טיפואיד (מחלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טיפוס (מחלה))
טיפואיד
Salmonella typhi typhoid fever PHIL 2215 lores.jpg
פריחה ורדרדה על חזה של חולה בטיפואיד
שם בלועזית Typhoid fever
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Salmonella enterica עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים continuous fever, עייפות, כאב ראש, עצירות, פריחה, ברדיקרדיה, pallor, דימום מדרכי העיכול, intestinal perforation, נדודי שינה, abdominal distention, מחשבת שווא, hepatomegaly, splenomegaly, prostration, שלשול, לויקופניה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/231135 
MeSH D014435
סיווגים
ICD-10 A01.0
ICD-11 1A07 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיפוסאנגלית: Typhoid fever, ידועה גם כ"קדחת הטיפואיד", ו"טיפוס הבטן") היא מחלה קשה של מערכת העיכול הנגרמת על ידי החיידק Salmonella typhii.

יש להבחין בין טיפוס הבטן (באנגלית טיפואיד), הנגרם על ידי מין זה, לבין זיהום רגיל של דרכי העיכול, העלול להיגרם על ידיו או על ידי מינים אחרים של סלמונלה (Salmonella), בעיקר Salmonela choleraesuis ו-Salmonela enteriditis. החיידק הגורם לטיפוס הבטן מצוי רק באדם. החיידק עמיד יחסית בפני חום ומסוגל לשרוד במקורות מים; הוא רגיש יחסית לחומציות (עד pH=5), דבר ההופך מנותחי קיבה לקבוצת סיכון ללקות בזיהום. החיידק אינו מייצר רעלנים, אך ביכולתו לעכב את מנגנון ההרג החמצוני של תאי הדם הלבנים ולמנוע מהם לחסלו. תאי הדם הלבנים הופכים למובילים של החיידק ואיתם הוא עובר למערכת הרטיקולואנדותליאלית (טחול, כבד, בלוטות לימפה, מח עצם), שבה מתרבה החיידק.

מעטפת החיידק, העשויה רב-סוכר עם חלק שומני, גורמת להפעלת מערכת החיסון, ומונוציטים מופיעים במעי, בבלוטות הלימפה שסביב המעי ובכבד, ולעיתים גם בכיס המרה במח העצם ואף בלב. המונוציטים, המתקשים לחסל את החיידק, מפרישים חומרים מעודדי קרישה ופוגעים בכלי הדם. בהמשך חודר החיידק לכיס המרה הן דרך דרכי המרה והן בפריצה לדם, שם הוא מתרבה ומופרש בצואה לאורך זמן. התרבות החיידק בדופן המעי עלולה לגרום להתנקבותה ואילו פריצות חוזרות למחזור הדם עלולות לגרור זיהום איברים מרוחקים כגון מפרקים, עצמות, כליות, עיניים ואף מערכת העצבים המרכזית. בעת פריצת החיידק לדם עולה חומו של החולה ומחריפה תחושת החולי.

לאחר דגירה של כשבועיים מופיעים חום, שלשול, כאבי בטן וראש, חולשה וכאבי שרירים. הסימנים המאפיינים הם הגדלת טחול, מקבצי פריחה של נגעים עוריים בולטים ודופק שאינו מהיר ביחס למצופה במידת החום המופיעה. בבדיקת דם מופיעה אנמיה וספירת תאי הדם הלבנים נמוכה.

הטיפול לרוב אנטיביוטי (לרוב כלורמפניקול, ואם מדובר על חיידקים עמידים לסוגי אנטיביוטיקה או חשד לנמק תת-עורי נשקל שימוש בתכשירים אחרים). נוכחות של החיידק בגוף מעבר למספר חודשים מרמזת על מצב נשאות בכיס המרה ולעיתים יש צורך בכריתתו. ניכרת עמידות של החיידק כנגד האנטיביוטיקות ששימשו בעבר לשגרת הטיפול כנגדו. קיימת אפשרות חיסון כנגד החיידק היעילה לטווח של כשלוש שנים ומשמשת בעיקר אוכלוסיות מטיילים באזורים נגועים. החיסון הפומי (אוראלי) כנגד החיידק מאושר מגיל 6 שנים והחיסון הניתן בזריקה מאושר לשימוש מגיל שנתיים. לעיתים נדירות נדרשת התערבות כירורגית, בעיקר כאשר מתפתחת התנקבות של המעי.

במדינות העולם השלישי, שבהן תחזוקת מקורות המים לקויה, גורמת המחלה למותם של אלפים רבים בכל שנה. שכיחות המחלה השנתית בארצות העולם השלישי מגיעה לעיתים למקרה אחד לכל 100 תושבים, זאת לעומת מקרה אחד לכל חצי מיליון תושבים בעולם המערבי.

בשנת 1970 לקו בטיפוס הבטן כ-50 תלמידים בישראל, לאחר שאכלו מזון שהוכן במטבח עירוני סמוך לאתר שטיפת משאיות זבל[1].

החיידק שגורם למחלה התגלה על ידי הרופא הגרמני קרל יוזף אברט בשנת 1880.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיפואיד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1970

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.