A History Of Nazi Involvement With The Occult; Bloomsbury Academic, 2002 (ISBN 978-0826414090) |
| הייל, כריסטופר; מסע הצלב של הימלר: סיפורה האמיתי של המשלחת הנאצית לטיבט ב-1938; הוצאת בנטם, 2003 (מסת"ב: 978-0593049525) | Hale, Christopher; Himmler's Crusade: The True Story Of The 1938 Nazi Expedition Into Tibet; Bantam Press, 2003 (ISBN 978-0593049525) |
| פרינגל, הת'ר; תוכנית האב: מלומדיו של הימלר והשואה; הוצאת היפריון, 2006 (מסת"ב: 978-0-7868-6886-5) | Pringle, Heather; The Master Plan: Himmler's Scholars And The Holocaust; Hyperion, 2006 (ISBN 978-0-7868-6886-5) |
| אנגלהרדט, איסרון; טיבט 1938–1939: צילומים מהמשלחת לטיבט של ארנסט שייפר; הוצאת סרינדיה, 2007 (מסת"ב: 978-1932476309)[53] | Engelhardt, Isrun; Tibet In 1938–1939: Photographs From The Ernst Schafer Expedition To Tibet; Serindia Publications, 2007 (ISBN 978-1932476309) |
| קארון, צ'ארלי; המשלחת הגרמנית לטיבט (1938–1939); תוכנית אסיה, כרך 153, 2021 (האל: Hal-03264591)[54] | Caron, Charlie; German Expedition To Tibet (1938–1939); Asia Programme, Volume 153, 2021 (Hal: Hal-03264591) |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הייל, 2003; מבוא: טיבט הסודית; עמוד 40; "אנתרופולוגים אספו את שלדיהם וגולגולותיהם של ארים וערכו בדיקות קפדניות בניסיון למצוא בני דודים או אבות קדומים, ומשלחות מדעיות יצאו לדרכן בכדי לחפור ולהוציא מהאדמה את שאריותיהם של גזעים ארים אבודים, מהם הגיעו כל הגרמנים הטהורים. המשלחת הגרמנית לטיבט הייתה היוקרתית ביותר מבין כל המשימות הללו".
- ^ הייל, 2003; מבוא: טיבט הסודית; עמוד 39; "הפנטזיות הגזעיות של הימלר ניזונו מידי זרמים שכליים רבים אשר קודמו בזכות האס אס... הוא חש יראת כבוד כלפי תרבויותיה של הודו והמזרח הרחוק, או לפחות כלפי התפישה המוזרה שהחזיק כלפיהן".
- ^ הייל, 2003; הקדמה: פגישה בברלין; עמוד 31; "הימלר השתמש בסמכותו החדשה על מנת לספק מספר תשוקות משונות. רק לאחרונה הקים את אננארבה, כלומר ”מורשת האבות”, על מנת לקדם את תהילת הגזע הארי".
- ^ הייל, 2003; מבוא: טיבט הסודית; עמוד 40; "הימלר לא ראה את עצמו בתור אדם השקוע בפנטזיות, אלא כפטרון של המדע. הוא האמין בכך שהתבונה שהמצויה הייתה מזויפת, וכי סמכותו העניקה לו הזדמנות ייחודית להפיץ דרך מחשבה חדשה".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 148; "כאשר שמעה המפלגה הנאצית על הצלחתו של שייפר, קראה לו לשוב חזרה הביתה במהרה. בפילדלפיה, קיבל שייפר זימון רשמי לחזור לגרמניה בהקדם האפשרי, ומברק ממשרדו של הימלר אשר הודיע לו כי זכה במינוי לשם כבוד לדרגת אס. אס. אונטר-שטורמפיהרר".
- ^ הייל, 2003; הקדמה: פגישה בברלין; עמוד 31; "אין בנמצא תיעוד רשמי של השיחה שנערכה בין היינריך הימלר לארנסט שייפר באותו היום בקיץ האולימפי של 1936, אך הדברים שנאמרו שינו את חייו של שייפר לנצח".
- ^ הייל, 2003; הקדמה: פגישה בברלין; עמוד 32; "כאשר נפגשו, נזכר שייפר, הציג בפניו הימלר כמה ממחשבותיו המקוריות. הגזע הארי, כך האמין, הגיע באופן שלם וישיר מ”גן עדן”. גזעים של ענקים שלטו בעבר בכדור הארץ. היקום נוצר כתוצאה מקרב קוסמי בין אש לקרח".
- ^ הייל, 2003; הקדמה: פגישה בברלין; עמודים 32–33; "ישנה סבירות גבוהה כי שייפר חשף בפניו את תוכניתו להקים משלחת חדשה לטיבט, הפעם תחת דלק צלב הקרס הגרמני, אשר תהיה מורכבת מאנשים בעלי אותו דם כמו שלו. ייתכן שהסביר כי באותה העת היו על הפרק מספר הזדמנויות מרגשות. ראשית היה את אמנה מאשין, ההר המסתורי במזרח טיבט בו חזה שייפר במשלחת האחרון, ויש שאמרו כי היה גבוה כמו האוורסט וכי טרם נכבש. הרחק דרומה, הייתה אסאם שטרם נחקרה, שבטיה המסוכנים והפראיים טרם נבחנו בידי המדע. כמו כן סביר מאוד כי הזכיר להימלר שסוון הדין, החוקר השוודי הידוע אשר ביקר בגרמניה הנאצית לעיתים קרובות והעריץ אותה, נכשל להגיע ללהסה, ”העיר האסורה” של טיבט. הדין כינה אותה בשם עיר החלומות שלו".
- ^ קארון, 2021; המשלחת הגרמנית לטיבט של ארנסט שייפר; עמוד 3; "ארנסט שייפר התמודד עם על ההכנות הדיפלומטיות והפוליטיות של המשלחת לבדו".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 154; "לאורך עשרת החודשים הבאים השתעבד שייפר ללימודיו ולכתביו, ובזמנו הפנוי התחתן עם בתו הצעירה והגבוהה של אחד החקלאים, הרטה וולץ".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 156; "על אף כן, תוכניותיו ספגו עיכוב טרגי ב-9 בנובמבר 1937. בזמן שנפשו באחוזתו הכפרית של חברם לאורך סוף השבוע, הזואולוג הצעיר יצא לצוד ברווזים יחד עם אשתו ושני משרתיהם על סירת משוטים. מזג האוויר היה אפרורי וגס, וכאשר נעמד שייפר בכדי לירות במטרתו, גל פתאומי פגע בסירה וגרם לו לאבד את איזונו בדיוק כאשר משך בהדק. הרובה החליק מידיו, נשבר לשתי חתיכות, ופלט כדור, פוגע בראשו של כלתו, עמה התחתן ארבעה חודשים קודם לכן. היא מתה עד לרדת הלילה".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 156; "שייפר היה ממוטט מרוב אשמה וחרטה. מיד לאחר הטרגדיה איים להרוג את עצמו. אולם הוא הצליח להרים את עצמו מחדש במהרה, וכעבור שמונה שבועות בלבד שב חזרה לעבודתו, מנסח מחדש את תרשימיו ודוחף חזק יותר מאי פעם כלפי הכנותיה של המשלחה. הוא רצה לברוח באופן נואש לחזית המרוחקת של סין המערבית וטיבט המזרחית, בה יוכל לאבד את עצמו ביופי של הטבע, ההנאה של הציד, וחובותיו כמנהיג המשלחת".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 157; "יפן פתחה במתקפת כיבוש רחבה כנגד סין ביולי 1937. הדיוויזציות שעמדו לרשותה כבשו את מרבית ערי החוף, ביניהן שאנגחאי, הבירה הכלכלית של סין. עד לחודש נובמבר, מאות אלפי חיילים יפנים פתחו בהתקדמות לעבר הבירה הסינית ננקינג, ויזמו קרבות רבים לצורך השתלטות על פסי הרכבת החיוניים לצד נהר היאנגצה. שייפר התכוון להפליג במעלה הנהר באמצעות ספינת קיטור מפני שחשב שהייתה זו הדרך המהירה והישירה ביותר לצ'ונגצ'ינג, משם תמשיך המשלחת במסע רגלי לטיבט. אך היאנגצה הפך לשדה קרב מרכזי ולמקום מסוכן עבור משלחת מדעית מגרמניה, בעלת הברית החדשה של יפן".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 158; "הממשלה הבריטית חששה ובצדק כי מלחמה גדולה עם גרמניה עתידה לבוא, ולא הסתכלה בעין יפה על הענקת רשות לצוות מדעי של האס אס להסתובב בחופשיות בעמקים ההרריים של הודו".
- ^ קארון, 2021; המשלחת הגרמנית של ארנסט שייפר לטיבט; עמוד 3; "הוא שכנע את הימלר כי לאור המצב הבינלאומי ששרר באותה העת, הדרך היחידה להגיע לטיבט הייתה דרך הודו, אשר נמצאה תחת שלטון בריטי באותה תקופה. לפיכך, היה זה הכרחי ליצור קשר עם הרשויות הבריטיות. הודות לכישרונותיו הדיפלומטיים, הוא הצליח להשיג מכתבי המלצה ממגוון אישים: סר פרנסיס סקייס, סר ג'ון אנדרסון, לורד זטלנד...".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 158; "שייפר סירב להודות בכישלונו, וטס ללונדון בראשית מרץ 1938 עם כובעו בידו. הוא יצר קשר עם בכירים בעלי השפעה במשרד ההודי, וביקר אישים פרו-נאצים אשר היו עשויים לעזור לו. אבל הממשלה הבריטית נותרה חשדנית בנוגע למניעיו האמיתיים, וסירבה לבקשתו בתוקף, בנוסף לממשלה הטיבטית, אשר ביקשה לשמור על יחסים טובים עם הבריטים, ונקטה בעמדה דומה".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 158; "על אף כן, כל המכשולים הללו רק העצימו את נחישותו של שייפר. הוא הציע לנסוע להודו עם צוות מצומצם, רק וינרט, גיר, קראוזה, ובגר, בתקווה שיצליחו להשיג את האישורים הנחוצים בעזרת משא ומתן שינהלו במקום. להקלתו הרבה, הימלר אישר את התוכנית".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 154; "הוא העריך כי מסעה של הקבוצה לטיבט יעלה לפחות שישים אלף רייכסמארקים, אשר מתוכם יידרשו שלושים עוד קודם ליציאתם. עם זאת, חברת אננארבה, לא הייתה מסוגלת לתמוך בנטל כה כבד, ולכן וולפרם סיברס ועוזרו הנאמן של הימלר, ברונו גלקה, החלו לעבוד מיד על השגת הכסף הנחוץ".
- ^ הייל, 2003; חזרה לארץ האבות; עמוד 185; "מאזן הכוחות החל להתערער לטובתו של שייפר מיד לאחר מכן. עדיין מבולבל מהמקרה של קיס, אזר שייפר אומץ והכין רשימה של שנים עשר תנאים אשר הבטיחו חופש מדעי עבורו, והציג אותה בפני ראש חברת אננארבה, וולפרם סיברס. שייפר וסיברס כבר איבדו את אמונם איש ברעהו, וסיברס אמר, לאחר שקרא את רשימתו, כי ”משימת המשלחת התרחקה יתר על המידה ממטרותיו של הרייכספיהרר אס. אס.”... כעת עמד שייפר בפני משימה מסוכנת: הוא נאלץ לגייס את הכסף לבדו".
- ^ הייל, 2003; חזרה לארץ האבות; עמודים 185–186; "התהליך כולו התגלגל כמו כדור שלג כאשר הורברט דר דויטשן וירשאפט (הוועדה לפרסום ויחסי ציבור של עסקים גרמניים) מימנה כשמונים אחוזים מסך התקציב. הפלקישר באובכטר ראה במהרה את פוטנציאל התעמולתי הגלום במשלחתו של שייפר, ופתח בפניו את קופותיו. התקציב התאזן בזכות חברות גרמניות כגון אי גה פארבן ודויטש פורשונגסגמיינשאפט (ועדת המחקר של הרייך). ברוק דולן, אשר אולי עדיין חש מאוים ממדורתו של שייפר, תרם כ-4000 דולרים".
- ^ הייל, 2003; מבוא: טיבט הסודית; עמוד 43; "הסמכות הראשונה בדבר חייו ועבודותיו של שייפר, דוקטור איסרון אנגלהרדט, קבעה כי המשלחת של שייפר הייתה ”מדעית לחלוטין”. לדבריה, אנו תופשים את מטרותיה של המשלחת כרשעות במידה כלשהי רק בגלל התקופה ההיסטורית של גרמניה בשנות ה-30 במהלכה התקיימה".
- ^ הייל, 2003; מבוא: טיבט הסודית; עמוד 45; "ב-1940 שלח שר התעמולה יוזף גבלס אזהרה סודית לכל העיתונים הגרמניים אשר מנעה את פרסומם של דיווחים נוספים לגבי משלחות לטיבט: ”מנהיג הרייך של האס אס מבקש שלא יפורסמו דו"חות נוספים על משלחתו לטיבט עד שיאשר זאת. המטרה העליונה של המשלחת לטיבט הייתה בעלת טבע פוליטי וצבאי, ולא הייתה קשורה במידה רבה למתן פיתרונות לשאלות מדעיות. פרטים נוספים לא ייחשפו”".
- ^ "מחברים נאצים, שבע שנים בטיבט", אתר משרד החוץ הסיני, רן יאנשי, 14 באפריל 2008; אורכב מהמקור ב-9 בספטמבר 2022.
- ^ "פולשים נאצים בטיבט", הניו יורק טיימס, קרל אי. מאייר, 7 ביולי 1997; אורכב מהמקור ב-9 בספטמבר 2022.
- ^ קארון, 2003; המשלחת הגרמנית של ארנסט שייפר לטיבט; "חמשת המדענים הגרמנים יצאו לדרכם ב-20 באפריל 1938 מג'נובה על גבי הספינה המהירה גנייזנאו, אשר הגיעה לנמלים שונים במזרח הרחוק. הם עברו דרך קולומבו והגיעו לקולקטה ב-13 במאי אותה שנה".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 159; "שייפר היה מעין אדם אשר נהג להטיל משימות על סובביו, והוא דאג לכך שנסיעתם לא תהיה רגועה או בטלה. הוא רכש כרטיסי מחלקה ראשונה עבור כל חברי הקבוצה, כך שיוכלו להיתקל בכתפיהם עם כל האישים החשובים שנכחו בספינה: דיפלומטים, מהנדסים, אנשי עסקים, ובכירים אחרים, אנשים בעלי השפעה אשר היו עשויים להוכיח את עצמם כיעילים עבור המשלחת".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 159; "אך בסרי לנקה קיבל שייפר חדשות מטרידות. ביום שלפני צאתם לדרך על גבי הגנייזנאו פרסם עיתון המפלגה הנאצית, הפלקישר באובכטר, כתבה בנוגע למשלחת לטיבט, עם דגש על קשריה לארגון האס אס, דבר ששייפר קיווה להסתיר בעת שהותם מחוץ לגרמניה. הסיפור הפתיע מספר אישים ברחוב פליט שבלונדון. עיתונאי מסוים פרסם סקופ שטען כי משלחת של האס אס הפליגה להודו, ולא חלף זמן רב בטרם הן בריטניה והן הודו החלו לפרסם כותרות לגבי ”פלישה נאצית”".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 159; "מאוחר יותר פנה בזעם אל מפקדת האס אס והתלונן על ”תשומת הלב הבלתי אפשרית מצד התקשורת ההודית, בדיוק היכן שיהודים רבים מועסקים” והביע את דאגותיו בנוגע ל”קשיים שעשויים להתעורר בקולקטה”".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמודים 159–161; "החדשות הכעיסו את הימלר, והובילו אותו לפתוח בפעולת נגד. הוא ניסח מכתב אישי אותו שלח ב-19 במאי לבכיר פרו-נאצי באנגליה, אדמירל סר בארי דמווייל, ראש המודיעין הימי לשעבר. במכתבו, התבדח על הרעיון כי יהיה כה מגושם עד כדי כך שישלח משימת ריגול בצורה גלויה, ואיים שיפעל כנגד אזרחים בריטים ששהו בגרמניה. דמווייל העביר את ההודעה לראש הממשלה נוויל צ'מברלין".
- ^ 1 2 פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 161; "זמן קצר לאחר מכן, הסכימו הרשויות הבריטיות להעניק לצוות האס אס את רשותן לערוך ניסויים מדעיים בממלכת ההימלאיה הקטנה, סיקים. הממלכה גבלה בטיבט, אבל הייתה ממוקמת הרבה יותר מערבה מאסאם, אליה תכנן שייפר להגיע. גרוע מכך, צוותים מדעיים רבים הגיעו לשם קודם לכן, והספיקו כבר לחקור את הפלורה והפאונה של האזור".
- ^ פרינגל, 2006; אל ההימלאיה; עמוד 161; "בבירתה של סיקים, גנגטוק, ערכה המשלחת מספר ביקורי כבוד אצל בכירים בריטיים מקומיים... לאורך כל אותה העת בחן הקצין הפוליטי הבריטי בגנגטוק, סר בזיל גולד, את שייפר מקרוב. הגרמני הצעיר, הוא הבחין מאוחר יותר, היה ”טיפוס מעניין, עוצמתי, תקיף, מלומד, והבלותי עד לרמה ילדותית, חסר אכפתיות בפני כל מוסכמות חברתית או כלפי רגשות הסובבים אותו, וראשית כל, נאצי ופוליטיקאי”. היה זה ברור מאליו לגולד כי שייפר התכוון להשלים את מסעו לטיבט עם או בלי הסכמתן של הרשויות הבריטיות".
- ^ "משלחת מוזרה של האס אס לטיבט", דר שפיגל, מתיאס שולץ, 3 באפריל 2017; אורכב מהמקור ב-10 בספטמבר 2022.
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 173; "לאחר יותר מחודשיים בהם ביקרו את האחוזות הגדולות של להסה ולגמו תה מהול בחמאת יאקים עם בכירים שונים, הפך שייפר לחסר מנוחה. הוא הרגיש שהגיעה העת להמשיך הלאה. על ידי כך שהצליח לשעשע את יורש העצר ומנהיגי מפתח אחרים, הצליח לפתל את דרכו ולקבל את רשותם לבקר במה שמלומדים רבים כינו בשם לידתה של הציוויליזציה הטיבטית, עמק ירלונג".
- ^ אנגלהרדט, 2007; עמק ירלונג; "בכדי לספק לממשלה הטיבטית סיבה אמינה לאשר את בקשתו לבקר בעמק ירלונג, החל שייפר לייצג תכף ומיד את צלב הקרס באופן שגוי, וטען כי הוא הובא לגרמניה לראשונה כ-5,000 שנים קודם לכן מאותו אזור".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 174; "הם האמינו כי מלכיהם הראשונים היו יצורים אליליים אשר נחתו מגן עדן על מיתר שמימי, בלהבאב רי, הר שגבל בעמק ירלונג".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 174; "בעיניו של שייפר, כל העניין נשמע כמו המקום האידיאלי לחיפוש אחר זכר לאדונים הנורדים הקדומים. הוא התכוון להפוך ל”מלומד הלבן הראשון שילמד את סודו של עמק ירלונג, בירתה העתיקה של טיבט”".
- ^ אנגלהרדט, 2007; עמק ירלונג; "ללא כל ספק, חורבותיה של ירלונג הן מהעתיקות והרעועות ביותר שראיתי עד כה בטיבט".
- ^ אנגלהרדט, 2007; טסטאנג; "עם בין 2,000 ל-3,000 תושבים, הייתה טסטאנג העיר הרביעית בגודלה בדרום טיבט... מלבד טיבטים, היו גם הרבה מוסלמים שהגיעו מערי מולדתם, לדאק ובלטיסטאן".
- ^ הייל, 2003; הבריחה מהראג' הבריטי; עמוד 417; "כאשר המשלחת הגרמנית לטיבט הגיעה לשיגאטצה באו אלפי טיבטים על מנת לברכה. הייתה זו העיר השנייה בגודלה בטיבט, והיא שכנה לא הרחק ממנזר טאשי לונפו".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 174; "עם זאת, היחסים בין הקבוצה לשלטונות הבריטיים ששהו באזור החלו להתדרדר באופן הדרגתי לאורך השבועות הבאים".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 174; "בחודש מרץ, שלח היטלר פלוגות משוריינות אל תוך ליבה של הארץ הצ'כית, ולאחר שכבש את פראג הכריז על המחוזות התעשייתיים של בוהמיה ומוראביה כפרוטקטורט".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 175; "הרשויות הבריטיות יעצרו אותם כמעט כמעט בוודאות, ויעבירו אותם למחנה עצורים בהודו לכל אורך המלחמה".
- ^ הייל, 2003; הבריחה מהראג' הבריטי; עמוד 424; "גשם חזק המטיר על אדמת אירופה, והמשלחת המשיכה לקבל מברקים ומכתבים שהפצירו בהם לשוב לגרמניה".
- ^ הייל, 2003; הבריחה מהראג' הבריטי; עמוד 425; "זמן מה לאחר מכן, גולד הציע להם לפתע להישאר כחודשיים נוספים בסיקים. הם הבינו בהלם כי האיש הזקן והערמומי קיווה לעכב אותם עד לפרוץ המלחמה, מועד שכולם ידעו כי התקרב מרגע לרגע. הם סירבו להצעתו ופתחו בהכנות לעזיבתם".
- ^ אנגלהרדט, 2007; תום המשלחת, חזרה לגרמניה; "שייפר הציג את תוצאות המשלחת ב-25 ביולי 1939 במועדון ההימלאיה קולקטה, להלן התיעוד מפיו באנגלית".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 175; "באותה העת החלו הוא, גיר, וקראוזה, לארוז בזהירות את אוספי ידיעות הטבע שהרכיבו, עורות של חיות וציפורים, פרפרים, דבורים, נמלים, צרעות, וחרקים אחרים. צמחים מיובשים וערימות של זרעים שהכילו ביניהם כ-1,600 מינים של שעורה, כ-700 של חיטה, וכ-700 של שיבולת שועל, מבלי להזכיר מאות זרעים של צמחים אחרים, כולם בעלי פוטנטיות. כמו כן דאגו להביא ארגזים עבור בעלי החיים שלכדו או רכשו עבור גני החיות הגרמניים: שלושה גזעים של כלבים טיבטים, חתולים נדירים, זאבים, גיריות ושועלים".
- ^ פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 175; "במהלך מסעותיו בטיבט, צילם יותר מ-2,000 טיבטים, בהוטאנים, שרפנים, ונפאלים. הוא מדד כ-376 אישים והכין תבניות גבס של ראשיהם ופרצופיהם של כ-17 מהם, כאשר שניים מתוכם נחשבו לדמויות רבות עוצמה בטיבט".
- ^ "משימתם של הנאצים", סאנדיי טיימס, קתי ברואיס, 20 ביולי 2003; אורכב מהמקור ב-20 באוקטובר 2021.
- ^ 1 2 פרינגל, 2006; טיבט; עמוד 175; "ניתוח כלל מדידותיו היה אמור לקחת זמן מה, אולם בהתבסס על מה שכבר ראה, חשב לעצמו כי הסבירות לכך שגזע נורדי כלשהו שינה בעבר את ההיסטוריה האסיאתית, הייתה גבוהה מאוד. המתיישבים הראשונים בטיבט היו ככל הנראה מונגולים אשר הגיעו לאזורים ההרריים של הארץ, מיד לאחר תום עידן הקרח האחרון. על אף כן, הוא האמין כי צאצא מעורב כלשהו של הפולשים הנורדים הגיע למישור הטיבטי רק לאחרונה, ושיפר את מצבם הגזעי של המעמדות הגבוהים בטיבט. ההוכחה, כפי שנתפשה בעיניו, נמצאה בתווים הנורדים אשר נמצאו, לכאורה, בבני האצולה הטיבטים: ”קומה גבוהה וראש ארוך”, ”תווי פנים צרים”, ”עצמות לחיים שנסוגות אחורה”, ”אפים חזקים, בולטים, ומכופפים מעט”, ”שיער חלק”, ו”חוש של דומיננטיות”".
- ^ 1 2 לבנדה, 2002; האלמנט המסוכן: חברת אננארבה וכת האס אס; המשלחת לטיבט; עמוד 194; "שייפר ניהל קריירה מדעית ונראה כי לא התעניין רק בפוטנציאל הצבאי שהיה גלום במסעו לטיבט, מאחר שתיעד ברישומיו הקפדניים את ההיבטים הדתיים והתרבותיים של הטיבטים, החל בפסטיבלים הצבעוניים שקיימו וכלה בגישתם כלפי נישואים, אונס, ביוץ, לידה, הומוסקסואליות, ואפילו אוננות. לדוגמה, בכל הנוגע להומוסקסואליות בטיבט, הלך שייפר כה רחוק עד שתיעד את התנוחות המיניות השונות שקיימו מנהיגים מבוגרים עם ילדים צעירים, והמשיך לתאר כיצד שיחקה ההומוסקסואליות תפקיד חשוב בפוליטיקה הגבוהה בטיבט".
- ^ הייל, 2003; הבריחה מהראג' הבריטי; עמוד 427; "מאוחר יותר סיכם בגר את הישגי המשלחת, כפי שנראו בעיניו. בנוסף לכך שאספו מספר אדיר של צמחים ופרפרים, צילם קראוזה כשמונה עשר אלף מטרים של סרט צילום של 16 מ"מ בשחור-לבן ובצבע, וכארבעים אלף תמונות. בגר עצמו אסף כאלפיים פריטים אתנוגרפיים אשר תיעדו את התרבות האזורית של טיבט, ותיעד יותר מ-376 אנשים, בעיקר תושבים טיבטים, אולם גם כאלו אשר השתייכו לקבוצות אתניות אחרות. כמו כן צילם כאלפיים תמונות, הכין תבניות גבס של ראשים, פרצופים, ידיים ואוזניים של שבעה עשר אנשים, ולקח טביעות ידיים ואצבעות של כ-350 נוספים".
- ^ "טיבט הסודית", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-10 בספטמבר 2022.
- ^ "טיבט 1938–1939: המשלחת לטיבט של ארנסט שייפר", בודהיזם טיבטי במערב, איסרון אנגלהרדט; אורכב מהמקור ב-26 בינואר 2013.
- ^ "המשלחת הגרמנית לטיבט (1938–1939)", תוכנית אסיה, כרך 153.
