הסנה הבוער
הַסְּנֶה הַבֹּעֵר הוא סיפור מקראי בספר שמות, ובו אלוהים התגלה למשה מתוך "סְנֶה" (ככל הנראה סוג של שיח), אשר בער באש ובכל זאת לא נשרף. זה היה מעמד ההקדשה לנבואה של משה, ובו אלוהים שלח אותו להוציא את בני ישראל ממצרים.
מראה הסנה הבוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]כך מתואר המעשה בתורה:
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן, וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהוה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: "אָסֻרָה נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?"
וַיַּרְא יהוה כִּי סָר לִרְאוֹת, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר: "מֹשֶׁה מֹשֶׁה"
וַיֹּאמֶר: "הִנֵּנִי".
וַיֹּאמֶר: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם, שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא." וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב."
וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים.
אם כן, משה היה בימים ההם רועה צאן, והוא פעל באזור "הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה". ככל הנראה מדובר בהר סיני, לפי האות שנתן אלוהים למשה בהמשך שיחתם: ”בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה” (שם, פסוק י"ב), מה שלימים התממש במעמד הר סיני.
ב"הר האלוהים" משה ראה מחזה על-טבעי, שעורר את סקרנותו: סנה (שיח) בוער מבלי להתכלות. משה התקרב אל הסנה, ואז שמע את קולו של אלוהים קורא לו בשמו, מזהיר אותו שלא להתקרב יותר, מורה לו לחלוץ את נעליו, ומציג את עצמו כאלוהי אבותיו. סקרנותו של משה הפכה לפחד, והוא הסתיר את פניו.
פסקה זו מכילה כמה מוטיבים אשר חוזרים בתנ"ך ובמקורות נוספים:
- המנהיג כרועה צאן – פרט למשה, גם יעקב אבינו ודוד המלך מתוארים בתנ"ך כרועי צאן. יש שפירשו זאת כדימוי להנהגת העם כמו שהרועה מנווט את הצאן בדרכו, ויש שפרשו כי ההתנסות ברעיית צאן ובדאגה לכבשים הכינה את המנהיג לתפקידו.[1] מחוץ למקרא, מסופר כי רבי עקיבא היה רועה את צאן חותנו, וגם ישו הגדיר את עצמו כ"הרועה הטוב".[2]
- האל מתגלה בתוך אש – מוטיב זה חוזר פעמים רבות בתנ"ך. לדוגמה, במעמד הר סיני מתואר האל כמדבר מתוך האש,[3] בנדודי בני ישראל במדבר הוא מתואר כעמוד אש ההולך לפני המחנה בלילות,[4] במעמד הר הכרמל ירדה "אש יהוה" אל מזבחו של אליהו,[5] ועוד. יש חוקרים אשר הסיקו כי האיסור על ייצוג האל בפסלים ותמונות הוביל לייצוגו באמצעות אש.[6]
- האל קורא לנביא בשמו פעמיים – ״משה משה״. מוטיב זה חוזר אצל אברהם,[7] יעקב[8] ושמואל.[9]
- חליצת נעליים במקום קדוש – מוטיב זה נפוץ בדתות ובתרבויות רבות (אנ'). באסלאם יש לחלוץ נעליים לפני כניסה למסגד, וכך גם בכנסיות של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית. גם במקדשים של דתות מהמזרח הרחוק כגון בודהיזם ושינטו יש לחלוץ נעליים לפני הכניסה למקדש.
בספר הזוהר ישנו פירוש לגבי משמעותו הסמלית של הסנה הבוער:
בקוראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעמד הסנה הבוער מוזכר גם בקוראן:
וַיְהִי כְּמַלֵּא משֶׁה אֶת הַמּוֹעֵד וַיֵּלֶךְ עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ הִרְגִּישׁ מִצַּד הָהָר בְּאֵשׁ, וַיֹּאמֶר אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ: “כַּתְּרוּ לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי בְאֵשׁ, אוּלַי אָבִיא לָכֶם עַל יָדָהּ (פֵּשֶׁר) דָּבָר אוֹ אוּד אֵשׁ לְמַעַן תִּתְחַמָּמוּ”. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֵלֶיהָ, וַיִּקְרָא אֵלָיו קוֹל מִקְּצֵה הָעֵמֶק הַיְמָנִי בַּבִּקְעָה הַמְּבֹרָכָה, מִן הָעֵץ, לֵאמֹר: “משֶׁה, אָנֹכִי אֱלֹהִים רִבּוֹן הָעוֹלָמִים...
משם המשיך הקוראן לתאר את שליחותו של משה.
במחקר המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר המקרא עלתה השערה כי הסיפור הושפע מפולחן האש הזורואסטרי, על רקע ממצאים פילולוגיים ואפיגרפיים. לפי ההשערה, מאפיינים בסיפור מיוחסים למקור הכוהני, המתוארך לתקופה הפרסית. במקור זה נמצאו השפעות זורואסטריות נוספות, כגון המצווה על אש תמיד, סיפור מות נדב ואביהוא מ"אש זרה" ועוד.[10] באחד ממכתבי יב המתוארך לסביבות 407 לפנה"ס, נמצאה התייחסות להקרבת מנחה לאלוהי ישראל, יחד עם הזכרת "אתרודן" שהיא מילה ארמית-פרסית למזבח אש זורואסטרי. עובדה זו מאששת את ההבנה שבדת הישראלית הקדומה הכירו את טקסי האש.[11][12][13]
אל מול הסנה הבוער, משה נדרש "להשיל" (ולא להסיר) את נעליו, בדומה להוראות זורואסטריות לגבי התקרבות לאש מקודשת. בנוסף, באותו סיפור פורש השם יהוה כ"אהיה אשר אהיה", בדומה לכינוי הזורואסטרי לאהורא מזדא, האל הטוב ש"יתקיים גם בעתיד". כינוי זה לאהורא מזדא מנוגד לכינוי של אהרימן שהתקיים בעבר, מתקיים בהווה ולא יתקיים בעתיד.[11][12][13]
זיהוי הסנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה "סְנֶה" מופיעה שש פעמים בתנ"ך: חמש פעמים במעשה הסנה הבוער כאמור לעיל, ופעם שישית בברכת משה לבני יוסף: ”וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף” (דברים, ל"ג, ט"ז).
לסנה יש מספר זיהויים בקרב פרשני המקרא השונים, והבולט שבהם הוא הצמח המכונה בימינו פטל קדוש (Rubus sanguineus). שמו של הפטל בארמית הוא סַנְיָא (ܣܢܝܐ), ובתרגום השבעים לתורה המילה "סנה" מיתרגמת ליוונית כ-βάτος, שמשמעותו פטל.
חוקרים הציעו שלל הצעות זיהוי לסנה, מקצתן מנסות לתת הסבר רציונלי לבעירתו בלי שיתכלה, אך רובן מסופקות למדי. למשל, יש האומרים שמדובר בצמח מדברי בעל פרחים בגוון זוהר, שיצרו אשליה אופטית של צמח בוער; אך קשה לקבל את ההנחה שרועה צאן ותיק, שאמור להכיר את צמחי המדבר, ישגה באשליות שכאלה.[14] ייתכן גם שסנה איננו שם של צמח מסוים, אלא מונח כללי לשיחים קוצניים. הצעה נוספת גורסת שהסנה איננו צמח כלל, אלא סוג של סלע מאזור סיני, עליה ניתן לראות כביכול את דיוקן הסנה. מדובר למעשה באבן גרניט שבתוכה יש התגבשות של תחמוצת מנגן היוצרת צורה מסתעפת כשל עץ.
הפסיכולוג הקוגניטיבי בני שנון קישר בין מעשה הסנה הבוער לבין חוויה פסיכדלית. הוא מסביר שעצי השיטה, הנפוצים בסיני, מכילים דימתילטריפטאמין, חומר פסיכואקטיבי שגורם להזיות חזקות שעשויות לכלול תחושה של מפגש עם ישויות אלוהיות ואובדן תחושת זמן; לכן, לפי שנון, משה שמע את אלוהים מדבר אליו, וחשב שהסנה לא מתאכל באש במשך זמן רב למרות שלמעשה החוויה הייתה קצרה מאוד. עצי השיטה היו מקודשים בעיני המצרים הקדמונים, הם מהווים מרכיב מרכזי בארון הברית ובמשכן,[15] וייתכן שהיה להם תפקיד פולחני של יצירת אקסטזה דתית, בדומה לתפקיד של איוואסקה אצל כוהני דת במרכז ובדרום אמריקה. לטענתו ייתכן שיתרו חותן משה, שהיה כהן דת, הכיר טכניקות של מיצוי דימתילטריפטאמין מתוך צמחי המדבר, וכי לחומרים פסיכואקטיביים היה תפקיד במעמד הסנה הבוער כמו גם במעמד הר סיני ובכלל בפולחן הישראלי הקדום.[16][17]
חז"ל במדרש נתנו הסברים רבים מדוע על פי המקרא אלוהים נגלה למשה דווקא בסנה ולא בצמח אחר. רבי יהושע בן קרחה סובר, שרצה הקב"ה ללמד שאין מקום פנוי ללא שכינה, אפילו סנה שהוא צמח פשוט ולא נחשב. רבי אליעזר סובר כי התגלות אלוהים בעולם היא לפי מצבם של ישראל, ומכיוון שישראל היו נתונים לשעבוד מצרים בזמנו, גם הוא נגלה בשיח הקטן והעוקצני הזה.[18]
גם מפרשי הקוראן העלו כמה זיהויים לסנה, או ל"עץ" (ٱلشجرة) שממנו שמע משה את קול אללה ככתוב בסורת אל-קצץ. שני הזיהויים העיקריים הם ה-عليق (עֻלַּיק), שהוא הפטל הקדוש, וה-عوسج (עַוְסַג'), שהוא אטד או אשחר. שני זיהויים אלה נסמכים כנראה על זיהויים יהודיים או נוצריים. זיהוי שלישי, מאוחר יותר, הוא ה-عناب (עִנַאבּ), שיזף סיני.[19]
שליחותו של משה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי המסופר בתורה, מראה הסנה הבוער היה הקדמה לשיחה בין אלוהים למשה,[20] בה אלוהים הטיל על משה להיות שליחו בהוצאת ישראל ממצרים.
אלוהים הצהיר שהוא מודע לסבלו של עם ישראל, שהיה אז משועבד במצרים, ושבכוונתו להכות את מצרים, להוציא את העם ממנה ולהעלות אותו לארץ ישראל. בתור התחלה, אלוהים נתן למשה שלושה מסרים להעביר לגורמים שונים:
- לכלל בני ישראל: ”אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם [...] יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.” (פסוקים י"ד–ט"ו)
- לזקני ישראל: ”יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: 'פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וָאֹמַר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.'” (פסוקים ט"ז–י"ז)
- לפרעה: ”יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוה אֱלֹהֵינוּ.” (פסוק י"ח)
משה חשש שלא יאמינו לדבריו, ולכן אלוהים נתן לו שלושה מעשי נסים שאותם יוכל לבצע כדי להוכיח שהוא אכן שליח האל: הפיכת מטהו לנחש, מתן והסרת נגע הצרעת מידו, והפיכת מים לדם. כמו כן אלוהים הבטיח למשה שאהרן אחיו יסייע לו כדובר.
הסנה הבוער בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האמן הישראלי יצחק דנציגר פיסל פסל בשם "הסנה הבוער", שבו הממד המטאפיזי של נושא העבודה עובד על ידי דנציגר לפסל מופשט, בעל קומפוזיציה דינאמית ומלאת תנועה. הסנה מופיע גם בסמלילים של ארגונים שונים כדוגמת בית המדרש לרבנים באמריקה (מוטו בית המדרש הוא "והסנה איננו אוכל"), הכנסייה של סקוטלנד והסנה, חברה ישראלית לביטוח.
בפורטו שבפורטוגל אנדרטה המנציחה את קורבנם ושרידותם של האנוסים של פורטוגל. האנדרטה מדמה את האנוסים לסנה כאשר האש הבוערת היא המשל לאינקויזיציה ואילו המשך המשפט: "הסנה הבוער באש אך אינו אוכל", ממחיש את הישרדות היהדות על אף הפרעות והאונס האינקויזיציוני.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זהר עמר, "זיהוי הצומח המקראי בראי פרשנות הקוראן", בית מקרא, מג, תשנח 67-77. [1]
- מהר"ל מפראג, גבורות ה', פרק כ"ג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעמד הסנה ומעמד הר סיני, ישיבת הר ברכה
- רפאל ישפה, האבן והסנה, קתדרה 48, יוני 1988, עמ' 8-3
- זהר עמר, האבנים המופלאות מהר סיני, קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 182-181
אילון גלעד, איך קיבל ה"פֶּטֶל" את שמו ומה הקשר שלו לסנה הבוער?, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2015- משה בסון, עץ השטן בוער מבפנים: מה ההסבר לתופעה?, באתר ynet, 20 בינואר 2016
- משה והסנה הבוער - פרק עם חוקר המקרא שחר ענבר בפודקאסט עושים תנ"ך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רעיית הצאן כהכנה למנהיגות באתר חב"ד
- ^ הבשורה על פי יוחנן, פרק י', פסוק 11
- ^ ספר דברים, פרק ד', פסוק י"ב
- ^ ספר שמות, פרק י"ג, פסוק כ"א
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק ל"ח
- ^ ד"ר דינה גראנט, כעסו הקודח של אלוהים, באתר "התורה"
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"א
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ב'
- ^ ספר שמואל א', פרק ג', פסוק י'
- ^ איתמר כסלו, The Cultic Fire in the Priestly Source, Yahwism under the Achaemenid Empire, 2024-01-01
- ^ 1 2 גד ברנע, "אהיה אשר אהיה": האל "הקיים" והרקע האחמני-זורואסטרי של סיפור "הסנה הבוער", 2025-01-01
- ^ 1 2 ההקשר הזורואסטרי של פרשת הסנה הבוער באתר "מקדש התודעה"
- ^ 1 2 Gad Barnea, ʾAhyh ʾAšr ʾAhyh: The God Who Is and the Achaemenid-Zoroastrian Background of the Burning Bush Pericope, "Fire Rituals in Persia and Israel from the Bible to the Babylonian Talmud" 10-12 Dec., 2024 LEM, Campus Condorcet, 2024-01-01
- ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים, תשע"ב, עמ' 143-142
- ^ ראו ספר שמות, פרק כ"ה
- ^ Benny Shanon, Biblical Entheogens:a Speculative Hypothesis, Time and Mind, March 2008, pages 58, 63
- ^ עפרי אילני, חוקר טוען כי משה רבנו היה ב"טריפ" במעמד סיני, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
- ^ שמות רבה, פרק ב
- ^ זהר עמר, זיהוי הצומח המקראי בראי פרשנות הקוראן, באתר בית מקרא, תשנח
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק ז' – פרק ד', פסוק י"ז
