יחסי גרמניה–דרום אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי גרמניה–דרום אפריקה
גרמניהגרמניה דרום אפריקהדרום אפריקה
Germany South Africa Locator.png
גרמניה דרום אפריקה
שטחקילומטר רבוע)
357,022 1,219,090
אוכלוסייה
80,457,737 55,380,210
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,199,000 767,200
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,189 13,853
משטר
רפובליקה פדרלית חוקתית דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי גרמניהדרום אפריקה מתייחסים ליחסים העכשוויים והיסטוריים בין גרמניה לדרום אפריקה. לדרום אפריקה יש שגרירות בברלין וקונסוליה במינכן. לגרמניה יש שגרירות בפרטוריה וקונסוליה בקייפטאון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1914 נכנסה דרום אפריקה למלחמת העולם הראשונה מטעם האימפריה הבריטית נגד הקיסרות הגרמנית. בהמשך כבשה דרום אפריקה את דרום-מערב אפריקה הגרמנית, והחזיקה אותה עד לעצמאות נמיביה בשנת 1990.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה נכנסה למלחמת העולם השנייה בצד בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית ומדינות הציר האחרות. רבים בדרום אפריקה, כולל תנועת האפריקאנרים אוסווברנדוואג (OB), התנגדו וביקשו לשמור על נייטרליות דרום אפריקה במהלך הסכסוך, אם לא להיכנס למלחמה בצד גרמניה.[1]

חברי ה-OB סירבו להתגייס לכוחות דרום אפריקה, ולעיתים אף התנכלו לחיילים במדים. זה הביא להתפרעות גלויה ביוהנסבורג ב-1 בפברואר 1941; 140 חיילים נפצעו קשה.[2]

מסוכן יותר מכך היה היווצרותם של הסטורמיירים, אגף פארא-מיליטרי של ה-OB בדומה לאס אה הנאצי. את אופיים של הסטורמיירים היה ניתן לראות מהשבועה שנאמרה על ידי מגויסים חדשים: "אם אני נסוג, תהרוג אותי. אם אמות, נקום אותי. אם אני מתקדם, עקוב אחרי".[3] הסטורמיירים עסקו בחבלה נגד ממשלת האיחוד. הם פגעו בקווי חשמל ומסילות רכבת, וחתכו קווי טלגרף וטלפון.[2] מעשים מסוג זה הלכו רחוק מדי עבור רוב האפריקנים, ומאלן הורה למפלגה הלאומית להיפרד מה-OB בשנת 1942.[4]

ממשלת האיחוד פשטה על ה-OB ועל הסטורמיירים, והעמידה אלפים מהם במחנות מעצר למשך המלחמה. בין העצורים היה ראש הממשלה לעתיד ג'ון פורסטר.

בסוף המלחמה ה-OB נקלט במפלגה הלאומית וחדל להתקיים כגוף נפרד.

גרמניה ואפרטהייד דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגרמניה המערבית ולממשל האפרטהייד בדרום אפריקה היו קשרים הדוקים מאוד, למרות הסנקציות הבינלאומיות. בשנת 1951, הקונסוליה הכללית המערב-גרמנית נפתחה בקייפטאון. בשנת 1955 החלו המשא ומתן להסכם תרבות. בשנת 1956 החל משפט של 156 חברי האופוזיציה בגין בגידה קשה. התביעה בדרום אפריקה ביקשה את עזרתה של בון במשפט חשוב זה וקיבלה אותו ללא דיחוי. אחד הנאשמים במשפט זה היה נלסון מנדלה.[5]

במהלך שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, מערב גרמניה ודרום אפריקה ניהלו אפילו שיתוף פעולה גרעיני. בראשית שנות השבעים נאלץ ה-FRG להחזיר את שגריר נאט"ו, מכיוון שביקר במפעל להעשרת אורניום בדרום אפריקה.[6]

תעשיית הנשק המערבית-גרמנית ייצאה שריון לדרום אפריקה - גם לאחר הכרזתו הרשמית של אמברגו הנשק של האו"ם ב-1977. "דיימלר הוא שותף חיוני לתעשיית המלחמה בדרום אפריקה", סיכם עבדול מינטי, מנהל ארגון האנטי-אפרטהייד הבינלאומי בסוף שנות השמונים. "ואם יש חברה בינלאומית, שעשויה להחליש את צבאה של מדינת האפרטהייד, זו תהיה דיימלר-בנץ."[7] למרות הסנקציות של האו"ם, מסרשמיט-בולקוב-בלום ייצאה מסוקים לדרום אפריקה.[5] כדי להתחמק מהסנקציות בשנת 1979 הוקמה החברה הדרום אפריקאית אטלנטיס דיזל מנועים, ולדיימלר-בנץ היה מניות בהיקף 12% בחברה זו.[8]

כאשר יותר ממאה ארגונים אמריקאים נסוגו מדרום אפריקה באמצע 1987, חברות מערב גרמניות הרחיבו את מסחרן והשקעותיהן בדרום אפריקה.[5]

לאחר האפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סיום האפרטהייד גברו היחסים בין המדינות. הוועדה הבין-מדינתית הגרמנית-דרום אפריקאית סיפקה מסגרת לשיתוף פעולה דו-צדדי מאז 1996.[9]

ביקורים רשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2007 ביקרה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בדרום אפריקה, ונפגשה עם נשיא דרום אפריקה, תאבו מבקי.[9][10][11] בשנת 2010 ביקר שר החוץ הגרמני, גידו וסטרוולה בדרום אפריקה, וכינה את מערכת היחסים "מעולה" ו"שותפות אסטרטגית "בכלכלה ובענייני עולם.[12]

יחסי סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה באפריקה.[13] הסחר בין שתי המדינות גדול מאוד ומוערך בסכום כולל של 12.6 מיליארד אירו (2008).[9] בשנת 2010 הייתה גרמניה שותפת הסחר הרביעית בגודלה של דרום אפריקה אחרי סין, ארצות הברית ויפן, והסחר נאמד בהיקף של 35.478 מיליון ראנד (3.718 מיליון אירו).[14] דרום אפריקה ממשיכה לדווח על גרעונות סחר גדולים עם גרמניה, ולאחרונה מחלקת המסחר והתעשייה של דרום אפריקה הביאה זאת לידי האיחוד האירופי עד להמתנה לניהול חוזר של סחר בין המדינות.

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אפריקה היא ביתם של מספר גדול של אנשים ממוצא גרמני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Van den Berghe, Pierre L. (1967). South Africa, a study in conflict. Berkeley: University of California Press. עמ' 79–81. ISBN 0-520-01294-1. 
  2. ^ 2.0 2.1 Bunting, Brian. The Rise Of The South African Reich, Chapter 6 Archived 2009-10-12 at the Wayback Machine
  3. ^ Williams, Basil (1946). "10 - Smuts and the War in Africa". Botha Smuts And South Africa. Hodder And Stoughton Limited London. עמ' 161 (n178). 
  4. ^ "Ossewabrandwag" at About.com, Alistair Boddy-Evans
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Incriminating Documents, german-foreign-policy.com 09.12.2013. German original.
  6. ^ Dem Apartheid-Staat eng verbunden, german-foreign-policy.com 25.04.2014.
  7. ^ The Legacy of Apartheid, german-foreign-policy.com 25.04.2014. German original.
  8. ^ Birgit Morgenrath/Gottfried Wellmer: Deutsches Kapital am Kap: Kollaboration mit dem Apartheidregime, Hamburg 2003, p. 89.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 http://www.auswaertiges-amt.de/diplo/en/Laenderinformationen/01-Laender/Suedafrika.html
  10. ^ http://mathaba.net/news/?x=566145
  11. ^ . 4 באוקטובר 2007 http://nl.newsbank.com/nl-search/we/Archives?p_product=NewsLibrary&p_multi=BBAB&d_place=BBAB&p_theme=newslibrary2&p_action=search&p_maxdocs=200&p_topdoc=1&p_text_direct-0=11C1873509D2FBF0&p_field_direct-0=document_id&p_perpage=10&p_sort=YMD_date:D&s_trackval=GooglePM.  Missing or empty |title= (עזרה)
  12. ^ German ministers strengthen ties with South Africa DW-world.de, 10 April 2010
  13. ^ http://www.dispatch.co.za/1998/04/07/business/GERMAN.HTM
  14. ^ South African Department of Trade and Industry Archived 2009-12-16 at the Wayback Machine