יוכבד בת-מרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוכבד בת-מרים
Yocheved Bat-Miriam (1938).jpg
לידה 5 במרץ 1901
קפליץ', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 1980 (בגיל 78)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, מחברת, סופרת, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג חיים הזז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ
לוחית זיכרון על ביתה של יוכבד בת מרים ברח' דיזנגוף 46 בתל אביב
(ללא כותרת)[1]

וְאֶת זֶה, רַק אֶת זֶה הֵן אָבִיא
אֶל בֵּית הַמֶּרְחָק הַכָּחֹל,
קְלוֹן יָמַי אֲבוּדִים, אֲבוּדִים,
וְעֶלְבּוֹן חַם מְחַלְחֵל לְלֹא קוֹל.

וּזְכוּת זֹאת הָאַחַת לִי, תִּפְתַּח
לִקְרָאתִי שְׁעָרֶיךָ זָהָב,
בְּפִיוּס, בְּשִׁדּוּל וּמְבוּכָה
יְחַיְכוּ לִקְרָאתִי, אַךְ לַשָּׁוְא.

כִּי לֹא אֹבֶה, לֹא אֶסְלַח, לֹא אֶשְׁכַּח
בַּלְּהוֹת חִפָּזוֹן וּמְבוּכָה,
שֶׁחָצוּ, שֶׁעָטוּ אֶת יָמַי
בַּעֲוִית דְּמוּת זְעוּמָה וּזְחוּחָה.

וּבְדִין לֹא מִזֶּה נִדּוֹנָה,
וּבְמִדָּה לֹא מִכָּאן מְדוּדָה,
צַד אַחֵר, צַד שֵׁנִי שֶׁל דְּבָרִים
אֲגַלֶּה, אֲנִי הַמְּנֻדָּה.

אַךְ קָשָׁה, מִתְעַקְּשָׁה עוֹד אוֹסִיף,
וְאֶתְבַּע וְאֶתְבַּע קְלוֹן יָמַי,
כַּחַטָּאת לְסִפְּךָ יִרְבָּצוּ,
כְּזָהֳרֵי הֲאָרָה לְפָנָי.

יוכבד בת-מרים (זֶ'לזְנְיַאק) (י"ד באייר תרס"א, 3 במאי 1901[2]י"ח בטבת ה'תש"מ, 7 בינואר 1980) הייתה משוררת עברייה ישראלית. כלת פרס ביאליק לספרות יפה (1964) ופרס ישראל לספרות (1972).

תולדותיה ויצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה כיוכבד זֶ'לזניאק בקפליץ' שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, בתם של נחום חוכר אחוזה, ומרייסה לבית שניאורסון. מצעירותה הכשירה עצמה לעבודת ההוראה. היא הייתה חדורה ברוח עצמאית, וכבר בגיל 17 החליפה את שם משפחתה. היא בחרה בשם בת-מרים כיוון שהיה לה ברור שתהיה משוררת, כמרים אחות משה. היא למדה בקורסים הפדגוגיים בעיר חרקוב, והשלימה את לימודיה באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

את שיריה הראשונים פרסמה בכתב העת "התקופה", בשנת תרפ"ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היא המשיכה לשלוח משיריה לעיתונות העברית שמחוץ לרוסיה הסובייטית, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1928. את שיריה המוקדמים קיבצה לימים בספר שיריה "מרחוק", שיצא לאור בארץ בשנת 1932. הספר נדפס במהדורה אחרונה ב-1985, חמש שנים לאחר מותה.

בת-מרים לא נישאה מעולם, אך הייתה אם לבת ובן: מהמשורר העברי הסובייטי שמעון הבונה (סמיון טריבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטאליניסטי בשנת 1937, הייתה אם לפרופסור מרייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ומהסופר חיים הזז הייתה אם לנחום (זוזיק)[3] איש הפלמ"ח, שנהרג בשנת 1948 בקרבות להגנת ירושלים במלחמת העצמאות (לזכרו יצא הספר "מכתבי תש"ח ושניים מציוריו של זוזיק (נחום הזז)", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה-1975). לאחר נפילתו של זוזיק נהגה ללבוש בגדים שחורים בלבד.

חבורת "יחדיו" במרפסת קפה אררט, רחוב בן-יהודה 9 בתל אביב, 1938. מימין לשמאל: יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ

יוכבד בת-מרים קיימה קשרים עם גדולי המשוררים העבריים של ימיה, ובהם נתן אלתרמן, רחל, שמעון הלקין, אברהם חלפי, אבות ישורון, אברהם שלונסקי, רפאל אליעז, אבא קובנר ונוספים.

נקברה בבית העלמין קריית שאול.[4]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שיריה (לאחר מותה):

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ו' ואסיליבסקה, קשת בענן; עברית: י' בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים, 1943.
  • ניקולי אנוב, האח האובד; מרוסית: י. בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1943.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירתה של יוכבד בת-מרים עסקו טובי המבקרים וחוקרי הספרות העברית החדשה; להלן רשימה חלקית:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (השיר), דבר, 30 במאי 1933.
  2. ^ ע"פ תחקיר לקסיקון ספרות העברית החדשה
  3. ^ נחום (זוזיק)
  4. ^ יוכבד בת-מרים באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  5. ^ ביקורת: יציב, שירת בת-מרים, דבר, 27 בינואר 1933.
  6. ^ ביקורת: ד. ל., מעט לעט | בת-מרים, מעריב, 1 בפברואר 1963.
  7. ^ מה התרחש בפרסים הספרותיים, דבר, 17 בדצמבר 1963.
  8. ^ "פרס גרינברג" ליוכבד בת־מרים, דבר, 18 ביוני 1968.


הקודם:
ברוך קורצווייל
פרס ביאליק לספרות יפה
1964
הבא:
יצחק דב ברקוביץ