יחסי גרמניה–טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי גרמניה–טורקיה
גרמניהגרמניה טורקיהטורקיה
Germany Turkey Locator.png
גרמניה טורקיה
שטחקילומטר רבוע)
357,022 783,562
אוכלוסייה
80,457,737 81,257,239
תמ"ג (במיליוני דולרים)
4,199,000 2,186,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
52,189 26,902
משטר
רפובליקה פדרלית חוקתית דמוקרטיה פרלמנטרית

יחסי גרמניה–טורקיה הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין הרפובליקה הטורקית.

היחסים החלו בתקופת האימפריה העות'מאנית והגיעו לשיא עם התפתחות קשרים חזקים עם היבטים רבים הכוללים קשרים כלכליים, צבאיים, תרבותיים וחברתיים.

היחסים בין שתי המדינות התדרדרו באופן משמעותי לאחר ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה ביולי 2016.

סוף המאה ה-19 ומלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצעות הגרמניות להקמת מערכת מסילת ברזל לבגדד הפחידו את הבריטים, משום שאיימו על השליטה הבריטית בקשרים עם הודו. אולם סוגיות אלו נפתרו בדרכי שלום בפברואר 1914, ולא מילאו תפקיד במשבר יולי 1914 שהסתיים בפתיחת המלחמה הגדולה.

ב-2 באוגוסט 1914, נוצרה ברית בין האימפריה הגרמנית לבין האימפריה העות'מאנית, זמן קצר לאחר פתיחת מלחמת העולם הראשונה. בינואר 1915, הברית הוחלפה בברית צבאית מלאה, אשר הבטיחה את כניסת האימפריה העות'מאנית.[1][2][3]

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתימה על הסכם הידידות ואי ההתקפה בין טורקיה לגרמניה הנאצית

במלחמת העולם השנייה קיימה טורקיה יחסים דיפלומטים עם גרמניה הנאצית עד אוגוסט 1944. ב-18 ביוני 1941, ארבעה ימים לפני הפלישה הגרמנית לברית המועצות, נחתם הסכם אי-תוקפנות וידידות בין טורקיה לגרמניה. באוקטובר 1941, נחתם ״הסכם קלודיוס״ בין שתי המדינות לפיו תייצא טורקיה לגרמניה הנאצית 45,000 טונות של כרומיט בשנים 1941–1942 וכ-90,000 טונות של מינרלים בכל אחת מהשנים 1943 ו-1944.

בניסיון למנוע את אספקת המינרלים האסטרטגיים לגרמניה הנאצית, יצאו ארצות הברית ובריטניה למסע של מה שמכונה ״קנייה חד-משמעית״, שבמסגרתה הם רכשו כרומיט טורקי גם אם לא היו זקוקים לו. במסגרת ״עסקת החבילה״ רכשו הבריטים והאמריקאים גם פירות יבשים מטורקיה.[4]

באוגוסט 1944, נכנסה ברית המועצות לבולגריה וחתכה מגע יבשתי בין טורקיה לבין מדינות הציר. טורקיה ניתקה את קשריה הדיפלומטים והמסחריים עם גרמניה הנאצית וב-23 בפברואר 1945 הכריזה עליה מלחמה.

הצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכתה המדינית של גרמניה בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי לא הייתה עקבית במשך השנים. למשל הקאנצלר לשעבר הלמוט קוהל הביע התנגדות בנושא ואלו הקאנצלר לשעבר גרהרד שרדר הביע תמיכה בנושא.

עמדת גרמניה תחת הקאנצלרית מרקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקאנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל התנגדה לחברות מלאה של טורקיה באיחוד האירופי.[5][6] ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר בתגובה בשנת 2009 כי ״לעולם לא נקבל שותפות מיוחסת, אנחנו רוצים חברות מלאה באיחוד האירופי, אנחנו לא רוצים שום דבר אחר מאשר חברות מלאה״.

חסימת שיחות ההצטרפות בין האיחוד האירופי לטורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 2013, בעקבות הדיכוי של טורקיה את ההפגנות ההמוניות בכיכר טקסים וברחבי טורקיה, חסמה גרמניה את התחלת שיחות ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי. שר החוץ הטורקי אמר בתגובה כי ״האיחוד האירופי זקוק יותר לטורקיה מאשר טורקיה זקוקה לאיחוד האירופי״. אנגלה מרקל תיארה את עצמה מזועזעת נוכח השימוש של טורקיה בכוח נגד מפגינים שלווים.

ב-25 ביוני 2013, תמכו שרי החוץ של האיחוד האירופי את המשך השיחות בנוגע להצטרפותה של טורקיה לאיחוד בכ-4 חודשים, עקב טיפול טורקיה בהפגנות בארצה.[7]

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרמניה וטורקיה קיימו קשרים כלכליים חזקים זו עם זו לאורך השנים. מכונות, מוצרי חשמל וכלי רכב וחלקי אספקה לתעשיית הרכב מהווים חלק ניכר מהייצוא הגרמני לטורקיה. טקסטיל, מוצרי עור ומזון הם הייבוא העיקרי של טורקיה לגרמניה.[8] יותר משלושה מיליון תיירים גרמניים מגיעים לטורקיה מדי שנה. למעלה מ-4,000 חברות גרמניות פועלות בטורקיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hew Strachan, The First World War: Volume I: To Arms. Vol. 1. Oxford University Press, 2003) pp 644-93.
  2. ^ Gerard E. Silberstein, "The Central Powers and the Second Turkish Alliance, 1915." Slavic Review 24.1 (1965): 77-89. in JSTOR
  3. ^ Frank G. Weber, Eagles on the Crescent: Germany, Austria, and the diplomacy of the Turkish alliance, 1914-1918 (Cornell University Press, 1970).
  4. ^ Allied Relations and Negotiations With Turkey, US State Department, pp. 6-8
  5. ^ "PM: Turkey tired of EU's buts, ifs, maybes". Todayszaman.com. 8 ביולי 2009. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2012. (הקישור אינו פעיל)
  6. ^ [1](הקישור אינו פעיל)
  7. ^ "Germany proposes delaying EU-Turkey talks over protests". 24 ביוני 2017 – באמצעות Reuters. 
  8. ^ "diplo - Startseite - HTTP Status 404" (בגרמנית). Auswaertiges-amt.de. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2012.